עריכת הדף "האמונות והדעות/י" (פסקה)

== יב ==

‏'''התשיעי''' באהבת השררה. ראו אחרים הגדול שבמה שמתעסק בו האדם בעולם הזה ‏הגאוה והגדולה והשררה, ואמרו שהנפש תטה אחרי הגדולה, ותראה שקשה עליה השפלות אל ‏אדם אחד ולהתודות לו, ותמצא השררה מחזקת אותה ומרוממתה ותוסיף לה חריצות והתפשטות; ‏וכן הצווי והאזהרה יערבו לה; ולולא השררה לא היה העולם מסודר, ולא נשלמו תקנותיו; המלכים ‏מנהיגים המלחמות והשמירה, והשופטים ישפטו בין הצנועים מבני אדם, והשוטרים מתקנים העזים ‏שבהם; ובה ברך קצת הצדיקים את קצתם כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כז#כט|בראשית כז כט]]}} יעבדוך עמים. אבל מה ‏שזכרוהו מסדור העולם בשמירה ובמשפט ובמנוי איננו נדחה, אבל הוא מאמרנו וכונתנו, אך הם ‏שאלוה שאלה נעזרו בו על דעתם; כי סדור העולם לא יהיה כי אם בחכמה, והם הפילו מעלת ‏החכמה ושמוה לשררה לעצמה. וצריך שאזכור מה ששכחו אותו מנזקי הגאוה והשררה, מהם כי ‏האדם כשיתגאה ותגדל נפשו בעיניו, יצא משטתו, ויתגאה על הקרובים והרחוקים, ויראה עצמו ‏כאלו הוא יחיד בדורו, ויבוז לעצת כל אדם, ויתעקש וידחה כל מאמר, וכמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/משלי/יח#א|משלי יח א]]}} לתאוה ‏יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע, וחולק על הזקנים במה שנסוהו בארך ימיהם, והכינו אותו ‏ברגילותם, ולא ישמע לעצתם ולמצותם, וכמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/משלי/יב#טו|משלי יב טו]]}} דרך אויל ישר בעיניו, ויפסדו לו עניני ‏עולמו, ומה שיתקנו לו מהם, ייחסם אל כחו ויכלתו והנהגתו והכרתו, וכמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/י#יב|ישעיה י יב]]}} ‏אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו כי אמר בכח ידי עשיתי וגו'; ועולה מזה ‏לחלוק עם האומנים באומנותם, ויחשבו אותו לפתי וילעגו לו, ולחלוק על החכמים במלאכותם ‏המדעיות, ישתדל לשבור אותם, והכסיל השותק יש לו תקוה ממנו, וכמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/משלי/כו#יב|משלי כו יב]]}} ראית ‏איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו; ויבא מזה לדבר במלכים ובשרים ולא תבשר בעיניו עצתם, ולא ‏תישר אצלו הנהגתם, ובו נאמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/כו#טז|משלי כו טז]]}} חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם; ויפליג בזה עד ‏שידבר בחכמות הבורא ית' וידיעתו, וירחיק הרוב בהם ויגנהו, וכמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/עג#יא|תהילים עג יא]]}} ואמרו ‏איכה ידע אל ויש דעה בעליון; ויביאהו זה לבא בכל עמל וסכנה ופחד, מבטחונו כי עצתו תצילהו, ‏והיא הכשילתהו, וכמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/איוב/ה#יב|איוב ה יב]]}} מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. ואם ‏לא תשלם לו השררה והמלכות, אז יראו מקנאיו ויצמחו משנאיו, אעפ"י שלא ידע להם כי אם ‏התחלה, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/נט#ה|תהילים נט ה]]}} בלי עון ירוצון וגו'. אבל בתחלת ראותם שמולך עליהם, חפצים ‏להרגו, וכמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לז#כ|בראשית לז כ]]}} ועתה לכו ונהרגהו, והוא תמיד לא יאכל כי אם חתום, ולא ‏ישתה כי אם שמור, וכאלו יושב תחת חודו של חרב, וכאלו חייו תלוים בשערה, כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/כ#ג|שמואל א כ ג]]}} כי ‏כפשע ביני ובין המות, ויבדילו אנשיו בינו ובין הדין באמת, ויביאוהו אל החשדים ואל הספקות, ‏ויחזקו עליו דברי בני אדם, ותקשה עליו תביעת הבורא אותו, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ה#א|הושע ה א]]}} ובית המלך ‏האזינו כי לכם המשפט. ולא נטע הבורא ית' בנפש האדם אהבת השררה והגאוה, כי אם בעבור ‏שתכסף בהם לגמול העולם הבא, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/איוב/לו#ז|איוב לו ז]]}} לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא ‏ויושיבם לנצח ויגבהו:‏