עריכת הדף "משך חכמה/במדבר/ג" (פסקה)

== מה ==

'''קח ''' את הלוים כו'. בבכורות דף ד' ואהרן שלא היה באותו המנין לא לפקע דתניא למה נקוד על אהרן כו' שלא היה באותו מנין לא הוא ולא בהמותיו שלא הפקיעו את בכורי ישראל לא יפקע פ"ח דידיה. רש"י, יעו"ש, והטעם, שהלוים פקעו הבכורות הוא מפני, שהבכורות הפסידו ע"י העגל, וכמו דאמר בירושלמי מגילה פ"ק הל' י"א שבר ד' מטה רשעים אלו הבכורות שהקריבו לעגל תחלה, והלוים הרויחו ע"י העגל מלאו ידיכם כו', א"כ אהרן שהיה נפגם במעשה העגל ובאהרן התאנף ד', לכן לא היה מפקיע בפדיונו את הבכורים. ודו"ק.

'''והיו ''' לי הלוים אני ד'. דע, דהא דאמרו בפרק בני העיר, דתשמיש קדושה קדוש, ותשמיש דתשמיש לא, יצא להם לדעתי מדין תורה, דאשכחן דכהנים המה משמשי קדושה, קדושה אית בהו, וקדושים יהיו ולא יחללו, וכהנת שזנתה נפסלה מן המעשר, דקדישא גופא, אכן לוים המה נתונים לאהרן ובניו והוי משמשי משמשין, ולכן לית בהו קדושה, ולויה, שזנתה אוכלת במעשר, דלא קדישא גופא, ולכן בעת משא מלאכת הקדש היו הקרשין נטענין על העגלות, ועבודת בני קהת, אשר היה בכתף היה מכוסה בבגדים, כדי שהבגדים יהיו משמשי קדושה והלוים יהיו תשמיש דתשמיש, וכן הדין, דחדא הוי כליין והשני כלי הוי תשמיש דתשמיש, וכמו כאן, שהבגדים היו כליין, ובכ"ז היו הלוים תשמיש דתשמיש, וכיו"ב אמרו ברכות סוף פ"ג גלימא אקמטרא ככלי בתוך כלי דמי, ולכן כתוב והיו לי הלוים אני ד', לרמז, שמהשי"ת משמו יש שני הפסקות, והוא תשמיש דתשמיש, וזה לי, אני, וכן ולקחת הלוים לי אני ד', ואני הוא התשמיש והמלבוש, שאני הוא שם משם ע"ב, והוא כמו שם אדנות, שהוא כסא להשם המפורש, כמו שנאמר וד' בהיכל קדשו, היכל הוא שם א"ד. ועיין רש"י ותוספות סוכה מ"ה בזה. וכן כתוב בעזרא ח' ואמר אליהם אתם קדש לד' והכלים קדש שקדו ושמרו כו', הרי כדפירשנו. ודו"ק היטב.

'''ובזה ''' נתבאר לנו דבר נכון, דבכהנים דאיכא בהו קדושה, לכן במתנותיהן איכא קדושה, דאינן נאכלין בטומאה, כמו תרומה, דקדש הוא, אבל לוים, דהוי תשמיש דתשמיש ליכא בהו קדושה, לכן מתנותיהן נאכלין בטומאה. ואפילו לר' מאיר, דאמר מעשר ראשון אסור לזרים, מ"מ סבר, דנאכלין בטומאה, דכתיב ואכלתם אותו בכל מקום אפילו בקבר, כמו שפירשו תוספות ביבמות דף פ"ו ע"ב יעו"ש ודו"ק.

'''ולפ"ז ''' יתבאר לנו עוד, דמה דפליגי ר' מאיר וחכמים במעשר ראשון, דקדושה לית ליה במעשר, דגלי רחמנא ואכלתם אותו בכל מקום אפילו בקבר, אבל בזרות פליגי, משום דזרות איכא בלוים, שכתיב והזר הקרב יומת, לכן גם במתנותיהם אשר הוא חלף עבודתם באהמ"ע, אע"ג דקדושה לית ביה, זרות איכא גביה, הזר הקרב יומת, לכן זר אסור במעשר ראשון, וחכמים דפליגי סברי, דזרות ג"כ ליכא בו, ואי משום דכתיב והזר הקרב יומת, אין זה משום זרות, דהא אפילו משורר ששיער במיתה, אע"ג דאינהו תרווייהו לוים, א"כ אין זה משום זרות, רק הוא שייך לסדר העבודה, אבל אין זה מצד זרות במין האדם, שבאדם אין הבדל. ולפ"ז יסבור ר' מאיר דמשורר ששיער אינו במיתה רק באזהרה והזר הקרב יומת אין זה רק בזר מוחלט, וא"כ זר גמור, הוא ישראל, ששימש בעבודת הלוים הוא במיתה, ומשורר ששיער אינו רק באזהרה, וא"כ איכא זרות, לכן מעשר ראשון, שהוא חלף עבודתן אינו רק ללוים ולזרים אסור. והנה ידוע, דעל שם התואר יתכן ה"א, כמו החכם, הלבן, האדום, אבל על שם העצם לא יבוא ה"א, כמו הראובן, לבד שם המין, ומטעם זה כתוב האדם, השמש, שמינו הוא פרטיותו, לכן בריש כריתות מדמה הא דכתיב בתרומה זר לא יאכל בו, וכתיב בשמן המשחה אשר יתן ממנו על זר, דבזר שלא מעיקרו פליגי אם מקרי זר, יעו"ש דף ז', אבל כאן דכתיב והזר הקרב יומת, הזר בה"א, הוא שם התואר זר דאותו עבודה, אע"ג, דהמשורר כשיפסל בקול יחזור לעבודת השוערים, כמו שפסק רבינו משה בהלכות כלי המקדש, ובכהאי גונא גבי תרומה היכא דהיא ראויה עוד לשוב לאכול תרומה, כמו בת כהן, שניסת לישראל לאו זרה היא, דשם כתיב בלא ה"א, וזה שם העצם ולא שם התואר. והמופת על אמיתת נושא הדבר, דבכהנים איכא קדושה לא בלוים, דבכהנים כתיב ד' אלקיהם, וכן בכ"ג, אבל בשבט לוי אינו מיחס אלקים עליהם לבד בכל התורה רק ד', אך בפ' שופטים כתוב ושרת בשם ד' אלקיו, ושם בכהן מדבר, יעוין בכל התורה ותשכח. וזה ענין נכון. ודו"ק.