עריכת הדף "תורה תמימה/במדבר/לא" (פסקה)

== כג ==

'''כל דבר. ''' [כל ואפילו בטעמא בעלמא] מכאן למד ר׳ עקיבא לאיסור טעם כעיקר מן התורה {{תוספת|כח|באור דין טעם כעיקר בארנו לעיל פ' נשא ו' ג' יעוי"ש.}}. (נזיר ל"ז ב׳).

'''כל דבר. ''' א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מניין למשמיע קול בכלי מתכות שהוא טמא, שנאמר כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש – אפילו דבור יבא באש {{תוספת|כט|הבאור הוא משום דקיי"ל דכל כלי מתכות אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן אבל גולמי כלי מתכת אין מקבלין טומאה, וכמבואר בדרשה הקודמת, וישנם כלים כאלה שגמר מלאכתן הוא כשיהיו ראוים להשמיע קול כגון זוג העשוי לקטן להשמיע קול אינו מקבל טומאה רק בעינבל שלו מפני שעיקר הדבר שמשמיע קול הוא הענבל, כנודע, וא"כ עיקר הכלי משוי העינבל. ובזה הוא נותן סמך ורמז לדבר זה, דאפילו דבר שהוא רק להשמיע בכ"ז מחשב את הכלי לכלי, ומסמיך זה ע"ד אסמכתא וסימן מלשון כל דבר דמיותר הוא דהיה יכול לכתוב כל אשר יבא באש, ודו"ק. ורגילין חז"ל לדרוש דבר מלשון דבור בכ"מ בש"ס, כמו בגיטין ל"ז ב' וזה דבר השמיטה, ובמכות י"ב ב' וזה דבר הרוצח, ובב"מ ע"ה ב' כל דבר אשר ישך אפילו דבור, ובסנהדרין פ"ז א' דברי ריבות אלו החרמין וההקדשות שבאין ע"י דבור פה, ובספרי שופטים י"ז א' לא תזבח וגו' כל דבר אפילו פגול שבא ע"י דבור פה, ובתוספתא פאה פ"ד כי בגלל הדבר הזה בגלל הדבור, יעו"ש ועוד. וכ"ז הוא ע"ד אסמכתא.}}. (שבת נ"ח ב׳).

'''אשר יבא באש. ''' כגון הסכינים והשפודין והאסכולות, וכל אשר לא יבא באש, כגון הקדרות והאלפסין והקומקומים והיורות {{תוספת|ל|שלשה הראשונים הם שתשמישן ע"י האור בלא מים, וארבעה האחרונים הם שתשמישן ע"י מים רותחין. ופירש"י תעבירו במים מטבילו ודיו, ורמב"ן הרבה להקשות עליו, דאין הלשון תעבירו מורה על טבילה אלא תביאו במים, ולכן פירש דהכונה תעבירו במים – לכבסם ולשפשף אותם במים יפה עד שתסור חלודה שנדבק בהם מן האיסור וכו', יעו"ש. ותמיהני על זה, שבכמה מקומות מסתייע הרמב"ן מן התרגומים וכאן לא העיר שכדברי רש"י מפורש בתרגום יונתן בזה"ל, תעברון בארבעין סווין דמיא, הרי מפורש דהלשון תעבירון כאן פירושו טבילה, וכן נראה סמך ראיה לרש"י מאגדה דסנהדרין ל"ט א' עיקר טבילותא בנורא דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים, דהכונה דהיכי דאי אפשר לטבול באש יטבלו במים, יעו"ש. והדיוק שדייק הרמב"ן בלשון העברה וביאה אינו מוכרח, דמאן יימר דהלשון תביאו במים דוקא הוא למובן טבילה ודילמא עיקר הוא לשון העברה, ואדרבה פשטות המובן תעבירו במים – שהמים יעברו עליהם דהיינו טבילה, וכמו (ירמיהו ה׳:כ״ב) והמו גליו ולא יעברנהו, ועוד כהנה. ועיין בדרשה שאחר הבאה.}} [ספרי].

'''תעבירו באש. ''' אמר רב חייא בריה דרב הונא, לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דלאו נותן טעם לפגם הוא, מאי טעמא נותן טעם לפגם מותר {{תוספת|לא|הדבר קשה מאוד בעיני איך יתכן שהצווי היה רק על כלים בני יומן, שהרי כפי המתבאר מענין הפרשה היה צווי זה בבואם מן המלחמה, ובודאי לא היתה המלחמה והשביה והחזרה למחנה והצווי וההגעלה והטבילה הכל ביום אחד, ובהכרח צ"ל דהשבויין נשתמשו לעצמן במשך ימי שביין כמו שהיו רגילים בביתם, ועל כלים כאלו היה הצווי. ולדינא קיי"ל דכל הכלים צריכין הגעלה, דגזרינן שאינן בת יומן משום בת יומן, ובכלל, ענינים אלו ארוכים ורחבים הן ונתבארו בספרי הפוסקים די צרכן ולכן לא מצאנו לנכון לבאר כאן ענין זה. ועיין ביו"ד סי' ק"ג וסי' קכ"ב.}}. (ע"ז ע"ה ב׳).

