עריכת הדף "רבנו מנוח/חמץ ומצה/ח" (פסקה)

== יג ==

'''כתב ''' הרב ''' מי שאין לו מצה משומרת אלא כזית כשגומר סעודתו ממצה שאינה משומרת מברך עליה על אכילת מצה ואוכל כל אותו כזית ואינו טועם אחריו כלום.''' אמר המפרש לא מבעיא מצה דלא מינטרא ושאר מיני מיכלא ומשתיא דאסירי למיכל בתריא דההוא כזית אלא אפילו דמתרמי ליה בתר דאכל ההוא כזית מצה דמינטרא טפי מההוא כזית דהוה ליה מעיקרא אסיר ליה למיכל כזית מיניה משום דכיון דאכליה לההוא כזית אסח דעתיה ממיכלא והוה כאוכל בשני מקומות וודאי מצה באחרונה זכר לפסח הוא וכשם שאסור לאכול פסח בשני מקומות כך אסור לאכול מצה באחרונה בב' מקומות וממילא שמעינן מינה דמאן דבעי למעבד סדרא בתרתי ותלתא בתי בתר דקדיש ואכיל בביתו ובריך ברכת מזונא לית ליה למטעם כלום בהנהו בתי אחריני דבעי למעבד להו סדרא. ואי קשיא לך מאי טעמא אמרינן דהיכא דלית ליה אלא כזית בלחוד דאכיל ליה לבסוף הא עיקר מצוה של מצה בתחלת אכילה דלא ליכול לה אכילה גסה דהא כל עצמנו לא אסרנו לאכול מסמוך למנחה ולמעלה אלא משום דאכיל מצה דמינטרא בתיאבון כמו שכתב הרב בסוף פ"ו וכדאיתא בר"פ ערבי פסחים ואפ"ה לא תיקשי לך דודאי הכי עדיף טפי למיכל ההוא כזית דמינטר בתר סעודתיה משום דעביד בה תרתי דהא נפיק מידי חובת מצה ומידי זכר לפסח. מיהו לכתחלה מבעי ליה לאזדהורי דלא ליכול לא אכילה גסה היכא דאית ליה מצה טובא וסברת הרב בעל העזר שלא אמרו אכילה גסה אלא באוכל מבעוד יום ונשתהא לאחר אכילה שהתחיל להתעכל במעיים שאם בא לאכול קשה לו ונקראת אכילה גסה כאשר יכיר האדם מעצמו. אבל דברים הבאים בתוך הסעודה אע"פ שאכל רווחא לבסומי שכיחא ותאות אכילה וכפרפראות נינהו ולא אמרינן כה"ג אכילה גסה אלא זמנין דאכיל טובא כדאמרינן שלהי פרק ערבי פסחים גבי הסורגנין והאסקריטין והדובשנין אדם ממלא כרסו מהן כו' לא מבעיא בראשונה דקאכיל לה לתיאבון אבל באחרונה דלמא אכיל לה אכילה גסה קמ"ל דלא חשבינן לה אכילה גסה כיון דאכיל לה תכף אכילתו ע"כ והוא ברור נכון ובו ניתרת הקושיא: