עריכת הדף "מעשי למלך/מעשה הקרבנות/י" (פסקה)

== יב ==

'''אין ''' 

''' מבשלין וכו' חתיכה של קדק"ד או של פיגול ושל נותר וכו' מותר לכהנים.'''  והנה רבינו בפי' המשנה כ' והואיל דלזרים יש שני איסורים נותר וקדשים ולכהנים אינו רק איסור אחד בטל לגבי כהנים ולא לגבי זרים ומה שלא נקט טמאים כתב רבינו משום דכבר נטמאו בשביל פיגול ונותר ובמרכבת הקשה דפיגול ונותר אינו מטמא רק מדרבנן וכ' הוא דבאמת הטומאה בטל מה"ת רק מדרבנן לא בטל וכל שהוא טמא מדרבנן בשביל פיגול ונותר שוב מותר לטמאים והעלה הטעם דחתיכות של קדק"ד שנתערב או בפיגול או בנותר עם חולין אבל קדק"ד איתא כאן עם אחד מאיסורים או פיגול או נותר יעויש"ה:<br>'''  ובשו"ת '''  שו"מ סי' רמ"ח כתב ליישב עד"א דכל ענין ביטול הוא משום דנהפך האיסור להיות היתר ה"נ בשלמא איסור נותר ופיגול שהוא עדיין באיסורו עומד יכול להיות נהפך להיתר אבל זה האיסור שהי' קדק"ד הנה אז לא נתבטלה ברוב דהא עתה הוא דנתערב וכעת אין כאן איסור קדק"ד דהא הו' פהמ"ק א"כ זה האיסור נשאר עליו שאי אפשר שנאמר שנהפך איסור להיתר מה שכעת אין עומד באיסור זה שהרי נפסלו רק שהי' עליו שם איסור קודם ואיך יתבטל ועל קו' שער אפרים שהקשה דבטוש"ע פסק איסורין מבטלין זא"ז בס' ובגמ' דפסחים מספקא לן אי מצות מבטלין זא"ז א"כ גם באיסורין הו' לן להחמיר ולפי מה שבארתי בחידושי דתרי ביטולים איכא וכשאין הכמות בטיל ברוב אבל בס' בטיל וכמש"כ בנוב"י וה"נ דמצות ואיסורין אין מבטלין ברוב אבל בס' מבטלין ונראה להביא ראי' לדברי הנוב"י ממשנה פ"ד ממע"ב משנה ח' המניח איסר של מע"ב אוכל עליו אחד עשר באיסר ואחד ממאה באיסר בודאי מעשר וכתב בתויו"ט משום דכל אחד נראה שנתבטל ויקשה הא נולד בתערובות ל"ש ביטול דהא מתחלה הי' כולן איסור והמבטל נולד בתערובות א"י לבטל וע"כ לומר דרק ברובא לא בטיל אבל בס' וכש"כ במאה בטיל אף שנתהו' בתערובות:<br>'''  הנה '''  לפי דברינו יתבאר על נכון דברי תוס' ב"מ דף נ"ג שכתבו דממנו ילפינן דאין בטיל במב"מ בס' ובא"מ במאתים וכן בערלה וכלאים במב"מ בס' ובא"מ במאתים ובחי' רע"א תמה הא בכ"מ מב"מ ברובא בטיל ונראה ליישב דבריהם לפי מה שבארתי דיש ב' ביטולים וכשאין בטל ברובא עכ"פ בטל בס' לדעת הנוב"י ולפי"ז י"ל דתרומה אין בטיל ברוב לפמש"כ היעב"ץ דבנפל לאותה תערובות אהדרה לטיבלה וביארתי בה' אימ"ז דלא בטיל ברובא אבל בס' ע"כ בטיל ול"ש דהדרה לטיבלא כיון דאיכא ס' אין כאן תרומה דבטל בעצם מיעוטא א"כ ל"ש דהדרה לטיבלא ומהא איירא תוס' כאן בנפל לאותה תערובות דלא בטיל ברוב אבל בס' עכ"פ בטל אולם נראה דא"ש אפי' בנפל לתערובות אחרת דהא עכ"פ האיכא קרא את מקדשו ממנו דלא בטל מבא"מ בס' רק במאה והטעם משום דס"ל דאף דבשאר איסורים בטל ברוב עצם האיסור ורק משום טעם בעינן ס' בתרומה גלי קרא דלא בטיל ברוב וכיון דלא בטל ברוב לא סגי בס' לבטל הטעם ולכן בעי ק' אבל אי הו' שייכה ביטול רוב ל"ה צריך ק' דלבטל הטעם לבד סגי בס' אע"כ דלא בטל ברוב כמות איסור בתרומה לכן בעי ק' וכיון דנשמע דבא"מ ל"א ביטול רוב ה"נ במב"מ ל"א ביטול רוב א"כ ע"כ דבטיל בס' וכן בכה"כ וערלה לא בטל בא"מ ברוב לכן גם במב"מ ע"כ בעינן ס' דכיון דלא בטל ברוב ע"כ בטל בס':<br>'''  וטעמא '''  דמילתא נראה לפי מה דאיתא בירושלמי דערלה דביטול צריך ידיעות בעלים והביאו בש"ך סי' ק"ט ואיה"נ אין לו בעלים א"כ לא משכחת ביטול לכאורה לפי"ז י"ל כך דרק ביטול רוב בעי ידיעות בעלים אבל בס' פשיטא דבטל במב"מ ובשא"מ במאה משום דביותר מס' אין מטעם ביטול אלא דנתבטל בעוצם מיעוטו וכמאן דליתא ובתרומה נמי יש ליתן טעם דלא בטיל ברובא דהו' ממונו של כהן אבל בס' שפיר בטל דכמאן דליתא ולכן שפיר כ' תוס' דבכל הני בטל בס' ולא ברובא אבל בשאר איסורין בודאי מודי דבטיל ברוב והבן:<br>'''  הנה '''  בש"א החדש סי' י"ב הוכיח דניתק מאיסור לאיסור לאו דבשיל"מ הוא מדתנן בפ"ב דערלה בשר קדק"ד ובשר קדק"ל שנתבשלו עם בשר התאוה אסור לטמאים ומותר לטהורים דמצטרפין זה עם זה לענין טמאים ויקשה ל"ל צירוף הא לענין טמאים בלא"ה ל"ב דישל"מ ע"י טבילה והערב שמש וע"כ הא דבעי צירוף לר"ש היינו דנפ"מ אם עד שיטבול ינתק לאיסור אחר לאיסור נותר דכהא"ג ל"ח ישל"מ ובטיל:<br>'''  וכתב '''  ע"ז דלכאורה יקשה אי טבילה חשוב כדשיל"מ א"כ קשה מבכורות דף כ"ז רבה מבטל לה בימי טומאתו הא ישל"מ ע"י טבילה וא"ל דמיגו דמהני ביטול לזרים דאין לו מתירים אהני נמי לכהנים בימי טומאתו דיקשה דנימא מיגו דלא מהני ביטול לטמאים ל"מ נמי לזרים דמיגו אמרינן לחומרא ולא להקל וכתב שוב דלשיטת רבינו והרע"ב בפ"ב דביכורים דסברו כיון דיש שם ישל"מ לענין כהנים חוץ לירושלים חל נמי לאסור לזרים אפי' בירושלים אם ביכורים הן וכן לבהמה אם מעשר שני א"כ גם גבי תרומה אמאי איתא בכמה דוכתי' דבטיל הא לכהנים טמאים ל"ב דישל"מ ל"ב נמי לזרים וע"כ דל"ה כהא"ג ישל"מ מה דיש הותר ע"י טבילה וה"ה קדשים לטמאים ל"ח ישל"מ ואין ראי' מערלה דניתוק ל"ה דישל"מ והנה לפי מש"כ במקום אחר אין הוכחה מדברי רבינו ורע"ב דקדשים ל"ה ישל"מ ע"י טבילה דבאמת הוה ישל"מ ע"י טבילה ורק בתרומה ל"ח ישל"מ ע"י טבילה משום דל"ש מיגו יען אין איסור טמה"ג בתרומה לזרים כהא"ג לא אמרינן מיגו אבל בעלמא אמרינן שפיר מיגו דלא בטיל לכהנים חוץ לירושלים ל"ב גם לזרים משום דעכ"פ איסור חוץ לירושלים שייך גם בזר כמוש"כ כהא"ג חו"ד סי' ק"ב אדברי מג"א סי' שי"ח א"כ אמרינן שפיר מיגו להחמיר אבל בתרומה ל"א מיגו להחמיר דלא בטיל לטמאים לא בטיל גם לזר כיון דלזר אין איסור טומה"ג נוסף על איסור זרות א"כ לכן תרומה בטיל לזרים אבל לכהן טמא באמת לא בטיל דישל"מ ע"י טבילה וא"כ הא דקק"ל צריך צירוף לענין טומאה ול"א דל"ב בלא"ה משום ישל"מ ע"י טבילה שפיר י"ל משום ניתק מאיסור לאיסור ל"ה ישל"מ:<br>'''  והנה '''  כתב שם עוד דלשיטת הר"ש דמפרש דאדרבא דבטיל לזרים דל"ה ישל"מ בירושלים בטיל גם לכהנים א"כ ה"ה תרומה אף דטבילה מקרי ישל"מ אפ"ה בטיל משום דלזרים ל"ה ישל"מ א"כ הא דקק"ל בטיל ע"כ משום ניתוק ל"ה ישל"מ ולפמש"כ ליתא דכיון דלזרים ליכא איסור טומאה ל"א לא מיגו להקל ולא להחמיר:

''' אין ''' 

''' מבשלין וכו'.'''  הנה בענין דבשיל"מ כתבתי לפרש שמעתין דר' אבא בביצה ל"ח הנה כבר עמד הפנ"י שתמוה מאי ס"ד דר' אבא לדמותו לקב חיטין שנתערב דזה ממונא וזה איסורא וצד ממון שבו אין לו תובעין ואין מגיע הפסד לשום אחד וכן מה דמיון דצרורת לנבילה בטילה בשחיטה ומרש"א הקשה חדא אכתי לר"א למה לא פריך מחיטין בשעורין ואין לומר דא"מ בטיל הא כיון דממון הו' לא בטיל ועוד הקשה מאי פריך מנבילה בטילה בשחיטה ולא פריך מכל מב"מ דבטל לרבנן ומרש"ל הקשה דקאמר חיטין בשעורין לא קשיא לי' משום דבטל אמאי לא קאמר מים עם מלח ועיסה ג"כ מבשא"מ ותחילה אבאר איזה הקדמות הנה בפנ"י כאן עמד בטעמא ר"י ורבנן דפליגי אי מב"מ בטל ברוב ולי נראה דברים כפשטן דר"י הי' סבור דלא ילפינן ביטול איסורין ע"י רוב מאחר רבים להטות דיש לחלק כמו שעמד באמת בפמ"ג דלא שייך אחרי רבים להטות בביטול יען דעכ"פ ידעינן דהאיסור בתוכו משא"כ בדיינים המיעוט כמאן דליתא ולכן סובר מב"מ באמת לא בטל דל"ש ביטול רוב וא"מ דבטל אין משום רוב אלא משום ביטול ס' דנתבטל בעצם מיעוטו וסובר דלגבי א"מ סגי בביטול ס' ואין צריך לביטול רוב לבטל הכמות ורבנן סברי דילפינן מאחרי רבים להטות לענין איסורין ובטל מטעם רוב [והא דלא ילפינן מדם הפר היינו משום דשם עולין הו' כדאיתא במנחות ותמוה על פנ"י שכתב משום דחולין מקדשים לא ילפינן דזה אינו דלרבנן אפי' בקדשים גופי' היכי דל"ה עולין מב"מ בטל] ובא"מ סובר ג"כ ביטול רוב לבטל כמות אבל בזה לא סגי כיון שנרגש הטעם צריך עוד לבטל הטעם ב"ס וא"ש דלר"י לא הו' גילוי מילתא בעלמא משום דבאיסורין לא שייך כלל ביטול ברוב וא"מ אי' משום ביטול רוב אלא משום ביטול ס' וכמוש"כ הנוב"י ת' סי' נ"ד לענין איסור שבא בתערובות לעולם ורבנן סברי דדמי לאחרי רבים להטות בין במב"מ בין בשא"מ אלא דצריך עוד ס' לבטל הטעם חוץ מרוב שמבטל הכמות ומדם הפר אין ראי' דשם עולין הו'.<br>'''  ומעתה '''  רווחא לנו שמעתתא דהנה במים ומלח בעיסה הו' א"מ אבל יש לו דמיון בדבר אחד דבא לתקן המאכל וא"כ הו' כמב"מ בדבר אחד והנה לפי"ז יש לומר דצריך ביטול רוב וביטול כמות כמו שיבואר דהנה ר"א הי' סבור דלרבנן ל"ש ג"כ בא"מ ביטול ברוב רק ביטול ס' והנה בארתי במק"א היכי דמב"מ בשמא או בטעמא וא"מ בטעמא או א"מ בשמא דהיינו דבצד אחד הוא מב"מ ובצד אחר הוא א"מ אז שייך ביטול רוב מצד מב"מ וביטול ס' מצד א"מ ולפי"ז הי' סבור ר"א כיון דדמי בחד צד שמתקנים המאכל בעינן גם ביטול רוב ומעתה יש לומר הנה בממון מסתבר דביטול ברוב לא שייך אבל ביטול ס' בודאי מהני דהיינו לענין שיהא צריך להחזיר לו חיטין שנתערבו דאי משום ביטול רוב הי' צריך להחזיר לו חלק מחיטין שנתערבו דוקא אבל משום ביטול ס' אין צריך להחזיר רק דמים משלם כיון שנגד כל חיטה יש ס' חיטין משלו איך נתחייבו ליתנו חלק מחיטין שנתערבו עבור נגד כל חיטה מדידי' יתן ס' משלו וזה מילתא דמסתבר והנה ניחזו אנן מי שנתערב קב חיטין שלו בעשרה קבין של חבירו דליכא ס' וביטול רוב לא מהני בממון א"כ אי קב שלו אין נקיים ועשרה קבין של חבירו נקיים בלי פסולות אפ"ה צריך ליתן לו מחיטים אלו אף שעשרה חלקים יהא משלו שנקיים יותר אפ"ה צריך ליתן לו חיטין אלו דוקא אבל אי נתערב חיטין בשעורים לא שייך ביטול כלל דבא"מ בעינן ס' קבין שעורין הנה לדעת ר"א באמת אם יש ס' קבין שעורין בטל ואין צריך ליתן קב שעורים שנתערבו בו השעורים רק דמים משלם והיינו כיון דאין צריך לטעם רוב בא"מ שייך זה אף בממונא וא"כ יכול ר"א להקשות מחיטין בשעורים דשם שייך שפיר ביטול ס' אבל כאן נהי דהו' א"מ כיון דבצד אחד דמיא להדדי שמתקנים המאכל צריכין גם ביטול רוב וביטול רוב לא שייך בממונא כמו דלא שייך בנתערב חיטין בחיטין אף שחיטין שלא נקיים יותר צריך ליתן לו מחיטין אלו דוקא ולא יכול לסליקי בזוזי [ולשון יאכל הלה וחדי היינו דנפ"ם כשנתערב לו חיטין בחיטין הנקיים יותר והבעלים אין רוצים ליתנו מנקיים רק רוצין לסליק בזוזי בזול אבל זה רוצה או שיתנו לו חלק בחיטין או ישלם לו בשער היפה ביוקר וכעין זה עובדא בא לפני שראובן מכר לשמעון קב חיטין ועירבו הלוקח בחיטין הרבה בשלו ואח"כ נפל טענה ביניהם שהמוכר טען שמכר לו בעשרה זהובים והלוקח טען שאין שוה עשרה זהובים כי אין טוב כמו הדוגמא שמכר לו ורוצה ליתן ט' זהובים וגוף החיטין אין יכול להחזיר מפני שנתערב ביפים שלו ומזה איירא ר"א ג"כ] וא"כ גם לענין תחומין שהו' ממונא דשם בעלים עליו א"כ לא שייך ביטול רוב וכיון דלא שייך ביטול רוב לא מהני ביטול ס' ג"כ ואמנם בני ישיבה אוכיחו לי' מ"ש מחיטין משעורים דלא קשיא דהם סברי דבא"מ צריך ג"כ ביטול רוב אפ"ה לא קשיא לי' משום דמבשא"מ שייך גם בממון ביטול אף דבעינן גם ביטול רוב א"כ גם מחיטין בחיטין ג"כ לא קשיא דלרבנן שפיר בטל וא"כ אף בתחומין בטל מטעם רוב אף דהו' כממונא ובחד צד הו' כמב"מ או יאמר עד"ז דמחיטין בשעורין לא רצה להקשות משום דהו' מצי למימר לי' דאה"נ דבטל בס' ולכן רק פריך חיטין בחיטין דצריך ביטול רוב וזה לא שייך ודאי בממון וא"כ לפי"ז גם בא"מ דבעינן חוץ מביטול ס' ביטול רוב וכיון דל"ש ביטול רוב ל"מ גם ס' וא"כ בתחומין ג"כ דהו' א"מ ל"ב בס' כיון דל"מ ביטול רוב לבטל הכמות דהו' ממונא לא מהני ס' לבטל האיכות והטעם ולפי"ז קושיות ר"א באמת מא"מ רק קו' מכח מב"מ כמו דלא מהני מטעם רוב במב"מ לא מהני ס' בא"מ בממונא דאי לא נתבטל הכמות לא נתבטל האיכות בס' ובני הישיבה אוכיחו עלי' כיון דלא פריך מחיטין בשעורים משמע דניחא לי' דבטל בא"מ גם בממונא אף שצריכין לא"מ גם ביטול רוב ותחומין אינו מינו הוא א"כ גם ממב"מ ל"ק [גם בזה יש לפרש קצת עד"א נאה דהכי פריך כיון דחיטין בשעורין לא קשיא לי' אלמא דהי' מסתבר לומר אף דליכא ביטול רוב ביטול ס' מהני א"כ גם במב"מ כן דנהי דלר"י דמב"מ לא בטל לא מהני אף בס' אבל לרבנן דמב"מ בטל א"כ נהי דחיטין בחיטין לא שייך ביטול רוב אבל ביטול ס' שייך וא"כ גם במב"מ גופי' יהא בטל בס' ונהי דר"א נקט בעשרה קבין דליכא ס' הא לקושיותי דמים ומלח דאיירא מס' אין הוכחה מחיטין בחיטין בעשרה קבין כיון דאפשר דבס' קבין חיטין בחיטין נמי בטל וכסברת נוב"י סי' נ"ד הנ"ל דסובר דהיכי דבא מעורב לעולם אף דמב"מ ל"ב ברוב מה"ת בטל בס' מה"ת ומדוקדוק היטב דאמרו נהי דלר"י ל"ב ויפלא הכי עלו על דעתם דיטעה ר"א בהא לפמש"כ ניחא הכונה דלר"י ל"ב אפי' בס' אבל לרבנן שפיר יש לומר אף בס' בטל ופירוש זה כפתור ופרח] דנהי דלר"י ל"ב לרבנן בטל גם בממונא ומהני ביטול רוב בממונא וא"כ כש"כ דבא"מ בטל כיון דביטול רוב מהני לבטל כמות בממונא מהני ס' לבטל האיכות גם בממונא ומאי אולמא לך חיטין מחיטין מחיטין בשעורין דהרי מילתא דפשיטא גם בחיטין בשעורין בעינן רוב וס' אפ"ה הו' ניחא לך דאפשר גם בממונא בטל א"כ גם במב"מ י"ל דבאמת מהני גם בממונא ביטול רוב ואיך תוכל להכריע כיון דחיטין בחיטין ל"א ברוב דשוב גם בא"מ ל"ב בס' מטעם דכיון דלא מהני רוב לבטל הכמות לא מהני ס' לבטל האיכות בממונא והוא נכון מאוד ומיושב היטב קושית מרש"ל ומרש"א ודו"ק.<br>'''  וע"ז '''  אמר ר"ס דהא הבורר צרורות חייב משום דכולי' חסרי' ה"נ כולי' חסרי' רב ספרא בא רק להשיב אדין דנתערב חיטין בחיטין דמשמע להו לבני הישיבה דבטל באמת וא"צ ליתן לי' מחיטין שלו יען דהם נקיים יותר ודידי' לא היה נקיים כ"כ ואמאי הא כולי' חסרי' דהיינו נהי דאין נקיים אפ"ה הא הוה מהני ליה גם הצרורות להשלים המידה להקב והיה יכול למכור הקב חיטין דידי' עם הצרורות א"כ אף דלא הוה דידיה נקיים כ"כ עכ"פ הי' יכול למכרו עם הצרורות ומאי איכפת לי' הצרורות א"כ שפיר צריך ליתן לו מחיטין אף שנקיים יותר דהרי הוא הי' יכול למכרו עם הצרורות וא"כ לכשירצה זה ליתן לו מחיטין הנקיים רק פחות מקב אין יכול וצריך ליתן לו קב שלם אף מנקיים אף דשלו לא היה נקיים כ"כ הרי היה יכול למכרו כן עם הצרורות א"כ כולי' חסרי' כשלא יתן לו קב מלא לכן צריך עכ"ח ליתן לו קב חיטין מלא אף שלא נקיים יותר ואמנם ר"ס נהי דהשיב אהא דסברו חיטין בחיטין בטל אבל אהא דהי' סובר ר"א להוכיח מכח זה דגם מים ומלח לא בטל אין מזה הוכחה מהא דכולי חסרי' דאין זה ענין לדר"א רק הוא תשובה דעכ"ח חיטין בחיטין לא בטל אף ששלו נקיים יותר צריך ליתן משלו דוקא קב מלא וגם אין יכול לסלקו בזוזי אלא כיון דקיימא הוכחת ר"א דחיטין בחיטין לא בטל א"כ ה"ה חיטין בשעורין בא"מ ל"ב כאמור וא"כ גם מים ומלח דאינו מינו לא בטל וע"ז השיב אביי דנהי דבממון שיש לו תובעין ניחא דחיטין בחיטין ל"ב וכמו שמוכח מהא דצרורות אבל מים ומלח ממון שאין לו תובעין שפיר בטל וע"ז מייתא דנבילה בטילה בשחיטה ואין שחיטה בטילה בנבילה ואף דיש לו תובעין אפ"ה נבילה ודאי בטילה מוכח עכ"ח דבאיסורא אף שיש בו צד ממונא בטל אפ"ה שחיטה אין בטילה א"כ הה"ד ל"ב אף שאין לו תובעין כמו שיבואר דהנה הר"ן בע"ז דע"ג הביא סברת הרמב"ן דאיסורא דרכו להתבטל אבל התירא אין דרכו להתבטל וכתב עליו הח"ס דמצד סברא לא ידע טעם לדבר אבל מקרא דאחרי רבים לרעות מוכח דהתירא לא בטל ונראה לי דגם מסברא שפיר ל"ב כדברי ר"ח כאן נבילה בטילה בשחיטה כיון דאפשר להיות היתר לכשיסרח והכונה דר"ח קאי אף לרבנן כמו שיבואר דסברו מב"מ בטל רק נבילה בשחיטה דאיסורא דרכו להתבטל והטעם דאפשר לנבילה שתעשה שחיטה וילך ממנו האיסור לכן ע"י ביטול ג"כ יכול להיות נעשה היתר אבל שחיטה אין בטילה בנבילה דהתירא ל"ב כיון דא"א לשחיטה שתעשה נבילה ויחול עליו שם איסורא לכן גם ע"י ביטול ל"י לעשות מהיתר איסור ומעתה הכי מייתא כיון דנבילה אף שיש לו תובעין בטל דאיסורא בטל אפ"ה בשחיטה אין בטילה דהתירא ל"ב דאין דרכו להתבטל דא"א שיעשה מהיתר איסור א"כ כ"ש ממונא דל"ב אף שאין לו תובעין א"א שיעשה ממונו דידי' וא"כ נשמע מהכא דרק איסורא בטל אבל התירא לא כ"ש ממון דאין דרכו שיתבטל ומייתא אח"כ מדרי"ו דנכסי הפקר מוכח דאין חילוק בין אין לו תובעין ונתיישב היטב קו' מרש"א דלא פריך מפלוגתא דרבנן ור"י דמבמ"ב דמשם אין מוכח לומר מדאיסורא בטל אף שיש לו תובעין שנאמר דממון שאין לו תובעין ל"ב אבל מהכא מוכח דהתירא ל"ב משום דאין דרכו להתבטל כ"ש ממון דל"ב א"כ אף נבילה בשחיטה לא יתבטל היכי דיש לו תובעין כיון דהו' מב"מ ולרבנן ג"כ מב"מ ל"ב היכי דשחיטה נתערבה בנבילה וא"כ כיון דיש לו תובעין לא יתבטל משום דהוה מב"מ בממונא שאין דרכו להתבטל א"כ לא יתבטל אף נבילה בשחיטה ואח"ז הקשה אביי וכי לא שני מר בין איסורא לממונא איסורא בטל ממונא ל"ב ולכאו' תמוה הא כל שקליא וטריא ע"ז קאי אי איסורא בטל ממונא ל"ב א"כ מאי פריך וכי ל"ש לי' בודאי שני לי' אלא דהי' סובר בתחומין ממונא הוא ואביי מחדש דתחומין איסורא הוא כפירש"י וא"כ הו"ל לשנויי פשוט בתחומין גם כן איסורא הוא ונראה שהכונה כך דהכי פריך וכי ל"ש ליה למר לאיסורא דאית בי' ממונא כתחומין לממונא לחודא כמו בחיטין מחיטין וא"כ בתחומין דהו' איסורא דאית בי' ממונא אכתי ליבטל אף דבממון לחודא שאין לו תובעין ל"ב הא מים ומלח דאיסורא דאית בי' ממונא תבטל וע"ז משני דהו' דבשיל"מ ל"ב ותמה הפנ"י הא גם מעיקרא ידע זאת אלא משום דבא"מ הוה ס"ד ישל"מ בטל א"כ מאי תירץ ר"א ונראה דהכי משני כיון דהקו' דלבטל היינו משום דאיסורא שיש בו ממונא ג"כ שייך ביה ביטול ע"ז משני ניחא בשאר דברים אבל כאן שיל"מ נהי דא"מ הוה אפ"ה באיסורא שיש בו ממונא גם בא"מ ל"ב היכי דיל"מ והסברא הוא דהנה ביל"מ דבטל בא"מ כתב הש"ך סי' ק"ב משום דנקרא השם על ההיתר וזהו ניחא באיסורא לבד אבל באיסור' שיש בו ממונא דע"כ שם בעלים ל"ב לכן שפיר ישל"מ ל"ב אף באינו מינו.<br>'''  ויותר '''  י"ל בדרך אחר קצת דהנה לכאו' יקשה לדעת הפוסקי' דמחלקינן דשיל"מ ל"ב אלא במינו אבל בא"מ בטל הא לפמש"כ בא"מ צריך ביטול רוב לבטל הכמות אח"ז מהני ס' לבטל האיכות והטעם וא"כ ביל"מ דל"ב במב"מ א"כ דלא מהני ביטול רוב ל"מ ממילא ביטול ס' בא"מ כיון דלא נתבטל הכמות ברוב בא"מ כמו דלא נתבטל במינו א"כ שוב גם ס' לא מהני לבטל האיכות [ובזה יש לפרש דברי רבינו שכ' יראה דבא"מ בטל ותמהו שמשנה הוא בנדרים לפמש"כ יש לומר דבאמת מסברא גם בא"מ ישל"מ ל"ב כיון דליכא רוב גם ס' לא מהני ורק בנדרים שפיר בטל ב"ס משום דבנדרים אזלינן בתר דעתו וכיון דבא"מ כתב הש"ך דנקרא על שם ההיתר א"כ זה שייך בנדרים דהוא נדר מבשר לא מקטניות אפ"ה הכריע רבינו מכח שאר תערובות דמצינו דבטל כטבל כחמץ מטעם דשל"מ בטל בא"מ אף דליכא ביטול רוב בטל ב"ס] וצריך לומר דבאמת דבא"מ דמהני ס' ול"ב לבטל הכמות מכח רוב ואמנם הא ניחא בעלמא באיסורין אבל כאן באיסורא שיש בו ממונא דאמרת דממונא דל"ב משום דלא מהני רוב בממון לא מהני גם ביטול ס' בממונא אף בא"מ כחיטין בשעורין רק בתחומין בטל משום דהו' איסורא שיש בו ממונא א"כ אף דצד ממון מטעם דכיון דלא מהני רוב לבטל צד ממון דידי' לא מהני גם ס' לבטל צד ממון דידי' אבל משום צד איסור שפיר בטל גם הצד ממון ברוב אבל כיון דישל"מ א"כ אף בא"מ כיון דלא מהני רוב לבטל הכמות יען דישל"מ מסתבר דלא מהני גם ס' לבטל האיכות רק דאפ"ה מוכח דבישל"מ בטל ב"ס כיון דבעלמא בא"מ שייך ביטול רוב אבל כאן דהו' צד ממון איך יתבטל כיון דליכא רוב לבטל מצד האיסור דהא ישל"מ ולא נשאר רק ביטול ס' והא עתה קאי בשיטת ר"א דממון באמת ל"ב אף בא"מ כיון דליכא ביטול רוב ליכא ביטול ס' ג"כ והוא נכון מאוד.<br>'''  והנה '''  בהאי עניינא שהעלתי דטעמא דר"ח קאי לרבנן דסברו מב"מ בטל אפ"ה שחיטה אין בטילה בנבילה היינו משום דהתירא אין דרכו להתבטל בזה מיושב שפיר השגת הראב"ד בפ"א משאר אבות הטומאה שפסק רבינו נבילה בטילה בשחיטה ואין שחיטה בטילה בנבילה ותמה הראב"ד זה לר"י דמב"מ ל"ב אבל לרבנן מב"מ בטל בכל מקום ולפמש"כ ניחא [והכי יתפרש דאנן קייל"ן כר"ח אליבא דר"י נבילה אין בטילה בשחיטה דמב"מ לא בטל וע"ז בא ר"ח ואמר דלרבנן מב"מ בטל נבילה בשחיטה אבל שחיטה אין בטילה בנבילה דהיתר אין דרכו להתבטל] דלרבנן ג"כ התירא לא בטל ולכך שחיטה אין בטילה ור"ח קאי אף לרבנן כדמוכח סוגי' דהכא והא דבמנחות אמרינן דפליגי אליבא דר"י היינו משום דשם פליג עם ר"ח דסובר להיפוך שחיטה בטל בנבילה ואין נבילה בטילה בשחיטה וזהו בודאי רק שייך למאן דסובר מב"מ לא בטל דלרבנן דמב"מ בטל נבילה בטילה קאמר בגמרא דפליגי אליבא דמ"ד מב"מ ל"ב דפלוגתתם לא שייך רק למ"ד מב"מ ל"ב אבל דברי ר"ח שייך גם לרבנן דהתירא לא בטל ודו"ק.<br>'''  ובמה '''  שכתבתי דקאי ר"ח אליבא דרבנן נתיישב קו' תוס' מנחות דף כ"א דכאן סובר ר"ח לר"י נבילה בטילה בשחיטה ובחולין דף ק' אמרינן דרב דריש דלרבי' נבילה אין בטילה בשחיטה ואוסרת כל החתוכות כולן ולפמש"כ דקאי אליבא דרבנן ניחא דרק איסורא בטילה אבל התירא לא בטל.<br>'''  והנה '''  בשיטת הרמב"ן דהתירא לא בטל ניחא ליישב קו' האחרונים מערכין דף ה' דפריך לבן בוכרי הא מייתא חולין לעזרה וקשה דנאמר שיתבטל חלק הכהנים ולפמש"כ ניחא דחולין התירא הו' לגבי הקדש ולא שייך דהתירא יתבטל וכעין זה העלה בשלום ירושלים פ"ה דשקלים דחולין ל"ב לעשות הקדש ולפמש"כ הוא כשיטת רמב"ן דהתירא ל"ב ואמנם בלא"ה לא קשה מהאי דבן בוכרי לפי הך דשמעתין דממונא לא בטל לכן חלק הכהנים לא שייך בי' ביטול ושפיר פריך דמייתא חולין לעזרה וכבר עמדתי בזה במקום אחר על דברי השעה"מ ה' שקלים שכתב דמטבע לא בטל רק מדרבנן דזהו בשל בעלים גופי' שייך מטבע לא בטל רק מדרבנן אבל בשל אחרים לא בטל מטעם דממון לא בטל מה"ת לא משום חשיבות המטבע והבן.