'''וטהר. ''' תניא, הלוקח כלי תשמיש מן הנכרים אע"פ שמגעילן ומלבנן באור צריכים טבילה בארבעים סאה. מנה"מ, דאמר קרא תעבירו באש וטהר – הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת ואיזו היא זו טבילה {{תוספת|לב|פירש"י משום דהמלה וטהר מיותר הוא, עכ"ל. ונראה לבאר הענין, משום דזולת כאן לא מצינו בשום מקום בתורה שתעלה הטומאה ע"י האש, אלא רק ע"י טבילה או הזאה, ובהכרח צ"ל דשאני הכא, משום דעיקר ההעלאה לא מטומאה לטהרה רק מנבילה לכשירה, והעלאה כזו אינה עולה רק ע"י אש, אך לפי"ז אינו מבואר הלשון וטהר דלא יבא בעלמא כי אם על הטהרה הבאה לאחר הטומאה, וכאן דההעלאה היא מנבלה לכשרות הול"ל וכשר, או דלא הו"ל לומר כלל המלה וטהר, רק תעבירו באש ותו לא, והיינו יודעים שזו היא ההתרה, ולכן בזה שכתב וטהר רמז הכתוב שצריך להעלאה זו שע"י האש עוד העלאה אחרת שעליה יונח הלשון וטהר דהיינו טבילה, ור"ל שאחר העלאה באש צריך עוד לטבול במים, ודו"ק. –

אמנם עדיין אינו מתבאר טבילה זו על מה היא באה, אם כדי לגמור ההכשר, והיינו שהגעלה לבד אינה דיה להכשיר מגעולי עובדי כוכבים, או כי באה רק לטהרה מהטומאה שרבצה עליה בבית העובדי כוכבים ואינה שייכה לההכשר מידי נבילה, אלא ההכשר נגמר מיד אחר ההגעלה, ונ"מ בזה פשוטה לענין אם בשלו בדיעבד אחר ההגעלה או הליבון וקודם שנטבלה, אז אם הטבילה גומרת ההכשר אסור התבשיל ואם באה רק לטהרה בעלמא אבל ההכשר כבר נגמר, כשר, ויש עוד נ"מ.

והנה בירושלמי ע"ז פ"ה הלכה ט"ו מצאתי מפורש דבר זה בזה"ל, שאלו לר' ירמיה [ע"ד מין כלי של עובדי כוכבים], אמר, צריך טבילה לפי שיצאו מטומאת העובד כוכבים ונכנס לקדושת ישראל, ע"כ, הרי מבואר דטבילה זו אינה שייכא לההכשר רק לשם קדושה בעלמא.

ויש להביא ראיה מכרחת דגם הגמרא שלנו ס"ל דהטבילה אינה שייכת לגמר ההכשר אלא באה רק לשם קדושה משנוי הרשותים, מהא דאיתא בסוגיא כאן, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, אפילו כלים חדשים צריכין טבילה, דהא ישנים וליבנן כחדשים דמי, ואפ"ה בעי טבילה, ע"כ. ואי נימא דהטבילה באה רק לגמר ההכשר א"כ מאי ראיה מישנים ולבנן אחרי שהליבון עדיין לא גמר הכשרם, משא"כ חדשים שלא היו אסורים כלל מעולם, אלא ודאי דהוא לטהרה משינוי הרשותים, וממילא אין נ"מ מישנים לחדשים, אחרי דבשניהם יש שינוי רשות.}}. (שם שם).

'''אך במי נדה. ''' תנא בר קפרא, מתוך שנאמר במי נדה שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי, ת"ל אך חלק, א"כ מה ת"ל נדה, מים שנדה טובלת בהן, הוי אומר ארבעים סאה {{תוספת|לג|והוי זה המאמר המשך ובאור להמאמר וטהר, לפי מש"כ באות הקודם דהפי' וטהר שלבד הליבון וההגעלה עוד יטבול הכלי במים מוסיף להשמיענו פרטי הטבילה שצריך מ' סאה.}}. (ע"ז ע"ה ב׳).

'''במי נדה. ''' ואצטריך למכתב וטהר ואצטריך למכתב במי נדה, דאי כתב וטהר הו"א בכל דהו כתב במי נדה, ואי כתב במי נדה הו"א צריך הערב שמש כנדה כתב וטהר – לאלתר {{תוספת|לד|נסמך על הדרשה הקודמת דהלשון אך במי נדה יתחטא הוא פירוש של וטהר, ור"ל שיטבול במ' סאה כנדה, ומפרש למה אצטריך לכתוב שניהם ולא די אם כתב וטהר לבד היינו ג"כ יודעין שצריך מ' סאה כדין כל הטהרות, או שיכתוב אך במי נדה יתחטא ולא יכתוב וטהר.

והנה צריך באור מ"ש אי כתב וטהר הו"א בכל דהו, והא בכ"מ דכתיב וטהר פירושו במ' סאה, כמו בפ' מצורע וזבין וטומאת מת וכדומה, ומה נשתנה וטהר שבכאן. וי"ל ע"פ המבואר בפסחים י"ז ב' דיש כלים שכשרים להטביל גם ברביעית מים כגון מחטין וצנורות, יעו"ש. וא"כ הכא דבכלים איירי הו"א דכל הכלים צריכים מים לפי ערך גדלותם וכמותם, ולא מ' סאה, לכן צריך לכתוב במי נדה. –

ועיין בתוס' יומא ע"ח א' שטרחו למצוא מקור לטבילת נדה מן התורה, וכתבו דמדכתיב כאן אך במי נדה יתחטא הרי זה בא ללמד ונמצא למד שהנדה צריכה טבילה, יעו"ש. ועיין מש"כ בזה ס"פ מצורע כי שם מקומו.}}. (שם שם).