עריכת הדף "העמק שאלה/צו" (פסקה)

== יג ==

{{העמקש|יג}} '''ונהרא דסכיר ואית ביה עקולא דאית ביה ארבעים סאה הוי ליה כמקוה ושפיר דמי לטבילה.''' כ"ה בכת"י. והכי העתיק ר"ת בסה"י סי' תרכ"ב בשם לשון בה"ג. אבל לפנינו ליתא בה"ג. ופי' לשון רבינו יבואר עוד. אך תחלה נבאר לשון בה"ג לפנינו. ומזה נבוא לכוונת רבינו וז"ל בה"ג אחר שהביא הברייתא דעירובין ובכ"מ ורחץ את בשרו במים במי מקוה את כל בשרו במים שכל בשרו עולה בהן וכו' ובדלא נפישי מיא למירמא בהו איתתא כולה קומתה מיגנדרא כביניתא ושפיר דמי. [ובסה"י לר"ת איתא דרבינו משולם הבין דבא בה"ג להתיר טבילת חצאים במעין. ויישב בזה הא דכתיב בבע"ק שהוא במקוה את כל בשרו ובזב שהוא במים חיים את בשרו. ור"ת כעס הרבה ע"ז. והוסיף לומר דבעינן לאדם במעין ג"כ מ' סאה והביא ראיה מדתנן גל שנתלש ובו מ' סאה ונפל על האדם כו' ועוד ממדרש יע"ש ובה"ג במקוה קאי וה"פ אף ע"ג דלאו מעומד ש"ד בפישוט ידים ורגלים לאפוקי מדרב יוסף ביומא ד' ע"ח דאמר מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עד צווארה במים והך ישיבה עמידה היא. ופסקינן דלית הלכתא כותיה עכ"ל ר"ת. ולמדנו משיחתו של ר"ת דמפרש הא דאיתא ביומא דלית הלכה דרב יוסף. לאו לענין עמקות המים לחוד קאמר דלא בעינן שיהא עד צוארה במים. אלא גם לענין שאמר רב יוסף לישב והוא עמידה לדעתו ז"ל ובהא ג"כ לית הלכתא כותי'. אלא בכל אופן שתטבול כל הגוף כאחת סגי. והנה הרמב"ם מפרש הא דא' ר"י שצריכה לישב כמשמעו. כמש"כ בפי' המשניות נגעים פ"ב מ"ו כיצד ראית הנגע כו' האשה כעורכת וכמניקה את בנה. ופי' והאשה תהיה ערומה ותשב על הארץ ותתפשט איבריה על דרך לישה כו'. וכ"כ בה' טומאת צרעת פ"ט דהאיש נראה עומד והאשה נראה יושבת. ובנדה ד' ס"ז א' מדמין טבילה לראיית נגעים. דאי' שם אמר ר"ל האשה לא תטבול אלא כדרך גדילתה כדתנן האיש נראה כעודר כו' והאשה נראית כעורכת וכמניקה את בנה הרי דישיבה ממש היא. והיינו דרב יוסף. ולדבר זה העירני רב א'. ור"ת ז"ל למד דהך ישיבה עמידה היא מדאיתא שם ד' ס"ו ב' אשה לא תעמוד ע"ג כל"ח כו' אלמא דדרך טבילה בעמידה הוא. אבל הרמב"ם הביא זה הדין בזה לאשה לא תטבול ע"ג כל"ח כו'. איברא כ"ז שנחלקו הרמב"ם ור"ת ז"ל אינו אלא לכתחילה וכשאפשר. אבל מן הדין בכל אופן כשר כמש"כ בה"ג דמיגנדרא כביניתא ג"כ כשר. וגם להרמב"ם נכלל בהא דלית הלכתא כותיה דרב יוסף גם מה שאמר שצריכה לישב דוקא. אלא בכל אופן שתתכסה במים כשר. ושי להוכיח דבכל ענין כשר מההיא ברייתא ורחץ במים מי מקוה את כל בשרו שכל גופו עולה בהן וכמה הן אמה על אמה ברום ג' אמות ושיערו חכמים ארבעים סאה. ויש להבין אם קים להו דדוקא בזה האופן גוף אדם בינוני מתכסה בהן ולא פחות. א"כ למ"ל לומר תרי שיעורי שיעור אמה ע"א ברום ג"א ושיערו חכמים ארבעים סאה. ותו הא במים חיים ג"כ כתיב את בשרו ובעינן שיטבול כולו כאחת כמש"כ ר"ת ולמה הביא התנא זה הדין בבע"ק ובמקוה. והוא ז"ל יישב קושיא זו שם שלפי שטבילת קרי הוא טבילה אחרונה שבאותה פרשה כתיב כאן כל בשרו ולימד על זב ג"כ וחד דינא להו. אבל כ"ז לשיטתו ז"ל דבזב דבעי מ"ח בעינן ג"כ ארבעים סאה לאדם. אבל לא כן דעת הראשונים ועוד יבואר בזה דעת רבינו. אלא עיקר הישוב הוא כמש"כ בבעלי הנפש להראב"ד שער המים פ"ו וה"מ במי מקוה דכתיב את כל בשרו אבל במ"ח כגון בזב דלא כתיב כל בשרו לא בעינן מ' סאה אלא כל היכא דמכסי בב"א בין עומד בין מוטה בין שוחה סגי ליה עכ"ל והבאור דמדכתוב במים במי מקוה ובהא כתב כל בשרו. למדנו דפי' כל בשרו לא שיהא הגוף מתכסה כאחת. שהרי זה בעינן במ"ח ג"כ. אלא שיהא כל גופו עולה בהן ר"ל מלא קומתו כמו שהוא הולך ועולה בה. והיינו שעור אמה ע"א ברום ג"א. והא דנקיט שיעור שני שהם מ' סאה היינו משום דבאמת לא בעינן שיהא הטבילה דוקא בזה המעמד שיהא עומד ועולה במקוה. דא"כ היה גם במ"ח הכי דבגוף הטבילה אין שום נ"מ כמו לענין חציצה. אלא ע"כ ה"פ דבעינן שיהא שיעור מים כמו שראוי לאותו מעמד. והיינו דתני דשיעור כמות המים של אותו המעמד שיהא עולה בהן הוא ארבעים סאה. להכי אפי' יטבול שוחה או מוטה בעינן זה השיעור במקוה ולא במעין. דבמעין אם הוא שוחה סגי בפחות מזה השיעור. והרי מכאן מוכח דבאיש כשר לטבול בכל מעמד שהוא ולאו דוקא כראיית נגעים וה"ה באשה. ואפי' לכתחילה אין דרך המדינות שוין בטבע הנשים. ובמקום שאין דרכן לרחוץ בנהר בישיבה. ה"נ הטבילה א"צ אפי' לכתחילה שתהא יושבת] מר רב אחא משבחא הכי הוי אמר היכא דסכר נהרא לא סליק לה טבילה לאיתתא. ואמר מר שמואל הוי מעשה דסכרוה לנהרא דבי ברניתא ושרא אבא למטבל בה אמא א"ל קטן היית א"ל גדול הייתי א"ל דילמא הוי בזר בי' פורתא דשפכי מיא להדדי דלעולם לייפי מהדדי ולא פסוקי מהדדי. עכ"ל בה"ג. ולא נתבאר במאי פליגי רבינו ומר שמואל ולכאורה היה נראה לפרש טעמו של רבינו דפסל היכא דסכר נהרא היינו משום דהוו זוחלין וכיון דפסק הוי כמקוה ופסול. והיינו דדייק רבינו בספרו ונהרא דסכר ואית בי' עקולא דבזה נעשה אשבורן. אבל א"כ אינו מובן טעמא דמר שמואל. והרי משנה מפורשת היא פ"ה מ"א דמס' מקואות מעין כו' העבירו ע"ג בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה. והיינו דסכר נהרא ונפסק המים ממקום גידולו. להכי נראה דעובדא הוי דהוי אשבורן. אלא שלא היה ארבעים סאה ומר שמואל ס"ל דהא דתנן והפסיקו ה"ה כמקוה אינו אלא דבעינן שיהא אשבורן. אבל לא לענין ארבעים סאה. והכי אשכחן בפ"א משנה ז' שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהוא. ולא קבלו עדותו. ואמרו דהוי בזר ביה פורתא פי' שלא היו מפוזרים הגממיות ממרחק. אלא היו סמוכים זה לזה והיו מחוברים כשפופרת הנוד והווין מ' סאה. ולפי זה הפירוש מבואר דס"ל לרבותינו הגאונים דבמעין לא בעינן ארבעים סאה אפי' לאדם אלא שיהא מתכסה במים כל הגוף. ולכאורה תקשה ממש"כ התה"ד והביאו ב"י סי' ר"א שדקדק מלשון המרדכי דרבינו סבירא ליה דשאובין פוסל במעין. והרי המהרי"ק שורש נ"ו כתב דא"א לקיים שיטה זו אלא אם כן דס"ל דבעינן מ' סאה לאדם אפי' במעין. דאלת"ה קשה מדתנן בפרק א' דמקואות למעלה מהן מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכ"ש. הרי דאין השאובין פוסל במעין. אלא צ"ל דס"ל דהתם מיירי בכלים דלא בעינן מ"ס וה"ז המעין דומה למקוה שיש בו מ"ס שאין השאובין פוסלין אותו. משא"כ לגבי אדם דבעינן מ"ס ה"ז המעין דומה למקוה שאין בו מ"ס זהו דברי מהרי"ק. ואי איתא כמש"כ קשה ממש"כ התה"ד בשמו של רבינו. איברא הא ל"ק. דאפשר ליישב שיטה זו בא"א עפ"י דעת תשובה המיוחסת להרמב"ן והובא בב"י לחלק בין קדם מעין לשאובין לקדם שאובין למעין כ"ש. והדעת נותן זה הישוב יותר מישוב מהרי"ק. כמו שהרגיש מהרי"ק עצמו שם שיש להקשות ע"ד. שהרי אפי' למ"ד דבעינן לאדם מ' סאה מכ"מ הא כבר נטהר השאובין בהשקה במעין כ"ש. וממילא כשר אח"כ לאדם. אבל לדברי תשובה הנ"ל הכל ניחא דהא דפ"א דמקואות מיירי בקדם מעין כ"ש וה"ז דומה למקוה שיש בו מ"ס ואח"כ נפל בו שאובין דכשר. משא"כ בקדם השאובין למעין דומה לקדם שאובין למ' סאה מי גשמים דפסול לעולם עד שינקה. ולפי זה אפשר לומר כהתה"ד. אך באמת כבר כ' הב"י דמעולם לא כוון המרדכי הכי בשמו של רבינו. ואין לרבינו חלק ונחלה בדעה זו דשאובין פוסל במעין. נחזור לענין. דלמש"כ בפי' דברי בה"ג בשמו של רבינו. יש לנו לבאר לשון רבינו כאן ונהרא דסכיר ואית ביה עקולא דאית ביה מ' סאה הוי כמקוה. מיירי בדלא לייפי לנהרא שהנהר מסוכר היטב והמים שיצאו ונפסקו ממקורן הווין כמקוה. ומשום דאית ביה עקולא שמעכב המים להתפשט ע"י עקלקלות מש"ה הוי אשבורן וכשר אם יש בו מ"ס. ואע"ג דודאי לא מהני עיקולא כ"כ שלא יצאו המים כלל לצדדין והווין זוחלין מכ"מ כשר כדעת המחבר שם סעיף נ' שאם ישאר מ' סאה במק"א אחר שיצאו כשר. אבל ר"ת בסה"י בהשפטו עם ר"מ כתב בזה"ל ותמיה אני עליך שמה שאינו בהן והוא בה"ג] ראית ומה שישנו לא ראית דכתוב בהן לאחר מה שהזכיר מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים דהא רישא דמעין מטהר בכ"ש. ונהרא דסכר ואית ביה עקולא דהוי מ' סאה כמקוה דמי וש"ד לטבילה. והאי דתלא במקוה משום דכתב לעיל בה דאיכא דסכר נהרא לא מטבילינן ביה אלא א"כ אית ביה ביזעי דלייפי למוצאי מים. ואי לא לייפי אפי' אית בי' מ' סאה לא מטבילינן שיצא מתורת מעין. והאי דשרי הכא בדלייפי ומכ"מ מ' סאה בעי עד שיהא כל גופו עולה בהן ולא חצאים וכך כתב רב אחאי בפ' א"מ עכ"ל ר"ת בסה"י שם. אלא שמשובש שם בדפוס כידוע. והנראה דמפרש האי דינא שכתב רבינו ואשר לפניו היה זה הדין בה"ג גם כן דמיירי בדלייפי ומכ"מ בעינן מ' סאה. ומש"ה הקשה מכאן לר"מ שרצה להכשיר במעין טבילת חצאין. ולפי זה הא דאית ביה עקולא לא מיחשב אשבורן ומש"ה בעינן שיהא לייפי לנהר. והא דבעי עקולא היינו כדי שיהא מ' סאה במק"א דבל"ז לא מהני הא דלייפי משום שאין האשה עולה בהן. זהו דעת ר"ת ז"ל. אבל א"כ לא נתבאר במאי פליגי רבינו ומר שמואל. ותו הא ידוע דעת הראשונים שאין חלוק במעין בין אדם לכלים. וא"כ א"א לפרש לדעתם דברי רבינו בדלייפו. דא"כ למאי בעינן מ"ס. אלא מפרשי כמש"כ בדלא לייפי: 

'''ומקוה דחסרה דנפלה לה כו'.''' וכן העתיק הראב"ד בשער המים וש"פ: