עריכת הדף "העמק דבר/במדבר/ט" (פסקה)

== יב ==

'''לא ישאירו ממנו.''' ולא כתיב ולא תותירו כמו בפ״ר היינו משום דכבר נתבאר בספר שמות י׳ ט״ו דנותר משמעו שניתותר ממילא ולא בכונת המותר. אבל השארה משמעו שבכונה משאיר. מש״ה בפ״ר דאפשר להרבות מנוים עליו ונזהרים להרבות מנוים באופן שלא יבא לידי נותר. משא״כ פסח שני אפשר שלא ימצא מנוים עליו כ״כ. ובע״כ יבא לידי נותר ואין אזהרה אלא שלא ישאירו בכונה{{תוספת|ב|והנה רש״י ורמב״ם נחלקו טובא בפי׳ משנה בפסחים דצ״א אפי׳ חבורה של מאה שאינן יכולין לאכול כזית אין שוחטין עליהן. ופרש״י שאין יכולין לאכול כזית בין כולם. והכי פי׳ עוד שם בברייתא עשרה ואין יכולין לאוכלו אין שוחטין עליהן ופרש״י ואין יכולין לאוכלו כזית ממנו. מבואר הא אם יכולין לאכול כזית בין כולם שוחטין אפי׳ יהא נותר הרבה. והא דתנן שם על כולם אין שוחטין עליהם בפ״ע שמא יביאו את הפסח לידי פיסול. היינו חולה וזקן שמא לא יוכלו לאכול כזית. אבל אם יש מינוין שאוכלין כזית אפשר למנות אפי׳ מי שאינו יכול לאכול אלא כ״ש. שהרי אפי׳ בין כולם יהא נאכל כזית בשר. והא דאי׳ שם ד׳ ע״ח ב׳ דלמ״ד אכילת פסחים מעכבא בעינן שיהא כזית לכל אחד כפרש״י בד״ה יוצאין. היינו בבריאים שיכולין לאכול הרבה. משא״כ זקן וחולה. וכיב״ז חילק רש״י יומא דל״ט א׳ בין פחות מכזית משביע או לא. אבל הרמב״ם בה״פ פ״ב ה״ג כ׳ חבורה של מאה שאין כל א׳ מהן יכול לאכול כזית אין שוחטין עליהן. ומפרש עוד הברייתא אחד ויכול לאוכלו היינו כולו כמבואר שם ה״ב. ופי׳ עשרה ואין יכולין לאוכלו אין שוחטין עליהן. היינו שאין יכולין לאכול את כולו. ויהי׳ נותר. וכן הא דתנן שאין עושין חבורה של חולאים וזקנים. היינו אע״ג שכולן כל אחד יכול לאכול כזית. מכ״מ שמא ישאירו הפסח ויביאוהו לידי פיסול פי׳ מקצתו יהי׳ נפסל. אבל מי שאין יכול לאכול כזית ה״ז שלא לאוכליו כמבואר שם הלכה ה׳. ולפי דברינו בדיוק המקרא ולא תותירו מבואר כדעת הרמב״ם שאסור לשחוט באופן שיהי׳ נותר ממילא:}}:

'''ככל חקת הפסח.''' היינו כפרשה זאת חקת הפסח דמיירי באכילה:

'''יעשו אותו.''' מיותר לדרשה כדאי׳ שם דצ״ה שאין שוחטין אה״פ על היחיד דכמה דאפשר להדורי מהדרינן ופרש״י בפ״ש. ומהדרינן לטמא אחד בשרץ כדי שלא יהי׳ יחיד{{תוספת|ג|והרמב״ם שם ה״ב מפרש בפ״ר דאפי׳ לר׳ יוסי דס״ל שיכולין לשחוט על יחיד. מכ״מ מהדרינן שיהיו יותר. ונראה שאין מקרא יוצא מ״פ דמיירי בפ״ש. דאע״ג שאין בו אזהרה שלא להותיר אלא שלא להשאיר. וא״כ רשאין לשחוט אפי׳ אין עליו אוכלין את כולו. ויבא לידי נותר בע״כ. מכ״מ אם יש הרבה עושין פ״ש מצוה להדורי על מנוים רבים. ומכש״כ בפ״ר דאפי׳ יחיד ויכול לאוכלו כולו. מצוה יותר לאהדורי על רבים:}}: