עריכת הדף "העמק דבר/בראשית/מט" (פסקה)

== י ==

''' לא יסור שבט מיהורה ומחקק מבין רגליו.''' ידוע מה שדרשו חז״ל בסנהדרין ד״ה שבט זה ריש גולה שבבבל שרודה את העם במקל. והוא שבט כמשמעו. ומחוקק אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה ברבים הביאור ע״ז דמחוקק משמעו המחדש חדושים בתורה ומחקק בעיונו. וזה א״א כ״א באמצעות תלמידים כדאי׳ בתענית פ״א דאר״ח הרבה למדתי מרבותי כו׳ ומתלמידי יותר מכולם. והמשילו שם עוד כעץ קטן שמדליק את הגדול כך תלמיד מסייע להרב לעמוד על עיקרי ההלכה. ופי׳ מבין רגליו. היינו מבין רגליו של המחוקק (וכן פי׳ הספורנו לפי דרכו) ומשום שהי׳ המנהג לפנים שהרב הי׳ יושב על הספסל והתלמידים דנים לפניו על הקרקע כדאיתא בב״מ דפ״ד דכי הוו יתבי כו׳ יתבי קמייהו ראב״ש ורבי אארעא מקשו ומפרקו. ובסנהדרין די״ז ב׳ דן לפניהם בקרקע. וא״כ התלמידים ישבו בין רגליו של הרב וזהו הביאור שלא יסור מיהודה מחוקק מבין רגליו היינו ראשי ישיבות שלומדים תורה עם תלמידים היושבים בין רגליהם{{תוספת|א|והנה רבותינו ז״ל פירשו זה המקרא על בני בניו של הלל. ואע״ג שעיקר ברכת יעקב ונבואתו היה על אחרית התקופה של יצ״מ וביאה לארץ כמש״כ לעיל מ״מ דרשו מדכתיב לא יסור ולא אמר יהי שבט מיהודה. מש״ה פירשו לא יסור לעולם. ובודאי יש מעין זה גם היום. אבל כ״ז אינו אלא כונה שניה ועיקר הברכה קאי על משך יצ״מ דכתיב היתה יהודה לקדשו. וכל ימי שפוט השופטים שהיה תמיד מיהודה. ואפי׳ בעת שראש שופטי הדור היה משבט אחר מ״מ לא סר שבט. שהוא כעין ריש גולה מיהודה ומחוקק בתורה מבין רגליו עד שאפי׳ בימי דבורה וברק שהיה אז מעוז התורה בשבטי זבולן ונפתלי ומש״ה נצטוו המה לצאת למלחמה כמש״כ בס׳ דברים ל״ג כ״ג. מ״מ ראשי ישיבות היו מיהודה כדברי דבורה מני מכיר ירדו מחוקקים. ופי׳ חז״ל ביבמות דס״ב שהיו מזרע יהודה. היינו בני שגוב בן חצרון שנשא אשה בת מכיר בן מנשה והיו בניהם מחוקקים באותה שעה. וע׳ להלן נ׳ כ״ג: ועיקר התורה בימי השופטים היה תמיד בבית לחם יהודה עד אשר נבנה ונתכונן שערי ירושלים להיות שערים המצוינים בהלכה והיינו שאמר דוד מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער. וכדאיתא בב״ק ד״ס ששלח דוד לשאול דבר הלכה משם: ומיכה הנביא אמר ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאותיו מקדם מימי עולם. לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל ועמד ורעה בעוז ה׳ בגאון שם ה׳ אלהיו וישבו כי עתה יגדל עד אפסי ארץ. נבואה זו סתומה מאד. ונראה שהיא קדומה מימי שפוט השופטים שהוכיח אז נביא את גדולי בית לחם. ובימי מיכה נטפלה נבואה זו עם שארי דבריו וכהא דאי׳ ברבה ויקרא פ״ו על שני מקראות בישעיה שהיו מכבר משל בארי ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה והרבה יש כזה בנו״כ. וע״ע מש״כ בס׳ דברים ו׳ ד׳. ובחבורי העמ״ש שאילתא קס״ו אות ה׳. והיה אז התוכחה על ענין מחלון וכליון שהיו גדולי ישראל וראשי ישיבות בבית לחם אבל לא היו עמלים בתורה כ״צ ע״כ לא עמדו על ההלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. ומש״ה לא גיירו את ערפה ורות כדאי׳ במדרש רות. ונענשו הרבה עד שבא בועז והנהיג את ישראל. וזהו ביאורו. ואתה בית לחם אפרתה הישיבה המכונה בשם אפרתה כמו שראש ישיבה נקרא בשם אפרתי. צעיר להיות באלפי יהודה קטנת מלהיות ישיבה באלפי יהודה. ממך לי יצא להיות מושל בישראל מבית לחם עתיד לצאת מושל בישראל. ומוצאותיו מקדם מימי עולם מכבר היה מוכן שיהי׳ נמצא מבנות הנמצאות בסדום וכדאי׳ ביבמות דע״ז א׳. לכן שאת צעיר בלי יגיעה בתורה ואינך יודע כ״ז. יתנם הקב״ה לפגעי הזמן. ע׳ ס׳ במדבר כ״א ג׳: עד עת יולדה ילדה היא רות שילדה והיה גם אותו הולד גם ויתר אחיו מבנות מואב ישובון על ב״י. ומי הגיע לזה ועמד ורעה בעוז ה׳. רמז על בועז והיה שופט והוא אבצן מבית לחם. בגאון שם ה׳ אלהיו שתקן לשאול בשלום שם ה׳. כדאי׳ שלהי מס׳ ברכות וישבו בית לחם לכבודם. כי עתה יגדל עד אפסי ארץ באשר יצא ממנו דוד וכל זרע המלוכה וכ״ז הביט יעקב בברכתו:}}: 

'''עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים.''' אפי׳ אוה״ע יבואו וישאלו בעצתו מחמת עומק חריצותו כמו שהיה אח״כ בדניאל וכן הי׳ גם בימי שפוט השופטים: