עריכת הדף "מעשה רקח/אישות/יט" (פסקה)

== טו ==

'''המארס בת וכו'.''' כתובות דג"ן א"ל ר"ח לר"י מי שמיע לך מיניה דרבי יהודה ארוסה יש לה מזונות או אין לה מזונות א"ל משמע לא שמיע לי אלא מסברא לית לה כיון דאירסה לא ניחא ליה דתתזיל א"ל אי משמע לא ש"ל מסברא אית לה כיון דלא קים ליה בגוה לא שדי זוזי בכדי וא"ד א"ל משמע לא שמיע לי מסברא אין לה כיון דלא קים ליה בגוה לא שדי זוזי בכדי א"ל אי משמע לא שמיע לך מסברא אית לה כיון דאירסה לא ניחא ליה דתתזיל ע"כ. ופי' רש"י ארוסה יתומה יש לה מזונות מן האחים או לא וכו' ע"כ. ולפירושו ק' דמאי קא מבעיא ליה הרי כבר אפליגו תנאי לעיל בהאי מלתא והתוס' ז"ל תירצו דלא שמיעא להו הך פלוגתא א"נ ש"ל ומבעיא ליה היכי הלכתא ורבינו לא בחר בדרך זה משום דדחיקא ליה מלתא דמי סגי דלבעי הלכתא כמאן להדיא אלא ודאי מלתא אחריתי הוא דמבעיא ליה דהיינו אם הארוס חייב לזונה או לא דכיון דמייתי לעיל מינה פלוגתא דתנאי בעד מתי הבת ניזונת וקאמר ת"ק עד שתארס פשיטא להו דהלכתא כת"ק דאתי כרב דס"ל הכי כמבואר לעיל מינה ואהא מבעיא ליה לר"ח כיון שאין האחים זנין אותה מי נימא שהארוס שהוא גרם לה להפסיד מזונותיה יתחייב הוא לזונה או לא ומתרץ וכו' אלא דלפי דעת רבינו ק' להלום הלשון דקאמר מסברא לית לה כיון דאירסה לא ניחא ליה דתתזיל דאדרבה כיון דלא ניחא ליה דתתזיל הו"ל לזונה הוא והיכי קאמר לית לה כלומר גם מן הארוס וכן נמי כי קאמר מסברא אית לה כיון דלא קים ליה בגוה לא שדי זוזי בכדי דאדרבה כיון דלא קים ליה בגוה למה יתחייב לזונה דלפי פי' רש"י ניחא כל זה כמבואר. ואף שאפשר לדחוק בדבר יותר נלע"ד לומר דרבינו היה גורס בהפך מסברא אית לה כיון דאירסה לא ניחא ליה דתתזיל וכן באידך מסברא לית לה כיון דלא קים ליה בגוה לא שדי זוזי בכדי והיא גירסת הרי"ף ז"ל וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל שכתב כן דהרי"ף מפרשה במארס בת הניזונת מן האחים אכן הר"ן ז"ל מפרש דעת הרי"ף בארוסה שנתאלמנה וכגון שכתב לה כתובה והגיע זמן בחיי הבעל וקא מבעיא ליה אם יש לה מזונות מיורשי הארוס וה"ט דהרי"ף ז"ל בפי' נוסחאות שלהם הוסיף דה"מ לאחר י"ב חדש וכן נראה מתוך דברי הר"ן ז"ל ולענין נוסחא זו של הרי"ף עיין בשו"ת תומת ישרים סי' רח"ל דף כ"ב ומרן ז"ל כתב כאן ע"ד הה"מ שכתב דפסקו הגאונים דיש לה דהטעם משום דפסקו כלישנא בתרא ע"כ. ולכאורה הם דברים טפלים דמה השמיענו בזה אך לע"ד הוא מבואר להשמיענו מה שחסר בדברי הה"מ דגירסת רבינו אינה כגירסת רש"י שהיא הגירסא שלפנינו אלא כגירסת הרי"ף כדבר האמור ומבואר לעיל ולזה כתב דפסקו כל"ב דלגירסא שלפנינו בל"ב כתוב דלית לה מזוני ודע דמהר"י הלוי סי' ך' כתב דה"ה אם נתחסד אחר לזונה שאין לה מזונות מן האחים ובשם חכם אחד כתוב שם שאפ"ה יש לה מזונות ע"ש. ואחר מחילה הראויה יש לחלק בין נתארסה שעשתה מעשה בקבלת הקידושין דאמטו להכי נתחייב הארוס לזונה לנתחסד אחר בתורת חסד ואיהי ג"כ לא עשתה שום מעשה הגורם פירוד בינה לבין אחיה וכן נראה דעת כנה"ג א"ה סי' קי"ב בהגהת הטור אות ו':

'''ואינה בוגרת וכו'.''' מלשון זה משמע דכשתבגור ועדין היא ארוסה אין הארוס חייב במזונותיה שהרי היא יכולה לזון עצמה ועוד דבשלמא קודם בגרות שע"י שקדשה גרם שאבדה מזונותיה מאחיה דין הוא שיתחייב הוא לזונה משא"כ כשבגרה דאז גם אם לא היתה ארוסה לא היו אחיה חייבים לזונה מהיכא תיתי שהארוס יזון אותה אך ממ"ש ואין אדם רוצה שתתבזה ארוסתו וכו' משמע דכל עוד דשייך האי טעמא הארוס חייב לזונה ודבר זה במחלוקת שנויה דהר"ן ז"ל כתב דאפשר דעד שעת בגרות הוא חייב ותו לא והריטב"א כתב דכיון שהתחיל לזונה אינו בדין שיפסיק ע"ש (בשיטה מקובצת לכתובות) ולעד"ן דברי רבינו שקולין ועכ"פ הו"ל לפרש: