עריכת הדף "הכתב והקבלה/בראשית/ג" (פסקה)

== כ ==

'''ויקרא האדם. ''' תחלה קודם החטא קראה בשם אשה כי מאיש לוקחה, להיות לו לעזר במושכלות והיו שניהם שוים בזה לכן נקראו שניהם בשם אחד איש ואשה, ואחר החטא אין תשוקתה למושכלות כ"א לתאות כאמרם רוצה אשה בקב ותפלות, ונשארה לו לעזר רק לבנים לקיום המין, לכן קרא אותה בשם אחר חוה, כי היתה אחר החטא רק אם כל חי והוא לקיום המין (הגר"א), ונכון הוא כי לפי מרוצת לשון המקרא ירא' שקריאת שם זה היה אחר החטא ונודע לו העונש (ערש"י), ועדיין יקשה מלת כל חי שהוא סוג הכולל גם בהמות וחיות, והיא לא היתה אם רק לבני אדם, וא"ת כל חי כל בני אנשא, וזה אינו בלשון המקרא. (ואפשר שמפרש מלת כל מענין כללו יפיך) (יחזקאל כ״ז:ד׳) כי כליל הוא בהדרי (יחזקאל ט״ז:י״ד) שענינם הדור ועלוי הדבר בשלמותי (פאָללקאָממען), וטעם כל חי (דער פאָללקאָממענער דער לעבענדען) ר"ל המעולה והמשובח בשלמות על כל בעל חיים, והוא האדם). גם בשם חוה מחלף הוי"ו במקום היו"ד כמ"ש המפרשים, ול"נ אחרי שנודע לו שאשתו גרמה בחטאה המיתה לכל בני אדם ומזה נמשכה המיתה גם לכלל בע"ח וכ"ז היה מקלות דעתה להתפתות מן הנחש לכן קראה בשם חוה ע"ש הנחש שנקרא בלשון ארמי חויא (ועיקרו גם בלשון עברי שרש חוה הוראתו היקף וסבוב עוות ועיקום, לכן קבוץ אוהלים המסבבים את העיר מחוץ לחומה נקראה חות (היטטענדאָרף) כמו וילכוד את חותיהם, כי הם שכוני אוהלים מקיפים ומסובבים (רינגצעלט, צעלטקרייז) ולכן נקרא הנחש חויא ע"ש עוות ועיקוש הלוכו כמ"ש (ישעיהו כ״ז:א׳) נחש עקלתון ע"ש שמעוות ומעקל עצמו), ומלת כל חי הוא מענין כליון והשחתה, כמו ועוזבי ה' יכלו (ישעיה) (פערדערבען, פאֶלליגער אונטערגאנג) וטעם המקרא לפי"ז קראה בשם הנחש חוה לפי שהיתה אם ומקור לכליון והשחתת ב"ח (זיא וואורדע מוטטער דעס אונטערגאנגעס אללעס לעבענדען), וכ"א במד"ר ויקרא האדם שם אשתו חוה ניתנה לו לחיותו ומיעצתו כחויא ורא"א חויא חויך ואת חויא דאדם (הנחש הסיתך ואת היית לנחש להסית לאדם), ובמכדרשב"י (יח"ב) תרגום נחש חויא הוא חויא זכר היא חוה נקבה וגו' ויקרא האדם שם אשתו חוה וגו' קרא לה ע"ש העתיד, היה לו לקרוא אותה חיה ע"ש חיה ונקראת על שם העתיד חוה דעתיד חויא למסתי לחוה ע"ש: