עריכת הדף "העמק שאלה/צה" (פסקה)

== יג ==

{{העמקש|יג}} '''יבמה לשוק כו'.''' האי לא תהיה בה הוי' הוא וכיון דלא תפסי בה קידושין הוי ממזר או דילמא כו' כ"ה בכת"י. ובאור כל הענין שהוכיח רבינו מדלית הילכתא כר"ה. ה"נ תפסי בה קידושי וה"נ אין הולד ממזר. ותו הוכיח מדתניא בהדיא דלרבנן דר"ע אין הולד ממזר מיבמה. ש"מ קידושין תופסין בה. והרי"ף ורמב"ם וש"ע פליגי על רבינו. שהרי הרי"ף הביא פ' האשה רבה הא דשמואל דמספקא לן אי קידושין תופסין ביבמה וכן פסק הרמב"ם וש"ע סי' מ"ד ס"ז. ומכ"מ פסקו דלית הילכתא כר"ה ויבמה שזנתה מותרת ליבם אם לא שנישאת לאחר ומשום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדה"י כמש"כ הרי"ף שם וש"ע סי' קנ"ט. וס"ל דלא תלי' זב"ז. ובאמת דברי רבינו קשה טובא. שהרי שמואל מספקא לי' בתפיסת קידושין ומכ"מ פשיטא לי' שאין הלכה כר"ה כדאי' בד' צ"ו א'. ותו דבירו' פ"ב דסוטה אי' דר' ינאי ס"ל שאין קדושין תופסין ביבמה ואי' שם עוד דר' ינאי א' שו"י שזינתה מותרת ליבמה שנא' ונעלמה מעיני אישה ולא מעיני יבמה. והתו' סוטה די"ח ב' כתבו דהני תרי מימרי דר' ינאי פליגי אהדדי וזה דוחק גדול. אבל עיקר הענין תלי' במחלוקת רש"י ותו' שם ד' מ"ט בהא דאיתא שם דאמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר כו' תנ"ה הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר. ואביי שומרת יבם מספקא לי' אי כרב אי כשמואל. ופרש"י אי כרב דודאי הולד ממזר אי כשמואל דמספקא לן כו'. והתו' פירשו אי כרב דאיצטריך לאשמעינן שאין ממזר ביבמה אי כשמואל דפשיטא שאינו ממזר. ועוד נחלקו דרש"י כ' דשמואל מספקא לי' אי קרא ללאו אתי או לשאין קדושין תופסין ביבמה ולית בה לאו כלל. והבינו התו' דעת רש"י דלרב דפשיטא שאין קידושין תופסין בה אין בה לאו. והקשו הרבה ע"ז ופי' בא"א ונדחקו בפי' הסוגי' בד' צ"ב דקאמר לשמואל מספקא ליה אי ללאו הוא דאתי כו' ע"ש. אבל כונת רש"י בכ"ז דלרב ודאי תרוויהו משמע מהאי קרא גם לאו גם שאין קידושין תופסין בה ומש"ה ה"ה כא"א ממש אלא דקילא בעונשין ודמיא לאשת קטן בקידושין ד' י"ט א' באופן דהוי א"א מה"ת אלא שאין חייבין עליה מיתה וה"נ זיקת יבמה ליבם. והיינו דאמר רב ביבמות ד' צ"ו יבמה ה"ה כא"א. ופי' אביי שם בחד לישנא דכרב המנונא ס"ל אם זינתה אסורה ליבם. [ולא תקשה ממש"כ לעיל אות ד' דר' יהודה ס"ל אין קידושין תופסין בח"ל ויליף מיבמה לשוק. ומכ"מ ס"ל שאין ממזר מח"ל וא"כ ה"ה אין ממזר מיבמה דאי לא תימא הכי היאך אפשר ליליף מיבמה לשאר ח"ל. הרי דאינה כא"א. ולק"מ דודאי לר"י אין חידוש הוא מכל ח"ל ובכולהי לא תפסי קידושין בהו ואין בהם ממזרות. אבל רב דס"ל דיבמה חידוש הוא מכל ח"ל שאין קדושין תפסי בה הרי גלוי מילת' היא דכא"א דמי']. כל זה דעת רב. אבל שמואל בהא ודאי לא ס"ל כרב דיליף תרתי שהרי בד' צ"ו קאמר שמואל אינה כא"א ומפרש אביי דלא מיפסלא בזנות. הרי דאפי' בספק אינו וע"כ שמואל חולק על רב במאי דמשמע ליה תרתי מהאי קרא. אלא מספקא ליה אי ללאו לחוד הוא דאתי וקידושין תופסין בה. או לשאין קידושין תופסין לחוד ואין בה לאו. וממילא ממ"נ אינה כאשת איש ואם זינתה מותרת ליבם והולד אינו ממזר ובזה ניחא הא דקאמר ואביי מספקא ליה אי כרב אי כשמואל. ולא קאמר דס"ל כשמואל דמספקא ליה והרי הכי פסק אמימר. אלמא דפשיטא דלשמואל ודאי אין הולד ממזר וכתנא דברייתא. וכד דייקת בפי' רש"י עוד בד' צ"ב אזיל לטעמיה בהא דרב גידל אמר רב שם בלישנא קמא יבמה קידושין ונשואין אין בה ובלישנא תליתאה נישואין יש בה משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ופירש הרי"ף שם היינו לענין לאוסרה על יבמה. וכן פירשו התוס' שם וז"ל ואומר ר"י