עריכת הדף "העמק דבר/בראשית/לז" (פסקה)

== יב ==

''' את צאן אביהם.''' מה היה מקרא חסר אלו היה כתוב את הצאן. כמו לעיל ב' את אחיו בצאן. אלא בא ללמדנו דעבירה גוררת עבירה שרעו א"ע בצאן אביהם ולא היה להם רשות ע"ז והגיעו לגדולה מזו{{תוספת|א|את צאן. נקוד על את. מלמד שהלכו לרעות את עצמן רש"י בשם מדרש. והוא תמוה מה השמיענו הכתוב בזה הרמז. והלא לפי הנראה אין בזה ענין שבח ולא גנאי כ"כ אפי' הלכו לרעות את עצמן בצאן היינו לאכול מהם. אבל באמת יש בזה ענין. ונקדים הא דאיתא בחולין ד"ה אין הסתה אלא באכילה ושתיה ומקשה והכתיב ותסיתני בו לבלעו חנם ומשני למעלה שאני. ופירש"י למעלה שאין שם אכילה ושתיה. וקשה לי הרי גם המקשן ידע מזה. ומש"ה הקשה על הכלל. ומה זה משני. אלא ה"פ דעיקר זה הכלל אין הסתה אלא באו"ש הוא משום דהסתה לא נאמר אלא על פתוי לדבר שאינו הגון ואין דעת המתפתה נותן לזה עד שמסיתו ע"י אכילה ושתיה שמשכר ומבלבל דעתו הצלולה ומתפתה ביינו לעשות מעשהו זר מעשהו ומקשה והכתיב ותסיתני בו ומשני למעלה שאני שלא הי' נענש איוב חנם והקב"ה אל אמונה ואין עול וכל דבר הסתה לא היה אלא לפנים כמלכותא דארעא: והנה למדנו מזה דלעשות ענין שאינו ראוי לאדם גדול נדרש לאכילה ושתיה וע"ע מש"כ בס' במדבר כ"ב מ' שכך הי' בבלעם ובלק. מעתה שבטי יה שדנו משפט יוסף למיתה הי' בל"ס עפ"י חקירה ומשפט צדק בעיניהם וכאשר יבואר לפנינו מקרא י"ח. אבל מ"מ לא מצאו בצדקתם לב לעשות דבר רצח בידם אם לא באכילה ושתיה שהלכו לרעות את עצמם. והקב"ה בהשגחתו להסב הדבר התעה אותם לילך באותו יום לרעות א"ע ומש"ה בבוא יוסף לידם עשו דבר זר לפי כבודם וצדקתם וה"ז דומה לאיזה חבורת אנשים שהוחלט בדעתם להרוג איש. אם משיגים איזה אדם פשוט ורע מעללים מצוים אותו לעשות הרצח ואינם צריכים ליעצהו איך לעשות. משא"כ אם אין משיגים איש כזה בע"כ מצוים על אדם כשר לעשות כך ונדרשים לעצה להאכילו ולשכרו עד שימצא לב לעשות רע. ומזה למדנו כח שבטי יה בצדקתם שבכל קנאתם וכעסם לא הגיעו לידי מעשה זו שעשו ליוסף אם לא שאנה ה' לידם מקרה שעלה בדעתם לרעות א"ע ועי"ז ניסותו ותעו ונתפתו וע"ז נאמר למה תתענו ה' וגו' וכמש"כ לעיל כ"ה בהר"ד:}}: