עריכת הדף "שו"ת בית הלוי/א/ה" (פסקה)

== יב ==
אכן גם זה יש לישב דהנה זהו לשון הגמר' דזבחים שם איבעי להו יציאה מהו שתועיל בקידוש את"ל לינה לא פסלה דלא פריש אבל יציאה דפריש אסוחי מסחי דעתא או דלמא כיון דבידו לחזור לא מסיח דעתי' הרי משמע דעיקר הספק ביציאה הוא אי הוי הסה"ד או לא הוי הסה"ד וע"ש ברש"י דכתב וז"ל יציאה חוץ לעזרה מהו שתועיל כדרך שפוסל בכל הקדשים שקידשו בכלי שרת דנפסלין ביוצא ובודאי דברי רש"י הללו צע"ג דלמה פי' דהספק הוי אם נפסלין ביוצא כמו שארי קדשים שנפסלין ביוצא והרי בגמר' מבואר להדיא הספק של בעל האבעי' אי חשיבא הסה"ד או לא וע"ש בתוס' ד"ה יציאם שפירשו באמת דלא כרש"י וכתבו כמש"כ דהספק הוי אם הוי הסה"ד והנראה לומר בכוונת רש"י ז"ל דאיהו מפרש דהוי שני אבעיות דבתחילה איבעי לי' אי חשוב קידוש כשארי דברים המקודשים דנפסלין ביוצא או לא ואבעי' זו הוי רק לרבי דס"ל לינה פסלה בקידוש וא"כ הוי ככל הקדשים ומבעי לי' אם יליף גם לפסול יוצא מכל הקדשים או לא והדר קאמר את"ל לינה לא פסלה פי' דגם את"ל כר"א בר"ש דלינה לא פסלה וא"כ הא לא שייך למבעי כלל אי ילפינן בו פסול יוצא מכל הקדשים מ"מ אכתי מבעי לן דלמא נפסל ביוצא משום הסה"ד כיון דפריש ולא דמי ללינה דלא פריש והוי ב' איבעיות בתחילה מבעי לי' אליבא דרבי והדר איבעי לי' אליבא דר"א בר"ש ושוב מצאתי בחידושי פנים מאירות על זבחים שפי' כן בכוונת רש"י והוכרח רש"י לפרש כן משום דאם נפרש כדמשמע פשטות לישנא דהגמר' דכל האבעי' הוי רק לר"א בר"ש אבל לרבי דס"ל לינה פסלה פשיטא לי' דגם יציאה פסלה א"כ מאי פשט לי' רב זביד מהא דתני' כהן שיצא כו' והוצרך ר"פ לדחוקי כגון שיצא להסך רגליו ואמאי לא משני לי' בפשיטות הא מני רבי היא דס"ל לינה פסלה ומש"ה פסלה ג"כ יציאה וכי קמבעי לן אליבא דר"א בר"ש גם יש לדקדק עוד דלקמן שם בסמוך איתא אבעי' להו טומאה מהו שתועיל בקידוש ידים ורגלים את"ל יציאה לא פסלה דגברא חזי אבל הכא דגברא לא חזי אסוחי מסח דעתא או דלמא כיון דהדר חזי דק לי' ולא אסח דעתי' והרי הך אבעי' דטומאה לא הוי רק אם נאמר דיציאה לא פסלה אבל אם נאמר דיציאה פסלה הרי ליכא למבעי כלל בטומאה דכיון שנטמא הא מוכרח לצאת חוץ לעזרה ואם כן אם נאמר דהאבעי ראשונה ביציאה לא הוי' רק לר"א בר"ש דס"ל לינה לא פסלה אבל לרבי דפסלה לינה פשיטא לי' דיציאה פסלה א"כ יהי' מוכרח דגם הך אבעי' דטומאה מהו שתועיל הוי ג"כ רק אליבא דר"א בר"ש ובודאי דלר"א בר"ש הא ליכא למבעי כלל ופשיטא דאיהו ס"ל דטומאה מועיל לקידוש דהרי ביומא דף ל"ב נפקא לי' לרבי דכהן גדול צריך לקדש ביה"כ בין עבודה לעבודה מקרא דופשט ורחץ ורחץ ולבש ור"א בר"ש קאמר שם ק"ו ומה במקום שלא טעון טבילה פי' בכל יום בשחרית טעון קידוש מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש ולדידי' הא ודאי דבנטמא בעי לקדש מהך ק"ו גופה דכיון דטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש דאם נאמר דבכל השנה גם כשנטמא א"צ לקדש א"כ היאך יליף לכה"ג ביוה"כ מק"ו והרי נוכל לומר נטמא יוכיח דטעון טבילה ואפ"ה אינו טעון קידוש ואע"ג דכתבנו לעיל באות ט' דהך איבעי' דטומאה מהו שתועיל הוי רק לענין חלול עבודה דלענין דנבעי לכתחילה לקדש הא פשיטא דצריך ובפרט לר"א בר"ש דכיון שפשט בגדיו לטבול הא הוי מחוסר לבישה מ"מ הרי גם לענין דלהוי מחלל עבודה נוכל ללמוד ג"כ מהך ק"ו גופה דמה טהור בשחרית דאינו צריך טבילה ואפ"ה בעי קידוש ומחלל עבודה אם לא קידש זה שנטמא דטעון טבילה אינו דין שיהי' צריך קידוש ואם לא קידש מחלל עבודה דליכא למימר כה"ג ביוה"כ בין עבודה לעבודה דצריך טבילה וקידוש ואפ"ה אם לא קידש אינו מחלל עבודה וכדאיתא ביומא דף כ"ט דזה אינו דהא י"ל מה לכה"ג ביוה"כ שכן גם אם לא טבל בין עבודה לעבודה אינו מחלל תאמר בטמא שלא טבל הא מחלל עבודה מש"ה צריך להיות גם הקידוש מעכב בדיעבד בק"ו מקידוש של שחרית ובע"כ מוכרח דהך איבעי' דטומאה מהו שתועיל הוי רק אליבא דרבי דלא ס"ל ביומא הך ק"ו והרי רבי ס"ל לינה פוסלת וא"כ פוסלת בו יציאה וא"כ הא בודאי פסלי בו טומאה דמוכרח ליצא ובדוחק צ"ל דהאיבעי' דטומאה הוי אליבא דר"א בר"ש בהך דלינה לא פסלה ולא נסבור כר"א בר"ש בהך ק"ו דקאמר ביומא והוא דוחק וע"כ פרש"י דהוי שני אבעיות ובתחילה נסתפק גם לרבי אי פסלה יציאה והדר קאמר דגם את"ל דלינה לא פסלה מ"מ עדיין יש להסתפק ביציאה כיון דפריש דלמא הוי הסה"ד ומש"ה שפיר פשט לי' רב זביד מהא דכהן שיצא דיציאה פסלה ואיפשיטא לכל הפחות אבעי' ראשונה דלרבי מיהא פסלה יציאה וכן האיבעי' שני' דטומאה מהו שתועיל הויא הכל אליבא דרבי כן נראה נכון בדעת רש"י וא"כ הא לשיטתו של רש"י שפיר נוכל לומר כמו שרצינו לומר לעיל דהני ב' לישני דברכות פליגא בפלוגתא דרב חסדא ורב אחא בר"י ביומא ולישנא דקאמר שמא יפיח ס"ל כר"ח דרבי לא ס"ל כלל סברא דמחוסר לבישה ומוקים להך משנה והברייתא דכל המטיל מים רק כרבי ואין הוכחה דסתמא דגמר' דזבחים ס"ל דלא כוותי' אבל לפי' התוס' בזבחים דפירשו דהאבעי' דיציאה מהו שתועיל הוי רק אי חשיבא הסה"ד וא"כ הוי' הך איבעי' דיציאה רק אליבא דר"א בר"ש לחודא ומוכרח מהך סוגי' דזבחים דס"ל דהך ברייתא דהמטיל מים מצי אתי' גם כר"א בר"ש דס"ל סברא דמחוסר לבישה ומוכרח דהך סתמא דגמר' ס"ל כלישנא דשמא יפנה בהם: