עריכת הדף "תורה תמימה/במדבר/לו" (פסקה)

== ד ==

'''ואם יהיה היובל. ''' מלמד דאפילו בשעה שהיובל נוהג והנחלות חוזרות – אבל ירושה של תורה אינה חוזרת {{תוספת|א|באור הענין, כי הלשון ואם יהיה היובל אינו מבואר כאן כלל, דהלא אדרבה, לכשיהיה היובל תחזור הנחלה, וזה הלא היפך כונתם של הטוענים שרצו לומר שנחלת בנות צלפחד תעבור לשבטים אחרים ולא תחזור לעולם לקדמותה, כמבואר בפרשה, ולכן בהכרח לפרש הלשון ואם כמו אפילו, ורצונם לומר דאפילו לכשיהיה היובל ושארי הנחלות יחזרו, אבל זו של בנות צלפחד שתעבור לבעליהן לעולם לא תחזור לשבט צלפחד, וזה הוא מפני כי ירושה דאורייתא אינה חוזרת ביובל וס"ל דירושת הבעל דאורייתא [ע"ל פ' ח' אות י"ג], ועיין בבבלי בכורות נ"ב ב', וצ"ע שלא הביאו שם דרשה זו, ועיין באות הבא.}} [ירושלמי כתובות פ"ט ה"א]

'''ואם יהיה היבל. ''' תניא, ואם יהיה היובל, מכאן היה רבי יהודה אומר, עתיד היובל שיפסק ויחזור {{תוספת|ב|עיין רש"י בפסוק זה הביא דרשה זו, ופירשו המפרשים דקשה ליה הלשון ואם שלכאורה הוא סותר כונת הטוענים שרצו לומר שנחלת בנות צלפחד תעבור לשבטים אחרים ולא תחזור לעולם לקדמותה וכמש"כ בדרשה הקודמת. ולדעתי אין פי' זה נכון, יען שבתו"כ כאן פירש ר' יהודה עצמו כונת דרשתו זאת, שכן דריש כאן, ואם תקריב מנחת בכורים, ר' יהודה אומר, עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור, וכן הוא אומר ואם יהיה היובל עתיד היובל לפסוק ולחזור, עכ"ל. והכונה מבוארת דמדייק הלשון ואם דמשמע שמציאות היובל הוא ספק והלא באמת היא מצוה חיובית, וכן בקרבן מנחת בכורים לא שייך לשון ואם דמשמע שרשות הוא להקריב מנחת בכורים ובאמת הוא קרבן חובה, ולכן מסיב הלשון ואם לדרשה אחרת. –

אך תימא שלא העיר לא רש"י ולא המפרשים מדרשת הירושלמי שהבאנו בדרשה הקודמת שכבר דרשו הלשון ואם כמו אפילו, יעו"ש, וי"ל דרוצה רש"י לפרש ע"פ האמת דקיי"ל ירושת הבעל דרבנן וא"כ תו לא מקיימא אותה דרשה כמש"כ שם, ולכן מביא דרשה אחרת, ודו"ק.}}. (תו"כ פ׳ ויקרא, ב׳ י"ד).