עריכת הדף "מעשי למלך/מעשה הקרבנות/י" (פסקה)

== טו ==

'''ולמה ''' 

''' חלק הכתוב וכו' שהאפוי' כשחולקין אותה בית אב כל שיגיע לו חלקו אפי' כזית פת הרי הוא וכו'.'''  והנה מדנקט אפי' כזית משמע בהדיא דלא סגי בלא"ה בפחות מכזית דאל"כ הול"ל רבותא טפי אך מדכ' רבינו אחר זה אבל הסולת אם יחלקוהו ביניהן נמצא מגיעו מלא כפו סולתא פחות שא"ר לא ללוש אותו הרי דאין שיעור לדבר והכל לפי רוב אנשי בית אב ומאי דנקט בתחילה כזית רק לדוגמא בעלמא וכן מדכתב לקמן כן בעוף דודאי אין מגיע לכל אחד רק פחות מכשיעור הנה מכל זה נשמע דהאי עשה דואכלו אותם אשר כופר בהם א"צ כזית דהמצוה לכולם נאמרה שיאכלו כולם הקרבן דכל הבית אב מקיימין מצות עשה אחד באכלם הקרבן בין כולם וכמו שהעלה בח"ס סי' ק"מ:<br>'''  בשמעתין '''  במקדש בחלקו קידושין נ"ד ושניהם מקרא אחד דרשו ותוס' הקשו לישתוק מלך ולא לכתוב אש ומהרש"א הקשה דקרא זה בקדשי קדשים כתיב מנ"ל בקדשים קלים דהו' ממון גבוה ועוד הקשה כיון דלקמן מייתא דילפינן מקראי דאין בהן דין חלוקה בין בקדק"ד בין בקדק"ד א"כ למה צריך קרא דאש לאכילה ונראה לישב דהנה במקנה הקשה ממנ"פ כיון דמעיקרא מייתא ברייתא דאין בהן דין חלוקה ומוכיח מזה דחזר ר"י וע"כ דלקדש גרע מחלוקה ואח"כ דמייתא ברייתא דחוטפין דעדיין מחלוקת דיש בהן דין חלוקה יקשה נהי דסובר דיש בהן חלוקה אכתי י"ל דאין מקודשת כיון דקידושין גרע ועוד הקשה הרי רבא סובר בגזל הגר בב"ק דף ק"ט דאין בהן חלוקה ואפ"ה אם קידש אשה מקודשת:<br>'''  ונראה '''  ליישב דהנה תוס' זבחים דף מ"ה הוק' ל"ל קרא בגזל הגר ל"ה לכהן דמשולחן גבוה קזכו כיון דיליף מלך דמקדש אשה למה ענין הו' ממון גבוה ולדעתי לק"מ דהנה במנחות דף ע"ג הוק' תוס' איך יכול לקדש אשה הא ממון גבוה הוא דהרי יליף מל"ה לכהן ותי' לאחר חלוקה ממון דידי' הו' ולפי"ז א"ש דשפיר צריך לד' לכהן דעכ"פ קודם חלוקה ל"ה ממון דידי' רק ממון גבוה ואין בהן דין חלוקה ולפי"ז אני אומר ג"כ ר"י דסובר מקודשת א"כ אפי' קידש אשה ואמר בחלק שיש לו בבשר זה [קודם חלוקה] תהא מקודשת וזה יליף מלך אבל לאחר חלוקה ל"צ קרא דמקודשת דמצד סברא לאחר חלוקה כבר ממון דידי' כמו בגזל הגר ור' יוסי דריש אש לאכילה דסובר דאפי' קידש לאחר חלוקה אין מקודשת מאש אבל מסברא הו' מקודשת אבל בקודם חלוקה מסברא אין מקודשת ול"צ קרא כלל ומיושב קו' תוס' בטוב טעם:<br>'''  ומעתה '''  הא דמייתא דחזר בו ר"י היינו מדסובר דאין בהם דין חלוקה ע"כ סובר דאם קודם חלוקה אין מקודשת דלא דרשינן לך וממילא לאחר חלוקה אין מקודשת מקרא דאש:<br>'''  ואח"כ '''  מייתא ראי' להיפוך מדסובר בלחם הפנים דיש חלוקה א"כ אין הכרח דחזר בו לענין קידושין כיון דיש חלוקה א"כ לאחר חלוקה בודאי דידי' א"כ ה"ה קודם חלוקה לא חזר כיון דיש בהן דין חלוקה:<br>'''  ומיושב '''  קו' המקנה דחזינן דלקדש עדיף מחלוקה די"ל זה רק בקידושין דלאחר חלוקה בגזל הגר כמש"כ תוס' במנחות אבל כאן מייתא לענין קידושין שקודם חלוקה דאז בודאי לא עדיף קידושין מחלוקה ודמי להדדי שפיר ודו"ק:<br>'''  ולפי"ז '''  א"ש גם קו' מהרש"א די"ל דבקדק"ל צ"ל אש לענין קודם חלוקה דאז מסברא אין מקודשת כיון שאין בהן דין חלוקה אפי' בקק"ל כדמסקינן להלן וא"ל אכתי בקק"ל לאחר חלוקה מנ"ל דאין מקודשת י"ל דזה ידעינן מכח קו' אחרת שהקשה מהרש"א ל"ל אש נילף מדאין בהן חלוקה די"ל אש צריך לאחר חלוקה ולפי"ז יש לומר כך דבודאי לילף מדאין בהן חלוקה א"א לילף די"ל לאחר חלוקה מקודשת אבל עתה דכבר כתיב אש דגם לאחר חלוקה אין ממונו א"כ שוב אמרינן גם בקק"ל אין מקודשת אף דל"ש אש כיון דלקודם חלוקה שווין קק"ל וקק"ד דאין בהן חלוקה ה"ה לאחר חלוקה שווין קק"ד וקק"ל ומיושב הכל באורחא חריפתא ב"ה:<br>'''  והא '''  א"ל לך צריך ר"י דלא נילוף מדאין בהן חלוקה גם קידושין ל"מ כסברת המקנה דז"א דמנא לך דקאי אקודם חלוקה דילמא לאחר חלוקה וא"ל לאחר חלוקה ל"צ קרא דז"א דהרי גזל הגר לאחר חלוקה דמקודשת ג"כ מלך וא"כ ר"י דסובר אפי' קודם חלוקה מקודשת פירש שפיר מדאין חלוקה ע"כ חזר בו וא"כ לך רק לקידושין דאחר חלוקה אתיא ודו"ק:<br>'''  ויש '''  לפרש עוד בדרך הזה דעיין חולין דף מ' פליגי אי חטאת יען דלכפרה כדידי' דמיא ולפי"ז בכהן בחטאת דידי' לכ"ע כיון דלכפרה כדידי' דמיא דגם אח"כ אחר הקרבה כדידי' דמיא וא"כ לפי"ז צריך אש אפי' דכהן בחטאת דידי' אין מקודשת משום אש לאכילה ולר"י צריך לך אפי' בחלקו משאר קרבנות של אחרים ג"כ מקודשת:<br>'''  ואי '''  נאמר סתם ר' יוסי היינו ריוה"ג לפי דעת התוס' גיטין דף נ"ד בסופו וכ"כ בצל"ח פסחים דף ה' ע"א א"כ לפי"ז צריך ריוה"ג אש אפי' בקדק"ל בממון בעלים אפ"ה לאחר שחיטה אין מקדשין ור"י דצריך לך היינו דהוא לית לי' דממון בעלים לכן צריך קרא להתיר דבלאו קרא הו' אסור אבל לריוה"ג צריך אש לענין קדק"ל דהו"א דמקודשת אפי' בלא לך:<br>'''  ובזה '''  נכללים גם דברי רבינו שכתב דאש לאכילה אפי' בקק"ל דכן סובר ריוה"ג בעצמו כיון דהך ר' יוסי היינו ריוה"ג ודו"ק:<br>'''  ובהא '''  דמגיע כפול כתב בח"ס דאם כהן המקריב אוכל כזית כבר מקוים העשה ולפי"ז תמוה לי א"כ הא דדרשו בסיפא אי לכהן המקריב יכול דוקא לו ת"ל לכל בני אהרן ויליף מזה דבעינן בית אב וקשה דילמא אם כתב לכהן המקריב היינו דאין חולקין בשוה ונוטל כזית והשאר חולקין לבני אהרן:<br>'''  והנה '''  במשנה ברש"י פי' מקדש בחלק שחלקו עם אחיו הכהנים והקשה בפנ"י דרש"י סותר עצמו דכיון דרש"י סובר הא דמסיק בגמ' דלאחר שחיטה משולחן גבוה זכו קיימא למסקנא דלא כתוס' בב"ק [ולדברי תוס' היינו דפריך אלא מתנות כהונה שאני ר"ל חלק כהנים ודמי לבכור ולפירש"י קאי רק אבכור וקשה לי טובא לשיטת תוס' מזבחים דף נ"ג דדן ר"ט מה שלמים חזה ושוק קק"ל אף בכור קקד"ל וריוה"ג דן מה חטאת שחובה ומתנה לכהן אף בכור חובה ומתנה לכהן משא"כ חזה ושוק הרי דע"כ ל"ד חזה ושוק לבכור וצע"ג:<br>'''  וגם '''  על פי' רש"י קשה קצת דעכ"פ משמע בב"ק דאחר שחיטה הכל משולחן גבוה וכאן משמע דחזה ושוק ל"ה כמו בכור אף אחר שחיטה ונראה מכאן דלריוה"ג אף אחר שחיטה הוה ממון בעלים וכדס"ד בקידושין. מזה הוכחה לפירושי בסוג' דב"ק דהא דמשני שם מתנות כהונה שאני דאז באמת לא אמרינן לריוה"ג כלל החילוק דלאחר שחיטה לריוה"ג לאו ממון בעלים:<br>'''  אבל '''  עכ"פ לשיטת תוס' בב"ק בוודאי קשה טובא שכתבו דליתא למסקנא בקידושין אלא בחלק הבעלים גם לאחר שחיטה דידי' הוה ובחלק הכהנים גם מחיים ממון גבוה הוה א"כ דרש"י אין סובר כתוס' בהא למה כתבו שחלקו עם אחיו הכהנים הרי לאח"ש גם בחלק בעלים אין מקודשת ולי נראה דדברי רש"י נכונים דהנה בתוס' הקשו אמאי אין מקודשת הא יכולה למכור ותי' דאף אם מוכר עדיין ממון גבוה הוה ובפנ"י הקשה הא בלא"ה באמת אין יכולה למכור דהרי אש לאכילה ניתנה ולא למכירה דרק בתורת שלו רשאי לאכול ולא אם לקחה המתנות יעוש"ה והנה בפנ"י הקשה עוד קו' אחרת בהא דלפירש"י מסקינן דמשולחן גבוה בחלק בעלים לאח"ש מנא לן הא דכל הטעם דאש לאכילה וזה ל"ש בחלק הבעלים ומסיק דילפינן ממעשר בהמה עכ"פ לענין לאח"ש ורק מחיים הו' ממון בעלים מטעם אחריותו עליו והנה הרואה יראה איך נדחק ליישב זאת לכן נראה דחדא מתורצת בחברתה דמהא"ט כתבו בתו"י דלכן אין מקודשת יען דאף דיכול למכור וכונתם בחלק הבעלים דע"ז לא דרשינן אש לאכילה אפ"ה עכ"פ ממון גבוה הוא ויצא לנו מזה דדעת התו"י דלא תליא הא דממון גבוה באש לאכילה [והא דצריך בגמ' לטעם דאש לאכילה לדעת תו"י יתבאר להלן] אלא בלא"ה אין מקודשת דעכ"פ ממון גבוה הו' דמשולחן גבוה זכו אולם רש"י סובר בחדא כסברת התו"י ובחדא כסברת הפנ"י דהנה לתוס' ישנים הא דמסיק בגמ' לא"ש ממון גבוה ר"ל אפי' בחלק בעלים אף דל"ש אש לאכילה אפ"ה ממון גבוה ואף דיכול למכור חלק בעלים ולדברי הפנ"י רק לכן אין מקודשת משום אש לאכילה דאז הו' ממון גבוה או משום דיליף ממעשר דאין נמכר:<br>'''  ואולם '''  לרש"י ז"ל לא ניחא להו לא כפירושו של תו"י ולא כפירושו של הפנ"י אלא כך הוא הדבר דגמ' מסיק דלאח"ש ממון גבוה ואפי' בחלק בעלים אבל למכור ולקדש בחלק בעלים יכול לקדש כיון דיכול למכור כקו' תו"י באמת ותי' של תו"י לית לי' דלא כסברת הפנ"י דרק לכן בחלק כהנים אין יכול למכור משום אש לאכילה וה"ה אין יכול לקדש אבל בחלק בעלים יכול לקדש דנהי דמסיק ממון גבוה אבל כיון דיכול למכור מקודשת שפיר כיון דאש לאכילה לא קאי אחלק בעלים והא דמסיק בגמ' לאח"ש משולחן גבוה קזכו לפירש"י היינו רק יען דסובר דא"א לחלק ולומר חלק בעלים דידי' וחלק כהנים משולחן גבוה ולכן סובר רש"י דגם חלק בעלים משולחן גבוה זכו אבל למכור ולקדש יכול כיון דעל חלק בעלים לא קאי אש לאכילה וסובר כסברת הפנ"י:<br>'''  ומעתה '''  אין רש"י סותר עצמו דכתב במקדש בחלקו בחלק שחלק עם אחיו הכהנים דבחלק בעלים נהי דממון גבוה מקודש כיון דלא קאי אש לאכילה אחלק בעלים אף דממון גבוה מקודשת שפיר ודו"ק:<br>'''  ולדעתי '''  זהו גם דעת רבינו שכתב קידש בחלקו קק"ד או בקק"ל אינה מקודשת מפני שלא הותר באכילה ויקשה ממנ"פ אי סובר רבינו דלא כריוה"ג א"כ אפי' מחיים אמאי אין מקודשת ואמאי נקט בחלקו כדמדייק בגמ' ואי סובר כריוה"ג כמו דנראה מדבריו בפ"ב מנזקי ממון ובפ"ה דעכו"ם א"כ אמאי נקט חלק כהנים אף חלק בעלים לאח"ש אין מקודשת:<br>'''  וכן '''  אי יסבור רבינו כסברת התוס' בב"ק דמחיים גם חלק כהנים אין שלו ולאח"ש גם חלק בעלים שלו יקשה ג"כ א"כ אמאי נקט בחלקו אפי' מחיים ג"כ אין מקודשת בחלק כהנים ועוד דרבינו ע"כ לית לי' סברת תוס' דסברו יען דלאח"ש חלק כהנים ממון גבוה גם קודם שחיטה כן דהנה סברת התוס' רק שייך אי כמו שהורמו דמי ונהי דרבינו פסק כמו שהורמו דמי מבואר מדבריו בפ"ב ממעשר שני דלענין שיהא ממון גבוה ל"א כמי שהורמו [ולפמש"כ להלן יתבאר דכל הטעם דאין ברירה וזה ל"ש במתנות] וא"כ לא מצי סבור כתוס' ג"כ:<br>'''  אבל '''  לפמש"כ נכון דיסבור כפירש"י דנהי דמסיק משולחן גבוה שייך גם בחלק הבעלים כיון דיכול למכור דל"ש אש לאכילה מקודשת דלא כתו"י דלכן כתב רבינו ג"כ בחלק כהנים דוקא משום אש לאכילה אבל בחלק בעלים מקודשת ובחלק כהנים דוקא לאח"ש אין מקודשת ודו"ק:<br>'''  בגמ' '''  דיקא נמי דלא קתני מקדש בחלקו מחיים ג"כ אין מקודשת ע"כ כריוה"ג דמחיים ממנו הו' והנה תוס' בב"ק כתבו דלמסקנא דבב"ק דחלק בעלים מחיים דידי' וחלק כהנים אף לאח"ש לאו דידי' לא קאי האי דיקא נמי דמחיים בחלק כהנים גם לריוה"ג אין מקודשת ולדעתי יקשה וכבר רמזתי לעיל על זה הא מחיים הו' כמו טבלו דניתן במתנה במע"ש דל"ה בטבלו ממון גבוה וליישב יש לומר דלענין קידושין דקיימ"ל דמתנה ע"מ להחזיר ל"מ דדמי לחליפין ה"ה כאן כיון דלאח"ש הו' ממון גבוה איך יכול לקדשה כיון דהו' כאילו אמר לאחר קידושין תחזירנה לי [וכאשר נדבר להלן מזה]:<br>'''  והנה '''  לפי"ז א"כ פירוש רש"י צריך ישוב דאיך קאמר דייקי נמי דלריוה"ג מחיים קדוש בחלק בעלים ורק לאח"ש הו' ממון גבוה וא"כ הו' כמו ע"מ שתחזירו לי ואמאי מקודשת מחיים וצריך לומר דל"ה כמו ע"מ שתחזירו לי כיון דאחר הקידושין א"צ להחזיר אלא אחר השחיטה [ולקמן אבאר דתלוי זה אי באמת מקודשת בע"מ להחזיר דלפירש"י קאי למ"ד מקודשת ע"מ להחזיר]:<br>'''  ואולם '''  לתוס' בב"ק יקשה קו' אחריתי כיון דלא"ש חלק בעלים דידי' ומחיים גם חלק כהנים דידי' א"כ הרי קיימ"ל בהקנה לחבירו דבר שלב"ל עם דבר שב"ל קנה וא"כ שפיר מצי קאי האי דייקא נמי לריוה"ג כיון דמחיים וגם לאח"ש חלק בעלים ממונו אם בקידש מחיים בקק"ל בחלק דידי' וחלק כהנים מקודשת אף בחלק הכהנים [דא"ל דתיפוק לי' דקידושין משום חלק בעלים ז"א דנפ"מ דאם אמר בפירוש בכל בהמה דאין מקודשת בפחות מזה דדמי בקידשה במנה ונמצא חסר כמש"כ בפנ"י להלן לענין מע"ש]:<br>'''  ולכאורה '''  י"ל דבאמת סברי תוס' כאידך שיטות דלא קנה גם חלק שלב"ל או אפי' חלק שבא לעולם לא קנה דזה תלוי בפלוגתא דקנה את וחמור אבל באמת ז"א דהרי כבר הקדמנו תחילה דיש לנו לומר דגם חלק כהנים דידי' דמחיים ל"א ממון גבוה כמו במע"ש שניתן בטיבלו ואם קידש בבהמה תהא מקודשת דהו' כמו נתן לו הטבל דמע"ש דקנה ונהי דבארנו דדמי לחליפין והו' בע"מ להחזיר [או כמש"כ לעיל לענין מתנות ל"א כן יען דכאן אין ברירה וכאשר יבואר להלן בסוג'] לזה עכ"פ נאמר דקנתה אגב חלק שלו דנהי דלגבי דשלב"ל לא קנה לחד דיעה או בקני את וחמור היינו יען דדבר שלב"ל או חמור לאו בר קנין אבל כאן גם בחלק כהנים כמו שהוא עתה אין חלק גבוה ממש א"כ נהי דבקידשה בזה לחוד אין מקודשת משום סופו דל"ה ממון דידי' אבל עכ"פ ע"י דבר אחר יש לנו לומר דמהני:<br>'''  וצריך '''  לומר כיון דכאן ל"ש אין ברירה הו' כהוברר מחיים חלק כהנים והו' כמו מקנה דבר שב"ל עם דבר שלב"ל דלא קנה לחד שיטה כלל או דקנה מחצה וכאן כיון שאמר שתתקדש בכל בהמה הו' כנמצא חסר דינר ואין מקודשת ולא משכחת רק בקידש בחלק בעלים וזה גם לאח"ש ולכך לא קיימא האי דייקא נמי:<br>'''  והנה '''  לפמש"כ הפנ"י לקמן גבי מעשר שני בקידשה בפקדון ונשתייר ש"פ דמקודשת מטעם דרוצית שתתקדש ודוקא בקידשה בכוס של זהב ונמצא של כסף אין מקודשת יען דהתנה או מטעם דהו' מין אחר א"כ יש להקשות כאן עדיין לתוס' דקאי שפיר דייקא נמי והיינו בקידשה בכל בהמה והנה נהי דאין מקודשת בחלק כהנים אבל עכ"פ מקודשת בחלק בעלים וא"ל א"כ הו' כהקנה דבשלב"ל עם דבר שב"ל דלא קנה כלל לחד דיעה ז"א לפמש"כ הנוב"י זהו רק היכא דתלוי דוקא זה בזה דאל"ה חמור ודשלב"ל לאו בר קנין הוא אבל כאן חלק כהנים עצמו ל"ש לומר דקידשה יען דידע דזה לאו בר קניין לחוד ורצה דוקא שיחול בשניהם הקידושין כיון דבאמת בחלק כהנים ג"כ יש לומר דסבור שמחיים יכול לקדשה גם בזה וא"כ אף דאין מקודשת בזה החלק של כהנים בחלק בעלים מקודשת והיינו לריוה"ג אולם זה דחוק דאכתי ל"ש דיקא דעכ"פ בחלק בעלים גם לאח"ש מקודשת ודו"ק והראשון נראה עיקר:<br>'''  ועוד '''  נראה לישב קושיא הראשונה דאני אומר דבר חדש לפמש"כ הנוב"י היכא דברירא לי' דלא קנה כמו בחמור תלה זה בזה דאי לא קנה חמור גם אחר לא קנה וכן בדשלב"ל משא"כ במידי דנוכל לומר דטעה דסבור דקנה זה בלא זה למה נאמר שתלה זה בזה דאי לא קנה הא לא קנה הא ג"כ כן אני אומר גם להיפוך לאידך דיעה אי קנה הא קנה הא היינו ג"כ היכא דע"כ תלה זה בזה וכיון דאי לא קנה חדא לא קנה כלל לכן אמרינן קנה הכל משא"כ במידי דלא תלה זה בזה דאי לא קנה מחצה קנה עכ"פ מחצה האחרת לכ"ע ל"א דקנה הכל לפי"ז א"ש כאן בחלק כהנים א"כ אי לא קנתה חלק כהנים נוכל לומר שלא הי' דעתו לתלות זה בזה רק סבור שמקודשת ג"כ בחלק כהנים עכ"פ חלק בעלים קנתה ומקודשת בחלק כהנים א"כ אין אומרים שקנתה גם חלק כהנים ודו"ק ואולם כ"ז לפי דעת פנ"י לקמן במע"ש בקידש במע"ש וסבירה שחולין אף שאין שוה כ"כ מקודשת דאין קפידה רק בשני מינים ומדמי לפיקדון שנאבד ושייר שוה פרוטה שמקודשת אבל לדעת רשב"א דאין מקודשת א"כ אם לא קנתה חלק כהנים אין מקודשת בחלק בעלים לבד כיון שקידשה בכל בהמה שוב י"ל דקנה הכל וקשיא במקומה עומדת וצריך לומר רק כמש"כ דכאן הוברר הדבר יותר במת"כ מבטבל [ולהלן יתבאר דבר זה ע"ד פילפול]:<br>'''  בגמ' '''  וכי אשה בעזרה מנין עיין פנ"י שכתב דבוודאי ידע דמשכחת בעזרה כמו שכ' תוס' אבל דבר שאין שכיח ל"ה לדחוק עצמו ולישאל:<br>'''  ולי '''  נראה עד"ז דבודאי גם סומכוס ל"ה שאל דבר שאין שכיח רק דבאמת לדידי' משכחת בעיא זו עצמו בקידש מחיים בקד"ק ובעומדת בחוץ ג"כ ורק הוא שאל לאח"ש דאז ידע גם לענין קודם שחיטה דהנה כיון דר"מ סובר יש ברירה א"כ אם לאח"ש אין מקודשת בחלק כהנים [ולפירש"י אפי' בחלק בעלים] א"כ גם מחיים אין מקודשת דהוברר הדבר שזה חלק הכהנים אך ר"י כעס דלשיטתו דאין ברירה א"כ לא מוכח דמחיים ג"כ אין מקודשת ולכן כעס עליו דבעזרה לא שכיח ואי כונתו לענין מחיים איך שאל מקידש בחלקו שזה רק לאח"ש ואין לומר דידע מזה לענין קידשה מחיים דלר"י לשיטתו אין הוכחה מזה לענין מחיים רק שאל כן סומכוס יען דלר"מ יש ברירה ולכן כעס עליו ואמר קפחני בהלכות בא:<br>'''  והנה '''  לפמש"כ לעיל לפי שיטת תוס' לכן בקידש בחלק כהנים אין מקודשת יען דדמי לע"מ להחזיר יש לפרש הך דר"י כעס עד"ז דהנה בב"מ דף מ"ז סובר ר"י שם דגואל נתן לבועז וא"כ קנין סודר הוא בכליו של מקנה ולדידי' מתנה ע"מ להחזיר מהני בקידושין דל"ה דומיא דחליפין כמובן וכמו שכתבו אחרונים משא"כ ר"מ דהוא ת"ק דר"י לשיטתו דבועז נתן לגואל דהוא בכליו של קונה א"כ מעמ"ל ל"מ דהוה דומיא דחליפין א"כ אין מקודשת:<br>'''  ולפי"ז '''  סומכוס שאל מלאח"ש אבל נפ"מ דגם מחיים לא קידש כיון דלאח"ש ממון גבוה גם מחיים אין מקודשת ושכיח שפיר בקידשה בחוץ אבל ר"י לדידי' משכחת בקידשה מחיים אף דהוה כע"מ להחזיר מקודשת לכן כעס מה שאל אח"ש דאין שכיח ולהוכיח לענין מחיים לשיטתן ליכא הוכחה ולכן כעס דידע דרצה לקפחו בהלכותי' ועיין במקנה מה שכתב לפי דרכו דתלוי זה בדבר שלב"ל ור"י כעס יען דסובר א"א מקנה דבר שלב"ל ומה שכתבתי נראה נכון ג"כ:<br>'''  אך '''  לכאורה התינח בקדק"ל בקדק"ד ל"ש לכאורה זה דקידשה מחיים דמחיים לאו ממון בעלים הוה ואי בחלק שיהא לו אחר שחיטה כבר הרגיש במקנה דא"כ א"א מקנה דבר שלב"ל ולכן אומר דמשכחת בקדק"ד ג"כ כגון בכהן שיש לו להקריב קרבן חטאת שלו דילפינן במנחות דכהן מכפר על עצמו ועבודתו ועורו שלו כדאיתא בב"ק דף ק"י וא"כ לפי"ז שפיר יכול לקדש אשה בחלק הבשר שיהא לו לאחר שחיטה וא"ל עכ"פ עתה הבהמה קדק"ד לאו דידי' י"ל למ"ד גורם לממון כממון הוה דידי' כמו דסובר ר"מ בב"ק דף ע"ב כר"ש ואפי' כשהוא בעין ומעתה בקידש אשה בקדשי קדשים דהוה דידי' עתה וגם לאח"ש מקודשת שפיר וכ"ז אי למ"ד לאח"ש הוה מקודשת דדריש לך א"כ גם מחיים אבל למ"ד לאחר שחיטה אין מקודשת משום אש לאכילה ולא לקדש אשה א"כ גם מחיים אין מקודשת דאף דמחיים הוה דידי' כיון דעכ"פ אף כהן בחטאת שלו משולחן גבוה זכה וא"כ לאח"ש דאין מקודשת ה"ה מחיים אין מקודשת אך כ"ז אי מתנה ע"מ להחזיר ל"מ ה"ה כאן הוה ע"מ להחזיר ואין מקודשת אבל לר"י דע"מ להחזיר מהני א"כ אף אי לאחר שחיטה אין מקודשת מחיים מקודשת שפיר אם קרבן חטאת שלו הוה ושפיר שאל סומכוס דנפ"מ לענין מחיים ור"י כעס דלדידי' אין להוכיח מאח"ש למחיים ודו"ק:

''' כל ''' 

''' שיגיע לו חלקו אפי' כזית פת וכו'.'''  הנה מדנקט רבינו אפי' כזית פת משמע בהדיא דלא סגיא בפחות מכזית דלא"כ הול"ל רבותא טפי אפי' בפחות מכזית וראיתי בשו"ת מרי"א סי' קי"ז שדחה זה דהא כתב רבינו אח"ז אבל הסולת אם יחלקוהו ביניהן נמצא מגיע מלא כפו סלתא פחות שא"ר לא ללוש אותו הרי דאין שיעור לדברי והכל לפי רוב אנשי הב"א ומאי דנקט כזית בתחילה לדוגמא בעלמא נקט ותדע דעוף שכתב בה' ט"ז דודאי רק מגיע רק פחות מכשיעור לכל אחד אלא ודאי דאין צריך כזית דהמצוה שיהא כל הקרבן נאכל ע"י הכהנים ובזה מקיימין המצות עשה וקשה לי מהא דאיתא בשבת דף צ"ד דפליגי בתלוש שער אחד דר"ש ס"ל דלא עביד מידי דלא אהני לטהר ור"נ ס"ל דאהני יען דאי תלוש עור אחד איכא רוב שערות מעתה הא תינח לר"נ שפיר יש לומר כמו בח"ש דאסור מה"ת משום דאי יאכל עוד ח"ש חזי לאיצטרופי וה"נ במ"ע דעכ"פ מצוה קא עביד וכן בקדשים שפיר יש לומר דמקיימין המצוה כל אחד דהא אי יאכל השני ג"כ הרי נאכל כולו ובין כולו יש כזית אבל לר"ש קשה דלא דמי לאכילת איסור דאסור מה"ת משום דאי יאכל עוד ח"ש הרי נהנה הוא גופי' מכזית וכן במצוה יש לומר הא"ט דאי יאכל עוד ח"ש הרי אכל כזית אבל בקדשים דאחרים אוכלין השאר דלו אין מגיע רק ח"ש לא שייך לומר דאיהו עביד מצוה בח"ש ע"י שאחר יאכל ח"ש השני כיון דבשעה שהוא אוכל הא לא אהני מידי בח"ש רק כשיאכל גם אחרים א"כ ממילא אפי' אכלו כולם לא מקיימין העשה ולכן נראה דהנכון כמוש"כ חס"ו בתשובה אחרת דצריך שיאכל עכ"פ אחד מהם כזית שלם והשאר צריך שיהא נאכל בין כולם ומה שהקשה במרי"א מחטאת עוף הנה באמת יש לומר דהי' מושכין ידיהן כדי שיגיע לכל אחד כזית כמו שעשו הצנועין בלחה"פ.<br>'''  אמנם '''  הך דיומא דאמרו דבימי שמעון הצדיק כהן מגיע כזית אוכל ושבע אוכל ומותיר כשמת שמעון הצדיק נשתלחה המארה בלחם הפנים כהן מגיע כפול הוא תמוה מאי פסקה יען דנשתלחה מארה אין מגיע לכהן כפול דזהו לפי ריבוי הכהנים ונראה דהענין כך בימי שמעון הי' ברכה ע"כ אם הי' מגיע כזית הי' מתברך אוכל ושבע [אבל פחות מכזית לא חלה הברכה עיי' כהא"ג ב"ב ט"ו כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך וכתב מרש"א בח"א דפחות מפרוטה לא חלה הברכה] ולכן לא חלקו לכולם כדי שיגיע למקצת מהן כזית ויהא חלה הברכה שיהא שבע ממנו ולא חלקו לחלקים קטנים מכזית אבל משמת שמעון דאין הברכה חלה אף על כזית דלא הו' שבע ממנו לכן לא דקדקו וחלקו אף בפחות מכזית שלא הי' מגיע לכל אחד רק כפול כי גם בכזית לא הי' מתברך ושבע ממנו רק עאפי"כ הצנועין מושכין ידיהן ולא נטלו כפול ויותר יש לומר דלכן בימי שמעון הי' מגיע כזית דבמשנה פ"ק דיומא וכן איתא בתוספתא דכה"ג נוטל ד' או ה' חלות א"כ יש לומר שמעון הצדיק לא הי' נוטל רק כשאר כהנים ע"כ הי' מגיע לכל אחד כזית ומתברך דעל כזית חלה הברכה ואוכל ושבע כשמת שמעון והי' הכה"ג נוטל ו' חלות ממילא לא הי' מגיע לכל אחד רק כפול ואין מתברך ולא הי' שבע ע"כ הצנועין מושכין ידיהן כדי שיגיע להנשארין כזית.<br>'''  ובהך '''  דצנועין מושכין ידיהן קשה לי מהא דאיתא במדרש הביאו בפירש"י בסוכה דף מ"ו דאף הצנועין הי' חוטפין אתרוגיהן מיד התינוקות ואוכלין אותן בשלמא לפירוש קמא בתוס' דעושין כן משום שמחה ניחא אבל לפירוש שני בתוס' קשה.<br>'''  בענין '''  בתר בטל או מבטל נראה דזה תליא בפלוגתא דב"ש וב"ה במשנה פ"ה דתרומות סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה ב"ש אוסרים וב"ה מתירין אמרו ב"ה לב"ש הואיל טהורה אסורה לזרים וטמאה אסורה לכהנים מה טהורה עולה אף טמאה תעלה אמרו להם ב"ש לא אם העלו החולין הקלין המותרים לזרים את הטהורה תעלה תרומה החמורה האסורה לזרים את הטמאה והנה סברת ב"ש יתכן אי אזלינן בתר המבטל אבל אי אזלינן בתר בטל הא לא תליא במה שהמבטל קיל ומותרים לזרים וסברת ב"ה דבטל יתכן שפיר למ"ד בתר בטל ושפיר קאמרי ב"ה הואיל וטהורה אסורים לזרים וטמאה אסורים לזרים מה טהורה עולה אף טמאה עולה וא"כ קשיא למ"ד בתר מבטל אטו כב"ש אתיא.<br>'''  שוב '''  ראיתי בפ"ח סי' צ"ח כתב דההוא רק לענין טומאה פליגי אבל באמת בתוס' בשמעתין ד"ה ר"י יראה שהקשו מאיסורין על ההוא דר"ח הרי דאין סברא לחלק בין טומאה לאיסורין וכ"כ תוס' בזבחים דף ע"ג וכ"כ בשו"ת משאת בנימין סי' ל"א דהקשה מאי פריך הגמרא חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא הו"ל מב"מ הא החלב הנבילה א"א שתעשה שחיטה דהא מסרח אי אפשר שתעשה כשחיטה דהא משקין לכי מסרחא לאו שם משקין עלה כמוש"כ תוס' במנחות דף כ"ב וא"כ לר"ח דאזיל בתר בטל הו"ל מבשא"מ ודילמא סובר רב כוותי' אך לקושיא זו יש לומר דבב"ח דהוא מהנקברין א"כ א"א לחתיכות בב"ח שתהי' כמו ההיתר א"כ איך אמר רב חתיכה עצמה נעשה נבילה ואוסרות כל החתיכות דהא אי אפשר לחתיכה שתהי' כמוה דהוא מהנקברין ע"כ כרב חסדא ס"ל דאזיל בתר מבטל ושפיר פריך חלב אמאי אסור.<br>'''  והנה '''  בשו"ת שו"מ מד"ת ח"ג סי' י' ראיתי שהקשה דבע"ז ס"ח נסתפקו אליבא דרב אי ס"ל נוטלפ"ג אסור והא אי לפגם אסור ע"כ דקרא איירא בסרוחה מעיקרא א"כ יקשה רב דס"ל מב"מ ל"ב בהא אי אפשר לבטל שתהי' כמבטל משום לכשתסרח תהא מותר דהא רק בסרוחה מעיקרא מותר ואף דבנסרח שא"ר לכלב מותר הא זה לא הו' בכלל מאכל וע"כ דלרב בתר מבטל אזלינן וקשיא לרב"ח וכן הקשה דרב ס"ל בחולין מב"מ ל"ב והא חמץ מן הנקברין אסור א"א לבטל להיות כמבטל והנה הביא שם קו' בשם שו"ת בשמים ראש לר"ח דסבור דאזיל בתר מבטל והא אפשר לשחיטה שתעשה נבילה למ"ד חנע"נ והעלה כנ"ל דזה אינו נבילה בעצם וזה לא מקרא מב"מ.<br>'''  בספר '''  כ"ח נסתפק דקדשים ובתרומה טמאה או בפיגול ונותר שנתבטל בקדשים טהורים אי מ"ע באכילתן והביא מהריט"א ורדב"ז דמצוה איכא באכילתן כמו בשאר קדשים דלא פקע שם קדשים א"י שנפסלו והביא ירושלמי פ"ג דפסחים דחמץ בטלה במצה ולי נראה דלא דמי דשאני קדשים דנדחים דיש דיחוי אצל קדשים ואין ראוי' עוד למצוה וכן בתרומה טמאה עכ"פ הא פסולים משום היסח הדעת כדמוכח מפסחים דף ל"ג דאפי' זריעה דמפקיע הטומאה עכ"פ פסול משום היסח הדעת ובצל"ח העלה דבקדשים עכ"פ פסולים משום דכבר נדחו רק דיש בזה חקירה אחת לפי הירושלמי הנ"ל אף דנאמר דפקע גם הקדשים ע"י הביטול נאמר דחלה עליו קדושה מכח הרוב כמו דחמץ ע"י ביטול נעשה מצה כן חלה קדושה מחדש עליו ול"ש בזה דיחוי דקדושה חדשה באה עליו אלא דיש לתמוה על הירושלמי מר"ן חולין גבי נ"ט בר נ"ט כתב דשם חדש לא מקבל ע"י ביטול ועוד כתב הר"ן בע"ז דהיתר אין דרכו להתבטל וכיון דפקע האיסור הוא היתר ואיך יתבטל שוב שיקבל שם מצה.<br>'''  והנה '''  אי נאמר דלא פקע שם קדושה ניחא לי קוש' עצומה שהקשה בטו"א אהא דיקדש להיות כמוה ופריך הגמ' ליתי עשה ולידחי ל"ת והקשה הא בפסולים ליכא מ"ע בתערובות ההיתר וכהא"ג אין עשה דול"ת דבעינן שיהא העשה והל"ת בחדא מילתא להנ"ל ניחא דאי לאו יקדש אלא הוי אמרינן דבטל בשאר קדשים כשרים שוב איכא מ"ע בהבלוע דהא נשאר קודש א"כ איכא מ"ע בהבלוע גופי' א"כ שפיר פריך דנימא עדול"ת וניחא נמי קו' המפרשים דבפסחים מסיק דיקדש דהמצל"א א"כ מנ"ל יקדש דאין עשה שבמקדש דוחה ל"ת הא צריך להמצל"א להנ"ל א"ש דתרווייהו נשמע דהא פשיטא אף אי היתר מצל"א ונאסר ע"י האיסור אבל בזה לא שייך לומר כיון שנאסר פקע שם קדשים לגמרי מיני' א"כ מ"ע איכא עכ"פ בהאי היתר א"כ נימא עדול"ת ואיכא בהאי היתר מ"ע ודוחה האיסור שנעשה וקיבל שם איסור ע"י הקדשים פסולים רק דלהטו"א אכתי כהא"ג לא שייך עדול"ת יען דהו' בתרי עניינים אבל אי גם בהפסולים איכא מ"ע שוב אמרינן כיון דבהיתר איכא מ"ע ודוחה ל"ת גם בהאיסור הנבלע איכא מ"ע דלא פקע שם קדשים מיני' ושייך עשה דחל"ת.<br>'''  הנה '''  במשל"מ פי"ט מאבות הטומאה הל"א בד"ה ומ"ש כתב וז"ל עוד נ"ל שאף שיהי' הדין דטומאה שנתערבה בטהרות שישרפו כולם אין ללמוד ממנו לדין השבילים והככרים דאיכא למימר ש"ה דהככר הטמא הי' ניכר מתחלתו וחל עליו חיוב שריפה ומשו"ה אפי' שנתערב אח"כ בטהרות לא פקע מיניה חובתו וישרפו כולן וכו' נשמע דס"ל דאין מ"ע בטילה. ועיי' ירושלמי פ"ה דתרומות דאיסור זרות בטילה והטומאה ל"ב והיינו ג"כ משום דמצות אין בטלה וכן מוכח מהא דסנהדרין דף פ' שור שנגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים כשרים סוקלין אותן ר"י אומר כונסין אותו לכיפה ופירש"י סוקלין אותו דהא עכ"ח איה"נ נינהו ואין הפסד לבעלים בסקילה הלכך סוקלין אותם כדי שתתקיים מצות סקילה דמחויב בה אמנם דאף דמה"ת בטל ברוב מ"מ מ"ע אינה בטילה וצריך לקיים המצוה עם כל התערובות.