עריכת הדף "בני אהובה/אישות/יח" (פסקה)

== יט ==

'''אלמנה ''' 

''' שבאה לבית דין לתבוע מזונות וכו' ורבותי הורו שאין לה מזונות עד שתשבע וכו' שהרי היא באה ליפרע מנכסי יתומים וכל הנפרע מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה.''' עיין בהשגת הראב"ד והמ"מ כתב דלא קשה מידי דהך מימרא בששמעו בו שמת הוא לשמואל בכתובות דף ק"ו ע"א דס"ל דאין פוסקין מזונות לאשת איש רק בשמעו בו שמת אבל לפי מה דקי"ל כרב דפוסקין מזונות לאשת איש במי שהלך למדינת הים לא מיתוקמא המשנה בשמעו בו שמת ואולם הר"ן הסכים בזה להראב"ד דאין לנו לעשות מחלוקת חדשה בין רב לשמואל ואם לשמואל בשמעו בו שמת אשה גובה שלא בשבועה המזונות אף לרב הדין כן עיי"ש. ובאמת אפשר דרבינו ס"ל הא דאמרינן לשמואל בשמעו בו שמת אי אפשר לומר דמיירי כפשוטו בכל אלמנה התובעת מזונות דא"כ הא דתנן במתניתין מי שהלך למדינת הים וכו' למה להו לאפלוגי בכה"ג ליפלגו בכל אלמנה התובעת מזונות כקושיית התוס' דף ק"ו בד"ה תרגמה שמואל ותירוץ התוס' שם לא נח ליה ולכך ס"ל לרמב"ם דודאי באלמנה התובעת מזונות כו"ע מודים דצריכה שבועה דלמא אתפסה צררי רק מי שהלך למדינת הים ושם מת בזה לא חיישינן לצררי דאינו מתפיס צררי אלא סמוך למיתה ואז לא היה פה להתפיס לה צררי וכן כתב הרא"ש במסכת ב"ב פרק קמא גבי נפל הבית עליו ועל אשתו וכו' עיי"ש דאינו מתפיס צררי אלא סמוך למיתתו ובנפילת פתאום לא חיישינן לצררי והוא הדין במת במדינת הים ובשמועה רחוקה שמעו שמת וזהו לישנא ששמעו בו שמת וכאן ליכא למיחש לצררי ובכתובות דף ק"ב ע"ב בד"ה אימר צררי וכו' כתבו התוס' נמי לחד תירוץ דבהלך למדינת הים אינו מתפיס צררי עיי"ש.

''' וגם''' יש מקום לומר דרבינו למד דלרב אלמנה צריכה שבועה למזונות מהא דאמרינן במסכת כתובות דף פ"ח ע"א על הך דרבי שמעון דאמר במתניתין כל זמן שתובעת כתובת יורשין משביעין אותה וכו' דקמפלגי בפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים ופריך רב ששת האי יורשין משביעין אותה בי"ד משביעין אותה מבעיא ליה והקשו התוס' בד"ה ב"ד משביעין וכו' דהוי ליה לשנויי דסבר כשמואל דס"ל דפליגי בשמעו בו שמת וא"כ שפיר קתני יורשין משביעין אותה והניחו בצ"ע. ובאמת קושיא זאת לא הוי קשה ליה להרמב"ם דס"ל דלא רצה לאוקמי מתניתין שלא אליבא דהלכתא דהא אליבא דרב לא מיירי פלוגתתן בשמעו בו שמת וקי"ל כרב ואין להביא ראיה דרב ששת ס"ל כשמואל כיון דהוא משני לקמן גבי פלוגתא דרב ושמואל אקושיית הגמרא לשמואל מהך ברייתא מי שהלך למדינת הים וכו' במשרה אשתו ע"י שליש וכיון דרב ששת גופיה פריך הכא יורשין בי"ד משביעין אותה מבעיא ליה הוי קושיית התוס' שפיר דזה אינו דמכאן אין ראיה דס"ל כשמואל דלתרוצי מילתא דשמואל קבעי אבל מ"מ איהו גופיה כרב ס"ל אך קשה גם אליבא דרב גופיה לימא דפלוגתא דרבי שמעון קאי ארישא אנפרעת מנכסי יתומים דכמו שאמרו דקאי אנפרעת שלא בפניו נימא דקאי אנפרעת מנכסי יתומים {{ממ|ועיין במהרש"א שהקשה איך אפשר לומר דמיירי בשמעו בו שמת א"כ היינו מנכסי יתומים ובאמת היא גופיה בכלל קושיית התוס' דנימא הך מילתא דר' שמעון קאי אנפרעת מנכסי יתומים}} דמשמע בין לכתובה ובין למזוני ועל זה קאמר רבי שמעון דכל זמן שתובעת כתובה וכו' אבל אם אין תובעת כתובה אין היורשין משביעין על מזונות והא דנקט פלוגתתן ביתומים ולא בנפרעת שלא בפניו דרבותא קמ"ל דאפילו לגבי יתומים דכח יתומים אלים וגם מזונות לאו דאורייתא והוא רק מתנאי בי"ד מ"מ לא תצטרך לישבע מכ"ש בחיי הבעל דמזונות אשה דאורייתא ואין כאן טוענין ליורש {{ממ|ואפשר דכוונת התוס' ג"כ לזה ולזה הניחו בצ"ע ולא תירצו דרב ששת כרב ס"ל}} ולכך ס"ל לרמב"ם דלרב ודאי דבאלמנה דאין לה מזונות כי אם בשבועה וא"כ קושיית הגמרא חזקה מאוד דאיך קאמר רבי שמעון דאין יורשין משביעין אותה הא ביורשין צריכה לישבע רק שלא בפניו אינה צריכה לשבועה א"כ אין בי"ד משביעין אותה מיבעי ליה דיורשין משביעין אותה עכ"פ.

''' והנה''' הרמב"ן ז"ל טען על הרמב"ם מהך דגיטין דף ל"ה ע"א דהאי דאתאי לקמיה דרבה בר רב הונא ולא אגבי לה כתובה משום דרב לא מגבי כתובה לארמלתא אמרה הב לי מזוני אמר לה מזוני נמי לית לך מדשמואל דאמר התובעת כתובה בבי"ד אין לה מזונות וקשה דמהך טעמא דלא מגבינן כתובה משום דחשודה על השבועה מהאי טעמא נמי אין לה מזונות דהיא נמי בעי שבועה לדעת רבינו הרמב"ם אלא על כרחך דלמזונות לא בעי שבועה ועיין בר"ן שטרח ליישב קושיא זו ולענ"ד יש לדייק כיון דבימי רבן גמליאל הזקן דהיה קודם רבי יוחנן בן זכאי נתקן דאין להשביעה לאלמנה רק שתהא נודרת כמבואר במתניתין בגיטין דף ל"ד ע"ב א"כ לשמואל דס"ל הך מלתא דמי שהלך למדינת הים דנחלקו חנן ובני כהנים גדולים איירי בשמעו בו שמת איך אמרו תשבע בתחילה או בסוף הלא המה היו אחר רבן גמליאל הזקן כי היו בימי ריב"ז ורבי דוסא בן הורקנס כנודע והוי להו למימר בלישנא תדור בתחילה או בסוף שבועה מה עבידתיה הא כבר בטלוה לשבועה מימי ר"ג הזקן והוי להו למימר בלשון נודרת בתחילה ולא בלשון תשבע בתחילה ועל כרחך צ"ל דדוקא לגבי כתובה הוא דנחשדה על השבועה משום דאתיא לאורויי התירא ואף דהתפיס לה צררי איננה רוצה לצאת חנם בלי כסף מוהר בתולות אבל לענין מזונות אלו התפיס לה צררי עבור מזונות לא מורה לנפשה התירא וליקח מזונות בכפלים ולכך אף אחר תקנת ר"ג נשבעה עבור מזונות ולכך אמרה תשבע בתחילה וכו' {{ממ|ב}} ולפי זה אף דרב לא מגבי כתובה לארמלתא היינו משום דקיל להו נדרים ולהשביעה אי אפשר מתקנת ר"ג משא"כ למזונות דאפשר להשביעה ולא על זה תיקן ר"ג אף רב היה משביעה ולכך אמר דאין לה מזונות הואיל ותובעת כתובתה ולא קשה מידי.

''' ועוד''' יש לומר בקושיא הלזה דלא קשה מידי דהא דלא מגבי רב כתובה היינו משום דקיל להו נדרים ולכאורה תקשי דלא תהיה אלא חשודה ודאי ואינה נאמנת על השבועה למה תפסיד וצריך לומר דהיינו דרב ושמואל במסכת שבועות וחשוד הבא ליטול מיתומים בשטר מפסיד כמבואר בחו"מ סי' צ"ב סעיף י"ב עיי"ש והנה בדרב ושמואל גופיה אמרינן היכא דמוחזק לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע מפסיד וחשוד שיש לו שטר ותפיס לא מפקינן מיניה וזה ברור ולגבי מזונות הוה האשה מוחזקת כמבואר ברא"ש ויתר פוסקים ועיין בבית שמואל סימן צ"ג דכתב כן להדיא בדוכתי טובא ולפ"ז דהיא מוחזקת אף דהיא חשודה באמת לא אמרינן אפילו גבי יתומים דמפסדת וא"כ שפיר הוה תובעת מזונות דאף דחשודה על הנדר והשבועה מה בכך לא תהיה אלא חשודה בבירור מ"מ גובה מזונות ולק"מ.

''' {{ממ|ב}}''' אמר המגיה דברי הרב המחבר צריכן קצת ביאור דלפי דבריו האיך תנן במתניתין דתשבע בסוף דהיינו בשעת גביית כתובה הואיל דלגבי כתובה כבר היה תקנת רבן גמליאל שלא תשבע רק תדור וצ"ל דדעת הרב המחבר דדוקא אם תשבע על הכתובה לחוד דלא תפסה צררי מורה התירא משא"כ במתניתין דתשבע לבסוף בכולל גם על מזונות דלא תפסה משל בעלה כלום וכמו שכתב רש"י דף ק"ו ע"א כיון דבשבועתה נכלל גם מזונות לא תשבע לשקר.