עריכת הדף "תורה תמימה/שמות/כ" (פסקה)

== יב ==

'''כבד את אביך. ''' ת"ר, נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר (משלי ג׳) כבד את ה׳ מהונך, השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום {{תוספת|עט|ברמב"ם פ"ו ה"ב מממרים מבואר דענין ההשתוות הוא בגדרי העונש דכמו דמגדף בסקילה כך מקלל אביו ואמו בסקילה, ולפלא שלא ביאר ההשתוות שמחויבים בשניהם אף בחסרון כיס כפי שיובא בדרשה בסמוך נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך, מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס.}}. (קדושין ל׳ ב׳).

'''כבד את אביך. ''' ת"ר, איזהו כבוד, מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא {{תוספת|פ|אבל המורא מוגבל בענינים אחרים לא עומד ולא ישב במקומו ולא סותר ולא מכריע את דבריו ולא יקרא לו בשמו, ומה שהגביל פרטים אלה לכבוד ואלה למורא, י"ל משום דהמורא בכלל הוא חלק אלהי ממעל כדכתיב ויראת מאלהיך, את ה' אלהיך תירא, ולכן יחסו למורא דברים רוחניים ולהכבוד ענינים גשמים.}}. (שם ל"א ב').

'''כבד את אביך. ''' תניא, נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר (משלי ג׳) כבד את ה' מהונך מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס {{תוספת|פא|כי כבוד ה' בקיום המצות הוי בהוצאת ממון להשגת המצות. ובגמרא כאן איתא פלוגתא משל מי מחויב הבן לפרנס את אביו אם משלו או משל האב, ולמ"ד משל בן יליף פשוט מגז"ש זו דחסרון כיס, ולמ"ד משל אב סבירא ליה דהאי חסרון כיס הוא לענין בטול מלאכה שמחויב לבטל ממלאכתו, דזה נקרא כבוד בגופו, וקיי"ל כמ"ד משל אב.  ודע דאפילו למ"ד משל אב היינו רק ביש לו לאב, אבל באין לו מחויב הבן לפרנסו משלו, וגם כופין על זה, ואע"פ דמצוה זו מתן שכרה בצדה, למען יאריכון ימיך, וקיי"ל דעל מצוה כזו אין ב"ד של מטה נענשין עליה – כתבו התוס' בפ"ק דב"ב ח' ב' דהפירוש אין נענשין אם לא כפו אבל יכולים לכוף, עכ"ל. ולענ"ד אין זה מרווח, אבל לולא דבריהם היה נראה הטעם דכופין משום דכל אדם מחויב ליתן צדקה, וא"כ דין הוא שנכפהו ליתן צדקה שמחויב ליתן לפרנסת אביו, כי על צדקה גופא כופין משום דיש בה הרבה לאוין, כמש"כ התוס' ב"ב שם, ונראה ראיה לזה מלשון הרי"ף והרא"ש שכתבו דשקלינן מיניה בתורת צדקה ויהבינן לאבוה, וכן משמע בלשון הרמב"ם בפ"ו ה"ג מממרים, ולכאורה אין באור למה שכתבו דשקלינן מיניה בתורת צדקה, ולפי מש"כ מבואר היטב שכתבו כן כדי לתרץ הקושיא איך כופין על זה נגד הכלל כל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין כופין עליה.  ועפי"ז יש להביא ראיה למש"כ הב"י ביו"ד סי' ר"מ ע"פ סברא חיצונית דאין כופין ליתן לו רק מה שהוא מחויב ליתן לצדקה לפי ממון שלו ולא כמה שצריך לאביו, ולפי פירוש התוס' קשה מנ"ל לחלק זה, אבל לפי מש"כ הוא מגוף ויסוד הדין, ודו"ק, ואין להאריך עוד.}}. (שם ל"ב א׳).

'''כבד את אביך. ''' תניא, ר׳ שמעון בן יוחאי אומר, גדול כבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו, שבכבוד הקב"ה נאמר (משלי ג׳) כבד את ה' מהונך – מחונך, אם יש לך אתה חייב ואם לאו אתה פטור {{תוספת|פב|דריש מהונך כמו מחונך בחלוף ה"א לחי"ת, ממה שחננך ה', לקט שכחה ופאה ותרומות ומעשרות ממה שיש לו ואם לאו אינו מחויב בהם וכן כל המצות, ומה שניחא ליה הלשון מחונך יותר מלשון מהונך אולי הוא משום דלשון הון יונח רק על כסף מזומן ולא כל הני דחשיב, משא"כ בחנית ה' הכל בכלל ורגילים חז"ל לדרוש ה"א לחי"ת מפני שהם ממוצא אחד ומתחלפין, כמו בברכות ל' ב' אל תקרא בהדרת קודש אלא בחרדת קודש, ושם ל"ה א' קודש הלולים דריש קודש חלולים, ובשבת ל"ב ב' אל תקרא בהלה אלא בחלה, ושם נ"ה ב' דריש אותיות המלה פחז כמים בנוטריקון להיפך, זעזעת, הרתעת, פשעת, ושם ק"ה א' דרשו ה"א דהמון גוים חביב בגוים, ובעירובין י"ט א' דרשו גיהנם גי שיורדין לתוכו על עסקי חנם [עריות עיי"ש במהרש"א] והמפרשים לא בארו מאומה אגדה זו, ובפסחים פ"ט א' דריש מהיות משה מחיותיה דשה, ובריש מו"ק ב' א' משקין בית השלחין מפרש בגמרא בית השלחין לישנא דצחותא היא דכתיב ואתה עיף ויגע ומתרגמין ואת משלהי, ופירש"י ה"א מתחלף בחי"ת, ובמנחות נ"ג א' דרשו מצה תהיה – מצה תחיה, ובכריתות י"א א' וממאי דהאי נחרפת לישנא דשנויי היא דכתיב ותשטח עליו הריפות, ובירושלמי שבת פ"ז ה"ב סימן לל"ט מלאכות – אלה הדברים, א' חד, ל' תלתין, ח' תמניא, הא ל"ט, ולא מתמנעין רבנן לדרוש בין ה"א לחי"ת, ובפסיקתא רבתי פ' מ"א דרשו הפסוק דתהלים ע"ג הצמתה כל זונה ממך, כמו כל זונח, ואף הכא כן.}}, אבל בכבוד אב ואם נאמר כבד את אביך ואת אמך – ואפילו אתה מחזר על הפתחים {{תוספת|פג|עיין בב"י ליו"ד סי' ר"מ בשם הרמ"ה דהא דמחויב הבן לבטל ממלאכתו עבור כבוד אב הוא רק אם יש לו לבן למיתזן בההוא יומא, אבל בלא"ה אינו מחויב לבטל ממלאכתו ולחזר על הפתחים, עכ"ד. ולכאורה צ"ע מירושלמי שלפנינו דמפורש ההיפך שמחויב אפילו לחזר על הפתחים, ואפשר לומר דס"ל להירושלמי כמ"ד בבבלי מפרנסו משל בן ולכן מחויב אף לחזר על הפתחים, משא"כ אנו קיי"ל דמפרנסו משל אב כמש"כ לעיל אות פ"א, ולכן אינו מחויב בכזה, וצ"ע.}}. (ירושלמי פאה פ"א ה"ה).

'''כבד את אביך. ''' ובמורא נאמר (ר"פ קדושים) איש אמו ואביו תיראו, אין לי אלא איש, אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין, ת"ל כבד את אביך ואת אביך מכל מקום {{תוספת|פד|ר"ל מדכתיב סתם כבד ולא פירש איש ש"מ שכולם חייבין, וכן קיי"ל. ועיין בקדושין ל"א ב' מענין זה, ורק אשה נשואה פטורה מפני שמשועבדת לבעלה, ועיין מש"כ לעיל בפ' בא בפסוק למען תהיה תורת ה' בפיך בדרשה מקדושין ל"ה א'.}}. (מכילתא).

'''את אביך ואת אמך. ''' תניא, רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים כבוד אב לכבוד אם {{תוספת|פה|ענין משדלתו בדברים פירש"י מפתה אותו, ור"ל מקרבתו יותר ומראה לו חבה יתרה, ולהיפך במורא כתיב איש אמו ואביו תיראו מפני שהבן ירא את אביו מאשר מאמו מפני שאינו מצוי אצלו תדיר כמו אצל אמו ולכן הקדים מורא האם. ובמשנה כריתות כ"ח א' איתא האב קודם לאם בכ"מ יכול מפני שכבוד האב קודם ת"ל איש אמו ואביו תיראו מלמד ששניהם שקולים, ופירש הרמב"ם בפ"ו ה"ב מממרים שהקדים אב לאם לכבוד ואם לאב למורא ללמד ששניהם שוין בין למורא בין לכבוד, עכ"ל. ולפי"ז לכאורה אין מוכרחת דרשתו של רבי כאן אחרי דבמכוון הקדים הכתוב פעם אם לאב להורות על ההשתוות, וי"ל דכונת רבי למה סידר הכתוב קדימת אב לאם בכבוד וקדימת אם לאב במורא ולא להיפך.}}. (קדושין ל"א א׳).

'''את אביך ואת אמך. ''' תניא, כבד את אביך ואת אמך, את אביך לרבות אשת אביך ואת אמך לרבות בעל אמך, ו׳ יתירה – לרבות אחיך הגדול {{תוספת|פו|נראה בטעם הדרשות ע"פ הידוע בעלמא דלשון את מורה על הטפילות כמו בב"ק מ"א א' ולא יאכל את בשרו את הטפל לבשרו ומאי ניהו עורו, והכא מדהיה יכול לכתוב כבד אביך ואמך דריש מן את הטפלים להעקרים ומרבה מן את אביך אשת האב שהיא טפלה בערך קרבת האב לו, ועיקר החיוב בכבודה הוא בשביל כבוד האב, ומאת אמך מרבה בעל האם, כמבואר. [ועיין בתו"כ פ' בחקתי וזכרתי את בריתי יעקוב וכו' דרשו אין לי אלא אבות אמהות מניין ת"ל את, והכא אי לאו דכתיב אמך מפורש הוי מרבינן אם מן את, ואך מכיון דכתיב אם מפורש דריש לענין טפל אחר כמבואר], ומן ו' יתרה דואת אמך דריש ג"כ ענין קירוב טפל לגבי קרבת אם והיינו אחיו הגדול. ומסיק בגמרא לענין אשת האב דרק בחיי האב מחויב בכבודה, ובכ"ז כתבו הפוסקים, דמהא שצוה רבינו הקדוש לבניו קודם פטירתו הזהרו בכבוד אמכם, ואם חורגת היתה, מבואר דדבר הגון לכבדה אף לאחר מותו, ונראה הטעם בזה משום דכיון דמחויב לכבד את אביו גם במותו כמ"ש בקדושין ל"א ב' ממילא ראוי לכבדה כמו בחייו, וכן הדבר בבעל האם. –  ועי' ברמב"ם פ"ו הט"ו מממרים וז"ל חייב אדם בכבוד אשת אביו כל זמן שאביו קיים שזה בכלל כבוד אב, וכן מכבד בעל אמו כ"ז שאמו קיימת, ומדברי סופרים שיהא אדם חייב בכבוד אחיו הגדול עכ"ל, ועמלו מאד המפרשים למה אמר בכבוד אחיו הגדול שהוא מד"ס ולא גם באשת אביו ובבעל אמו, והלא כולם נתרבו מרבויים, וכתבו דאשת אביו ובעל אמו כיון דנתרבו מן את הוי כמו שכתוב מפורש בתורה, משא"כ אחיו הגדול כיון דנתרבה מן ו' יתרה אינו חשוב כמפורש בתורה, יעו"ש בכ"מ ובפי' רדב"ז, וכמה דחוקים וטרודים הדברים, דמאי שנא רבוי מן את או מן ו' יתרה ומניין לו לרמב"ם זה.  אבל האמת הברורה בזה, דכיון דמבואר בגמ' וכ"פ הרמב"ם דבאשת האב ובבעל האם אין חייבים בכבודם אלא בחיי האב והאם, א"כ אין חיוב זה אלא משום כבוד האב והאם וכמש"כ הרמב"ם מפורש שזה בכלל כבוד אביו, וא"כ הוי זה אך פרט אחד מפרטי כבוד או"א, ולכן ממילא הוי זה מדאורייתא ממש, ככל דין כבוד או"א, גם חז"ל סמכו על הרבויים דאת דיש בענין זה משום כבוד או"א, כמש"כ למעלה, משא"כ בכבוד אח הגדול לא אמרו דזה הוי רק בחיי האב או האם, אלא לעולם הוא כן, וא"כ הוי זה מצוה בפ"ע שאינה שייכה כלל לכבוד א"וא, ולכן מכיון שאין מצוה זו באה אלא מרבוי דו' יתרה, לפיכך לא הוי זה אלא מדברי סופרים ככל דבר שאינו מפורש בתורה, ודו"ק.  ולענין כבוד אחיו הגדול נראה פשוט דלא רק לאחיו היותר גדול מחויב בכבוד אלא בכלל לכל אחיו הגדולים, ונראה ראיה לזה ממ"ש במ"ר פ' ויחי בפסוק שמעון ולוי אחים דיששכר וזבולון לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מפני הכבוד, ומבואר שם דקאי על כל אחיהם הגדולים מהם.  ובשו"ת שבו"י כתב דלאחותו הגדולה אין האח הצעיר מחויב בכבוד רק מפני דרך ארץ שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו, יעו"ש, ויש להעיר על זה מע"ז י"ז א' עולא כי הוי אתא מבי רב הוי מנשק לאחותיה אבי ידייהו, ופירש"י דרך בני אדם כשיוצאין [אולי צ"ל כשבאין] מבית הכנסת נושק לאביו ולאמו ולגדול ממנו בפס ידו משום כבוד, עכ"ל. הרי דכלל כבוד אב ואם ואחות בהדדי. וגם נראה ראיה לחיוב בכבוד אחות הגדולה ממ"ש במ"ר פ' ויצא פ' ע"ד למה מתה רחל תחלה מפני שדברה בפני אחותה הגדולה כמ"ש ותען רחל ולאה, ומשמע שעברה על איסור ממש לא רק על מדת דרך ארץ בעלמא, ודוחק לחלק בין חיוב אח לאחות ובין חיוב אחות לאחות.}}. (כתובות ק"ג א׳).

'''למען יאריכון ימיך. ''' ואם לאו יתקצרון, שכן דברי תורה נדרשים מכלל הן לאו ומכלל לאו הן {{תוספת|פז|עיין מש"כ לעיל אות פ"א השייך לדרשה זו. ורש"י בפסוק זה הביא דרשה זו וכתב דברי תורה נוטריקון הם נדרשים מכלל הן לאו ומכלל לאו הן, עכ"ל, ומ"ש נוטריקון הוא זה תמה אני, כי הלא רגילין אנו לפרש נוטריקון ענין הבא בראשי תיבות ובאותיות אחדות וכמשכ"ל בפ' אנכי ה' אלהיך, אבל לא ענין כדרשה זו, וצ"ל דעיקר ענין נוטריקון הוא גלוי ענין הבא מדברים מפורשים קצרים, ולכן כשמתגלה ענין מאותיות אחדות נקרא נוטריקון, וכן כשמתגלה ענין ממאמר אחד כמו הן מכלל לאו ולהיפך הוי ג"כ בכלל נוטריקון, ודו"ק.}}. (מכילתא).

'''למען יאריכון ימיך. ''' ואין ב"ד מוזהרין עליה, שכן אמרו, כל מצוה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד מוזהרין עליה {{תוספת|פח|לדעת התוס' ב"ב ח' ב' הוי הפי' שאין הב"ד נענשים אם לא כפו על זה אבל הרשות בידם לכוף, ועיין מש"כ לעיל אות פ"א.}}. (שם).

'''למען יאריכון ימיך. ''' עיין לפנינו בס' דברים בפ׳ ואתחנן בפסוק כזה בדברות אחרונות.