עריכת הדף "כף החיים/יורה דעה/קיח" (פסקה)

== קיב ==

קיב) '''מדברי''' האחרונים הנ"ל נראה שאין כל חילוק בזה בין אם היה הגוי בביתו של ישראל דמירתת טפי. ובין אם היה בדרך או בביתו של הגוי. אכן בשו"ת פרח מט"א ח"ב {{ממ|סי' יג}} כ' לחלק בזה דדוקא כשהגוי בבית ישראל אין הגוי מחליף משום דמירתת אבל כשהפקיד בבית הגוי או ששולח דבר מאכל על ידו לא מירתת הגוי. ואפי' בלא שום הנאה אפשר שיחליף. ע"ש. ול"מ כן ממ"ש התוס' {{ממ|ע"ז יב.}} שאפי' הולך למרחוק לא חיישינן שיחליף להכשיל הישראל. ע"ש. וכ"כ שאר פוסקים. והובאו בב"י. וכן משמע מד' הרמ"א לעיל ס"ב בהגה. דבכל גוונא לא חיישינן. אבל בתשו' מהריט"א בשו"ת מקור ישראל {{ממ|חיו"ד סי' ב'}} הביא ד' הפרח מט"א להלכה. ושכן חש לדבריו בשו"ת דבר משה ח"א {{ממ|סי' יח}}. ולעומתו הרמה"ח בתשו' {{ממ|שם סי' ג}} כ' דל"מ כן מד' מרן בש"ע {{ממ|סי' קיד}} והרמ"א {{ממ|בסי' קיח ס"ב}}. ע"ש. ובתשו' מהר"י לבטון בשו"ת שערי רחמים ח"ב {{ממ|סי' יד}} תמך בד' ה' מקור ישראל שהעלה דלא כהפרח מט"א. והרהמ"ח בתשו' {{ממ|שם סי' טו}} כ' לדחות ד' ה' מקור ישראל בזה. ע"ש. והמעיין יראה שיש לדחות דבריו. ואכמ"ל. ובאמת שעיקר חילוקו של הפרח מט"א בד' התוס' נסתר מד' התוס' עצמם שהביאו ראיה מההוא ארבא דמורייסא וכו'. והא התם מיירי שהיה ברשות הגוי. ואפ"ה ס"ל להתוס' דה"ט דשרי משום שאין הנאה לגוי. ומשמע דבכל גוונא לא חיישינן שיחליף בחנם להכשיל הישראל. ושו"ר שהאחרונים דחו באמת ד' ה' פרח מט"א מטע"ז. ע' לשון לימודים {{ממ|חיו"ד סי' לא. דכ"ד ע"ב}}. ובס' אבני שוהם {{ממ|דל"ח ע"ב}}. ובס' יד המלך פאלומבו {{ממ|דמ"ד ע"ג}}. ע"ש. וכן ראיתי להגאון מהרש"ק בשו"ת קנאת סופרים {{ממ|דע"ה סע"ב}}. שהביא מ"ש הרב השואל להק' על הרמ"א דמנ"ל לו' כן גם בשולח ממקום למקום ע"י גוי הרי בטוש"ע מיירי בחנותו או בביתו דמירתת טפי. ותמה עליו שהרי הב"י הביא ד' התוס' שכ' להדיא דאפי' הולך למרחוק כל שאינו נהנה בחליפין מותר. ועוד שהרי התוס' הוכיחו זאת מדין המורייס וכו'. ע"ש. ולכן אף דהשו"ג {{ממ|סוף ס"ק מט}} הביא להלכה ד' הפמ"א. נראה דלדינא לא חיישינן להאי סברא. וכן פסק בזבחי צדק ס"ק פח שאין חילוק בזה. ודלא כה' פרח מט"א וכו' דמד' מרן מוכח דלא חיישינן לאחלופי בכל גוונא. ע"כ. וכ"פ בשו"ת רב פעלים ח"ג {{ממ|סי' י}}. וכ' שהאחרונים לא הודו לו לה' פרח מט"א בזה. יען שאין מורים כן ד' מרן ז"ל. ע"כ. וכן עיקר. וכ"מ בש"ך ס"ק מא. וכן נראה מד' מהר"ם ב"ח בשו"ת קול גדול {{ממ|סי' פז}}. ע"ש.