עריכת הדף "אוצר:יש לי חידוש" (פסקה)

=== חידושים במסכת בבא מציעא ===
בתוד"ה וליחזי כו' ומקשה  לשומר דליתא קמן דנישלייה ע"ש ופשוט י"ל דמש"ה מוקי באיתיה קמן דאל"ה הוה קשה מתני' דלא כבן
ננס דהיכי דנקיט מחד בוודאי איכא שבועה לשוא וזה כוונת התוס' בדבור שאח"ז ד"ה דלא כו' מצריך למימר דידע שפיר כו' כלומר
מדלא משני בדליתא קמן ומשני בדנקיט מתרוויהו ע"כ משום דרוצה למוקי כבן ננס


שם מוקי ר"פ רבא במציאה ורב חייא במו"מ מקשין העולם לר"פ ליכא משנה יתירה וא"כ מנ"ל דבעלמא ראי' לא קנה וראיתי תי' מספיק
עפ"י דתי'    מראה את המציאה ונפל עליו ומשום   כאן דנפל בלי כו' ומבואר לקמן דף י' דר"פ לית לי' האי סברא ומוכח שפיר :


;דף ה 
בתו' ד"ה למ"ד הילך פטור תימא גם למ"ד הילך חייב אמאי איצטריך קרא למעוטי הא בקרקע לא שייך משתמש פטור וי"ל קושיא זו
עפ"י די"ל אמאי לא מקשה הגמ' תכף לרש"י דסבר הילך פטור אמאי פטור      תוס' פריך ד"ה הא כלים   בחפר בה בור כו'


;דף לב
אמר לו אביו עד אמאי עשה ול"ת הוא ופי' רש"י אבידה עשה ול"ת היא השב תשיבם ול"ת להתעלם כו' ומקשים העולם אמאי לא מפרש רש"י ג"כ אטומאה ודאי דיש לומר דרש"י סובר כדברי רש"א דף ל' דרוצה להוכיח דלא חשבינן מעשה בקדושים תהיו ע"ש וכו' כמ"ש בשיטה בענין אך צריך טעם וא"ל עפ"י דבאמת על התורה לק"מ דאיצטריך אני ה' אם אמר אביו לעבור על ל"ת לחוד דאל ישמע לו וגם באבידה מצריך לפעמים דאיצטריך ל"ת לחוד כמבואר לעיל דף… ק"ו בנטלה לאחר יאוש ע"ש רק הקושיא קאי אדברי התנא דאמר דאשמעינן מקרא בזה דיש עשה ול"ת לא צריך … נמצא בטומאה יש לומר דהוצרך למעט אותו מקרא דאי מסברא הא' בדציית לאביו עפ"י… דנאמן אדם לפסול את בנו ומה"ת להחזיקו לרשע שיאמר שיטמא א"ע אלא משום דידע שאביו? בנו כלל ואינו כהן כלל ולזה סברא מקרא דלעולם אל ישמע לו ולזה מדייק אביו דווקא ולא אמו דאמו אינה נאמנת לפסול אותו ולזה המפרש רש"א אאבידה ובזה.. ג"כ דברי.. כאן דמקשה הוה ליה לאתוי' קרא דאיש אמו ואביו תיראו אלא דניחא ליה לאתויי' קרא דכיבוד והוא תמוה וי"ל עפ"י מ"ש לומר דקרא אתי להורו' היכי דאביו ואמו ציוה לו שיטמא או שאל יחזיר דהוה תרי עשה … דרמב"ם אינו מונה רק כבוד אב ואם למצוה אחת אבל אכתי יש מקום לחלוק מסברא ומנא ליה למקשין להקשות וצ"ע דמקשין … אמר לו אביו לחודיה משמע ולזה פריך אקרא ולזה מ"ש משום דסד"א הואיל דהוקש פטור .. דבזה פליגי .. מקלל אביו ואמו דאיצטריך רקרא לחלק דה"א שלא יהא חייב רק אם קלל אביו ואמו …דכתיב איש אשר יקלל אלוקיו יומת אבל באביו לחוד ליכא מיתה ומ"ד דל"צ קרא סבור דהואיל שיש לאביו חלק בו הוא שוה.. ולזה יש לומר דאי הוה סברא מקרא דתיראו הא' תרוויהו הוקשו דווקא אבל ת"ח באמת לא איתקיש ומקשה למה מביא התנא למעט אביו מקרא ולזה ניחא ליה לאתויה קרא דכיבוד ובכיבוד מחלק הכתוב את אביך כו' ואפ"ה הוקש ומשני שפיר:

ופשוט שמדברי רש"י הי"ל דיש לומר דלכך כתיב אני ה' כדי … עליו ובלאו קרא דאני ה' ה"א דעשה דוחה ל"ת ונשאר רק עשה לחוד אבל אאבידה פש' דבלא"ה אין לוקין עליו דהוה לאו שאין בו מעשה ואין לוקיו עליו:

;דף ל"ו 
פליגי רב ור"י בשומר שמסר לשומר ואיתביה ר"א בר ממל ממתניתין דהשוכר פרה והשאילה לאחר ע"ש ולכאורה י"ל דילמא הכא אסורה בחזרה אצלו ובזה גם אביי מודה דפטור כמו דמשני גבי האי סבתא ואין לומר דאביי סבור אף בחזר' אצלו הוה פשיעה א"כ קשה מאי פתו"ס ד"ה אין יאוש דילמא הטעם הוא משום ששינה והא דפה"ק לקמן היינו משום דברגיל אצלו הוה פשיעה וא"כ … בנתן לו רשות … והו פשיעה ובלא רגיל הוה גזלן ששינה


;דף מ 
בתוס' ד"ה לדברי חכמים אסור וא"ת נימא משום דאין לו מחילה כו' והמעיין בדבור שאח"ז שמחלק בצמד ובקר איכא הוכחה א"כ יש לומר דבזה פליגי אביי סבור דווקא בצמד ובקר איתי' לר"י דמחיל אבל הכי ליכא הוכחה ור"פ סבור דלעולם אמרינן דמחיל וצ"ע דא"כ איפליג בתרתי למה לי א"כ ממילא נדחה קושיא ר"ש דע"כ טעמא דהכא אינו משום מחילה 


;דף מ"ט 
מודה ר"י במתנה מועטת דסמכה דעתיה ע"ש טעם הענין 
עושה סייג לדבריו הצריך שלא יחזור אומר מעט ואז א"י לחזור אבל הרשעי' פוסק הרבה כבר שיוכל אח"כ לחזור:

{{ניווט כללי תחתון}}