דהירושלמי אתי כלישנא קמא דרב גידל דבסמוך דקאמר קידושין ונשואין אין בה דנשואין נמי לא אסרי לה איבם כו'. והכי משמע באמת בסוגיא דגיטין ד' פ' לענין שומרת יבם שנישאת לאחר נישאו אין זינו לא כו' ע"ש דמיירי לענין תצא מזה ומזה. אבל רש"י כ' בד"ה נשואין יש בה קס"ד לענין גט דאם נישאת לזר כו' וצריכה גט. ולישנא קמייתא ס"ל שא"צ גט אפי' נישאת ולישנא בתרייתא לעולם כדאמרן לענין גט כו'. והיינו משום דלטעמיה קאי דלרב דס"ל דיש בה לאו ואין קדושין תופסין בה פשיטא דכא"א דמיא ונאסרה בזנות וע"כ לענין גט מיירי. עוד שם בהא דקאמר רב אשי לשמואל אם היה יבמה כו'. ומסיק הש"ס אם היה יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה לו ופי' הרי"ף ותו' ורא"ש דמיירי בקידשה לחוד. אבל בנישאת נאסרה משום דמיחלפא כו' ורש"י פירש אם נישאת כו'. והיינו משום דס"ל דלא מצינו בסוגיא דכאן סברא דמיחלפא אלא לגט ודוקא לרב דס"ל ה"ה כאשת איש. אבל לשמואל דזה ברור דאינה כא"א לא אמרינן מיחלפא כלל. והיינו דדייק ר"א והותרה לו. דלפי' הרי"ף ותוס' לא אשמעינן ר"א אלא דכופין את השני לגרש וא"כ הכי מיבעי לי' למימר מגרש שני ונושא ראשון כלשון הש"ס גיטין ד' פ"ט ב'. אלא קמ"ל דלשמואל הותרה לו משא"כ לר"ג אמר רב. והא דתנן בגיטין פרק הזורק דאם נישאו תצא מזה ומזה אתי לר"ע כמו לענין הולד ממזר. וחולק על סוגיא דגיטין דס"ל דאפי' לרבנן תצא מזה ומזה. ומשום דמיחלפא. ואל תתמה ע"ז לומר דהסוגיות פליגי. שהרי בירושלמי והביאו הרי"ף פליגי ג"כ אם לרבנן דר"ע תצא או מגרש שני ונושא ראשון. ואחר שפירשנו דמחלוקת רב ושמואל תליא אם יש ללמוד מקרא דלא תהיה אשת המת תרתי ללאו וגם לתפיסת קדושין אולא. יתבאר יפה הא דאי' בירו' סוטה שם דר' ינאי אמר שו"י שזינתה מותרת ליבמה ומסיק עוד אר"י ברבי בון אף לא מכות. והפ"מ וקה"ע פי' משום דאין לוקה אלא א"כ ניסת בדרך הויה. וקשה הא הויה קדושין הוא כדאי' ביבמות ס"ז ואיך אפשר להיות ניסת בדרך הויה והרי לרבי ינאי קדושין אין תופסין בה כמ"ש לעיל. ותו הא כמו כן כתיב לא יקח איש את אשת אביו ויליף מינה הש"ס בקדושין דף ס"ז שאין קדושין תופסין בא"א ומכ"מ מוזהרין על ביאה בעלמא. אלא כמש"כ דא"א לומר שאין קדושין תופסין ואם זינתה מותרת ליבם. אם לא דלא תהיה לא בא ללאו כלל ומש"ה אינה כא"א ואין בה מלקות כלל. כ"ז הוא עומק פירש"י ז"ל. ועדיו עמו מנוסחת הש"ס שם דף נ"ה ב' יבמה לשוק למ"ד לאו לאו ולמ"ד עשה עשה. אלא שהתוס' מחקוה. ומעתה נעמוד על דברי רבינו שפשיטא ליה בהא כסוגיא דעלמא דיש לאו ביבמה לשוק ובכלל חייבי לאוין היא. והיינו דכתב או דילמא כיון דאיסור לאו הוא תפסי בה כו'. הרי דפשוט שהיא בלאו. ומצריך ליה אי אתיא האי קרא לתפיסת קדושין ג"כ או תרווייהו ליכא למילף מהאי קרא וא"כ אין ספק עוד וקדושין תפסי בה. ופשיט מהא דשמואל ופסיק אמימר הלכתא כותיה אלמא דתפסי קדושי ודאי ואין הולד ממזר. דאע"ג דשמואל מספקא ליה היינו אי יש לאו או לא. אבל אנן דפשיטא דיש לאו ממילא תפסי בה קדושין וגם אין הולד ממזר ברור כשמואל. דממ"נ אינה כא"א. והדר רבינו והטיל ספק והא שמואל בעניותנו קאמר למימרא דמספקא ליה ואולי הספק הוא אי יש לדרוש תרי מילי מהאי קרא או לא. וא"כ אפשר שנשאר בספק בקדושין וגם הולד בספק ממזר. והיה ליה לרבינו למיפשט מהא דאביי בדף מ"ט ובד' צ"ו דשמואל לא ס"ל הכי. אבל אין הדבר מוכרח כ"כ מגוף מימרא דשמואל ופסקא דאמימר. מש"ה הביא הני תרי פסקי דאין הלכה כר"ה ואין הולד ממזר. וכיון דבהא אין ספק ע"כ משום שאינה כא"א. וכיון דלאו יש בה בברור ע"כ משום דקדושין תפסי בה. ונפשט הכל: 

'''ואמרי במערבא כו' ותפסי בה קדושי. ואי זנאי לעלמא כו'''' כצ"ל וכ"ה בכת"י: