עריכת הדף "מעשי למלך/ביאת מקדש/ב" (פסקה)

== יב ==

<small>א') </small>

''' טמא ''' 

''' שרץ וכל כיוצא בזה משלחין קרבנותיהן.''' 

<small> והנה תוס' בגיטין ומנחות הקשה כיון דא"ר לבילה לסמיכה בילה מעכבת בו ותי' דילפינן מקרא דדריש בת"כ ומטהר מזובו ולא מנגעו ש"מ דטמא משלח קרבנו דבהבאת קרבן אייריא ובטו"א מגילה דף ח' הקשה דמכאן לא מוכח דהרי קרבן זיבה הוא מתורים או בני יונה וקרבן עוף א"צ סמיכה לכך אף שטמא מנגעו מביא קרבן ועוד הקשה דע"כ הא דדרשינן ולא מנגעו גבי זב וזבה לאו אקרבן קאי דבעודו מצורע א"א להביא קרבן דהא במ"ק דף ט"ו ילפינן מקרא וביום בואו יקריב בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה בזמן שא"ר לביאה א"ר להקרבה א"כ ש"מ דמצורע א"מ קרבן וע"כ האי מזובו ולא מנגעו לא לענין קרבן אייריא אלא נפ"מ שתהא טהור מטומאת מו"מ דזב כמו שפי' תוס' שם עכ"ד ול"נ דחדא מתורצת בחברתה כיון דזב שהוא מצורע אין מביא קרבן א"כ הא דדריש מזובו ולא מנגעו היינו ע"כ לומר דאייריא בהביא קרבן צרעתו וקמ"ל דימי צרעתו עולה לימי ספירת זיבה וא"כ יקשה איך משכחת שיביא קרבן צרעתו הא טמא אין משלח קרבנותיו והרי הוא טמא בטומאת זיבה אע"כ דבשאר טומאות מביא קרבן אף דאין יכול לסמוך אקרבן צרעתו שהוא בהמה מפני טומאת זיבה דעדיין מחכ"פ לזיבתו מוכח ע"כ דסמיכה אין מעכב בשאר טומאות ולכן טמא משלח שפיר קרבנותיו:</small><br>''' אך '''  לכאורה א"א לפרושי הכי דא"כ עדיפא מיני' יקשה נהי דסמיכה אין מעכב וטמא משלח קרבנותיו הא מצורע צריך להכניס ידו אבהונות ויקשה למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה מהאי דרשא דמזובו ולא מצרעתו הא כיון דטמא טומאת זב א"י להכניס ידיו בשלמא לאביי דסובר הואיל והותר לצרעתו הותר לקרבן בזבחים דף ל"ג ניחא די"ל ה"נ הותר לצרעתו הותר לזיבתו אבל לרבא דסובר ל"א הואיל ואישתרי קשיא ואולי י"ל מכאן הוכיח רבינו בפ"ג דפסק דביאה במקצת ל"ש ביאה אך לכאורה יש לדחות דהרי רבינו סובר במחכ"פ שנכנס אינו לוקה רק איסור עשה איכא וא"כ י"ל דעשה דטהרת מצורע דאלים דגדול השלום דחי עשה דמחכ"פ אך י"ל דאכתי מהא דדרשינן בנדה דף ל"ז מזובה ולא מנגעה ובדידה ל"ש עשה דגדול השלום דמצורעת מותרת בתשמיש המטה כדאיתא בכריתות דף ח' וע"כ משום דביאה במקצת ל"ש ביאה:<br>'''  והנה '''  בטו"א הקשה עוד אי ס"ד האי דרשא מזובו ולא מנגעו וכן מזובה ולא מנגעה לענין קרבן אייריא א"כ ל"ש תרי קראי דא"ל כדאמרינן בנדה דף ל"ז דחדא מחברי' לא אתיא דבכל חד איכא חומרא בטומאתו משא"כ באידך דלענין קרבן ל"ה זה פירכא דהא ט"מ דחמור שטעון הזאה אפ"ה מביא קרבן כדאיתא בפסחים הנה י"ל מזה ראי' לשיטת רבינו להלן דבט"מ אין משלח קרבנות וכן נראה דעת רש"י במ"ק שם דמפרש דפשוט מאדר"י יקרב חטאתו זה עשירית האיפה שלו אלמא שלא יכול להקריב קרבנותיו עד שיטהר מט"מ וה"ה מצרעתו א"כ ע"כ הא דפסחים ערל וכן יפרש רבינו וא"כ ראי' לשיטתו:<br><small> ב') </small>

''' חוץ ''' 

''' מן הפסח שאין שו"ז על ט"ש.''' 

<small> והנה כן כתב בפ"ו מק"פ והראב"ד שם השיג עליו דרבינו מחלק בין ט"י דשרץ לט"י דמת ובגמ' מדמי להדדי ובצל"ח ובשעה"מ הקשו כיון דפסק אשו"ז על ט"ש א"כ ציבור עבדי בטומאה כדאיתא זבחים דף כ"ב ורבינו בפ"ד מה' אלו פסק דציבור ט"ש לא עבדי בטומאה וכן קשה מפסחים דף פ' דאיתא ג"כ דציבור דט"ש עבדי בטומאה לרב דסובר אשו"ז על ט"ש ובצל"ח הקשה מדף ס"ט דט"ש ליתי' ביחיד ועבדי בטומאה ונראה כי הנה יש לדקדק בדף צ' קאמר דיליף אשו"ז מדרי"צ ואמאי לא יליף מדכ' לפי אכלו כקו' תוס' דף ס"ט ומה שתי' בתוס' כבר הקשו בש"א ה' יו"ט ונראה דתוס' הוק' למה לא אמר להם לטבול ותי' דבאמת כן השיב ויקשה היכן נרמז זה בתשובתו ונ"ל דהנה בדף ס"ט איתא כל דליתי' בציבור ליתי' ביחיד ואין חיוב לטבול א"כ א"ש קו' תוס' דהשיב להם פרשת פסח שני ודרשינן מינה איש נדחה ואין ציבור נדחין דכל שביחיד נדחה ציבור עבדי בטומאה וכל דליתי' בציבור ליתי' ביחיד ואין חיוב לטבול ומיושב קו' מהרש"א בדף צ"ג דהא חייבין כרת ודו"ק:</small><br>''' אך '''  לכאורה הא גמ' דחי סברא זו דאף דליתי' בציבור איתא ביחיד נ"ל שזה תליא בפלוגתא דפסחים דף ז' דרבנן סברי ל' יום קודם פסח שואלין ודורשין מדאמר בי"ד בניסן פ' פסח שני ורשב"ג סובר דמהא אין לילף דבעי ל' יום רק יליף דבעי י"ד יום מדאמר להו בר"ח שחיטת פסח וטו"א מגילה דף כ"ט הקשה מנ"ל י"ד דילמא רק עשרה ימים דקאמר להו משכו וקחו בעשור ושחיטת פסח רק איידי ועוד במאי פליגי דרבנן לית להו דאיידי קאמר להו ונ"ל דבוודאי היכיא דליכא הכרח ל"א איידי רק כן הכונה דע"כ לומר דאיידי קאמר להו דסובר כמ"ד כל דליתי' בציבור ליתי ביחיד ואין חייבין לטבול א"כ הי' הכרח לומר להם כן זה הפרשה דמזה למדו גם הדין דאין חיוב לטבול אך רבנן לית להו איידי דסברי דאדרבא חייבים לטבול דל"א כל דליתי' בציבור ליתי' ביחיד וא"כ לא נצטרך לומר להו פ' פ"ש בע"פ אע"כ מוכח דשואלין ל' יום קודם והא דיקשה לרבנן קו' תוס' אמאי לא אמר להו באמת דיטבלו די"ל דסברי רבנן דגם בט"י דמת אשו"ז ויש חילוק בין ט"י דמת לט"י דשרץ א"כ ל"מ טבילה ולפי"ז י"ל רב דסובר בדף פ' ציבור עבדי בט"ש ע"כ משום דסובר דאין חיוב לטבול דליתי' ביחיד א"כ דיחיד נדחה ציבור עבדי בטומאה וכיון דליתי' ביחיד וא"ח לטבול כסברת רשב"ג א"כ שפיר יליף מדרי"צ דאשו"מ דל"ק כקו' התוס' דיאמר להם לטבול דכך היתה התשובה באמת ללמדם דאין חיוב לטבול וא"צ לחלק בין ט"י דמת לטבול יום דשרץ אבל לדידן דקיימ"ל דאף דאיתי בציבור ליתי' ביחיד כרבנן דדרשי ל' יום קודם פסח שואלין וא"כ חייבין לטבול ואם לא יטבלו ולא יוכלון לעשות הפסח יהיו חייבין כרת וכמש"כ רבינו בפ"ה מק"פ א"כ אי אפשר לילף מדרי"צ דיקשה קו' תוס' דיאמר להם לטבול וע"כ כמש"כ רבינו דאף בט"י דמת אשו"ז וא"כ לא נוכל לילף באמת הא דאשו"ז מדרי"צ כקו' הראב"ד דלא דמי טבול יום דמת לט"י דשרץ רק ילפינן אשו"ז מלפי אכלו א"כ טמא ל"ל כקו' התוס' דע"כ אשו"ז דל"ש כתירוצם דקיימ"ל כרבי דרגל בפ"ע ומיושב השגת הראב"ד דלרב לית לי' באמת חילוק בין ט"י דמת ושפיר יליף מדרי"צ וניחא דרבינו לא כ' כלשון הגמ' אשו"ז רק כ' הר"ז טובל ואח"כ שוחטין וכבר עמד ע"ז הצל"ח {{ממ|רק בה' ביאת מקדש כתב כן}} לפמש"כ א"ש לאשמעינן דחייב לטבול דרבינו סובר אף דליתי' בציבור איתי' ביחיד רק רב דסובר א"ח לטבול נקט אשו"ז על ט"ש רק נדחה ולפי"ז א"ש דנהי דסובר אשו"ז על ט"ש אפ"ה ציבור לא עבדי בטומאה דהטעם איתא בזבחים יען דיחיד נדחה וזה שייך אי א"ח לטבול אבל אי מחויב לטבול באמת אין יחיד נדחה דהרי חייב לטבול ואי לאו יהא חייב כרת א"כ ציבור לא עבדי בטומאה {{ממ|ועטה"ק זבחים כ"ב שהעיר בזה דנאמר בט"ש דיש לו תקנה לטבול אינו נדחה לפ"ש}} ולפי"ז הא דאמרינן בגמ' דליתי' בציבור אפ"ה איתי' ביחיד וחייב לטבול היינו אף אי הוה אמרינן ציבור עבדי בטומאה יחיד חייב לטבול אבל אחר דמסיק באמת דאיתא ביחיד ממילא ע"כ גם איתי' בציבור דנדחו ולא עבדי בטומאה דל"ש כל שביחיד נדחה ציבור עבדי בטומאה דהא יחיד אנ"ד דהא חייב לטבול ורק אי אמרינן כדס"ד מעיקרא ולפמש"כ סובר כן רשב"ג ורב דכל דליתי' בציבור ליתי' ביחיד שייך לדרוש כל שביחיד נדחה ציבור עבדי בטומאה וא"כ רבינו דס"ל דחייב לטבול א"כ גם בציבור לא עבדי בטומאה וכ"כ מזה בקונטרס על ט"כ הנדפס משמי בשבי"ד על יור"ד מאדאמוהגזג"ל:<br><small> ג') </small>

''' אבל ''' 

''' טמא מת אין מקריבין עליו קרבן כלל עד שיטהר.''' 

<small> וכ' הכ"מ שלמד כן מזבחים דף כ"ב דלזקני דרום בדיעבד מקריבין עליו ולר"ל אין מקריבין אף דיעבד אף בשאר קרבנות ודבריו תמוהים טובא דבזבחים קאי לזקני דרום דשו"ז על ט"ש א"כ לדידי' הא דאמרינן ערל וטמא משלחין חוץ מפסח ע"כ קאי אטומאת מת א"כ שאר קרבנות שולח אף ט"מ ורק בק"פ אמרינן דט"ש משלח אבל לא ט"מ א"כ ע"כ הא דלר"ל אין משלחין קרבנותיהן קאי אפסח אבל שאר קרבנות אף ט"מ משלח וכך פירש"י וזה היפוך דברי הכ"מ וגם מסברא יקשה דכמו בט"ש סובר דחלוק ק"פ משאר קרבנות ע"כ משום דבעינן בק"פ בשעת שחיטה בעי' ראוי לאכילה משא"כ בשאר קרבנות ל"ב ראוי לאכילה כן נמי בט"מ יש חילוק בין ק"פ לשאר קרבנות דק"פ דבעי ראוי לאכילה אין משלח ושאר קרבנות משלח:</small><br>''' ונראה '''  לישב דהנה רבינו בפ"ד מה' אלו כ' דט"ש אין עושין בטומאה והקשה בס' קרבן חגיגה סי' כ"ז מזבחים מסוג' הנ"ל מוכח למ"ד אשו"ז ציבור עבדי בטומאה ורבינו הא סובר אין שו"ז על ט"ש ותי' דהך ט"ש לאו היינו פלוגתת עולא ורב רק קאי על ט"ש שטבל דבהא פליגי דלמ"ד שו"ז על ט"ש היינו בכבר טבל וא"כ לפי"ז פסק רבינו באמת כמ"ד שו"ז על ט"ש אחר שטבל לכן סובר דלא עבדי בטומאה יעו"ש דפח"ח ולפי"ז נתישבו דברי רבינו דהיינו דמפרש ג"כ כדברי הק"ח וא"כ הא דאמרינן ערל וטמא משלח חוץ מפסח קאי אט"ש קודם טבילה ואחר טבילה גם בפסח מהני הא במת אף שאר קרבנות אין מקריבין קודם שטבל ובק"פ מהני אף אחר שטבל וא"כ זהו דקאמר ר"ל מה במקום שנטמאו בעלים בשרץ משלחין קרבנותיהן והיינו בשאר קרבנות קודם טבילה ובק"פ אחר טבילה במקום שאין משלחין דהיינו שנטמאו במת דאז בשאר קרבנות אין משלחין קודם שטבל ובק"פ אין משתלח אף אחר שטבל כמש"כ בפ"ו מה' ק"פ א"כ אין דין שכהן אין מרצה והן הן דברי רבינו ומכאן סיוע לפירושו של הבעל קרבן חגיגה {{ממ|ואולם למש"כ הכ"מ דבשאר קרבנות ג"כ אין כשר עד אחר הע"ש צריכין אנו לפרש דברי ר"ל דהכי קאמר מקום שאין משתלחין במת היינו אף אחר טבילה אין משלחין}} והנה על קו"ח דר"ל מתרצי ז"ד סובר דמשתלחין הכונה דעתה מחדש לו דז"ד סברי לא לבד אחר טבילה שו"ז כמש"כ הק"ח אל' דסברי דמשלחין קרבנותיהן ושו"ז עליהן אפי' קודם טבילה וסברי כהך דפסחים דלמ"ד שו"ז על ט"ש אף בקודם טבילה:<br>'''  ועתה '''  אומר דמסוג' זו הוכחה לדברי רבינו וסיוע לפירוש הק"ח דלקמן דף כ"ג פריך לרמב"ח מהא דאין נושא אלא עון טומאה במאי עסקינן אי בט"ש הא לא אישתרי בציבור אלא בטומאת בעלים ומוכח דבעלים שולחין קרבנותיהן בט"מ וקשיא לרמב"ח ומשני לעולם בט"ש ושם טומאה בעולם אישתרי וסוג' תמוה כמו שהקשה בתוס' הא אי אשו"ז על ט"ש באמת אישתרי בציבור {{ממ|וא"כ נוקי לעולם בט"ש וציץ מרצה בדיעבד ביחיד ובציבור אישתרי לכתחלה עצ"ק וטה"ק}} ואי סובר שו"ז א"כ מאי קאמר דלא אישתרי בציבור הא בלא"ה א"צ ריצוי ציץ כלל כיון שאין נוגעין בבשר ובלילה כבר טהורים הם לאכילה ובטה"ק הקשה מאי משני שם טומאה בעולם הא למ"ד אשו"ז באמת הותרה בציבור ולהנ"ל א"ש הכל דהנה דרשא דעון טומאה הוא נושא הנה בוודאי קאי אף אקודם טבילה וא"כ אף אי אשו"ז על ט"ש אפ"ה אין נעשה בציבור בטומאה כשיטת רבינו וא"כ שפיר פריך אי לימא ט"ש הא לא אישתרי בציבור אבל אי שו"ז על ט"ש פשיטא דא"א לאוקמא דהא א"צ ריצוי ציץ ולכן רק פריך למ"ד אשו"ז דשייך ריצוי ציץ ביחיד אלא דא"א לאוקמא מטעם דלא אישתרי בציבור וע"כ בטומאה שנטמאו בעלים וע"ז משני לעולם בט"ש ושם טומאה הותר בעולם בט"מ ולא יקשה הא אי אשו"ז על ט"ש ציבור עבדי בטומאה דז"א דאף אי אשו"ז על ט"ש שקודם טבילה אפ"ה ציבור לא עבדי בטומאה וכמו שבארנו לעיל היטב:<br>'''  והנה '''  ע"ד הפילפול נראה לישב עוד דהנה יש להבין הא דאמרינן וטמא משלחין קרבנותיהן לא מצי עביד איהו לא משוי שליח לפמש"כ הראשונים בשחיטה הוה שליח דידן וצ"ל דבאמת יכול לעשות איהו דהיינו לעמוד חוץ לעזרה ולשחוט בסכין ארוכה וא"ל הא סכין כ"ש ואין עושין של עץ רק של מתכות ומטמא לסכין והדר מטמא לבשר ז"א דט"ש אין מטמא לסכין א"כ מצי עביד איהו לכן משוי שליח ולזריקה הא א"צ שליחות דשלוחי דשמיא נינהו והתינח בט"ש אבל בט"מ דל"מ לשחוט בסכין ארוכה דמטמא לסכין {{ממ|עתוס' פסחים דף ע"ט ובדורש לציון שעמד על דבריהם דאפשר ע"י קתא ואמנם בתוס' יומא דף מ"ה מוכח דאף בקבע בית יד הוה חציצה}} ולכן ע"כ צריך לומר דבאמת אשו"ז על ט"מ אף בשאר קרבנות ולמ"ד שו"ז על ט"מ בשביעי שלו ול"א דמטמא לסכין י"ל דסובר דל"ב סכין כ"ש דכשר בשל עץ ופשוטי כ"ע אין מקבלין טומאה ומדברי רבינו בפ"ד ממעה"ק נשמע דס"ל דסכין בעינן כ"ש א"כ לא מצי עביד איהו וא"י לשחוט בעצמו ולא מצי משוי שליח לכן א"י לשלוח קרבן דבשחיטה בעינן שליחות ולכן ט"מ אין משלחין קרבנותיהן ואין מקריבין עליהן וא"כ מש"כ רבינו עד שיטהר היינו אחר טבילה ודו"ק:<br>'''  והנה '''  בירושלמי פ"ז דפסחים איתא להדיא דקאמר ר"ל ג"כ אהא דזקני דרום מה לבעלים שכן ייפותה כוחן בשאר כל הטומאות בשנה משא"כ כהן הורע כחו בשאר טומאות בכל השנה וע"כ פי' כל הטומאות היינו ט"ש בכל השנה בשאר קרבנות כדברי הכ"מ ועיין ירושלמי פ"ק דחגיגה וז"ל ר"ח בעי קומי ר"ז מהו למשלח חגיגתו ע"י אחר א"ל נשמעיני מן הדא מוכי שחין וטמא פטורין מן הראי' וישלח חגיגתו ביד אחר א"ר יוסי זאת אומרת שאינו משלח חגיגתו ביד אחר ר' שמי בעי או חילוף וכ"י חזר ר' שמי ואמר מוכי שחין שעפ"י שאין ראויין לבוא יעוש"ה:<br>'''  שוב '''  ראיתי בקרית ספר להמבי"ט שכ' וז"ל נראה דהוה מדרבנן דמדאורייתא לא בעינן חזי לביאת מקדש אלא בחגיגה דתלוי' בביאה קפיד בה קרא אבל שאר קרבנות בעופות ובכור ומעשר דלא בעו סמיכה לא קפיד אביאה דהא מעשרות ותרומות כתיבי נמי בההוא קרא:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}