עריכת הדף "העמק שאלה/עד" (פסקה)

== יב ==

{{העמקש|יב}} '''א"ר כיון דאסרוה רבנן כו'.''' ופשיט מדר"ג דאמר שא"ח לקידושיו ה"ה שא"י לעשות פסח כיון שאינו יכול לבטל מחמת הפקר ב"ד. מיהו פרש"י בהא דר"ג בזה"ל ואע"ג דאתי איסור הנאת חמץ דרבנן דשש ומפקע קידושי תורה. ושרי א"א לעלמא הא מתרצינן בכמה דוכתי כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש. והפקר ב"ד הפקר. והם הפקירו ממונו עכ"ל. משמע דוקא משום דמקדש אדעתא דרבנן שאומר כדת משה וישראל הא בל"ז לא מהני הפקר ב"ד לאפקועי קדושי תורה. וא"כ אין ראיה שהעמידו דבריהם לפוטרו מפסח שבכרת. ולשון בה"ג ה' פסח כפרש"י וז"ל ומאן דמקדש באה"נ קידושיו לאו קידושין. ואע"ג דמשש שעות ולמעלה איסורא דחמץ מדרבנן הוא דאסור. כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושי' מיניה ותנן עבר זמנו אסור בהנאה פשיטא ל"צ לשעות דרבנן עכ"ל ה"ג. ותליא באשלי רברבי דביבמות ד' ק"י גבי קידש שלא כהוגן עשו לו כו' ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה ופרש"י דכל דמקדש תולה בדעת חכמים הוא דהא פדת מפה וישראל קאמרינן. ורבנן אמרי דחוטף אשה מבעלה לא הוי קידושין עכ"ל הרי דלטעמיה קאי דלא אפקעי' לקידושין אלא משום דמקדש אדעתייהו. אבל התו' שם כתבו מספקא לר"י אי משום דאדעתא דרבנן מקדש. או משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת מדלא הזכיר כאן כמו שהזכיר בכ"מ כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. ובב"ב ד' מ"ח ד"ה תינח פשיטא להו דלא משום דמקדש אדעתייהו שהרי עביד שלא כדין. אלא משום דמצי חכמים להפקיר ממונא ע"ש. וא"כ ה"נ בדר"ג לא משום דאדעתייהו מקדש אלא משום דהפקירו חמצו שלא יהא ברשותו לקדש וממילא אין ברשותו לבטל ולא מצי עביד פסח כמו שעקרו קידושין. ולכאורה הפכו רש"י ותו' שיטתם בגיטין ד' ס"ד ב' דא' רב אסי חפץ ומחזירו אחר שעה זוכה לאחרים. ושמואל א' אינו זוכה לאחרים. ופרש"י דבדרבנן פליגי ומכ"מ פריך מהא דשיתופי מבואות ומע"ש למאי דס"ד דהוי דאורייתא לשמואל. הא לר"א מהני זכיה דרבנן לדאורייתא. וכמש"כ הר"ן שם דס"ל דזכיה דרבנן מהני אפי' לאיסורי תורה. כיון דרבנן תיקן ליה זכיה והא קיי"ל הפקר ב"ד הפקר כו'. והרי דרש"י ס"ל דמהני זכיה והפקר דרבנן לדבר שמה"ת. והא לא קשיא ממש"כ רש"י ב"מ ד' מ"ח א' דנ"מ בין ר"י ור"ל אי מעות קונות מה"ת או לא. אם קידש בו את האשה לר"י הוי קידושי דמדאורייתא קנייה ודידיה הוא ולר"ל לא הוי קידושין. הרי דלא מהני זכיה דרבנן למה"ת. ולק"מ דהתם אפי' מדרבנן אינו זוכה כיון שיכול לחזור ואין עליו אלא מי שפרע. משא"כ אי מה"ת מעות קונות. הוא להיפך כ"ז שלא חזר בו שלו הוא וקנין גמור הוא. אלא רבנן תקנו שיכול לחזור ואפקעו לקנין שלו. אבל כ"ז שלא חזר בדאורייתא קיימא. וכבר חלקו התו' כיוב"ז שם דף מ"ג א' לענין שיוכל המוכר להשתמש במעות כ"ז שלא חזר והיינו הך. מיהו מחמץ לכאורה קשה. אבל גם זה לא קשה. דודאי אי תקנו חכמים לזכות לאחר או להפקיר שיוכל כ"א לזכות ביה ע"כ הפקיעו אסור גזל שבו שהוא ג"כ איסור תורה. וה"ה דמהני לכל איסור תורה. משא"כ חמץ דרבנן או בשעות דרבנן. כשם שאסור לבעליו מדרבנן. אסור לכל אדם מישראל וא"א לזכות בו. וא"כ לא מצינו שהפקיעו כאן איסור תורה כלל. ממילא לא מהני לשאר א"ת. ובעיקר הענין בכח של חכמים בכיב"ז לא באתי הנה כי אם ליישב רומי' דדעת רש"י ז"ל. וע' שו"ת טור האבן סי' י"ח שהאריך בזה: ודעת התו' שם בגיטין דבדאורייתא פליגי ומדרבנן לכ"ע מהני. ומכ"מ מקשה לשמואל. אלמא דלא מהני זכיה דרבנן לדאורייתא. י"ל דאע"ג דהפקר ב"ד מהני אפי' לאיסור תורה. מכ"מ זכיה דרבנן לא אלים כ"כ [אח"ז מצאתי בשו"ת רע"א שכיונו לזה הגרע"א ובנו הגרש"א זצ"ל]. דעיקר הדין דהפקר ב"ד מהני למדנו מדכתיב וכל אשר לא יבא וגו' יחרם כל רכושו. אבל לא למדנו כי אם שאפשר להפקיר ולא לזכות לאחרים. וביבמות ד' פ"ט נ"ל דהפקר ב"ד הפקר מקרא דעזרא הנז' ולמד שם עוד מדכתיב אלה הנחלות וגו' איתקוש ראשים לאבות מה אבות מנחילין לכל מי שירצו אף ראשים כו'. ומכאן למדנו זכיה מדרבנן ג"כ דמהני. אבל גם מכאן א"א ללמוד אלא דומיא דאבות שהוא מנחיל למי שירצה ומפקיע משני כ"ז שעדין לא הגיע לידו של א' ולא זכה בו. וה"ה אפשר ללמוד לראשים לענין שודא דדייני וכפי' ר"ת בכ"מ שיתנו למי שירצו והרי עדין לא הגיע לזכותו. אבל להוציא מא' וליתן לאחר לא שמענו אלא באסמכתא. מש"ה לא מהני לקידושין וכדומה מאיסורי תורה. אלא שיש להקשות מסוכה ד' ל"א דמשום תקנת מריש יצא בסוכה גזולה. וע"ש תו' ד"ה שנוי החוזר. נחזור לענין דרש"י ותו' פליגי בהפקר מדרבנן אי מהני לשל תורה והיא מחלוקת רבינו ובה"ג דרבינו בשיטת התו' קאי דלמד מקידושי אשה לשאר איסורי תורה אלמא דלאו משום דמקדש אדעתא דרבנן. ובה"ג בשיטת רש"י קאי. והנה הפר"ח א"ח סי' תל"ד הביא ספק של חכמי וויניציא מי שביטל חמצו בשעה ששית אי עבר עליו בב"י מה"ת לענין מלקות ע"ש. ופשיט מהא דאין חוששין לקידושיו. ובמח"כ לא עיין בפרש"י דמקדושין אין ראיה אבל במחלוקתן של הראשוני' הוא כמש"כ. וע' שו"ת ח"ס יו"ד סי' שי"ד שירד ליישב רומי' דפרש"י ותו' ולא זכר מהא דקדושין.