עריכת הדף "הכתב והקבלה/שמות/לב" (פסקה)

== כה ==

'''לשמצה בקמיהם. ''' לדעתי מלת לשמצה ענינו חשד (פערדאכט) כמ"ש רש"י (ע"ז ל"א) כ"מ שנאמר שמץ פסול ענין חשד פסול. ומלת בקמיהם כמו ובתקוממיך אתקוטט שהוא על המורדים והמתקוממים נגד רצונו ית'. וטעם המקרא, אחרי שאמרו כמה פעמים היש ה' בקרבנו, בכל זאת לא גלו בפה מלא את מחשבותיהם להכחיש הנהגתו ית' ולבלי האמין בו, וכעת שלא בפני משה גלו את מחשבותיהם הרעות עד שאמרו עשה לנו אלהים, ועל האמירה הזאת אין כח בב"ד שלמטה לענשם כראוי לע"א, אף שבדיני שמים יתחייב המחשב באלילים כעל המעשה. והיתה כוונת אהרן בעשותו להם את העגל כדי להוציא מחשבתם הרע ודבורם אל הפועל, שאם ילכו ויעבדוהו אז יהיה הרשות ביד ב"ד שלמטה לחייבם ולענשם בדין ומיתתם בידי ב"ד תהיה כפרתן. וכן אמר החבר (בכוזרי מ"א סי' צ"ז) התנצלות הגדולים שסייעו בעשותו בעבור שיראה הממרה מן המאמין כדי להרוג הממרה העובד אותו, ונחשב להם לעון מפני שהוציאו המרי מן הכח הצפון אל גבול המעשה, ע"כ. ואפשר שזהו המכוון בתשובת אהרן אתה ידעת וגו' אתה הכרת את העם (ערקאננט) וידעת אותו מה שהי' הספק עליהם עד הנה. וזהו טעם כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם, כלומר עד הנה כשהיו מתקוממים בתלונתם לא היה עליהם רק חשדא בעלמא, והיה מקום לדון אותם לכף זכות, אמנם כעת הביא אהרן לידי גלוי החשד, ותתפרסם קלון מחשבתם הרע. לפי"ז אות למ"ד לשמצה, הוא לסימן הפעול כמו הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳). ערמב"ן שפירש שמצה ענין פגם ודופי מזה ותקח אזני שמץ מנהו שלקחר אזנו פגם האדם לומר אף כי שוכני בתי חומר, וכן מה שמץ דבר נשמע בו שאין בכל דרכיו פגם ודופי רק שבח ותהלה: