עריכת הדף "ר"ש/נגעים/ד" (פסקה)

== יא ==

'''ובה שתי שערות.''' כל היכא דתנן ובה ב' שערות או ובה שערה אחת לאו דאתו בהרת ושערות בהדי הדדי אלא הבהרת קדמה ואחר כך באו השערות: 

'''ואם שער לבן קודם לבהרת טהור.''' בת"כ דריש לה מקראי כדפרישית בריש פירקין: 

'''ספק טמא.''' בדוכתי טובא בהש"ס מייתי להך פלוגתא דרבי יהושע ורבנן בפרק המדיר {{ממ|כתובות דף עה:}} ובפרק שני דנדה {{ממ|דף יט.}} ובסוף נזיר {{ממ|דף סה:}} ובפרק אלו הן הנחנקין {{ממ|סנהדרין דף פז:}} ובפרק השוכר את הפועלים {{ממ|בבא מציעא דף פו.}} גבי עובדא דרבה בר נחמני דפליגי בה מתיבתא דרקיעא ומקשה ר"ת מאי טעמא דרבנן דמטמו הא כיון דספק הוא והוה לן לאוקומי גברא בחזקת טהרה ועוד דבפרק המדיר {{ממ|כתובות דף עה:}} משמע דרבנן אזלי בתר חזקה טפי מרבי יהושע דאמרי' לא תימא רבי יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל אלא כי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל בתר חזקה דגופא דתנן אם בהרת קדמה לשער דמטהר ר' יהושע בספק וסתמא רבנן דפליגי הכא עליה דר' יהושע היינו ר"ג ור"א דפליגי עליה התם גבי חזקות דאשה והשתא היכא דאיכא חזקה דממונא אזלי' התם בתר חזקה דגופא גבי היו בה מומים וגבי משארסתני נאנסתי בפ"ק דכתובות {{ממ|דף יב:}} היכא דליכא חזקה דממונא לא כ"ש ומיהו בזה יש לומר דטעמייהו התם משום דאלים להו ברי כדאמרי' בפ"ק דכתובות {{ממ|שם}} דר"ג ור"א דפליגי עליה אלים להו ברי שהאשה טוענת ברי אבל הבעל אינו יודע ועוד הקשה ר"ת בפ' המדיר {{ממ|כתובות דף עה:}} משמע דטעמא דרבי יהושע משום דאזיל בתר חזקה ובסוף נזיר {{ממ|דף סה.}} מפרש ר"י טעמא דרבי יהושע משום דכתיב לטהרו או לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה ונראה לר"ת דבנזקק לטומאה פליגי רבי יהושע ורבנן דתנן התם בנזיר כל ספק נגעים בתחלה טהור עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה ספקו טמא ומייתי בגמרא פלוגתא דר' יהושע ורבנן משום דבכי האי גוונא מיירי כגון שהוחלט בנגע אחד ונולד בו ספק זה של בהרת ושער לבן והא דמטמו רבנן לא שיחליטנו בנגע זה קודם שיתרפא דהא תנן לעיל בפ"ג אין מחליטין את המוחלט כשיתרפא מן הראשון יחזור ויחליטנו על זה הספק ור' יהושע משום דפתח הכתוב בטהרה תחלה והא דדייק בפ' המדיר דר' יהושע אזיל בתר חזקת דגופא היינו מדמוקי קרא בנזקק דאי לא אזיל א"כ לא נזקק נמי בעי קרא וה"ל לאוקומא קרא בדדמי טפי דהיינו לא נזקק אלא ודאי קסבר דלא נזקק לא צריך קרא דאוקומיה בחזקת טהרה והא דקאמר בנזיר גבי ספק נגעים בתחלה טהור מנא ה"מ דאמר קרא לטהרו או לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה אי הכי אפי' משנזקק לטומאה נמי התם פריך משום דלא נזקק לא צריך קרא דאוקמיה אחזקיה והא דקאמר התם מעיקרא מנא הני מילי דטהור דמשמע דצריך קרא רב יהודה הוא דקאמר מנא ה"מ ולא סתם הש"ס כמו שמפרשים בריש אלו מציאות {{ממ|בבא מציעא דף כא.}} וכמה אמר ר' יצחק קב בארבע אמות דר' יצחק הוא דקאמר וכמה ולא סתם הש"ס מדפריך בתר הכי היכי דמי אי דרך נפילה אפי' טובא נמי אי דרך הינוח אפי' בציר מהכי לא וכן לא יחפור {{ממ|דף כב.}} וכמה אמר רב ייבא חמוה דאשיין בר נדבך משמיה דרב כמלא רוחב חלון מדפריך בתר הכי והא אנן תנן ארבע אמות. וק"ק בהמדיר מה צריך ראיה דר' יהושע אזיל בתר חזקה פשיטא מי איכא מאן דלא אזיל בתר חזקה הא אמרינן בפרק קמא דחולין {{ממ|דף י:}} מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר חזקה לכך נראה דהתם בהמדיר קאי אהיו בה מומין ועודה בבית אביה שהאב צריך להביא ראיה הא לא מייתי ראיה בעל מהימן כרבי יהושע דאמר לא מפיה אנו חיין ולא מוקים לה בחזקת שלמה אלא אדרבה אוקמה בחזקת פנויה ומקח טעות הוא משום דמסייע ליה חזקת ממון ועלה קאמר דלא אלים ליה לרבי יהושע חזקת הגוף דהיינו חזקת שלמה משום דלחזקת פנויה מסייע חזקת ממו אבל בעלמא מודה דחזקת הגוף עדיף משאר חזקות כי הכא דמטהר רבי יהושע ומוקי לה בחזקת שלא היה בו נגע זה דהיינו חזקת הגוף ולא חייש אחזקת טומאה דמעיקרא ואע"ג דטעמיה הכא משום דכתיב לטהרו תחלה מהכא ילפינן בכל דוכתא דחזקת הגוף עדיפא ומיהו קשה דמשנזקק ומשלא נזקק דנזיר לאו בכה"ג איירי אלא כדתנן לקמן בפ"ה {{ממ|מ"ד}} עד שלא נזקק לטומאה כיצד ב' שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע בסוף שבוע בזה בהרת כסלע ובזה כסלע ואין ידוע באי זה מהן פשתה בין בשני אנשי' בין באיש א' טהור ר"ע אומר באיש א' טמא בב' אנשי' טהור משנזקק לטומאה ספקו טמא כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע בסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד אע"פ שחזרו שניהם להיות כסלע שניהם טמאים עד שיחזרו שניהם להיות כגריס זהו שאמרו דמשנזקק לטומאה ספקו טמא ובת"כ דריש תרוייהו מקראי דעד שלא נזקק דריש מדכתיב {{ממ|ויקרא י״ג:כ״ז}} ואם פשה תפשה בעור וטמא הכהן אותו את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק ומשנזקק דריש מדכתיב {{ממ|שם}} ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה בעור והיא כהה [וכו'] וטהרו הכהן את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק והא דקאמר בנזיר {{ממ|דף סה:}} א"ה אפי' משנזקק לטומאה נמי היינו משום דלא נזקק נפקא לן מקרא אחרינא בתורת כהנים ומיהו יכול ר"ת לדחות דהתם נזקק לטומאה דידיה אהאי אבל א"כ אתיא סתם מתניתין דלקמן וסתם מתני' דנזיר דלא כר' יהושע ובפ' השוכר את הפועלים {{ממ|בבא מציעא דף פו.}} משמע דהלכה כר' יהושע דקודשא בריך הוא אומר טהור ומסתמא בנזקק לטומאה הוו פליגי במתיבתא דרקיע דאי בלא נזקק מאי טעמייהו וטפי ניחא למימר דבנזקק פליגי דלקמן ודנזיר אפי' ר' יהושע מודה משום דבאותו נגע עצמו הוזקק לטומאה ומכ"מ קשיא לפי' ר"ת דבתר פלוגתא דרבי יהושע ורבנן תנן בריש פירקין דלקמן {{ממ|רפ"ה}} כל ספק נגעים טהור חוץ מזה ועוד אחר ואי בנזקק לטומאה א"כ אפי' בשאר דוכתי נמי לכך נראה דלא איירי הכא בנזקק לטומאה כלל וטעמא דרבנן משום דאיירי בבהרת כחצי גריס ואין בה כלום ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות ובאותו חצי גריס אחרון ספק אם קדם את השער או לא וקסברי רבנן דמאחר דבא חצי גריס ראשון קודם לשער סתמא דמילתא כמו כן קדם האחרון את השער אבל גריס שלם הבא עם השערות ואין ידוע אי זה קדם מודו רבנן דטהור ועוד יש לפרש דאפי' כגריס שלם דרך השערות לבא שחורות והנגע מלקה אותן והופכן ללבן וסימן לדבר שער זקנים שמתלבן מתוך חלשות ובתוספתא בפרק יש בשער לבן נמי קתני אף שער שחור סוף הבהרת הופכתו והוא מין טומאה ומיהו אין ענינו לכאן כלל ועוד זקן שכל שערו לבן שנולדה בו בהרת או בני אדם לבנים ביותר כגון גרמני שכל שערו לבן ונולדה בו בהרת מאי איכא למימר ומתני' קא פסיק ותני בין ילד בין זקן בין כושי בין גרמני אבל לטעמא קמא דפרשינן ניחא וא"ת אכתי הרי סתם לן תנא דלא כר' יהושע בההיא דכל ספק נגעים טהור חוץ מזה ועוד אחר וי"ל דההיא לאו סתמא היא דה"ק כל ספק נגע טהור לכ"ע חוץ מזה דפליגי ועוד אחר דלא פליגי וקצת משמע בתוספתא דבנזקק לטומאה פליגי דתניא בתוספתא [פ"ב] בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות ונולדה בהרת כחצי גריס הרי זו להחליט טעה ואינו יודע אם אלו שהפכו אלו שקדמו טהור ואם משהחליטו טעה ואינו יודע {{ממ|אם}} אלו שהפכו אלו שקדמו טמא נשרו בו שתים טמא שלש טהור ר"א בר ר' שמעון אומר ספק בהרת קדמה לשער לבן ספק שער לבן קדם לבהרת הואיל וספק נגעים להקל טהור. פי' שהפכו הם השערות שנולדו בחצי גריס השני כדפרישית לעיל דכל היכא דקתני ובה שתי שערות לא שנולדו שערות ובהרת כאחת אלא הבהרת תחלה ואח"כ שערות ואלו שקדמו היינו שבחצי גריס ראשון. וטעה טהור אע"ג דאית ביה שתי שערות שהפכו טהור כיון דלא ידע כי ההיא דעד שלא נזקק דקתני בין בשני אנשים בין באיש אחד טהור ודלא כר"ע דאמר באיש אחד טמא אבל משהחליטו דנזקק לטומאה טמא בין נשרו שתים טמא כיון דנזקק לטומאה לא מטהרין ליה מספק אע"ג דשמא אלו שהפכו נשרו. שלש טהור ממה נפשך: 

'''ר"א''' בר ר"ש אומר משמע דקאי אנשרו שתים טמא דבכי האי ספק טהור אע"ג דנזקק לטומאה וכרבי יהושע אבל אי אפשר לומר כן דהאי ספק דמי לנזקק לטומאה דשנים שבאו אצל כהן ועוד ראוי להחמיר בזה יותר דהתם איכא חד מינייהו דודאי טהור ואפי' הכי מטמינן לתרוייהו ולא מסתבר למימר דסתם לן תנא דלא כמסקנא דרקיעא ועוד מאי כל ספק נגעים טהור חוץ מזו ועוד אחר הא איכא נמי ההיא דשנים שבאו אצל כהן ומהאי טעמא נמי אין לפרש טעמא דרבנן דמטמו משום דקסברי דהאי דדרשינן בתורת כהנים את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק דאפי' בלא נזקק מוקמי ליה לקרא דמה נפשך ספק זה חלוק משאר ספקות דקתני חוץ מזה ועוד אחר ואי גזירת הכתוב היא דלא מוקמינן הכא גברא אחזקיה אפילו כולהו ספקות נמי וכמו שפי' עיקר. ר' יהושע אומר כהה למאי דכתיב כהה בכ"ף קשה דאמרינן בסוף נזיר {{ממ|דף סה.}} מאי כהה אמר רב כהה וטהור ופריך ודילמא כהה וטמא והשתא היכי בעי למימר כהה וטמא הא כל כהה טהור ומיהו יש כהה דאינו טהור כי ההיא דתנן לעיל בפ"ק עזה ונעשית כהה שעומד בארבע מראות דלא נתמעטה מארבע מראות אבל מכ"מ לא הוזכרה אלא לענין הסגר ואי בעי למימר הכא כהה וטמא למימרא דבעי הסגר הא על כרחין מ"ד נמי כהה טהור לא למפטריה בלא הסגר קאמר דלא תהא אלא בהרת דאין בה כלום מי לא בעי הסגר ומפרש ר"ת דגרסינן קהה בקו"ף מלשון מקהו קהיית' דיבמות בפרק בית שמאי {{ממ|יבמות דף קי.}} כלומר דקדק בשמועה עד אחריתה ולא גרסינן רבי יהושע אומר אלא רבי יהושע קהה שיש לפרש דקדק בדברי חכמים דטמא גם יש לפרש דקדק דטהור {{ממ|או}} מדכתיב {{ממ|ויקרא י״ג:נ״ט}} לטהרו או לטמאו שפתח הכתוב בטהרה תחלה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>