עריכת הדף "
אבן האזל/נזקי ממון/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יג == '''כל בהמה שהזיקה פירות מחוברין משערים מה שהזיקה בששים ומשלם זה שנתחייב לשלם בין הבעלים בין השומרים. כיצד הרי שאכלה בית סאה שמין ששים בית סאה באותה השדה כמה הי' שוה וכמה הוא שוה [עתה] אחר שנפסד בו הבית סאה ומשלם השאר. וכן אם אכלה קב או רובע אפי' קלח אחד שמין אותו בששים.''' ''' אפילו ''' קלח אחד, בגמ' דף נ"ח ע"ב היכי שיימינן אריב"ח סאה בששים סאין, ר' ינאי אמר תרקב בששים תרקבין חזקי' אמר קלח בששים קלחים, ופירש"י דשמין כמה שוין למכור ששים בית סאין וכמה עולה שויו של בית סאה לפי חשבון זה, ואח"כ שמין כמה הופחת הבית סאה בשביל הערוגה הנאכלת והקשו בתוס' מנלן שתי שומות, לכן פירשו התוס' דשמין סאה הנאכלת כמה היו נפחתין שויין של ששים סאין בשביל זה, ואח"כ מחשבין לפי חשבון כמה שאכלה בין מעט בין הרבה לפי חשבון היזק סאה, וכתבו בתוס' לפי"ז דסאה אין פירושו בית סאה דאינו מצוי שהבהמה תאכל בית סאה בפעם אחת אלא סאה פירות ממש, ואח"כ כתבו דאם היינו מפרשין בית סאה הי' ניחא טפי. ''' אכן ''' גם פי' התוס' צריך ביאור דמנלן מקרא שומא על בית סאה ואח"כ חשבון לפי מה שאכלה, ועוד יותר קשה מ"ד תרקב בששים תרקבים דאין לו סמך גם במשנה, ומצאתי שהרא"ה בש"מ כתב וטעמייהו לא ידענו אא"כ פליגי בגמרא, וכונתו עפ"י קבלתם מרבותיהם, והר"ח והראב"ד פירשו דלעולם אין כאן אלא שומא אחת, ורק מ"ד סאה בששים סאין היינו דאם אכלה בית סאה אז שמין בששים אבל פחות מזה אין שמין בששים אלא בפ"ע וגם אם אכלה ב' וג' סאין ג"כ שמין רק בששים סאין ולא בששים שיעורים, וכן הוא לר' ינאי תרקב בששים תרקבים, וחזקי' אמר קלח בששים קלחים דלעולם שיעור שאכלה שמין בששים שיעורים. ''' וכתב ''' הגר"א ז"ל בחו"מ סי' שצ"ד דהרמב"ם מפרש כפי' ר"ח והראב"ד וכונתו מזה שכתב הרמב"ם אפי' קלח אחד שמין בששים, מוכח דיש סברא דבשיעור מועט אין שמין בששים והיינו לריב"ח ולר' ינאי, ורק שפוסק כחזקי' דקלח בששים קלחים. ''' אכן ''' גם פי' הר"ח והראב"ד צריך ביאור מנלן מקרא לומר דדוקא בית סאה או תרקב שמין בס' ובפחות מזה שמין בפ"ע, וכתב הראב"ד ולא ידעתי זה השיעור מאין יצא להם ושמא קבלה היתה בידם וכדברי הרא"ה, ''' וצריך ''' לומר לדבריהם דאף דבגמ' קאמר מנה"מ אמר רב מתנה דאמר קרא וביער בשדה אחר מלמד ששמין ע"ג שדה אחר היינו דבעי בגמ' לומר דעיקר הדין ילפינן מקרא אבל פרטי הדינים הוא מהלכה, ובכ"ז אינו מרווח כלל דאם הי' ע"ז הלכה הי' הגמ' אומר בפירוש כיון דאין לזה מקום בסברא, וכמו דאמר בגמ' צרורות הלכתא גמירי לה. ''' ונראה ''' דכולה מילתא ידעינן מקרא דבקרא כתיב כי יבער איש שדה או כרם וגו' וביער בשדה אחר, ומוביער בשדה אחר ילפינן ששמין ע"ג שדה אחר, אכן גם מקודם כתיב שדה או כרם, לכן סברי ריב"ח ור' ינאי דיש כאן שני דיני שדה שדה הנאכלת ושדה ששמין בה, ומכיון שלא נתפרש בתורה שיעור השדה ששמין בה ונוכל לשום באלף סאין ע"כ תפסו חז"ל שיעור המקובל שהוא בששים, דהיינו דעד חשבון ששים אינו מתבטל הפסד שיעור הנאכל, אלא דיש כאן דין שני דהא הזכירה גם בהאכילה שיעור שדה וסבר חזקי' דשיעור שדה היותר קטנה הוא בית סאה, והיינו דבפרק השותפין תנן במתני' ולא את השדה עד שיהא בה ט' קבין לזה וט' קבין לזה, ומוכח דט' קבין הוא שיעור הפחות, אבל יש לומר דשיעור בית סאה שהוא ששה קבין זהו עיקר השיעור, ורק בשביל דדרך להוביר ולכן אפשר דצריך להוביר פעם א' בג' שנים, או להוביר שליש מהשדה בכל שנה וסמך לזה מהא דאמר בהמקבל אוביר תילתא, ואף דבב"ב בדף כ"ט בהא דאמר באתרא דמוברי באגי פי' הרשב"ם לזרוע שנה ולהוביר שנה אפשר דלאו דוקא או דכך הי' מנהג אנשי המקום, אבל בסברא אינו מסתבר דכיון דאמר בב"מ בדף ק"ז לפי' התוס' שם דמאן דניחא לי' דתתבור ארעא ויזרעה שתא חטי ושתא שערי וזה נחשב כאלו הובירה, א"כ מי זה יבור שדהו כיון שאפשר לזרוע שעורין, וע"כ משמע דאם רוצה להוביר א"צ להוביר שנה אחר שנה אלא שנה אחר ב' שנים, ולכן אם ניחא לי' שלא לזרוע ב' שנים חטים שמחטים מרויח יותר יזרע שנה חטין ושנה שעורים וא"צ להוביר כלל, ואף שבתוס' שם כתבו ג"כ כי כן דרך להוביר שנה ולזרוע שנה מ"מ בודאי הוא לאו דוקא דהוא פשוט דא"א לומר כן כיון שידוע שדרך להוביר ובודאי לא שנה אחר שנה, דא"כ יזרע שעורים ולכן אף שאפשר שצריך להוביר שנה בד' שנים או יותר מ"מ אפשר לומר דהוא בג' שנים דבזה יתיישב שיעור בית סאה דזהו אותו השיעור של ט' קבין רק דט' קבין צריך בשביל השליש שצריך להניח בור, ואף דאפשר לזרוע שנה חטים ושנה שעורים מ"מ תפשו חז"ל שיעור ט' קבין שיהי' יכול לזרוע גם חטים. ''' ועכשיו ''' שבארנו שיעור היותר פחות בשיעור שדה, א"כ מבואר טעמא דריב"ח בין לפי' ר"ח בין לפירש"י בין לפי' התוס' רק דלא כמו שכתבו בתוס' דהכונה שיעור סאה אלא שיעור בית סאה, והיינו דלפי' ר"ח הוא דכיון שכתוב בתורה כי יבער איש שדה וזה בודאי אי אפשר לומר דאם תאכל בהמה פחות משיעור שדה תהי' פטורה ע"כ סבר ריב"ח דאם אכלה שדה אז שמין בשדה אחר, אבל אם אכלה פחות מזה דיפחת הרבה התשלומין, דעל ערוגה קטנה אם ישומו בששים יפחת שיעור ההיזק לכן שמין בפ"ע. ''' וכל ''' זה הוא בשיעור שדה דרישא דקרא דכתיב כי יבער איש שדה או כרם, אכן סיפא דקרא דכתיב וביער בשדה אחר ששמין ע"ג שדה אחר, סבר ריב"ח דאנו צריכין לתפוס השיעור היותר גדול משיעור שדה, דזהו פשוט דדרך לעשות שדות מיוחדות ולא כל הבקעה שלו שדה אחת, כדתנן בטהרות ומייתי לה בגמ' בכמה דוכתי הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית, ולא משמע דהחלוק הוא רק ברשויות שהשדות שייכות לשני אנשים דא"כ הו"ל למתני' וטומאה בשדה של פלוני, ועוד תנן בפרק ב' דפאה ואלו מפסיקין לפאה וכו' ודרך היחיד וכו' וכ' הר"ש דנפקא לן בתו"כ מדכתיב שדך לחייב על כל שדה ושדה, וזהו בבעלים אחד ובמין אחד ונקראים ב' שדות ואיני מביא זה לראי' משום דקרא קאמר דאם יש הפסק בין השדות נקרא שדה אחר, אבל עכ"פ בפשוטו מוכח דדרך הזורעים כן שלא לעשות כל הבקעה שדה אחת והסברא הוא משום דטוב יותר לעשות דרך בין השדות שאם יצטרך לנכש במקום אחד שעלו בו עשבים ובכל הבקעה לא עלו לא יצטרך לדרוס על כל הבקעה לכן המנהג לעשות שדות מיוחדות ולעבור ביניהם וזהו דרך היחיד. ''' ובזה ''' פליגי ריב"ח ור' ינאי דריב"ח סבר דבית שני כורים הוא שיעור היותר גדול ור' ינאי סבר בית כור, וסמך לשיעורים אלו הוא מה דאמר בשבת דף ז' קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואפי' כור ואפי' כוריים הזורק לתוכו חייב, ומוכח דאילו שני שיעורים היותר גדולים ואף דאין שייכות שם לשיעור שדה, הכונה דאפי' השיעור היותר גדול דשדה מ"מ נקרא חצר לענין שבת וריב"ח יש לו הוכחה דשני כורים הוא השיעור היותר גדול דכיון דמפרש שאכלה שדה קטנה והיינו בית סאה וכיון ששמין בשדה אחר דהיינו בשדה גדולה וקיי"ל דהשומא צריך להיות בששים א"כ הוא ב' כורין, וכיון דיותר מב' כורין כבר אין לזה שיעור שדה ובקרא כתיב בשדה אחר לשום ע"ג שדה אחר ולא ע"ג בקעה, ולכן אפי' אכלה ב' וג' סאין אין שמין ביותר מס' סאין. ''' ור' ''' ינאי סבר דשיעור היותר גדול דשדה הוא בית כור, ולכן לדידי' לא דייקינן מה דכתיב כי יבער איש שדה שתאכל הבהמה שיעור שדה קטנה דכיון דמסתבר דלשום ע"ג שדה אחר אנו צריכין לשום השומא היותר כוללת והיינו בששים ושיעור שדה גדולה הוא בית כור, וא"כ ע"כ כי יבער איש שדה אין הכונה שאכלה כל השדה, וכמו שהקשו בתוס' ובכלל אין דרך שתאכל כל השדה בלא שיור, לכן מפרש שמין בית סאה שאכלה חלק ממנה וזהו תרקב דשמין אותה בששים משדה גדולה דזהו בית כור, ור' ינאי נמי סבר דבפחות משיעור דנאמר בקרא אין שמין בששים כיון דזהו חידוש דשמין ע"ג שדה ובשיעור קטן יתבטל שיעור היזק ולכן דוקא אם אכלה תרקב שמין בששים דישומו בבית כור זהו הבנת הסוגיא לפיר"ח. ''' אכן ''' רש"י ותוס' אינם סוברים דאם אכלה פחות משיעור בית סאה אין שמין בששים, וכיון דעכ"פ אמר ריב"ח סאה בששים סאין ור' ינאי אמר תרקב בששים תרקבין ולכן רש"י מפרש דהם שני דינים, דמה דכתיב בתורה כי יבער איש שדה או כרם אין הכונה שאכלה כל השדה, דבאמת זה קשה כמו שהקשו התוס' דמתי תאכל כל בית סאה, ולכן מפרש רש"י גם לריב"ח דפירושא דכי יבער היינו שתאכל בשדה ומכיון דכתיב וביער בשדה דדרשינן ששמין ע"ג שדה אחר, א"כ יש לנו שני דינים א' מה דכתיב ברישא דקרא שאכלה בשדה, ומדכתב קרא שאכלה בשדה ע"כ ששמין היזק השדה ממה שאכלה, וכיון דשמין היזק השדה ממה שאכלה א"כ מה הוא הדרשה ששמין ע"ג שדה אחר, וע"כ דשיווי השדה שמין ע"ג שדה אחר, וע"כ יוצא מזה שני שומות, וכמו שכתב רש"י. ''' ולר' ''' ינאי דאמר תרקב בששים תרקבין אין הכונה דחולק על כל שיעור בית סאה דהא במתני' בית סאה תנן, וכן בפירש"י לא הוזכר דר' ינאי חולק על שומא ראשונה דשמין ערוגה הנאכלת בבית סאה, אלא דחולק על שומא שני' דשמין שויו של בית סאה במקח ששים סאין, וע"ז חולק ר' ינאי ואומר בשומא השני' אין שמין בששים סאין דזהו שני כורים משום דר' ינאי סבר דשיעור היותר גדול משדה הוא כור, וממילא צריך לשום השדה בבית כור וכיון דבסברא צריך לשום בששים דזהו שומא כוללת היותר גדולה, לכן שמין תרקב בששים תרקבים ומזה יודעים אנו לפי חשבון שוי' של בית סאה ואח"כ שמין כמה נפחתה בית סאה בשביל אכילת הערוגה. ''' ולפירש"י ''' מיושב יותר שיטת ר' ינאי דלפיר"ח קשה דא"כ למה תנן במתני' שמין בית סאה באותה שדה כיון דאין שמין אלא תרקב, וצריך לומר לפירושו דסבר ר' ינאי דמתני' תפשה רק שיעור סאה משום דסאה רגיל במתני' ומיירי בבית סאה הנאכל, אבל מכיון דשמין ע"ג שדה גדולה דשיעורה הוא בית כור וקיי"ל דשומא הוא בששים, ולכן ע"כ דלאו דוקא בית סאה והשיעור הוא חצי דהיינו תרקב או דסבר ר' ינאי דפירוש בית סאה דמתני' היינו שאכלה בשדה של בית סאה ואין הדרך שאכלה כל השדה ולכן לפי שיעור הנ"ל אכלה חצי השדה. ''' ולפי' ''' התוס' צריך לפרש דעיקר השומא הוא דשמין ההיזק ע"ג שדה גדולה ולא דשמין שויה של השדה בשדה גדולה, ולכן אמרה תורה כי יבער איש שדה דאנו שמין ההיזק כאלו אכלה שדה קטנה ושמין בשדה גדולה ולכן הוא לריב"ח בית סאה בששים סאין, ולר' ינאי ג"כ כמו לפירש"י דסובר שיעור שדה קטנה, אבל משיעור השדה גדולה דהוא בית כור ע"כ דכי יבער איש שדה אינו שאכלה כולה ולפי החשבון של בית כור אכלה חצי השדה, רק דעיקר הוא דאנו שמין ההיזק בששים אגב שדה גדולה וזהו תרקב בששים תרקבין, וכל זה הוא לריב"ח ור' ינאי אבל חזקי' לא סבר כלל לא שיעור שדה גדולה ולא שיעור שדה קטנה וזהו לכל הפירושים בין לפיר"ח בין לפירש"י בין לפי' התוס' אלא דיש רק שיעור אחד דכמה שאכלה שמין ע"ג שדה אחר בששים. - ''' ומה ''' דהקשו בתוס' דלפירש"י לחזקי' דאמר קלח בששים קלחים למה תנן במתני' בית סאה לא ידעתי קושייתם דודאי לחזקי' פירושא דמתני' הוא בית סאה הנאכל, אבל לריב"ח ולר' ינאי הוא כמו שבארנו. ''' והנה ''' ידעתי שימצאו מפקפקים בהשערות למצוא שיעורים לשיעור שדה גדולה ושדה קטנה, אך אם כן עלינו לקבל דברי הראשונים לומר דקבלה היתה בידם ופליגי איך הי' הקבלה. אך גם לפי דבריהם יועילו דברי הרבה בביאור הדברים, דלפי"ד הראשונים לבד אנו צריכים לומר דמקרא אין לנו יסוד אלא ששמין ע"ג שדה אחר, והשיעורים בית סאה ותרקב הוא מהלכה א"כ הוא הלכה חדשה בגדר הלמ"מ כמו הלכה דצרורות והו"ל לגמ' לומר כן, אבל לפימש"כ נוכל לומר דעיקר היסוד הוא מקרא דהוזכר אכילת השדה ושיעור ע"ג שדה אחר, ורק דאם גם לא מסתבר לומר דיחלוקו האמוראים בסברא מה נקרא שדה גדולה, וע"ז נוכל כבר לומר דפליגי בקבלה משום דזה אינו דין חדש אלא קבלה היתה בידם מה נקרא שדה גדולה, וכן מה שהוזכר במתני' בית סאה הוא בקבלה דפחות מבית סאה לא נקרא שדה, ובכגון זה כבר כתב ר"ח ז"ל בפירושו לפסחים דף ל"ח ע"ב בהא דאמר שם הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני וז"ל, ש"מ שכל הדברים המפורשים במשנה הלכה למשה מסיני הם - ''' והנה ''' היש"ש כתב דאין משערין עם הקרקע ממש היינו למכור הקרקע, אלא למכור הפירות שבקרקע ומשיג על פירש"י דפי' להדיא דשמין במכירת הקרקע, ודבריו תמוהין דהא על כרחך כדסבר הגמ' להקשות מהברייתא אין משערין אלא על גב שדה הנאכל, וא"כ מוכח לפי"ז דהוא במכירת השדה ממש, וא"כ כדאמרינן בששים הוא ג"כ במכירת השדה, וכן כ' המאירי וכן משמע מד' הרא"ה בש"מ וכן משמע פשטות לשון הרמב"ם כאן, וביותר מוכח מההלכה שאח"ז שכתב דבפירות דקל פרסי שמין כמה היתה יפה וכמה הוא יפה, וע"כ דהוא במכירת הדקל ממש וא"כ ה"נ היכי דכתב בששים הוא במכירת השדה ממש והוא פשוט:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף