עריכת הדף "ליקוטי מוהר"ן/לא" (פסקה)

== יג ==

וזה בחינת {{ממ|חגיגה יד:}}: ארבעה שנכנסו לפרדס; רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, בן עזאי הציץ ונפגע, בן זומא הציץ ומת, אחר קצץ בנטיעות. ואלו הארבע בחינות הם בחינות צדיק ורשע עובד אלקים ולא עבדו, האמורים בפסוק {{ממ|מלאכי ג יח}}: ושבתם וראיתם בין צדיק וכו'

ואלו הארבע בחינות הם נמצאים בכל בני־אדם הרוצים לכנס לעבודת ה', ולהתקרב להצדיק והרב שבדור. כי יש מי שהוא נכנס ונתקרב להצדיק, והוא מקבל ממנו דרך ישרה לעבודת ה' לפי מדרגתו וערכו, והוא בחינות צדיק, בחינות רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום.

ויש מי שהוא בחינות הציץ ומת, הציץ ונפגע, הינו שנתלהב לבו מאד, מגדל האור וההתלהבות שהאיר בו הצדיק ביתר שאת למעלה ממדרגתו, ועל ידי זה יוכל למות, וזה בחינת הציץ ומת, בחינות עובד אלקים. ויש מי שיוצא מדעתו מחמת שעולה למעלה ממדרגתו, והוא בחינות הציץ ונפגע, בחינות לא עבדו. אך על כל פנים אפלו הציץ ומת הציץ ונפגע, שניהם הם בחינות צדיק, ועליהם גם כן נאמר: צדיקים ילכו בם, רק שלא נכנסו ויצאו בשלום כמו רבי עקיבא.

ויש מי שמתקרב להצדיק ומקצץ בנטיעות וכופר בכל, חס ושלום, והוא נקרא רשע, וזה בחינות אחר. וזה בודאי טינא היתה בלבו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה {{ממ|שם טו:}} על אחר, ועל כן בהכרח שימצא בהצדיק את שלו, שימצא דבר שיקצץ בנטיעות על ידו, ועל זה נאמר: ופשעים יכשלו בם. כי הרב בהכרח שיהיה לו שני הכחות אלו כנ"ל.

וזה בחינת מלאך ה' צבאות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם {{ממ|עמוד א'}}: על אחר: מאי חזא, חזא מט"ט דקא יתב וכו', אמר שמע מנה וכו', רבי עקיבא דרש: ה' צבאות שמו, אות הוא בצבא שלו.

ועל כן צריך הרב שיהיה לו שני בחינות אלו: בחינות מלאך, הינו מט"ט, ובחינות ה' צבאות, וזהו: דומה למלאך ה' צבאות. ואזי אפשר להנכנס ונתקרב אליו לקצץ בנטיעות על־ידי בחינות מלאך, כמו אחר שקצץ בנטיעות על־ידי שראה מט"ט, שהוא מלאך, שהוא יושב וכו', שעל ידי זה טעה ואמר שהוא רשות בפני עצמו, חס ושלום, כנ"ל; או לכנס וליצא בשלום, על ידי בחינות ה' צבאות, כמו רבי עקיבא.

כי כל צדיק צריך שיהיה למדן בתורה, וחסיד במעשים טובים. כי אם אינו למדן, אמרו רבותינו זכרונם לברכה: ולא עם הארץ חסיד. ולמדן בלבד בודאי אינו כלום, כי אפשר להיות למדן ורשע גמור, ו"לא זכה נעשה לו סם מות",

על כן צריך שיהיה למדן וחסיד. ושתי בחינות אלו, הם בחינות מלאך ה' צבאות. כי מה שהוא למדן בתורה, הוא בחינת מלאך שהוא מט"ט, כמו שכתוב {{ממ|בתיקונים תיקון ל' דף ד:}}: ויאמר אלקים יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים – דא מט"ט, שהוא בחינות משנה, המבדיל ומפריש בין מיין דכין ובין מיין מסאבין, בין טמא לטהור, אסור ומתר וכו'. וצריך להדמות לקונו להיות חסיד במעשים טובים, וזה בחינות ה' צבאות.

אך מי שטועה וסובר שבחינות למדן לבד הוא העקר, הוא בחינות אחר שקצץ בנטיעות, על־ידי שסבר שמלאך מט"ט בעצמו הוא רשות, חס ושלום, אך באמת מט"ט בעצמו בלי הקדוש־ברוך־הוא אינו כלום, ואין לו שום רשות – כך התורה בלא מעשים טובים אינה כלום, אדרבא לא זכה כו'.

ומחמת שני הבחינות אלו שצריך להיות להצדיק, למדן וחסיד, והם בחינת מלאך ה' צבאות, על־ידי־זה נמצא בהצדיק שני כחות שיש להתורה: סם חיים וסם מות. ואפשר להמתקרב אליו למצא בו דבר שיקצץ בנטיעות, או לכנס ולצאת בשלום:

וזהו: אם הרב דומה למלאך ה' צבאות, הינו שהוא למדן בתורה, ועובד את ה', ועל־ידי־זה הוא מציר אותיות התורה לטוב, אזי: תורה יבקשו מפיהו, שאותיות התורה מבקשין לקבל נקדות ולהצטיר מפיו, הינו על־ידי שפיו ידבר ההשתוקקות והכסופין דקדשה שלו, שעל־ידי־זה נגמרין ויוצאין הנפשות, ונעשין נקדות להאותיות, ונצטירו ונעשין כלי לקבל טוב. כי על־ידי הנקדות נזדוגו ונצטרפו האותיות כנ"ל: