עריכת הדף "אלשיך/בראשית/ל" (פסקה)

== כו ==

'''תנה את נשי כו'. ''' ראוי לשים לב. {{ממ|א}} כי הלא מבלי שויתן לו בשכר עבודתו היה ראוי יתנם לו ולמה נותן טעם אשר עבדתיך כו'. {{ממ|ב}} למה כופל ואומר ואתה ידעת כו'. {{ממ|ג}} כפל אומר אשר עבדתיך כו'. {{ממ|ד}} אומרו ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן כו' היכן היא גזרת מציאת החן היה. {{ממ|ה}} מה הניחוש הזה שאומר נחשתי כו'. {{ממ|ו}} אומר ויאמר נקבה שכרך כו' כי אומרו ויאמר מיותר כי עודנו לבן מדבר. {{ממ|ז}} אומר נקבה כו' שהוא בלתי מתיישב כי אלו אמר שהיה אומר ליעקב שחפץ לשרתו בשכר היה צודק ישיב לו פרש שכרך כו' אך השירות לא נזכר ובמה יפרש לו השכר. {{ממ|ח}} אומר אתה ידעת כו' ואומר כי מעט כו' נראה בכל זה כשמשבח עבודתו ומגדיל עצמו באומרו ויברך ה' אותך לרגלי והוא שלא כמדת גודל ענותנותו ואם היא הקדמה אל מה שבא לאמר לו ועתה מתי אעשה כו' אין צורך לזה אל כל הקדמה ההיא. {{ממ|ט}} אומרו גם אנכי מה בא לרבות: 

'''אמנם ''' הנה היה מקום יאמר לבן ירא אני פן תענה את לאה כי הלא כל אשר עבדת שבע שנים זה פעמים הלא ברחל עבדת ושלא ברצונך היתה לך לאה ולא יבצר היות טינא בלבך על הרמאות וגם עלי ואפשר כי שנוא' היא ולכן בהרחק נדוד ממני תענה אותה על כן הקדים ואמר תנה את נשי כו' כי כולן בהשואה אחת אצלי ואל יעלה על רוחך כי אשר עבדתי שבע שנים ראשונות בעד רחל גם השניות לא על לאה עבדתי רק על שתתן לי את רחל שאם לא הייתי עובדך אחרי כן לא היית נותנה לי באופן תחשוב כי שנואה לאה כי לא כן הוא כי הנה אשר עבדתי אותך בהן היה בשוה בעד שתיהן השבע ברחל והשבע בלאה ויאמר אליו לבן הנה עד כה לא הייתי לחן בעיניך כי רמיתיך בלאה והנך אומר אתה תנה את נשי כאלו שתיהן שוות לפניך. וכן באמרך אשר עבדתי אותך בהן כמדובר. הנה ששמח אתה עתה בדבר למפרע ומצאתי חן עתה בעיניך אך עד כה לא מצאתי חן אך אני נחשתי מאז כי תשמח לאחר זמן: 

'''או ''' שעור הכתוב אם עתה בלבד ולא מאז מצאתי חן הוא בעיניך אך בעיני ה' מאז מצאתי חן כי אשר היה לבך עלי שרמיתיך לא כן הוא רמאותי כי מה' יצא כי אני נחשתי בפעולתי כוונת הבורא והראיה כי הלא ויברכני ה' בגללך כי אהובו ית' אתה ואולי היותי בזה מצר לך לא היה מברכני ה' בגללך. אך אין זה כ"א שרמאותי היה רצונו ית' ונתן שכרי. הנה השבתי על היוצא מכלל דבריך. אך אשר היה עיקר שאלתך תנה את נשי אין ראוי תוליכם עד תקנה נכסים לפרנסם. לכן נקבה שכרך שכר עבודה ואז ואתנה את נשיך. וז"א ויאמר פעם שנית כי זה חזר על עיקר השאלה ואמר נקבה לא תחוש לרמאות פן אחליף משכורתך כאשר בעבוד ז' שנים ברחל ונתתי את לאה כי עתה נקבה פרש בעצם דבריך עלי שלא יהיה מקום לשנות ויאמר אליו אשר אמרת אפרש שכרי עליך למען יהיה לי במה לפרנסם מזה אל תחוש כי הלא לא יבצר או דעתך הוא שהצלחת האיש לפרנסת ביתו תלוי בהשתדלות או מהמערכת או מברכת ה' וזה בא' משני פנים או על ידי השתלשלות השר השורר בארץ ההיא או ממנו ית' אל האדם. והנה על אלה אל תירא יעדר ממני שפע לפרנס את בנותיך ואת ילדיהן. כ"א דעתך שהדבר תלוי בהשתדלות אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך שהיה בכל כחי וכ"ש שאשתדל לעצמי ואם הוא של המערכת הלא מזלי טוב משלך כי ואת אשר היה מקנך אתי כי אצלך לא היה מצליח כאשר בהיות אתי: 

'''והנה ''' שתי הבחינות האלה הן שקר כי הן מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ כו' אין זה תלוי בהשתדלות כי איננו מועיל לפרוץ המקנה לרוב ולא במזל לרבוי כל כך עצום שכל המקנה היה מעט ומה שויפרוץ שהן הוולדות הן לרוב כי אין זה רק השגחה אלהית ואין לומר שהוא ית' שלשל השפע על יד השר שא"כ יותר שייכות יש לך אצל השר ממני כי חצוני הוא אצלי וא"כ למה לא תהיה הצלחת מקנך כ"א לפני אך אין זה כי אם שויברך ה' אותך ושמא תאמר איזה שייכות היה לו ית' עמך לברכה שלא ע"י שר. לז"א לרגלי להיותך בחברתי כד"א {{ממ|שמות י"א}} צא אתה וכל העם אשר ברגליך כי הברכה היתה לך מאתו ית' באמצעותי כי קרוב אלי הוא יתב'. וז"א לרגלי דאפקיה בהאי לישנא כלומר להיותך ברגלי כי אני כצנור לקבל שפע ולשלשלו בך מאתו ית' וא"כ איפה כ"ש שאהיה מוצלח לפרנסת ביתי וזהו מתי אעשה גם אנכי לביתי לומר עד כה הייתי כלי לשלשל שפע מאתו יתב' אליך כאלו אתה תחתי ומתי אעשה גם אנכי לביתי שיהיה הוא ית' משפיע במעשה ידי ולהריק בבית נשי וילדי ופן תאמר אינו דומה בהיות עליך חיוב עבודה כי ע"כ עבדתני באשה בהיותך בן חורין שלא תעמול ללחם ביתך. הנה איני אומר שמה שאעמול יהיה בגדר עבודה כי אם בחינת מעשה עשיה מה. אך עכ"ז אתברך מאתו ית' להיות לביתי שהיא בית צדיקים וזהו ומתי אעשה כי אין הקב"ה חפץ רק שלא אהיה יושב ובטל ואז הוא יתב' העושה בעצם וזהו אעשה גם אנכי שהוא ית' עיקר. וגם אנכי טפל אליו ית' שלא אהיה יושב ובטל כי יהיה לביתי שמוכנים לקבל מבלי גדר עבודה רק שאעשה עשיה מה כמדובר: 

'''או ''' יאמר אתה ידעת את עבודתי. היא המחוייבת הן שבע שנים הראשונים על רחל. כי השנים שבעד לאה עושק היו כי אפילו חנם לא הייתי חפץ אותה ועכ"ז לא נמנעתי וזהו אשר עבדתיך עם שלא היתה עבודתי מחוייב' לך כלו' ודי מה שהטבתי לך. ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן כו' אמרת שעבדת לי חנם ושאכיר זה ואניחך לא כן הוא כ"א נא כלו' אם נא תעבדני אומר שמצאתי חן בעיניך אך לא במה שעבדתני. כלו' כי מה שעבדת גם על לאה ראוי היה. כי הנה נחשתי בתת אותה לך כי זאת היתה כוונת הבורא שאל"כ למה ברכני ה' בגללך ובראותו ששתק יעקב על אומרו. שאם עתה יעבדהו ימצא חן בעיניו ואמר הנה לא חנם אני חפץ. וגם לא שתעבוד ואתן השכר אחרי כן וגם לא שאדבר אני אומר כך וכך אתן לך רק אתה תפרש מעצמך ומיד ואתנה טרם עשותך עבודה פן תירא מרמאות. והשיב יעקב אתה ידעת את אשר עבדתיך. ואיני אומר עבודתי אשר עבדתיך לחלק עבדות ברחל לבד ושל לאה לבד לומר כי של לאה בלתי מחוייבת. כ"א מודינא לך שאחת הנה והכל בחיוב כי נחשתי אך אשר אמרת ויברכני ה' בגללך שהוא בסיבתי. שהוראת בזה כי ממנו ית' ואליך בירך אותך כי אינו כן רק ויברך ה' אותך באמצעותי וזה לרגלי כמדובר בקודם: