עריכת הדף "מזרחי/במדבר/כו" (פסקה)

== נד ==

'''לרב תרבה נחלתו לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב ואע"פ שלא היו החלקים שוים שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקים לא עשו אלא על ידי גורל כו'. ''' הרמב"ן ז"ל טען ואמר ומדרש רבותינו ז"ל בכתוב הזה איננו כן אלא אמרו בספרי לרב תרבה נחלתו הרי שיצאו עמו עשרה בני' ממצרים ובכניסתו לארץ נמצאו חמשה וכו' וכן בגמרא מפורש שאין משמעותו אצל החכמים לחלק בין שבט לשבט כלל כמו שאמרו בשלמא למאן דאמר ליוצאי מצרים היינו דכתיב לרב תרבה נחלתו וגו' ועוד שכבר כתבתי בסדר ויחי יעקב שבגמרא בפ' יש נוחלין העלו בפירוש שלא נתחלקה הארץ לקרקפתא דגברי אלא לשבטים נתחלקה שנים עשר חלקים שוים עשו ממנה ונטל כל שבט החלק שיצא לו הגורל עליו וזהו מה שצוחו בני יוסף שאמרו מדוע נתת לי גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכנו יי' ולא הוסיף להם יהושע כלום אבל אמר לו עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפריזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים לומר שיתפשו להם מן הארץ שלא נכבשה להם וירחיבו בה את גבולם וזהו שאמר לשמות מטות אבותם ינחלו בין רב למעט שיקחו כל המטות בשוה בין שהוא מרובה באוכלוסין או ממועט בהן ויהיה פי' לרב תרבה נחלתו לאנשי השבט עצמו או כפי מדרשו שנחלקה ליוצאי מצרים הרי שיצאו עמו עשרה בנים ממצרים ובכניסתן לארץ נמצאו ה' קורא אני עליו לרב תרבה כלומר שאם מתו אותם עשרה שהיו בני עשרים שנה ביציאתן ממצרים ונולדו להם חמשה בנים במדבר או שהיו טפלים ונעשו בני עשרים קורא אני עליו לרב תרבה כלו' לרב ביציאת מצרים תרבה אף על פי שהוא עכשיו ממועט הרי שיצאו עמו ה' בנים ובכניסתו לארץ נמצאו עשרה קורא אני עליו למעט תמעיט כדאית' בסיפרי אבל ראיתי דקתני לפי פקודיו מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא וכן הוא אומר וידברו בני יוסף אל יהושע לאמר מדוע נתת לי גורל אחד וחבל א' ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני יי' מהו אומר ויאמר אליו אם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפריזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים זהו לשון הבריתא הזו ונראה ממנה שנתחלקה הארץ לגלגלותם כדברי הרב אבל לפי הגמרא משבשתא היא ועוד שאם כן מה צעקו בני יוסף והלא נתן להם כפי מניינם המרובה כשאר כל השבטים ולפי דעתי יש בבריתא הזו קצו' והוא מה שאמרו בגמרא משום דנפישי להו טפלים צווחו בני יוסף וביאור הענין כי בני יוסף בשני שבטים נטלו בני אפרים חלק א' ובני מנשה חלק אחד כי כן כתיב ואין אחד משבטיהם שמרובה באוכלוסין יותר משאר השבטים אבל בשאר השבטים מרובין מהם כי שבט יהודה ויששכר וזבולן ודן מרובים מהם ולמה יצווחו הם והגדולים ישתוקו וכ"ש אם נתחלקה הארץ ליוצאי מצרים כפי מדרשו שהיו במנין הראשון בני יהודה מרובים משני השבטים האלה יחדו אבל צועקים מפני הטפלים שהיו בני מנשה מנין יציאת מצרים שלשים ושנים ונתרבו במדבר במנין השני עשרים אלף ואין בכל השבטים שנתרבה כל כך והיו כמו כן מרבים בנים עד שנתחלקה הארץ וגם בני אפרים כן ולא היו הטפלים ההם נוטלין כלום ולכן צעקו ואין להם מושיע כי כן המשפט שלא יטלו אלא בני כ' שנה ולכן אמרה הבריתא לפי פקודיו שהיו מבן עשרים שנה מלמד שלא נתחלקה הארץ אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא בשעת המנין לא יתנו כלום לטפלים ואפילו גדלו והגיעו לעשרים בשעה שחלקו והכתוב שאמר מדוע נתת לנו גורל אחד וחבל אחד ואנו עם רב עד אשר עד כה ברכני יי' לדברי הכל אי אפשר שישאר כשנגלה מפשטו כי אם חלק להם את הארץ לגלגלותם כדברי רש"י ז"ל הנה לקחו דים וכמו שהם עם רב לקחו חלק רב ואם לשבטים אי אפשר שלא נתן להם יהושע חלק בכורתם שלא היה עובר על צואת יעקב וגם הקדוש ברוך הוא צוה בתורה לשבטי אפרים ומנשה ועוד כתוב מפורש כי ג' גורלות נתן להם דכתיב ויהי גבול אפרים למשפחותם וזאת נחלת בני אפרים למשפחתם ובני מנשה ויהי הגורל לבני מנשה ויהי גבול מנשה ככל הנאמר בשאר השבטים אבל אמרם גורל אחד וחבל אחד לומר כל מה שנתת לשנינו ראוי לאחד בגורלו והזכירו זה הלשון לפי שיהושע הפילה תחלה גורל אחד לשניהם שנאמר ויבא הגורל לבני יוסף מירדן ירחו עד והיו תוצאותיו ימה ושם נאמר וינחלו בני יוסף מנשה ואפרים כלומר ינחלו שניהם בגורל הזה ואחר כן חלק אותו הגורל בין שניהם גגורל כמו שאמר שם ויהי גבול בני אפרים וגו' וכתיב ויהי הגורל לבני מנשה על כן אמרו הנה הגורל הראשון ראוי לכל אחד משנינו כי עם רב אנחנו ומדוע חלקת אותו אחרי כן לשני חלקים והיתה הטענה מפני הטפלים שנתרבו בהם על דרך הגמ' ובסוף דבריו אמר והכלל כי הדין שהעלו בגמרא הוא האמת וכן ראוי לפרש המקראות ועוד הכרחנו הענין בראיות בפר' ויחי והנה פי' הפרשה לאלה הנזכרים למשפחות תחלק הארץ במספר שמות שיתנו לכל זכר לגלגלותם חלקו לרב תרבו נחלתו שיחלקו ארץ ראובן לד' חלקים למשפחת החנכי עד מתרבה נחלתו ולמשפחת הפלואי המועטת תמעיט כי איש לפי פקודיו המשפחה יותן נחלתו וטטול כל המשפחה במקום אחד ומן הטעם הזה מנאם כאן למשפחות ולפיכך הזכירו חכמים ז"ל חלקו למשפחות ולא חלקו לבתי אבות עדיין חלקו לבתי אבות ואין כל אחד וא' מכיר את שלו וכו' עכ"ד. ונ"ל שאין מכל אלה טענה כלל וכי מי שטען תחלה שמדרש רז"ל בפסוק לרב תרבה נחלתו אינו כדברי הרב שהרי בספרי אמרו לרב תרבה נחלתו הרי שיצאו עמו עשרה בנים ממצרים ובכניסתן לארץ נמצאו ה' וכו' וחשב מזה שהם סוברים שפירוש לרב תרבה שב אל בית אב מפני שתחלה הרבוי והמיעוט ביוצאי מצרים הנקראים מטות אבותם כדתניא רבי יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו לא שיהיה פירוש לרב תרבה לשבט המרובה באוכלוסין אינה טענה כי הרב ז"ל יפרש הבריתא הזאת על השבט ובא התנא הזה לפרש שהשבט המרובה באוכלוסין שאמר הכתוב שירבו נחלתו אינו רוצה לומר המרובה בעת כניסתו לארץ אלא בעת יציאתו ממצרים כגון הרי שיצאו מהשבט עשרה בני' ממצרים ובכניסתו לארץ נמצאו חמשה קורא אני עליו לרב תרבה נחלתו ויתנו לו חלק רב כפי הרבוי שהיה לו בעת צאתו ממצרים ואם היה ממועט באוכלוסין בעת יציאתו ממצרים ונתרבה בעת כניסתו לארץ אינם נותני' לו אלא כפי מיעוט שהיה לו בעת צאתו ממצרים לא כפי רבוי בכניסתו לארץ שזה התנ' היה סובר כר' יאשיה דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ תדע שכן הוא שהרי אחר זה מיד דרשו איש לפי פקודיו מלמד שלא נתחלקה א"י אלא לכל שבט ושבט כפי מה שהוא ואם היה פירוש לרב שב אל בית אב כדברי הרמב"ן ז"ל איך יתכן שיהיה פירוש לפי פקודיו שב אל השבט ופירוש לרב שב אל בית אב ומה שטען מלשון הגמ' ואמר וכן בגמרא מפורש שאין משמעותו אצל החכמים לחלק בין שבט לשבט כלל כמו שאמרו בשלמא למ"ד ליוצאי מצרים היינו דכתיב לרב תרבה נחלתו וגו' דמשמע דקרא דלרב תרבה אבית אב קאי ולא על השבט גם זו אינה טענה אלא לפי שרשו שסובר שפירוש לרב שב אל בית אבות ולא אל השבט אבל לפי מה שפירשתי שהוא שב אל השבט ה"פ בשלמא למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ היינו דכתיב לרב תרבה ולמעט תמעיט לומר שאם היה השבט רב בעת צאתו ממצרים תרבה נחלתו אף על פי שהוא מועט בעת הכנסו לארץ אלא למ"ד לבאי הארץ נתחלקה הארץ מאי לרב תרבה נחלתו הא ליכא למימר לאותו השבט שהוא רב האוכלוסין בעת הכנסו לארץ תרבה נחלתו ולאותו שהוא ממועט בעת הכנסו לארץ תמעיט נחלתו דבשלמא למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה אצטריך לאשמועינן לרב תרבה דלא נזיל בתר העת שנכנסו לארץ דכתיב ביה לאלה תחלק הארץ אלא למאן דאמר לבאי הארץ למה לי פשיטא דהא בהדיא כתיב קרא לאלה תחלק הארץ שפירושו לבאי הארץ ובחזרה נמי ליכא לאוקומי דמלשמות מטות אבותם ינחלו שמעינן ליה אליבא דמ"ד לבאי הארץ נתחלקה הארץ דאיהו גופיה מוקי קרא דלשמות מטות אבותם לחזרה ועוד תרבה ותמעיט בנטילה ראשונה משמע שנוטל כל אחד חלקו קודם שיחזירום לאבותיהם כדכתיב בסיפיה דקרא איש לפי פקודיו יותן נחלתו וא"ת כיון דבגמרא פריך למ"ד לבאי הארץ מאי לרב תרבה נחלתו ונשאר בקושיא היכי מצי רש"י לפרושי לשבט המרובה באוכלוסין תרבה והלא פירכא דתלמודא לא היתה רק מצד שאי אפשר לפרש כן דמילתא דפשיטא היא שאם היה רב תרבה ואם היה מעט תמעיט ורש"י ז"ל מה ישיב על זה יש לומר שרש"י סובר דמ"ד לבאי הארץ נתחלקה הארץ על כרחו לפרש כן דאם לא כן יהיו דבריו בטלים והקושיא של פשיטא אינה קושיא חזקה לבטל מסיבתה דברי האומר לבאי הארץ נתחלקה וכן מה שטען עוד שכבר כתבתי בסדר ויחי יעקב כי בגמר' בפרק יש נוחלין העלו בפירוש שלא נתחלקה הארץ לקרקפתא דגברי אלא לשבטים שנים עשר חלקים שוים עשו ממנו ונטל כל שבט החלק שיצא הגורל עליו שנמצא בזה שנטל שבט שמעון הממועט שבהם כשבט יהודה המרובה באוכלוסין אינה טענה שהרב ז"ל יפרש הבריתא הזאת דקתני בתחלה לא נתחלקה הארץ אלא לי"ב שבטים הרי שכל חלק וחלק מהי"ב חלקים שנחלקה בם הארץ היה לפי מספר גלגלותיו של שבט כמו שאמר ואף על פי שלא היו החלקים שוים שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקים לא עשו אלא ע"י גורל כו' ויפרש הא דבעי תלמודא א"י לשבטים איפלג או לקרקפתא דגברי היינו אי לי"ב חלקי' בלבד נחלקה וכל חלק מהם כפי מספר פקודי השבט של יוצאי מצרים או של באי הארץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והם הי"ב תחומין הכתובין בספר יהושע ועל אותן התחומין היה הגורל אף על פי שלא היו שוים או לקרקפתא דגברי איפלג דהיינו לתר"א אלף תש"ל חלקי' שוים או לתר"ג אלף תק"ן ומר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ועל אותם החלקים היה הגורל ואיך שיהיה בכורתו של יוסף בתחומין היתה כמו שמוכיחים המקראות שבספר יהושע שלכל שבט ושבט היה גבול אחד וליוסף שני גבולים לאפרי' א' ולמנשה אחד רק שהאומר לשבטים איפלג אומר שעל אותן הי"ב תחומין היה הגורל והאומ' לקרקפת' איפלג אומ' שהגורל היה על התר"א אלף תש"ל או על התרי"ג אלף תק"ן וי"ב תחומין היו כתובין בפיתקין לבד והגורל נתן לכל אנשי השבט תחום אחד וליוסף שני תתומין כדלקמן ופשיט תלמודא מקרא דבין רב למעט שפירושו בין השבט המרובה באוכלוסין ובין השבט הממועט באוכלוסין כמו שפרש"י גבי לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו ש"מ דלשבטים איפלג א"י ש"מ דאס"ד לקרקפתא דגברי איפלג שעליהם היה הגורל מאי בין רב למעט דקאמר הרי כל חלק וחלק שוה לחבירו והא דלא מייתי ראיה לפשיטותיה מברית' דספרי דקתני בה איש לפי פקודיו מלמ' שלא נתחלק' א"י אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא אבל הביא מאידך ברייתא דקתני בה עתידה א"י שתחלק לי"ג שבטים שבתחלה לא נתחלקה אלא לי"ב שבטים הוא משום דמבריתא זו יש ללמוד טעם על הגורל הזה שהיה לנו לטעון אם נתחלקה הארץ לשבטים כל אחד לפי מה שהוא ולא היו החלקי' שוים איך אפשר שיהיו על פי הגורל ניחוש שמא יפול החלק הקטן לשבט המרובה באוכלוסין והחלק הגדול לשבט הממועט באוכלוסין כמשפט הגורל ומהברייתא הזאת למדנו הטעם מדקתני בה ולא נתחלקה אלא באורים ותומים שנאמר על פי הגורל הא כיצד אלעזר מלוב' באורי' ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו וקלפי של שבטים וקלפי של תחומי' מונח' לפניו ואלעזר מכוין ברוח הקדש ואומר אם שבט זבולן עולה תחום עכו עולה טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו שבט של זבולן בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו כו' למדנו שהגורל הזה ברוח הקדש היה ולא כשאר גורלות דעלמא וזהו מה שכתב הרב ז"ל בפרשה הזאת ואע"פ שלא היו החלקים שוין שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקי' לא עשו אלא על ידי גורל והגורל היה על פי רוח הקדש כמו שמפורש בבתר' אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים ואומר ברוח הקדש כו' זהו הפירוש שיש לפרש על הבעיא הזאת ועל המסקנא שהעלו שם דלשבטים נחלקה הארץ ולא לקרקפתא דגברי ומעתה לא יהיו דבריו היפך ממה שהעלו בגמר' כמו שחשב הרמב"ן ז"ל והראיה על שרש"י ז"ל מפרש הבעיא הזאת על הדרך שפירשנו אותה שהרי אחר שפירש קרא דלרב תרבה נחלתו לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב כרך ואף אל פי שלא היו החלקים שוים שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקים לא עשו אלא ע"י גורל והגורל היה על פי רוח הקדש כמו שאמרו בבתרא אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים ואומר ברוח הקדש אם שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו והשבטים כתובים בי"ב פיתקין וי"ב גבולי' בי"ב פיתקין ובללום בקלפי והנשיא מכניס ידו לתוכה ונוטל שני פיתקין עולה בידו פיתק של שם שבטו ופיתק של גבול המפור' לו כו' ואם היתה דעתו של רש"י בפירוש לרב תרבה לקרקפתא דגברי שהוא שלא על פי המסקנא שהעלו שם על הבעיא הזאת איך הביא ראי' הבריתא של בתרא שממנ' פשטו הבעיא הזאת דלשבטים איפלג ארעא אלא ודאי זאת ראיה על שפי' הרב על לרב תרבה נחלתו שאמר לשבט המרובה באוכלסין נתנו חלק רב אינו אלא לפי המסקנא שהעלו שם דלשבטים איפלג ארעא וכדפרישית ולפיכך הביא הבריתא הזאת על דבריו ז"ל דדוחק הוא לומר דמה שהביא הבריתא הזאת על דבריו אינו אלא על מה שאמר והגורל היה על פי רוח הקדש שזה הענין היה אפילו לדברי האומר לקרקפתא דגברי איפלג ארעא דמ"ל הא ועוד ראיה על שפירש הרב הוא כדפרישית דאי לא תימא הכי קשיא לרב פפא דמוקי לה דלמ"ד לבאי הארץ נתחלקה כל חד וחד לנפשיה שקל שזה אינו לפי המסקנא וראיות רבות מוכיחות לפירוש שפירשנו אנחנו את דברי הרב דאי כדפירש הרמ"בן ז"ל להא דלשבטים איפלג ארעא לי"ב חלקי' שוים דלפי זה על כרחו לפרש להא דלקרקפתא דגברי לתר"א אלף תש"ן או לתר"ג אלף תק"ן למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' ולא לי"ב חלקי' שכל אחד מהם נטל כפי קרקפתא דגברי של השבט ההוא דא"כ היכי פשיט תלמודא מקרא דבין רב למעט דלשבטים איפלג א"י דהיינו לי"ב חלקי' שוים אי משו' דבין רב למעט הוא נופל על השבטים שמהם רב האוכלסין ומהם מעט האוכלסין הרי הוא נופל ג"כ על הא דקרקפתא דגברי שכל שבט ושבט לפי מה שהוא בין רב האוכלסין בין ממועט האוכלוסין ומכאן דקדק הרמב"ן ז"ל דברייתא דסיפרי משבשתא היא כפי לשון הגמרא דאם לא כן למה חלק הבעיא לשנים אם לי"ב חלקים שוים אם לתר"א תש"ן או לתר"ג תק"ן ולא חלק הבעיא עוד לחלק שלישי או לי"ב חלקים כל חלק לפי קרקפתא דגברי של השבט ההוא לפי מה שהוא אלא ש"מ משבשת' היא וזה אינו אלא לפירושו שפירש להא דלשבטים איפלג א"י לי"ב חלקים שוים אבל לפרש"י שפי' להא דלשבטים איפליג א"י כל שבט לפי מה שהוא ולקרקפתא דגברי על התר"א אלף תש"ן או על התר"ג אלף תק"ן כדפרישי' יהיה הפשיטות שפשט הגמרא דלשבטים איפלג א"י היא הבריתא של ספרי בעצמה ולא שהיא משובשת כדברי הרמב"ן ז"ל כי זה קרה מפני שהוא מפרש הבעיא של הגמרא כרצונו ומ"ל הא ועוד ממה שכתב הרמב"ן ז"ל שכבר כתבתי בסדר ויחי בגמרא בפי' יש נוחלין העלו בפי' שלא נתחלקה הארץ לקרקפתא דגברי אלא לשבטים משמע שהוא סובר שמה שכתב הרב שנחלקה הארץ לשבטים כל אחד לפי גלגלותיו היינו לקרקפתא דגברי ואם כן היאך פשטו מקרא דבין רב למעט דלשבטים איפלג ולא לקרקפתא דגברי דהיינו לשבטים לפי מספר גלגלותם כדכתב הרב ה"נ בין רב למעט קרינן ביה ועוד שלפי' הרמב"ן שפי' ההיא דלשבטים איפלג ארעא רצה לומר לי"ב חלקים שוים וזאת היא המסקנא שהעלו שם בגמרא שנמצא בזה שכל שבט ושבט נטל חלק א' מי"ב חלקי הארץ ושבט יוסף נטל ב' חלקי' מהם יש לתמוה למה צווחו בני יוסף שאמרו מדוע נתת לי גורל א' וחבל אח' ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה' ואמר להם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפריזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים והלא כל שבט ושבט לא נטל רק חלק א' ושבט יוסף נטל ב' חלקי' מאותם החלקי' ואם יהודה שהיו פקודיו עוד אלף ת"ק ואין לו כי אם חלק א' לא היה צווח יוסף שאין פקודיו נוספים על פקודי יהודה רק ח' אלפים ת"ש לפי באי הארץ הוא נטל כפל חלק יהודה למה היה צווח ולמה השיב לו יהושע אם רב אתה עלה לך היערה וגו' ומה שפירשו בפ' יש נוחלין אם עם רב אתה לכו והחבו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין הרע דרשא בעלמא הוא דהא כתיב בתריה ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר ורכב ברזל בכל הכנעני היושב בארץ העמק וכתיב בתריה ויאמר יהושע אל בית יוסף לאפרים ומנשה לאמר עם רב אתה וכח גדול לך וגו' ואילו לפרש"י לא קשיא ולא מידי משום דיוסף לא נטל אלא כפי מספר גלגלותם כמו שנטל כל שבט ושבט לפי מספר גלגלותם ומפני שהיו לו טפלים טובא יותר מהטפלים של כל שבט ושבט כמו שאמרו בפ' יש נוחלין היו צווחין ואומרים שהם עם רב שבראם השם ופרו ורבוי יות' משאר כל השבטי' ולא תספיק להם נחלתם מפני שנחלתם שנטלו לפי מספר גלגלותם לא היתה רק לאותם שהיו מבני כ' שנה ולמעלה ואילו היו טפליהם הפחותים מבני עשרים כמנהג הטפלים שבכל שבט ושבט לא היו צווחים כלום אלא היו היו נותנים להם הצריכים להם מהחלקים שנטלו לעצמם והיו נבלעים בין נחלת השבט אבל מפני שהיו טפליהם יותר ממנהג הטפלים שבכל שבט ושבט ולא היו יכולים לתת להם מהחלקים שנטלו לעצמם וישארו גם להם מפני רבויים היו צווחים שיוסיפו להם על חלקיהם כדי שיספיקו להם והיתה התשובה להם שא"א לעשות זה כי כך גזרה חכמתו יתברך שלא תחלק הארץ אלא לאותם שהיו מבני כ' שנה ומעלה אבל הטפלים הפחותים מבני עשרים שנה לא יטלו כלום לא הם ולא בניהם אלא בזכות מורשיהם ואם לא היה להם שום מוריש כגון שלא היה להם לא אב ולא דוד ואח שמתו בלא בנים אז לא נטלו חלק בארץ ומהתימה ממנו ז"ל היאך הביא הקושיא הזאת הנופלת עליו לסיוע לדבריו ואמר וזהו שצווחו בני יוסף וכו' דמשמע שלפי פירושו זה שאמר שכל השבטים לקחו חלקים שוים המרובה באוכלוסין כמו הממועט שבהם יתישב מה שצווחו בני יוסף אבל לרש"י ז"ל שאמר שכל שבט ושבט נטל כפי מספר גלגלותיו יקשה למה צווחו והוא ההיפך ועוד שא"א לישב כלל לפי הרמב"ן ז"ל מילתיה דרב פפא דא"ל לאביי בשלמא למ"ד ליוצאי מצרים נחלקה הארץ היינו דקא צווחו בני יוסף אלא למ"ד לבאי הארץ מאי קא צווחו כל וחד וחד לנפשיה שקל ולא הא דמשני תלמודא משום דהוו ליה טפלי טובא דבשלמא לרש"י ז"ל שפיר' שהבכור' של יוסף לא היתה אלא בתחומין שכל שבט ושבט נטל תחום אחד לפי מספר גלגלותיו שהיו לו בצאתו ממצרים או בכניסתו לארץ למר כדאי' לי' ולמר כדאי' ליה ויוסף נטל ב' תחומין הא' לפי מספר גלגלותיו של מנשה והא' לפי מספר גלגלותיו של אפרים שפיר מצינן לפרושיה מילתיה דרב פפא בין במה שאמר בשלמא למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ היינו דקא צווחו בני יוסף משום דיוצאי מצרים היו ע"ב אלף ובאי הארץ היו פ"ה אלף ת"ק שהם י"ב אלף ת"ק יתרים שלא נטלו חלק בארץ בין במה שאמר אלא למ"ד לבאי הארץ נתחלקה אמאי קא צווח כל חד וחד לנפשיה שקל מפני שלפי מספר גלגולת השבט הבאים לארץ נתחלקה וכל א' מהם שהיה מבן כ' שנה ומעלה נטל חלק לנפשו ובין במה שתרצו דהוו להו טפל טובא יותר ממנהג הטפלים שבכל שבט ושבט ולפיכך היה להם לצווח בעבורם שלא נטלו כלום אלא להרמב"ן ז"ל שפי' שבכורתו של יוסף היתה בנחלת הארץ עצמה שכל קרקפתא של שבט יוסף נטל כפל ממה שנטל כל קרפקתא של שאר השבטים כפי מה שגלה דעתו בזה באמרו ואם נאמ' שחלקוה לגלגלותם כנגלה מן הכתוב נתנו להם כפלים במספרם כו' א"כ לרב פפא דמיירי בקרקפתא דגברי איפלג כדמשמע מהא דאמר ליה לאביי בשלמא למ"ד ליוצאי מצרים נחלקה הארץ היינו דקא צווחי אלא למ"ד לבאי הארץ נחלקה אמאי קא צווחי הא כל חד וחד לנפשי' שקל דאי בלשבטים נחלק הארץ כפי המסקנא קמיירי מאי כל חד וחד לנפשיה שקל דקאמר ומה הפרש יש בין מ"ד ליוצאי מצרים נחלקה ובין מ"ד לבאי הארץ נתחלקה והלא לפי המסקנא צ"ל דבין למ"ד ליוצאי מצרים נחלקה ובין למ"ד לבאי הארץ נחלקה שבחלוקת השבט לפקודיו קמיירי ולא בחלוקת הארץ מתחלה דההוא לשבטים הוא דנתחלקה ובחלוקת השבט לפקודיו אין הפרש בין למ"ד ליוצאי מצרים ובין למאן דאמר לבאי הארץ דבשניהם יחד חלק השבט הוא ותו לא ואין בין זה לזה תוספת ומגרעת בנחלתו כלל עד שיצוחו למ"ד ליוצאי מצרים ולא למ"ד לבאי הארץ ומכיון דמילתיה דרב פפא בנחלקה הארץ לקרקפתא דגברי קמיירי ולפירוש הרמב"ן ז"ל נטל כל אחד מקרקפתי דיוסף כפלים ממה שלקח כל איש ואיש משאר השבטים א"כ למ"ד ליוצאי מצרים נחלקה למה יצווחו בעבור הי"ב אלף הנוספים בין יוצאי מצרים לבאי הארץ ולמ"ד לבאי הארץ בעבור טפליהם והלא באי הארץ של יוסף פה אלף ומאתים היו יתרות הטפלי' שלהם מטפלי שאר השבטי' וכן הי"ב אלף ת"ק הנוספי' בבאי הארץ על יוצאי מצרים פחותים הם מהפ"ה אלף ומאתים האחרים שהכפילו להם ולמה יצוחו ועוד לפי מה שפירש הרמב"ן ז"ל המסקנא שהעלו בגמרא דלשבטי' נחלקה שפירושו שנתחלקה הארץ לי"ב חלקי' שוים שוב אי אפשר לפרש מאי פלוגתיהו דרבי יאשיה ור' יונתן דתניא רבי יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ שנאמ' לשמות מטות אבותם ינחלו רבי יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ שנאמר לאלה תחלק הארץ אלא בחלוק כל שבט ושבט לפקודיו שכל שבט ושבט אחר שנטל חלקו חזר וחלק החלק ההוא למספר גלגלותיו שיצאו ממצרים או שבאו לארץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה שהרי לא נתחלקה הארץ בכללה לפי המסקנא אלא לשנים עשר חלקים שוים כפי מספר השבטים וזה אינו כפי המובן מלשונם שהרי לשון התנאים הללו שאמרו ליוצאי מצרים נחלקה הארץ ולבאי הארץ נחלקה הארץ וכן לשון לאלה תחלק הארץ על חלוק הארץ בכללה קמיירי ולא בחלוק השבט את חלקו למספר גלגלותיו דא"כ האי נתחלק' הארץ דקאמרי נתחלקה נחלת השבטים או חלקו השבטים מיבעי ליה ועוד שבהדיא שנו בברייתא רבי יונתן אומר לבאי הארץ נחלק' הארץ שנאמר לאלה תחלק הארץ בנחלה אלא מה אני מקיים לשמות מטות אבותם ינחלו משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם שכל הנחלות חיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשי' את החיים שאחר שנטלו הבנים את נחלתן חזרו וחלקוה לפי האבות שיצאו ממצרים ולפי דברי הרמב"ן ז"ל יתחייב שיטול השבט תחלה את חלקו שהוא החלק האחד מי"ב חלקי הארץ בכללה ואחר כך יחלקו כל שבט ושבט את חלקו לגלגלותיו מבאי הארץ ואחר כך יחזרו אלה שיחלקו את נחלתן זו ליוצאי מצרי' כדכתיב לשמות מטות אבותם ינחלו וזהו בתכלית ההרחקה סוף דבר דברי הרב הן עקר וכל הפורש מהן כפורש מחייו ועוד שאפילו את"ל שאין המדרש של רז"ל בפסוק לרב תרבה אלא כדברי הרמב"ן ז"ל שנחלקה הארץ תחלה לי"ב חלקים שוים והשבט המרובה באוכלוסין נטל בשוה כמו השבט הממועט באוכלוסין ואחר כך חזר השבט לחלק חלקו למספר פקודיו לפי באי הארץ ואחר כך חזרו אלה וחלקו את נחלתן זו ליוצאי מצרים עדיין אין טענה לדברי הרב מפני שכבר גלה דעתו בפסוק וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן שיש מדרשי אגדה ושאר מדרשים רבים ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא וכו' ובעד המדרש שבשלהי סנהדרין על פסוק וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגומר כתב ואין המדרש הזה מתיישב אחר המקרא מפני כמה דברים כו' לכך אני אומר יתיישב המקרא על פשוטו דבר דבור על אופניו והדרשה תדרש שנאמר הלא כה דברי וכו' ואם כן הכא שאין המדרש של לרב תרבה מתיישב אחר פשוטו של מקרא כי איך יתכן שיהיה פירוש לרב תרבה שב אל בית אב ופירוש לפי פקודיו דסיפיה דקרא שב אל השבט כפי מה ששנו בספרי הוצרך לפרש לרב תרבה לשבט המרובה באוכלוסין כדי שהיה רישיה וסיפיה דקרא שב אל השבט ומה צורך להאריך בזה והרי הרמב"ן ז"ל עצמו כתב בפרשת ויחי ואם אולי נאמר שחלקוה לגלגלותם שנגלה מן הכתוב נתנו להם כפלים כמספרם הרי לך בפירוש שהדרך של רש"י ז"ל הוא הנראה משפט הכתוב ולפיכך רדף הרב אחריו ואין ראוי לטעון עליו ואם תאמר אם פירוש הבעיא הזאת לרש"י ז"ל הוא כמו שפירשנו שהאומר לקרקפתא דגברי איפלוג סובר שנחלקה הארץ לתר"א אלף תש"ן חלקים או לתר"ג אלף תק"ן חלקים שוים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ועליהם היה הגורל איך יתיישבו הכתובים שבחלוק הארץ שבספר יהושע דכתיב ויהי הגורל למטה בני יהודה ויצא הגורל לבני יוסף ויהי הגורל למטה מנשה ויעל גורל מטה בנימין ויצא הגורל השני לשמעון ויעל הגורל השלישי לבני זבולון וגומר שהם מורים שהגורל היה על השבטים לא על הגברים י"ל שמאחר שזה הגורל לא היה כשאר גורלות דעלמא אלא על פירות הקדש כדאמרן אם כן כמו שלא נפל גורל השבט המרובה באוכלסין לשבט הממועט באוכלוסין אלא כל אחד לפי השבט הראוי לו כן לא נפלו אנשי השבט האחד מפוזרים בין חלקי אנשי השבטים האחרים אלא כל חלקי אנשי השבט הא' כלם נפלו מקובצים יחד כל א' לשבטו אין זר אתם כאילו היה בכונת מכוין שיהיו כל חלקי אנשי השבט האחד בתחום אחד לעצמו מלבד חלקי אנשי שבט יוסף שנפלו חלקי כל אנשי מנשה בתוך תחום אחד וחלקי כל אנשי אפרים בתוך תחום א' עד שנמצא בזה הפועל כאילו נחלקה הארץ מתחלה לי"ב חלקים כל חלק וחלק לפי מספר גלגולת השבט ההוא אע"פ שנתחלקה מתחלה לתר"א אלף תש"ל חלקים שוים או לתר"ג אלף תק"ן ולא לי"ב חלקים והכתובים האומרים ויהי הגורל למטה יהודה גבול פלוני ויצא הגורל לבני יוסף גבול פלוני וכן כלם אינו ר"ל שגורל אחד בלבד היה לכללות השבט כמו שנראה מפשט הכתובים האלו אלא מפני שכל הגורלות של כל איש ואיש מכל אנשי השבט האח' נפלו מקובצים בתוך גבול אחד מהי"ב גבולים הכתובים בפיתקין קורא כל אותן הגורלות של כל אנשי השבט האחד גורל שבט פלוני בגבול פלוני כאילו הוא גורל אחד לכל השבט בכלל ואל יקשה עליך זה שאף לדברי הרמב"ן ז"ל א"א לומר אלא כן שהרי גם הרמב"ן ז"ל יודה שפירוש לקרקפתא דגברי הוא שנחלקה הארץ לתר"א אלף תש"ל חלקים או לתר"ג אלף תק"ן חלקים שוים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והגורל היה על אותן החלקים כפי מה שפירשנו על דעת הרב ושאין הפרש בין דברי הרב לדברי הרמב"ן ז"ל אלא בפי' לשבטים איפלג שהרב ז"ל פירש שנחלקה לי"ב חלקים בלתי שוים כל אחד לפי מספר פקודי השבט ההוא והרמב"ן ז"ל פירש לי"ב חלקים שוים שא"ת שהרמב"ן ז"ל אינו מפרש לקרקפתא דגברי כפי מה שפירשנו לדעת הרב רק הוא מפרש לפי מה שפירש הרב גבי לשבטים איפליג ארץ ישראל שנחלקה הארץ מתחלה לי"ב חלקים בלתי שוים שכל חלק וחלק מאותם החלקים היה לפי מספר גלגלותיו של אותו השבט והיינו לקרקפתא דגברי דקאמר והגורל לא היה רק על אותם הי"ב חלקים הבלתי שוים א"כ מאי דקאמר תלמודא ת"ש בין רב למעט ש"מ לשבטים איפלוג א"י ש"מ דלמא לעול' אימא לך לקרקפתא דגברי איפלג דהיינו שכל חלק וחלק מהי"ב חלקים שנחלקה בהם הארץ היה לפי מספר גלגלותיו של אותו השבט והיינו בין רב למעט בין החלק הגדול לחלק הקטן שהיה במספר קרקפתא השבט מקטן כמו שפירשנו לרש"י ז"ל לפי המסקנא דלשבטים איפלג א"י ומהו בין רב למעט בין החלק הגדול של השבט המרובה באוכלוסין בין החלק הקטן של השבט הממועט באוכלוסין וא"ת בשלמא להרמב"ן ז"ל שפירש שהבעיא היא אם נחלקה הארץ לי"ב חלקים שוים או לתר"א אלף תש"ל למ"ד לבאי הארץ או לתר"ג אלף תק"ן למ"ד ליוצאי מצרים היינו דאיכא נפקותא בין זה לזה לענין החלק שלקח כל אחד מאנשי השבט האחד שאם נחלקה לי"ב חלקים שוים יהיה כל חלק מחלקי אנשי השבט הגדול יותר קטן מכל חלק מחלקי אנשי השבט הקטן ואם נחלקה לקרקפתא דגברי יהיה החלק שלקח כל אחד מאנשי השבט הגדול שוה לחלק שלקח כל אחד מאנשי השבט הקטן אלא לרש"י ז"ל שפי' הבעיא אם נחלקה לי"ב חלקים בלתי שוים כל אחד לפי פקודי השבט ההוא או אם נחלקה לתר"א אלף תש"ל תק"ן חלקים שוים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה מנ"מ והלא בין זה ובין זה חלק כל אחד מאנשי השבט הגדול שוה לחלק כל אחד מאנשי השבט הקטן י"ל שאין הנפוקתא לדברי הרב בענין הריוח וההפסד אלא לענין חלוק הארץ והגורל בלבד אם היה חולק הארץ לי"ב חלקים בלבד והגורל היה עליהם בלבד או למספר יוצאי מצרים או לבאי הארץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והגורל היה על כל א' וא' מהם וכי האי גונא כתב הרב בפ' נח ותנח התיבה בחדש השביעי זה סיון שהוא שביעי לכסליו שבו פסקו הגשמים בי"ז יום מכאן אתה למד שהיתה התיבה משוקעת י"א אמה שהרי כתב כו' עד בעשירי בא' לחדש נראו ראשי ההרים זה אב שהוא עשירי למרחשון שבו התתיל הגשם וא"ת הוא אלול ועשירי לכסליו שבו פסקו הגשמים כו' והפליג בפלפול המקראות ההם ואין הנפקותא מכולן רק בשקוע התיבה בלבד אם היה י"א אמה או יתר או פחות שאין מזה שום ריוח והפסד כלל כ"ש בחלוק הארץ וגורליה שראוי לדעת פרטיה ודקדוקיה יותר ויותר: