עריכת הדף "מעשי למלך/ביאת מקדש/א" (פסקה)

== טו ==

'''יראה ''' 

''' לי כהן הנכנס מן המזבח ולפנים שתויי יין או פרוע ראש לוקה.'''  וראב"ד השיג דמעלות רק דרבנן ובכ"מ הביא שרבינו חולק בזה עם הרמב"ן דרבינו מפרש הא דדרשו בספרא מנין שאין חייב אלא בשעת עבודה היינו ביום שהעבודה כשרה ורמב"ן חולק דהכונה בשעת עבודה ממש אבל ליכנס בלא עבודה אין איסור מה"ת ולי נראה כדברי רבינו דבב"מ דף פ"ט מסיק הגמ' בבואכם בשעת ביאה לא יהא שיכרות ה"נ בשעת דישה לא יהא חסומה א"כ מוכח דאסור בשעת כניסה שלא יהא שתוי אלמא משום כניסה הוא דחייב ואולם קשה לי דרבינו כתב להלן דאם שתה בין המזבח ולפנים ויצא ג"כ חייב ומפרש כן הספרא ביציאה מנין ת"ל אתה ובניך והראב"ד השיג דיציאה הכונה בשתה בחוץ ונכנס דתורה אמרה בשעת ביאה לא יהא שיכרות וא"כ קשה על רבינו נהי דמפרש בספרא יציאה היינו ביצא אבל עכ"פ מגמ' דב"מ מוכח דהכונה בשתה בחוץ ונכנס דחייב דבשעת ביאה לא יהא שיכרות ממש והוא כלשון הראב"ד:<br>'''  אך '''  לכאורה גם אראב"ד קשיא כיון דמפרש יציאה מניין היינו בשעת ביאה לא תהא שיכרות א"כ איך חולק על רבינו דחייב אכניסה בלא עבודה אך לק"מ דהראב"ד בביאה להיכל מודה דחייב רק בנכנס בין מזבח ולפנים פליג דאין חייב אכניסה:<br>'''  ולישב '''  דברי רבינו נראה דאדרבא מהא סייעתא לפירושו בסיפרא דיציאה מניין הכוונה בשתה בפנים ויצא דאין לפרש דהכונה דשתה בחוץ ונכנס דלזה א"צ לדרוש מקרא דאתה ובנך דזה ילפינן בב"מ מדכתיב להבדיל ע"כ הכי קאמר בשעת ביאה לא תהא שיכרות {{ממ|והיינו ע"ד דאמרינן שם דף ק"י היכי דמפרש קרא לכ"ע דרשינן טעמא דקרא וכיון דמפורש להבדיל בין הקודש ע"כ אף שתה בחוץ ונכנס חייב}} וכן דרשינן בשעת דישה לא תהא חסימה ולכן מפרש דהכונה בשעת יציאה היינו ששתה בפנים ויצא והבן:<br>'''  ויש '''  לתמוה על הכ"מ שכ' לפרש לדברי הראב"ד הא דבת"כ אמרו אין לי בביאה דבואכם משמע כשהם נכנסים ממש רגל אחד בפנים ורגל אחד מבחוץ לא ישתו אבל לשתות קודם שנכנסו לא קמ"ל ולהאי קרי יציאה דכששותים עדיין הם בחוץ ויפלא שלא הביא שזה גמ' ערוכה בב"מ שם דפריך בבואכם הוא דאסור אין הא מישתי ומיעל שפיר דמי בתמי' והא כתיב להבדיל אלא בשעת ביאה לא תהא שיכרות ופלא:<br>'''  והנה '''  בכ"מ התעורר מנ"ל כל הדרשות הללו ומנ"ל לחלק דאם נכנס בלא עבודה לוקה ואם עבד ח"מ והכתוב לא הבדיל ביניהם והרמב"ן השיג שאם הכתוב מדבר מביאה גרידא יתחייב מיתה ואם מדבר מביאת עבודה מנ"ל אזהרה על ביאה גרידא ובספר התוהמ"צ פ' שמיני כ' לישב וז"ל דמ"ש בבואכם אל אוה"מ אינו משום הביאה רק משום העבודה לפמש"כ רבינו בפ"ב מה' אלו ה"ב דכהן שנכנס להיכל שלא לעבודה לוקה וכמש"כ הכ"מ בשם הסמ"ג דהשתחוי' ג"כ אינה מותרת רק בגמר עבודה ולפי"ז מ"ש בבואכם אל א"מ פי' בעת עבודה כי לא יצוייר שיבואו לא"מ בלא עבודה וכן הדין דאם נכנס מן המזבח ולפנים ולא עבד אעפ"י שאח"מ לוקה וכן אף ששתה בעת יציאה לוקה ואם עבד אף במזבח ח"מ כי מ"ש בבואכם אל א"מ אין הטעם משום ביאת א"מ רק משום שעבד אז ובגמר עבודה נכנס לא"מ להשתחוות וכל דינים אלה ידעינן ממה שהקדים לכתוב אתה ובנך אתך ומזה ידעינן שמ"ש יין ושכר אל תשת הוא מאמר פוסק בפ"ע שתחלה הזהיר בסתם שלא ישתה יין ושכר אף בשאינו עובד ואח"כ פי' טעם האזהרה הכוללת הזאת כדי שבבואכם אל א"מ לא תמותו שפי' שכשיעבדו עבודה שתויי יין יתחייבו מיתה ולכן הוזהרו אף כשאינם עובדים ומזה נודע שהאזהרה היא החלטית אף בשאינו עובד ומיתה א"ח רק כשעובד בין בהיכל בין במזבח בין בביאה בין ביציאה דאי מ"ש בבואכם אל א"מ דוקא א"כ איך יהי' זה נתינת טעם לאזהרה החלטית שלא ישתו אף סמוך למזבח כדי שלא ימותו בבואכם למה יבואו לא"מ והם בחוץ וע"כ שפי' בבואכם אל א"מ בעבודה לא יכנסו שתויי יין לפנים פן יעבדו עבודה ויתחייבו מיתה עכ"ד:<br>'''  והנה '''  החינוך פ' אחרי כ' וא"כ לדעתן כל שנכנס להשתחוות אפשר שאינו במלקות וכ' בפרד"ר ד' מח"ד אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה בפרוע ראש וקרוע בגדים אליבא דרמב"ם הוא אפי' בין האולם ולמזבח אבל ביאה ריקנית אליבא דכו"ע לא נאסרה כי אם בהיכל וא"כ פרוע ראש שנכנס להיכל יתחייב אליבא דהרמב"ם משום פ"ר ומשום ביאה ריקנית ואליבא דהרמב"ן יתחייב משום ביאה ריקנית דוקא והמדקדק בדברי הרמב"ן בפ' שמיני בפ' קרבו שאו אחיכם יראה דס"ל דאפי' להשתחוות אסור ליכנס להיכל ומ"מ הדין במחלוקת הוא שנוי שתוס' מנחות דף כ"ז סברי דהשתחוי' הוי צורך עבודה וכ"כ סוף חגיגה והסמ"ג לאווין חולק ע"ז:<br><small> ד') </small>

''' שלא ''' 

<small> יכנסו כהנים הכשרים לעבודה מן המזבח ולפנים פרועי ראש למקדש שנאמר ראשיכם אל תפרעו ועכ"מ מה שהקשה ובסהמ"צ האריך רבינו בזה והרמב"ן בסהמ"צ הקשה עליו מה שכ' דבכלל הלאו גם בין האולם ולמזבח דהא זה אינו אלא מעלה בעלמא שמנו ספ"ק דכלים ועוד דאינו חייב אלא דוקא בשעת עבודה אבל לא על ביאה ריקנית והנה במהרמ"ש כ' דרבינו הוכיח כן מסנהדרין דף כ"ב דפריך פרועי ראש מנ"ל ומשני מקרא דיחזקאל ראשם לא יפרעו ומסיק שם דהוא הלמ"מ ואתי יחזקאל ואסמכי אקרא והר"ן בחי' הקשה הא מבואר בהדיא בקרא ראשיכם אל תפרעו ותי' דאפשר לומר דזה היה רק לשעה שביום החינוך הי' להם דין ככה"ג אמנם מדברי רבינו בסהמ"צ נראה דלא ניחא לי' שיהא דינם ככה"ג דהרי בפ' אמור כתיב בכה"ג את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ואפי' שלא בשעת עבודה אפי' בביתו אסור לו לפרום א"כ אי ביום החינוך הי' דינם ככה"ג א"כ יאסרו אפי' בביתם אלא וודאי אין דינם ככה"ג א"כ קשה קו' הר"ן מאי מקשה מנ"ל הא מבואר בקרא ולכן ס"ל לרבינו לתרץ דבקרא דיחזקאל כתיב ופרע לא ישלחו ואת בגדיהם לא יפרומו ואידך קרא כתיב ויין ושכר לא ישתו בבואם אל חצר הפנימית ואמרינן בסנהדרין דהוקש פרע ליין ושכר ולשון הקרא בבואם אל חצר הפנימית כ' הרד"ק דהאולם הוא חצר הפנימית שהוא המקום שנקרא היכל ובקרא אוה"מ ומזה למד רבינו שכהנים אסורים לילך בין מקום מזבח לאולם פרועי ראש והיינו דפריך בגמ' פרועי ראש מנ"ל דנהי דכתיב בקרא ראשיכם אל תפרעו מ"מ הא בקרא כתיב ולא ימותו והיינו בשעשו עבודה דח"מ ומנ"ל בין המזבח ולאולם כשלא עשו עבודה וע"ז משני שפיר מקרא דיחזקאל דכ' אל החצר הפנימית והיינו האולם וגמ' גמירא לה ואתא יחזקאל ואסמכי' אקרא ופי' הקרא דפרע לא ישלחו ובגדיהם לא יפרומו ולא ימותו היינו חיוב מיתה הוא דוקא אם עשה עבודה ובאותו היום לא היו רשאים לעשות עבודה שהי' אוננים ובקרא דכ' ופרע לא ישלחו ע"כ אינו על אותו היום עצמו שהרי ל' יום מקרי פרע וממנ"פ אם אותו היום כבר עברו ל' הרי כבר הי' פרע ל' א"כ הציווי לא הי' אלא על יום שיבא למחר לכה"פ וביום של מחר לא הי' אוננים דאונן לא מיקרי אלא ביום המיתה דאורייתא מיהו בגדיהם לא יפרומו שייך שפיר באותו היום שנצטוו וסיום הקרא דלא ימותו נראה דקאי על ב' האזהרות על קריעת בגדים דשייך גם על אותו היום ובאותו יום לא עבדו עבודה א"כ ל"ש חיוב מיתה אבל הא דכ' ראשיכם אל תפרעו ע"ז שפיר קאי האזהרה דלא ימותו דהוא שעת עבודה וכו' א"כ מוכח מקרא דיחזקאל דהא דכ' דהקרא דראשם ובגדיהם קאי בין אשעת עבודה ועשו עבודה בין אשעת עבודה ולא עשו עבודה אלא שהלכו מן המזבח ולפנים לאולם ושפיר פסק רבינו כל הני לאווים דכתיבי בקרא:</small><br>''' ובהא '''  ניחא גם מש"כ רבינו שלא יכנס כהן הכשר לעבודה שתויי יין למקדש מהמזבח ולפנים שנאמר יין ושכר אל תשת וכו' בבואכם אל אוה"מ והיינו כמו שבארנו דכן מבואר בקרא דיחזקאל כדאיתא בסנהדרין דעד יחזקאל גמרוהו בהלממ"ס ואתי יחזקאל ואסמכי אקרא כדכתיב שם שתויי יין לא יבואו אל חצר הפנימית ועל הלממ"ס אין עונשין אבל כבר כ' הר"ן פ' כלל גדול במשנה דאבות מלאכות מ' דהיינו אם עיקר הדבר מהלממ"ס אז אין לוקין על הלכה אבל אי הלממ"ס מפרש הקרא אז לוקין על הלכה וממילא ה"נ זה טעמא דרבינו דס"ל דלוקין ע"ז דאיכ"ל דהקרא דבבואכם אל אוה"מ כולל גם מקום הביאה אל אוה"מ היינו בין אולם למזבח {{ממ|והנה במה שדרש קדוש יהי' אגידול פרע שער ראשו דמצורע דאינו קדוש ליכא עשה דגידול פרע שער ראשו כמש"כ רבינו פ"ו מנזיר קשה לי דבתענית י"א איתא בזה פלוגתא דלמ"ד דנזיר נקרא חוטא א"כ האי דכתיב יהי' אשער קאי אבל מאן דס"ל דקאי אגופו של נזיר דדריש לעולם ילמוד אדם עצמו כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו או דדריש היושב בתענית מיקרי קדוש א"כ ס"ל דלא מיקרי חוטא והנה רבינו בפ"ג מה' דיעות הביא הך דנזיר מיקרי חוטא א"כ ע"כ האי דכתיב קדוש יהי' אשער נזיר קאי א"כ איך דריש דבמצורע דל"ה קדוש ליכא עשה דגדל פרע הא לא קאי כלל אגופו של נזיר רק אשער וביותר יקשה דהא דנזיר נקרא קדוש נפקא לן מאידך קרא דכ' כל ימי נזרו קדש הוא לד' כדאיתא בספרי שם אבל קרא דקדוש יהי' שער ראשו לכו"ע קאי אשער כדמשמע בקידושין דיליף מזה דשער נזיר אסור בהנאה ודריש גידולו יהא קדוש ואולי גם רבינו סמוך אאידך קרא דכל ימי נזרו קדוש יהי'}}: