עריכת הדף "מזרחי/בראשית/כח" (פסקה)

== יז ==

'''אמר ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זימרא הסולם הזה היה עומד בבאר שבע ושפועו מגיע כנגד בית המקדש. ''' עד כאן לשון ר' אלעזר בב"ר ושפועו דהכא הוא אמצע שפועו לא סוף שפועו שהוא ראש הסולם מפני שיעקב היה אז בלוז כדכתיב ויקרא שם המקו' ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה ואם היו רגלי הסולם בבאר שבע וראש הסולם כנגד בית המקדש היה יעקב אבינו חוץ מהסולם שהרי באר שבע הוא בדרומו של יהודה ובית המקדש הוא בצפונו בגבול שבין יהודה ובנימין ולוז שהיא בית אל הוא בצפונו בין נחלת בנימין ובין בני יוסף ואם כן מה היא מעלתה של לוז עד שקראה יעקב אבינו בית אלהים ושער השמים הרי לא היו שם לא רגלי הסולם שהוא המקו' שמשם עלה לשמים ולא מקום ראש הסולם שבו שער השמים לפיכ' פירש שפועו אמצע שפועו אבל סוף שפועו שהוא ראש הסולם בלוז היה דהשתא הוי לוז בעד שער השמים ואמצע שפועו כנגד בית המקדש ורגלי הסולם בבאר שבע שיצא משם ולבי מגמגם מאד בפי' זה משום דמלשון הב"ר דקאמר מ"ט דרבי אלעזר ויצא יעקב מבאר שבע ויחלום והנה סולם ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה ורבי יהודה ב"ר סימון אמר הסולם הזה עומד בבית המקדש ושפועו מגיע עד בית אל מ"ט ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה ויקרא שם המקום ההוא בית אל נר' שר' אליעזר סוב' שרגלי הסולם היו בבאר שבע וראש הסולם בבית המקדש ורבי יהודה סובר שרגלי הסולם היו בבית המקדש וראש הסולם בבית אל ולכן לא נתן הטעם של כל אחד מהם אלא משני מקראות האחד על רגלי הסולם והאחר על ראש הסולם ואילו היה כפי' רש"י היה לו להביא שלשה מקראות בטעמו של ר' אלעזר האחד על רגלי הסולם והאחר על אמצע שפועו והאחר על ראש הסולם או לפחות אחד על רגלי הסולם ואחד על ראש הסולם: 

'''ושאמרו רבותינו צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה ועוד אמרו יעקב קרא לירושלים בית אל וזו לוז היא ולא ירושלם ומהיכן למדו לומר כן אני אומר שנעקר הר המוריה ובא לכאן כו'. ''' פי' שתי קושיות יש כאן הא' דמההוא דפ' גיד הנשה שאמ' הב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה שבית מלונו של הב"ה אינו אלא בית המקדש נראה שהמקום שלן בו היתה ירושלם שבה בית המקדש של מטה ומהכתוב שאמר ויקרא שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה נראה שהמקום שלן בו היה לוז ומפני שיש לחשוב שלוז היא ירושלם ויש לה שתי שמות הוצרך לומ' ועוד אמרו שזה המקום הנקרא לוז לוז היא ולא ירושלם כדרבי יהודה ב"ר סימון והשנית היא מהיכן למדו רז"ל לומר שלוז אינה ירושלם והשיב אני אומר שנעקר הר המוריה ובא בלוז כדמשמע מויפגע כאד' הפוגע בחבירו הבא לקראתו אף כאן כשנזכר שעבר מהר המוריה שהתפללו בו אבותיו ולא התפלל ורצה לחזור נעקר הר המוריה ובא לקראתו עד לוז ונמצא שנעשו שני המקומות אחד והתפלל בהם וקראם בית אל כי שם יהיה בית אלהים שהוא בית המקדש המכוון כנגד בית המקדש של מעלה דהשת' לא קשיא לא קושיא קמייתא משום דירושלם ולוז נתחברו ע"י הקפיצה ונהיו שניהם אחד ומה שנקראת לוז בית אל הוא אחר הקפיצה ומה שאמרו זו לוז היא ולא ירושלם הוא קודם הקפיצה ולא קשיא בתרייתא דמאחר שנעקר הר המוריה שהיא ירושלם ובאו בלוז למדנו שלוז אינה ירושלם ועל כל פנים צ"ל שבית אל זו אינה בית אל הסמוכה לעי אלא זו היא ירושלם ועל שם יהיה בית אלהים קראה כן והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא שדה שהתפלל בו יצחק דכתיב לשוח בשדה וכך אמרי' בסוטה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב מ"ש יעקב אלא לא כאברהם שקראו הר ה' דכתיב בהר ה' ולא כיצחק שקראו שדה דכתיב לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית אל והרמב"ן ז"ל טען ואמר ולא נראו לי דברי הרב בזה כלל שאין קפיצת הארץ שהזכירו ביעקב אלא כאותה שאמרו באליעזר עבד אברהם שבא ביום אחד לחרן כמו שאמרו בסנהדרין שלשה קפצה להם הארץ אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה ופירשו אליעזר עבד אברהם דכתי' ואבא היום אל העין למימרא דההוא יומא נפק יעקב דכתיב ויפגע במקום כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי כיון דהרהר בדעתיה למהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום הנה בפי' אמרו כיון שעלה בלבו בחרן לחזור קפצה לו הארץ ופגע במקו' שהתפללו בו אבותיו לא שחזר לבית אל ולא שקפץ הר המוריה ובא לשם ובב"ר עוד עשו שניה' שוים בקפיצה אמרו וילך אל ארם נהרי' בר יומיה ואבא היום אל העין היום יצאתי והיום באתי וביעקב אמרו וילך חרנה רבנין אמרין בן יומו ומה טעם שיקפוץ הר המוריה ויבא עד בית אל אחר שיטרח לחזור מחרן ערבית אל מהלך כמה ימים ועוד כי בית אל איננו סוף גבול א"י מפאת חרן כי חרן ארץ קדם היא ועוד שאין האמצעות נקרא שפוע הסולם ועוד מה טעם להיותו כנגד בית אל והאמצע איננו מורה על דבר יותר מכלו עכ"ד: ''' ונראה ''' לי שאין מכל אלו טענה על רש"י ז"ל שמה שטען שאין קפיצת הארץ שהזכירו ביעקב אלא כאותה שאמרו באליעזר עבד אברהם שבא ביום אחד לחרן כדמשמע מההיא דסנהדרין ומההיא דב"ר שהשוו שניהם בקפיצה י"ל דקפיצת אבישי ואליעזר נמי דומיא דקפיצת יעקב הוו שאליעזר נעקרה חרן ובאה לקראתו באותו יום שיצא ואבישי נעקרה ארץ פלשתים ובאה לקראתו כמו שנעקר הר המוריה ליעקב ובא לקראתו דהכי משמע מלישנא דקפצה להם הארץ ולא שהם קפצו הארץ דמשמע שהארץ נתקצרה ונתקמצה להן מלשון לא תקפוץ את ידך ומלישנא דויפגע במקום דמשמע כאדם שפוגע בחבירו שבא כנגדו וכך פרש"י בפרק חלק גבי אבישי בן צרויה קפצה ליה ארעא כמו לא תקפוץ שנתקצרה ונתקמצ' הארץ והגיע מהרה לארץ פלשתים וגבי ויפגע במקום פירש שהמקו' פגעו שקפצה לו הארץ ונתקרב לו המקום. ומה שטען עוד שממאמר כיון דהרהר בדעתיה למהדר קפצה ליה ארעא משמע שכיון שעלה בלבו בהיותו בחרן לחזור מיד קפצה לו הארץ ופגע במקום שהתפללו בו אבותיו לא שחזר לבית אל ולא שקפץ הר המוריה ובא לשם הנה גם רש"י ז"ל יודה שבאותה העת עצמ' שהרהר בלבו לחזור להתפלל בהר המוריה כשהיה עומד בחרן מיד קפצה ליה ארעא שנעקר הר המוריה ממקומו ובא לקראתו רק שרש"י זכרונו לברכ' סובר שלא בא לקראתו רק עד לוז כדי שיתפלל יעקב בשניה' יחד כדמשמע מויפגע במקום שהוא הר המוריה וכתיב ויקרא שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה שהם שני מקומות כדרבי יהודה ב"ר סימון וכשבא יעקב בלוז שהוא בית אל מצא הר המורי' שבא שם לקראתו וזהו שכתוב ויפגע במקום כאדם הבא לקראת חבירו שנקרא פוגע בו אף על פי שכבר קדם ובא במקו' שמצאו שם לא שקפץ הר המורי' ובא לקראתו בעת שבא יעקב עד בית אל כמו שהבין הרמב"ן מדברי הרב. ומה שטען עוד מה טעם שיקפוץ הר המוריה ויבא עד בית אל לאחר שיטרח לחזור מחרן עד בית אל מהלך כמה ימים אינה טענה כי לא היתה הקפיצה הזאת כדי להקל לו טורח הדרך דומיא דאליעזר ואבישי אלא כדי שיתפלל תפלה אחת בשני המקומות הראויות לתפל' שהן הר המוריה שהוא כנגד בית המקדש של מעלה והוא בית מלונו של הב"ה ועיר לוז שהוא כנגד ראש שפועו של סולם שגם הוא מקום ראוי לתפלה. ומה שטען עוד כי בית אל איננו סוף א"י מפאת חרן כי חרן ארץ קדם היא אינה טענה כי מי גלה לו שבית אל שהיא עיר לוז איננה מפאת חרן בלכתו מא"י לחרן אם מפני שכתוב בית אל מים שפירושו לצד מערב וחרן היא לצד מזרח כדכתיב וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם וכתיב מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם שתי תשובות בדבר הא' כי אין פי' בית אל מים ממערבה של א"י אלא ממערבו של אהל אברהם שנסע מצד מזרח לצד מערב כל כך עד שכשחנה בסוף מהלכו זה נמצא שהיתה בית אל לצד מערב אהלו והעי מצד מזרחו אבל לעולם בית אל לצד מזרחה של ארץ ישראל היתה ועוד מי הגיד לו שלוז זו שקראה יעקב בית אל היא בית אל הסמוכה לעי והלא כבר פירשנו שאיננה בית אל הסמוכה לעי כדמשמע מההיא דסוטה וכדפרש"י ז"ל בהדיא בפרק גיד הנשה דהאי בית אל לא הסמוכה לעי היא אלא ירושלים ועל שם יהיה בית אלהים קראה בית אל והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא השדה שהתפלל בו יצחק דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה והנה לדברי רש"י ז"ל יהיה מקום הקמת האבן במקום שכיבתו ממש כפי הנראה מפשוטו של מקרא שהוא הר המוריה שהוא בית אל שנעקר ובא בלוז שהוא מקום שכיבתו ונהיו שני המקומות אחד לא כאשר פירש הרמב"ן ז"ל שהאבן אשר שם מצבה לא במקום שכיבתו הקים אותה בין לדברי רבי יוסי בן זימרא בין לרבי יהודה ב"ר סימון ועוד שלדברי רש"י ז"ל יהיו דברי רבי יוסי בן זמרא ודברי רבי יהודה ב"ר סימון מסכימים עם המדרש שבפרק גיד הנשה ובפרק חלק ועם מה שאמרו זו לוז היא ולא ירושלים לא כאשר פי' הרמב"ן ז"ל שרבי יוסי בן זימרא חולק על המדרש שבפרק גיד הנשה ושבפרק חלק ועל מה שאמרו זו לוז היא ולא ירושלים שהוא סובר שבמקום שלן בו הוא באר שבע ושם ראה הסולם הזה שהיו רגליו בבאר שבע ושפועו בבית המקדש ואחר זה יצא מבאר שבע והלך לחרן ולא שהלך לחרן תחלה ואחר כך חזר ולא שנעקר הר המוריה ובא לקראתו ולא שלוז שקראה יעקב אבינו בית אל אינה ירושלים כי מי הביאנו בצרה הזאת להכניס מחלוקת בין החכמים במקום שאפשר שיהיו כלם בהסכמה אחת ולכן יתחייב שנאמר ג"כ שהאגדה של ב"ר שאמרו וילך חרנה רבנן אמרין בן יומו שאינה חולקת עם האגדה של גיד הנשה ושל פרק חלק שאמרו שהקפיצה היתה בחזרתו אחר שהלך לחרן אבל נאמ' שקפצה לו הארץ בין בהליכה בין בחזרה אך על כרחנו לומר שהאגדה של פרקי רבי אליעזר חולקת עם האגדה של פרק חלק ושל פרק גיד הנשה שהרי היא אומרת בפי' שבצאתו מיד אביו מיד היה הבאר מהלך לפניו מבאר שבע ועד הר המוריה מהלך שני ימים והגיע לשם בחצי היום ושם אמר לו השם ללון והשיב לו רבונו של עולם עד עכשיו יש לשמש ג' מעלות לרדת בהם ואני שוכב במקום הזה מיד שקעה חמה שלא בעונתה ולן שם שנא' וילן שם כי בא השמש וגו' ומשם נשא רגליו וכהרף עין בא לחרן משמע שקודם שהלך לחרן לן שם לא שהלך לחרן וחזר משם: 

'''שבאר שבע עומד בדרומו של יהוד'. ''' דכתי' ויהיו הערים מקצה למטה בני יהוד' אל גבול אדו' בנגבה וגו' וחצר שועל ובאר שבע: 

'''וירושלים בצפונו. ''' דכתיב בגורל בני יהודה וגבול לפאת צפונה וגו' ועלה הגבול גיא בן הנם אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלי': 

'''בגבול שבין יהודה ובנימין. ''' דכתיב ויעל גורל מטה בני בנימין למשפחותה ויצא גבול גורל' בין בני יהודה ובין בני יוסף ואחר שגבול שבט יהודה היה מתחלת ארץ ישרא' שתחלתה מהפאה הדרומית כדכתיב ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחותם אל גבול אדום מדבר צין נגבה וגבול אדום הוא בפאה הדרומית של א"י וירושלם הוא בצפונו של יהודה ובנימין הוא בצפונו של יהודה מכיון שהיה גורלו בין בני יהודה ובין בני יוסף יחוייב מזה שירושלם היתה בגבול שבין יהודה ובנימין: 

'''בגבול שבין בני בנימין ובין בני יוסף. ''' דכתיב בגורל בני יוסף מירדן יריחו למי יריחו מזרחה המדבר עולה מיריחו בהר בית אל ויצא מבית אל לוזה. ויש לתמוה על הרמב"ן ז"ל שפירש ולדעתו של רבי יוסי בן זימרא לוז היא ירושלם שקראו בית אל והרי מגבולי הארץ נראה שהמקום שקראו יעקב בית אל שהוא לוז אינו ירושלים: 

'''דחילו שם דבר כמו סוכלתנו וכסו למלבש. ''' פי' הוי"ו שבסוף התיב' בלשון הארמי אינו וי"ו הרבים הנסתרים בלשון עבר כמו בלשון הקדש רק היא וי"ו השם כמו סוכלתנו וכסו ופירושו מה מורא המקום הזה והוכרח לפרש כן ולא שם תואר כמו נורא אלהים ממקדשיך מפני שאין המקום מצד עצמו נורא אלא שיש בו מורא השם ולכן כאשר יהיה פירושו מה מורא המקום הזה שמלת מורא סמוכה אל המקום יתכן שיפורש מה מורא השם שבמקום הזה אך צריך להוסיף דלי"ת על מלת אתרא מה דחילו דאתרא הדין מפני שהסמיכות צריכה אות הקשר בין הסמוך לנסמך שהוא אות דל"ת בלשון הארמי ואות של בלשון העברי ואין דרך לשון הארמי לחסר אותו כמו שיחסרוהו בלשון העברי ושמא היה כתוב כן בנוסחת רש"י ז"ל: 

'''מקום תפלה לעלות תפלתו לשמים. ''' ושער השמים דרך משל הוא כי אין לשמים שער ולא חלון ופותח חלוני רקיע דרך משל בלשון חכמים: 

'''ומדרשו שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה. ''' ושער השמים כמשמעו שהוא השער שממנו יכנס בבית המקדש העליון: