עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/מילה/ב/כ" (פסקה)

==יב==

יב) והנה בתוס' כתובו' ה' ב' ד"ה דם כו' אבל גבי מילה משמע דאיכ' איסורא דאורייתא בהוצאת דם דאמרינ' בפר"א האי אומנא דלא מייץ כו' {{ממ|ועיין תוס' שבת ע"ה א' ד"ה כי}} הרי דהביאו לראי' דגבי מיל' איכא איסורא דאוריי' מהא דמציצה ואי אמרת דבמציצ' ליכא בזה משום צורכי מילה כ"א משום סכנת' לא הו"ל להוכיח ממציצ' דזהו משום רפוא' לחבור' דמילה ועיי' בס' צ"צ אדמו"ר משניות שבת פי"ג מ"ג מ"ש בשיט' התוס' שבת וכתובו' בזה עש"ה ובסוף אות ה' כ' אבל להתוס' צ"ל דהחבלה עצמ' נצרכת לו להטיף ד"ב וגם דסכנ' הוא כשלא ימוצו את הדם עש"ה. ובס' הפלאה כתובו' שם ה' ב' ד"ה ואת"ל כ' דבאמת המ"ל דלר"י אצטריך גבי מילה משום תיקון דמפרק כו' כל אומנא דלא מייץ סכנתא {{ממ|הובא בתשו' בנין ציון סי' כ"ד עש"ה}} ואצטריך קרא למישרי מילה אף דאתי מיני' ע"כ ח"ש במפרק הדם עי"ש ויש לפלפל בדבריו ומצאתי בתשו' גבעת פנחס להפלא' זצ"ל סי' פ' שהקשה עליו בזה מד' הרמב"ן באשתפוך חמימי עי"ש וכ' דאין לדמות כלל מצו' למכשירי' שאח"כ הרי דחושב בפשיטו' מציצה למצוה ע"כ ל"ד למכשירי' שאח"כ ומסיק שם וז"ל אך האמת דמציצ' מגוף תיקון המילה בשעתה הוא כלשון המשנ' עושי' כצ"מ בשבת מוהלי' ופורעי' ומוצצין ודמי לציצין שא"מ דחוזר עליה' כ"ז שלא פירש ועכ"פ מתקן הוא עכ"ל וא"ש מה שדימה ההפלאה מציצ' לציצין שא"מ אחרי דבשבת קמיירי ושבת לא דחי מציצה משום צרכי מילה {{ממ|דלית לן ילפותא לזה}} אלא משום סכנת' ודמי לציצין שא"מ אף דיש בזה למצו' משום ואנוהו כגמר' קל"ג ב' ולא דחי שבת ומתבאר בשיט' הראשוני' דזה אלי ואנוהו מדרבנן לבד לשיט' בעל העיטו' עי"ש ואכמ"ל וכ' בס' יש"ש לאא"ז הרש"ל יבמו' פ"ח ה"ג דאי לכתחלה קאמר שאינו רוצה לחזור ולתקן ציצין שא"מ פשיט' שעון גדול בידו שמפיר ברי' המילה שאינו רוצה למול כדינו ואי שכח מה יעשה עש"ה והחת"ס ח' שישי חידושי' פ' לולב הגזול שם כ' בהא דאנוהו דאינו מעכ' המילה {{ממ|ומיירי בציצי' שא"מ}} היינו שהתינוק נימול לאכול תרומ' ולעשות פסח אבל האב המצוו' למול בנו לא קיים מצותו עש"ה ולשיט' הסוברי' שהמציצה צריך למצו' ואינו מעכ' עמש"ל אות ו') י"ל בזה לפמ"ש בס' הלכו' קטנות סי' ר"פ דכ"ד שהוא למצו' ולא לעכב ולא עשהו עובר משום לא תגרע עי"ש דהוכיח מזבחי' פ' כשלא נתת עברת על בת"ג ומתן ד' למצו' ולא לעכב ועיי' כתובו' ל' א' תוד"ה איכא בינייהו כיון דלכתחילה לא ישא לא חשיב ראוי לקיימ' עש"ה ועיי' גיטין כ"ח ב' תוד"ה והא עיש"ה ועיי' תשו' מוצל מאש סי' כ"ד בהא דדבר שאמרו בדיעב' מותר מחוייבים ב"ד להזהיר ע"ז עי"ש:

והגיע לידי קונט' זכרון מרדכי{{הערה|עי' לעיל {{ממ|[[שדי חמד/אסיפת דינים/מילה/ב/טז|ס"ק טז]] ד"ה ובשנת}}.}} {{ממ|בסוף ס' מלבושי יו"ט}} להה"ג מוורשא וראיתי בהשמטות אות יו"ד שכ' דהא דאיתא בס' הקנה דמציצה א"מ י"ל דאינו מעכב לענין תרומה וקדשי' אבל המצו' לא קיים {{ממ|וראיתי שהעיר בזה שם בקו' א' ע"ד חידושי הר"ן עי"ש}} והא דקתני מל ולא פרע כאילו לא מל היינו משום דאם ל"פ הוי ערל לעני' תרומ' וקדשים לכן כאילו ל"מ עיי' בדבריו ולעד"נ הא דהוכיחו מדלא קתני ולא מצץ לאו ראי' היא כלל עפמ"ש אא"ז הרש"ל ביש"ש דחידושא דמל ול"פ כאל"מ היינו דאפי' חצי מצוה לא קעביד והב"ח שכ' דלא קעביד מצו' כלל ולא שייך עכ"פ למיתני הכי גבי מציצה דאי אמר' בלא מצץ דלא עבד המצו' כתיקונ' אבל הא דמדאוריי' למולו עבד בזה מצוה ועוד דבס' המנהיג ה' מילה סי' קכ"ח כ' מה ששנינו פראד"מ המל ול"פ כאילו ל"מ פירשו כל חכמי ישראל ול"פ כו' ולא קרע כו' שתתגלה כולה שאלמלא יגל' אותה כו' כבעלמ' כמו ופרע את ראש האשה כאשר שמעתי מפי הדיוט א' שהי' מוהל ול"פ ול"מ הי' מתערל הילד כבתחלה והבאתי לו ראי' כו' עש"ה וא"ש הא דמל ול"פ כאל"מ אחרי דמתערל הילד כבתחל' בלא פריעה: