עריכת הדף "משך חכמה/ויקרא/ה" (פסקה)

== כב ==

'''ונשבע ''' על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה. פירוש דוקא מחיוב לפטור שבזה מצוי האדם לחטא, משא"כ מפטור לפטור מחיוב לחיוב, שאין האדם חוטא בזה חייב בקרבן בטוי כמבואר פרק ד' שומרין. עוד י"ל דוקא דברים שהאדם שמוסרין לו שבועה בב"ד הוא עשוי לחטא בהנה ולא בשבועה וכמו בכל מקום דאיכא למימר אישתמוטי קא משתמיט או למ"ד חשוד אממונא לא חשוד אשבועתא וכיו"ב, הא אם אדם שמחזיקין אותו לנאמן בשבועה אינו עשוי לחטא בהנה שאין דרכו להיות חשוד על ממון, בזה חייב קרבן שבועת בטוי ודו"ק.

'''ויתכן ''' עוד. דהנה חיוב שבועת הפקדון על זדון שבועה, אף דבזדון שבועה כתיב לא ינקה ד' ואיך מביא קרבן לכפר על חטאתו, אך החמס והעושק הוא מכריחו להשבע לשקר שהוא תובעו, ואיהו לאמת דבריו ולהפטר מבעל דינו נשבע לשקר ואינו מכון לחלל שמו יתברך והוא כאנוס מפני זדון לבו, ובוחן לבות יודע שהאדם טבעו בכך ועשוי הוא להשבע על אחת מכל אלה ודו"ק.

'''ובתו"כ ''' עליו לשקר ישלם אין משלם אלא לאחר שבועה. פירוש. דתשלומין של קרן אינו משלם רק כשישבע, דמיירי קרא היכי דליתא בעיניה וחייב באונסין ואימתי חייב באונסין לכשישבע. ועיין ב"ק דף ק"ה ב' ורב ששת מוקים לה כשעומדת באגם, וכן מוכח מלקמן תאמר בזה שמשלם חומש ואשם, הואיל ומשלם חומש ואשם, ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה כו', דעל הקרן מיירי ודו"ק.

'''שם ''' אוציא את תשלומי כפל ולא אוציא תשלומי ד' וה'. לפלא הוא. איך אשכח דעל טביחה או מכירה לחודיה ישלם דו"ה, ודו"ה אמר רחמנא ולא ג' ולא ד'. ואולי דאתיא כסומכוס דאמר משלם ג' וד' על טביחה לחודיה ויש טביחה בלא גנבה. עיין ירושלמי סוף ארבעה שומרין ודו"ק. עוד יש לאשכוחי גוני ואכמ"ל.

'''שם ''' פרק כ' פסקא ז'. מניין שמשלם חומש ואשם על התשלומין האלו ת"ל הקדש ישלם וחמישתו יוסף עליו. פירושו פשוט כמו דתנן בכריתות דף כ"ו ע"ב דאם מעל בכסף אשם היינו ב' סלעים, מביא אח"כ אשם מעילות בב' סלעים ואשם [היינו קרנו] של עשרה זהובים וכליל קרן בהדי חומשא ולא אמרינין שיוסיף על האשם מעילות דכל חומש בהדי קרנא בעי למהוי. וזה דקאמר מנין שמשלם חומש ואשם על התשלומים האלו, היינו שמוסיף חומש על הקרן ולא בהדי הך אשם מעילות, ת"ל הקדש ישלם וחמישתו יוסף עליו. והא דקאמר אשם, דסד"א כי מייתי אשם מעילות של שמונה עשר זהובים נפיק כולהו היינו אשם מעילות עד תשלומי קרן וחומש קמ"ל דלא כן. וזה מפורש בסוגיא תמן למימרא דחומשא בהדי איל מייתי לה והא כתיב ואת אשר חטא מן הקודש ישלם וחמישתו יוסף עליו וזהו דרשא דתו"כ וברור בס"ד. (וקצת מזה הביאו כן בשם הראב"ד ז"ל).