עריכת הדף "אלשיך/איכה/ג" (פסקה)

== מ ==

'''או נחפשה וכו'. ''' הנה עד כה באתי בחקירות על ההשגחה בחשבי כי גבר עונשי על אשמתי ואומר אבד נצחי וכו' כי כמעט אבדתי בבואי בחקירו' על ההשגחה וברוך ה' כי יצאתי בשלום כי זאת אשיב אל לבי ולא יתייאש מן הרחמים אודה לה' כי אדרבה חסדי ה' היו לי כי לא תמנו לגוע לפי אשמותינו ועל יתר החקירות השבתי ככל הכתוב לפני ויחשוב אני רואה כי לא זו הדרך ליכנס אדם בחקירות על צרותיו על דבר ההשגחה כענין איוב וכיוצא טרם יחפש דרכיו כן יהיה צדיק בעיניו ובחקירתו יהיה עדי אובד וזה יאמר נחפשה דרכינו תחלה ואח"כ נחקורה כי לא נחקור החקירות רק אחר שנחפש' דרכינו כי אז נכיר כי לא טהרנו מחטאתינו ואז ע"י החקירות הנזכר נשוב' עד ה' מה שאין כן קודם החפוש: 

או יאמר נחפשה וכו' הנא תאמרו כי צדיקים אתם כי בשום עיניכם על דרככם יעלה על רוחכם כי שלמים אתם ככתוב אצלנו בביאור משלי שאומר איש הלא חסיד אני כי אני תפלתי לא אחסור יום יום ערב ובוקר ובהזדמן לי פרוטה ועני לפני לא אמנענה ממנו ואת מי עשקתי ואת מי רצותי וכו' ומי יתן כל עם ה' כמוני והלא יקרני כמקרה הלוקח בהקפה מן החנות כמבואר שם וזה אומרו נחפשה דרכינו כנראה לנו כי טובים הם כלו' כי הלא נמצא כל צדקותינו כבגד עידי' ואחרי כן ונחקורה על מה שכמעט שכוח מאשמותינו וגם לא נשוב מיראה רק מאהבה וזהו עד ה' כמדובר אצלנו בחבצלת השרון על מאמר גדולה תשוב' שזכיות וכו' שאומרו עד ה' הוא מאהב' כי אז מגעת את השב עד כסה"כ: 

או יאמר ענין רב הונא דתקיפי לי ת' דני דחמרא שא"ל תלמידיו לעיין מר במילי' וא"ל ומי חשדינא בעינייכו א"ל מי חשיד קב"ה וכו' א"ל אי איכא דשמיע עלי מילתא לימא א"ל הכי שמיע לן דלא יהיב מר שיבשא לאריסי' וכו' יהב ליה וחזר היין כבתחלה או שנמכר כשער היין והנה אם לא היה חוקר ודורש לתלמידיו וסמך על עצמו שלא מצא בו עון לא היה מתקן עונו כי לא היה מתגלה אליו ולא היה שב ממנו וזה יאמר נחפשה אנו דרכינו תחלה ואח"כ נחקורה מהזולת אם לא נמצא כרב הונא שחקר ודרש מתלמידיו על ידי כן ונשובה עד ה' מה שאין כן אם נסמוך על עצמנו: או נחפשה דרכינו ומעשינו ואחרי כן ונחקורה ברעות שבאו עלינו אם הם מקבילות אלו לאלו ונשובה עד ה' שהוא בהעריכנו מערכת העבירות מול הצרות בל נשוב מחמת הצרות שהוא מיראה רק מאהבה שהוא עד ה'. ושעור הענין כי השב לשתשמע תפלתו צריך ג' דברים אחד להכיר רשעו ולא יכירנה עד יחפש ויחקור שאל"כ יעלה על רוחו כי צדיק הוא. ואחרי כן יתחרט בלבו ולא מיראה רק מאהבה ואז יקרא צדיק גמור. שלישי' יתודה ולא שיצעק בפיו שחטא ופתלתול ועקש לבו ואז תשמע תפלתו שאל"כ רחוק ה' מרשעים ועל הא' אמר המקונן כמדבר בעד איש ישראל הנה אחרי נותנו אל לבו כל הטענות הנז' שהכל הוא נמשך אחר אומרו זאת אשיב אל לבי וכו' שכל זה הוא מה שהוא משיב אל לבו לבל יאבד תקוה ח"ו ואמר הנה כלל דברי אל לבי היה מה יתאונן כו' לכן נקרבה עד ה' ע"י תשובה בל ירחק ממנו ואז יתעשת לנו והתשובה היא נחפשה וכו' להכיר החולי כי הרשענו בל יעלה על רוחנו כי צדיקים אנחנו ואח"כ השנית והיא ונשובה עד ה' שהוא מאהב' כמדובר ולא לשירפאנו מהצרות ואח"כ ודוי ובל נצעק בפינו חטאנו ולא כן לבנו אמרתי נשא לבבנו אל כפים שאצ"ל שאיננו חושב יצרנו לעשות רע כי אם שגם כל הרהורו למעלה מן העבים וזהו נשא לבבנו הכולל שני יצרים אל כפים הם העבים שלא יהרהרו במה שלמטה רק כאלו הוא למעל' והרהורו הוא אל אל בשמים: 

או יכוון מאמרם ז"ל שבתפלה צריך יהיו העינים למטה והלב למעלה וזהו נשא לבבנו וכו' וענין הוידי וההכנעה היתה אל אל למה שהוא בשמים שנסתלק מהארץ לרקיע בחרבן כלומר הלא קרבנו אליך כאומרו ונשיב' עד ה' הוא עד כסה"כ ולכן למה יהי' אל בשמים ולא יתקרב גם הוא אלינו ומה נאמר לו בכוונה הנזכר הלא הוא הוידוי לומר נחנו פשענו ומרינו וכו' והוא בהזכיר מז"ל שאומרת השכינה כל עוד שאני עם בני אני שומרם שלא יקנו שם רע ושעל כן נגדרו מן הזמה במצרים ובזה יאמר שנתפלל אל אל על שהוא בשמים שנסתלק אז ממנו כי הנה על ידי שחסרנו חברתך נמשך שפשענו ומרינו וזהו נחנו בלא אל"ף כלומר שהאח' יתב' איננו אתנו וע"כ פשענו ומרינו ולא די שלא שמרתנו מן החטא כי נסתלק' כי אם שאתה לא סלחת ולא תאמר שסלחת והראיה כי לא מסרתנו ביד האף כי לא היה מבחין ולא משאיר איש ועשיתי בעצמי הצרה לרחמכם וכאשר כתבנו למעל' שלא עשה באף רק שהעיר את בת ציון או שנאץ מלך וכהן אך לא פעולת ההרג כי הלא אם דרך חמלה היה למה סכותה באף ותרדפנו ואח"כ הרגת ולכן הנפקותא היא כי לא חמלת כי אלו היית חומל היה מספיק ברדיפה או בהריגה אך בהיות שתיהן יורה כי לא חמלת כי הלא במית' ב"ד היו בוררין מיתה יפה ואתה לא עשית כן לפי הנראה כי היתה רדיפה ואח"כ מיתה יראה חלילה כנקמה ושמא תאמר כי מה שלא ריחמת אחר התפלה והוידוי היה על כי סכות בענן לך מעבור תפלה אם כה תעשה ח"ו הלא סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים וכמה התפלל דוד על כך בל יהיו כל ישראל מוכרי רבב למען ידעו גוים אנוש המה סלה ואל תסתיר פניך ממנו לבלתי שמוע תפלתינו ואנו אין לנו זולת זה ירושה מאבינו הקול קול יעקב הלא נהיה למרמס בלי תקומה ח"ו והלא פצו עלינו פיהם כל אויבינו ולקחו הם הקול אשר הוא חלקנו ואם לעומת קול לא תעמוד קול יעקב כטיט חצות יחשבונו בראותי כי פצו עלינו פיהם הוכפלו צרתי כי הייתי כמי שיש לו פחד ופחת יחד והוא כי יש עומד במרחב ומפחד מפחד אויב וינוס ויפול אל הפחת והנה בהיותו בפחת כל צערו הוא היותו כלוא אך לא היה פחד אך היות בפחד בעמדו בתוך הפחת צערו כפול מאד אמר כי שניהם היו כא' במה שהיו לי שני דברים כיוצא בהם והם השאת והשבר השאת הוא סבלנו' (א"ה לא כתי' השאת בשי"ן שמאל רק בשי"ן ימין והוא ל' שאייה ולא לשון משא וסבל ועכ"ז יש אם למקרא לקרוא גם בשי"ן שמאלית) מה שפצו עלי פיהם והשבר שהיו משברים אותי בפועל ע"כ בהיותי נבוך על צרתי וגם תפלה לא שוה לי והצרה היתה כפולה מבלי שית לבי להוריד דמעית הנה מאליה פלגי מים תרד עיני. או שעור הענין הלא הם נטלו ברכתינו היא הקול כי פצו עלינו פיהם וכו' והנה פחד ופחת היו לנו כמי שתוך הפחת וגם שם ירא וחרד כן היה לנו השאת שאתה ה' סבלת כל אשר יעשו אויבינו שמור' שמאסתנו ומזה אנו יראים עם היותנו תוך פחת השבר שיברונו. משיב הוא יתברך ע"י הנביא כי כל הקינה מאתו יתברך כתבה ירמיה ואומר צר לי על שבריכם כי פלגי מים תרד עיני על הנוגע לכם וזהו על שבר בת עמי כד"א מי יתן ראשי מים וכו' אז משיבים יש' ואומרים עיני נגרה ולא תדמה לעולם מאין הפוגות שאין אנו רואים רפיון הצרות בינתים לנוח מלבכות בין זו לזו שמורה כי רחקת ממנו ועל אלה אני בוכיה משיב הנביא ואומר אל תראי כי לא לעולם ירחק ממך רק עד עת פקוד' האויבים וזהו עד ישקיף שהיא השקפה לרעה כי יום נקם בלבו ואז וירא וירחם ה' משמים כי שערי דמעתך לא ישבו ריקם: