עריכת הדף "תורה תמימה/בראשית/כח" (פסקה)

== ט ==

'''וילך עשו אל ישמעאל.'''  אמר לי' רבא לרבה בר מרי, מנא הני מילי דאמרי אינשי, מטייל ואזיל דקלא בישא גבי קינא דשרכי {{תוספת|א|אילנות סרק, ור"ל דרך דקל רע לגדל בצד אילן סרק.}}, אמר לי', דבר זה כתוב בתורה, וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל לו לאשה {{תוספת|ב|ר"ל שהלך עשו למצוא לו זיווג בישמעאל שהוא כערכו, וכמליצת חז"ל שם לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, וכ"כ בס' בן סירא פי"ג, כל עוף למינו ישכון ובן אדם בדומה לו.}}. (ב"ק צ"ב ב').

'''ויקח את מחלת.'''  וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה, אלא מלמד שנמחלו לו כל עונותיו, מכאן לחתן שמוחלין לו עונותיו {{תוספת|ג|אינו מבואר כלל מה ראה לדרוש שם זה בדרשא רחוקה כזו לכאורה, ואפשר לומר דאחרי ששינה הכתוב שם אשה זו לשם המורה על מחילה, ורמז זה כאן במקום ובענין שעשה עשו נחת רוח ליצחק, כמש"כ וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך וגו' ויקח את מחלת בת ישמעאל, וקיי"ל דאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. (ב"ק ל"ח ב'], ולכן רמז כאן דמדעשה נחת רוח ליצחק בענין נשואין בא השם המורה על מחילה להורות שעבור כבודו ליצחק מחל לו הקב"ה אז על עונותיו, ולמדין אנו מזה דרך אגב לדעלמא שאז עת רצון להקב"ה לשלם שכר טוב להחתן ולמחול עונותיו, אכן כדי שיהי' האדם מצדו גורם לזה נוהגים שמתענים החתן והכלה ביום חופתם, ועיין באה"ע סי' ס"א.}}. (ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג).

'''אחות נביות.'''  ממשמע שנאמר מחלת בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות, ומה ת"ל אחות נביות, מלמד שקדשה ישמעאל ומת והשיאה נביות אחיה {{תוספת|ד|ועיין בפירש"י בפסוק זה השייך לפרטיות דרשא זו. –  ודע שכתב מהרי"ק שורש קס"ז והובא ברמ"א ליו"ד ס"ס ר"מ בהלכות כבוד אב, דבענין נשואין לא שייך כבוד אב, והיינו אם האב מוחה בבנו שלא ישא אשה פלונית אין הבן מחוייב לשמוע לו אם רוצה בה, ועיי"ש בבאורי הגר"א, וצ"ע לפי"ז מפרשה זו שצוה יצחק על יעקב לא תקח אשה מבנות כנען (פ' א'), ואם מן הדין אינו מחויב לשמוע לו לא הו"ל לומר בלשון צואה אלא בלשון בקשה, דלא שייך צווי על דבר שלא יונח לשון צואה ופקודה.  ואמנם יש סברא לומר, דאם כל בני המשפחה נזהרין להתחתן במשפחה ידועה, על כגון זה יש לאב לצות על בנו שלא יתחתן באותה משפחה, דכן מצינו בגמרא בענינים שונים שיש כח לבני משפחה למחות באחד מבני משפחתה שלא לשנות ממנהג המשפחה, וכאן היו האבות נזהרים להתחתן בכנען, וכמ"ש אברהם לאליעזר לא תקח אשה לבני מבנות כנען, ובפסחים נ' א' בא אברהם והזהיר על יצחק שלא להתחתן בכנען, מבואר שהי' אצלם מניעת חתון זה למסורת אבות, ולכן הי' בכחו של יצחק לפקוד על יעקב בזה, וחדוש שלא נתעוררו הפוסקים בענין זה.}}. (מגילה י"ז א').