עריכת הדף "תולדות יצחק/בראשית/ג" (פסקה)

== ג ==

'''ולא תגעו בו פן תמותון. ''' בחטא אדם וחוה יש שתי קושיות: <br>''' הקושיא ''' האחת למה הוציאה חוה שקר מפיה באמרה אל הנחש ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון שהקב"ה לא צוה שלא יגעו בעץ הדעת טוב ורע אלא לא תאכל ממנו. ואמרו רבותינו ז"ל הוסיפה על הצווי לפיכך באת לידי גירוע הוא שנאמר אל תוסף על דבריו שדחפה עד שנגעה בו ואמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה ע"כ. וסוף סוף למה הוציאה שקר מפיה. ועוד שהיה לה לומר יעבור היום ואראה אם אמות שהשם יתברך אמר ביום אכלך ממנו מות תמות ולא באותה שעה. ועוד הפרש יש בין היות החטא באונס להיותו ברצון והוא דרך דרש: <br>''' הקושיא ''' השנית כשאמר הקב"ה לאדם מדוע אכל מן העץ והשיב האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל מה תשובה השיב שמזה עצמו התרעם הקב"ה עליו למה אכל מן העץ אשר נתנה לו אשתו. והרמב"ן ז"ל השיב שכוונת אדם לומר האשה אשר נתת עמדי לעזר ולהועיל היא נתנה לי מן העץ ואוכל וחשבתי שכל אשר תאמר אלי יהיה לי לעזר ולהועיל ע"כ. ואני תמה עליו שבשלמא בכל הדברים שהקב"ה לא צוה עליהם לאדם בפרט והקב"ה יהיה מתרעם כנגדו למה עשה הדבר הזה היה נופל בהם תשובה נכונה האשה אשר נתת לי לעזר אמרה לי עשה כך ועשיתי. אבל בדבר שצוה הקב"ה בפרט ואמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו איך איפשר שיטעה בו האדם לומר שמה שנתנה לו יהיה טוב לו בעשותו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה בעבור שהקב"ה נתנה לו האשה לעזר ולהועיל שידוע שלעבור על המצוה לא יהיה לו לעזר אלא לפוקה ולמכשול עון ויותר טוב היה לו שיודה עלי פשעיו לה' ויאמר חטאתי עויתי פשעתי משיאמר דבר שהיותר פתי שבעולם לא יאמר כך. ולתרץ לקושיא הראשונה וממנו נבוא לתרץ הקושיא השנית. נקדים הקדמה אחת וכוללת ג' הקדמות: <br>''' ההקדמה ''' האחת היא שאלה אחת. והוא שאחר שהקב"ה צוה לאדם שלא יאכל מעץ הדעת טוב ורע וקנס עליו מיתה איך בעבור הנאה מועטת רצה לקבל עונש גדול והוא היה חכם גדול ויציר כפיו של הקב"ה ודבר הקב"ה בעצמו ובכבודו עמו כאחד הנביאים ואיך נפל בסכלות גדולה וביום עצמו שצוהו עבר על מצותו. ועוד שדעתן של נשים קלה ובזה החטא דעתו קלה מחוה שחוה הפצירה עם הנחש שלא לעבור על מצות השם יתברך ואדם לא הפציר עם חוה כלל אלא ותתן גם לאישה עמה ויאכל: <br>''' ההקדמה ''' השנית שהקב"ה היתה שכינתו בגן עדן וכן אמרו בבראשית רבה על פסוק וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום אמר רבי אבא הולך בגן אין כתיב כאן אלא מתהלך מקפץ ועולה. וכתב הרמב"ן ז"ל על זה שר' אבא פתר הכתוב להסתלקות השכינה שהיתה שורה בגן עדן ונסתלקה ממנו בחטאו של אדם כענין שנאמר אלך אשובה אל מקומי עד כאן. ועתה ראוי לחקור ולדעת באיזה מקום שכינתו שמה יותר ביחוד שדרך הקב"ה להיות מיוחדת שכינתו במקום אחד יותר מבשאר המקומות שידוע ששכינתו בכל העולם אבל יותר בארץ ישראל מבחוצה לארץ ויותר בירושלים ויותר בבית המקדש ויותר לפני לפנים. ונראה לי שהקב"ה ששכינתו היתה בגן עדן יותר ביחוד היה בעץ הדעת טוב ורע מפני שני דברים אחד שבאי זה מקום משרה שכינתו אלא במקו' הדעת והתבונה. ועוד שעץ הדעת טוב ורע היה באמצע הגן כמו שאמרה חוה ומפרי העץ אשר בתוך הגן וכתב הרמב"ן שהוא באמצע הגן וכן תרגום אונקלוס דבמציעות גינתא. והראוי למלך שיהיה באמצע מלכותו לפי שיהיה קרוב לכל הצדדי' ולכן היתה השכינה בירושלים וכן הקב"ה היה באמצע הגן כמלך: <br>''' ההקדמה ''' הג' שאדם וחוה חשבו שכל כוונת השם יתברך בשאסר להם האכילה לא היה בעבור האכילה והטעם שכיון שהקב"ה טוב ומטיב ולא ימנע טוב להולכים בתמים חשבו שאין כוונת האיסור בעבור האכילה שלא ידעו טוב ורע אלא בעבור שלא יגעו בו בשביל שהוא מקום קדוש. ולכן אין ראוי לגעת בו כמו שהיה אסור ליכנס לפני ולפנים אפילו לכהנים בעבור שהיתה שם השכינה מיוחדת ומה שאסר הקב"ה האכילה אין הכוונה בעבור האכילה ואם יקרה שתהיינה נושרות פירות מן העץ אין כוונת השם יתברך שיהיו חייבין מיתה באכילתן ומה שאסר האכילה הוא לגדר שאם יאכלו יבאו ליגע בו והם חייבים מיתה בהגיעם אל דבר קדוש. ומה שצוה הקב"ה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. הכוונה אם יגע בו וזה יורה מלת ממנו שאם לא כן היה לו לומר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל מה צורך לומר ממנו וכן תמצא לראב"ע שהקשה אחר שאמר ומעץ הדעת לא תאכל מה צורך למלת ממנו רק להוסיף לבאר וכן ותפתח ותראהו את הילד עד כאן. ונראה לי שמזאת המלה טעה אדם שחשב שהמיתה לא נגזרה עליו רק בנגיעה והאכילה בלא נגיעה שאסרה הקב"ה לא גזר עליה מיתה שאם היה אסור בנגיעה לבדה היה לו להקב"ה לצוות לא תגע אליו ולא יאסור האכילה אלא חשב שאסרה למיגדר מילתא וזה הוא ממנו כלומר כשתגע בו וזה שאמר הקב"ה לאדם ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו כלומר כשתגע בעץ מות תמות אבל אם תאכל פירותיו ולא ממנו כגון שנשרו פירותיו בארץ ונתגלגלו חוץ לעץ ולא הגעת בעץ לא תמות אלא איסור בעלמא וזהו שאמרה האשה אל הנחש ומפרי העץ אשר בתוך הגן שיש להקשות למה קראו עתה עץ אשר בתוך הגן ולא מצאנו כן בכל שאר המקומות אלא עץ הדעת טוב ורע וזה השינוי אינו אלא לסבה גדולה אלא ודאי כוונת' שאמרה לנחש מה שצוה הקב"ה שלא נאכל ממנו הוא לפי שהוא בתוך הגן שרוצה לומר באמצע הגן וכן תרגם אונקלוס במציעות גינתא שהקב"ה באמצע הגן כמלך שעומד באמצע מלכותו ולזה אמרה ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו כלומר לא תאכל מפירותיו אפילו בהיותם תלושים וזהו איסור בעלמא למיגדר מילתא. ומה שאמר בכאן ממנו רוצה לומר מפירותיו אבל אמר השם יתברך ולא תגעו בו פן תמותון כלומר המיתה לא גזר אלא בנגיעה אבל אכילה בלא נגיעה אם איפשר לא גזר מיתה עליה. ואמר ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון כי יודע אלהים גו' כלומר את דנת לכף זכות לשם יתברך שאמרת שאין כוונתו בעבור (שאינו רוצה) למנוע טוב מכם אלא בעבור שלא תגעו אל דבר קדוש דע שלתכלית רע עשה למנוע טוב מכם כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע כאמרם ז"ל בונה עולמות וזהו שאמר ותרא האשה כי טוב העץ כלומר ראתה האשה שצווי השם יתברך אינו לתכלית טוב אלא כי טוב העץ למאכל שידע הקב"ה שנהיה כאלהים ובוני עולמות אבל אדם לא חשב זאת הכוונה על השם יתברך כמו שדייק ותרא האשה אבל חשב שהתכלית בעבור שלא יגע לדבר קדוש כמו שאמרנו. ובזה הותר הספק הראשון למה חוה הוציאה שקר מפיה באמרה ולא תגע בו. וגם הותר הספק השני מה תשובה השיב באמרו האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל שמזה עצמו היה הקב"ה מאשים לו ובזה שאמרנו התנצל אדם התנצלות גדולה כשאמר האשה אשר נתת עמדי כלומר אני לא נגעתי אל העץ ולא תלשתי פירותיו אלא היא נגעה ותלשה פירותיו ונתנה לי ולפיכך לא הפצרתי בה ולא חייבת מיתה על האכילה אלא על הנגיעה. זהו דעתי ולא ראיתי עד עתה תשובה שיתיישב על הדעת בזה הספק אלא זו. ובזה הותר הספק השלישי למה לא מת ביום ההוא כמו שגזר הקב"ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות התשובה לפי שהיה בשוגג כמו שאמרתי וכיון שהוא לא מת גם כן היא לא מתה כי לא טוב היות האדם לבדו: <br>''' ואם ''' תקשה עלי א"כ לפי דעתם של אדם וחוה שבעבור שהוא באמצע הגן לכך צוה אותם לא תאכלו לפי שהשכינה באמצע הגן אם כן גם כן עץ החיים היה בתוך הגן שרוצה לומר באמצעות הגן שנאמר ועץ החיים בתוך הגן ותרגם אונקלוס במציעות גינתא ואם כן לפי דעת אדם וחוה למה לא צוה אותם גם כן ומעץ החיים לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. התשובה שרבינו יעקב ז"ל אומר שעץ החיים היה באמצע הגן ועץ הדעת היה קרוב לו סביב עץ החיים וכל פארותיו וענפיו של עץ הדעת מכסין לעץ החיים והיה כל עץ החיים מכוסה בעץ הדעת חופף עליו וא"א להגיע לעץ החיים עד שיגיע לעץ הדעת טוב ורע וא"כ בהיותו מצווה מעץ הדעת היה מצווה מעץ החיים. כך נ"ל בתשובת אלו הקושיות: <br>''' ודעתי ''' עוד להשיב לקושיית האשה אשר נתת עמדי על הנחת המפרשים שפירשו בעץ הדעת שפריו מוליד תאות המשגל שלזה אמר כשצויתני שלא אוכל מעץ הדעת לא היה לי אשה ולכן חשבתי שצוית לי שאחר שאין לי אשה למה לי תאות המשגל שתאות המשגל בלא אשה אולי היה מחטיא לי חטא גדול לבא על אחת מבהמות וחיות או להתאוות אליהם אבל אחר שנתת לי אשה חשבתי שהיה מותר או מצוה שצוית פרו ורבו ונמנע פריה ורביה בלא תאות המשגל ואי איפשר תאות המשגל אלא באכילת עץ הדעת וזהו שאמר האשה אחר שנתת אותה עמדי כשנתנה לי מן העץ אכלתי אחר שלא תהו בראה לשבת יצרה. וגם זה נכון על הנחתם. עוד נראה לי תשובה שידוע שהאשה עשאה הש"י לטוב לאדם לפי שהוא יעסוק במושכלות התורה שאם האדם יבשל ויאפה ויעשה כל צרכי הבית לא ישאר לו זמן לעסוק בתורה וזהו שאמר לא טוב היות האדם וידוע שהאשה האפוטרופא על הבית ומבשלת ואופה לבעלה וכל עניני הבית עליה אין ראוי שישאל לה בעלה בכל שעה מה התבשיל הזה שאת נותנת לי לאכול אלא יאכל יהיה התבשיל אי זה שיהיה וכן אינו חייב לשאול לה אם הוא אסור או מותר ולזה אמר האשה אשר נתת עמדי לשתתקן המאכל ותתן לי לאכול היא נתנה לי מן העץ ואוכל שאין ראוי שאשאל זה הפרי שאת נותנת לי לאכול מאיזה אילן הוא וחשבתי שהיה מאחד משאר אילנות שבגן וכל שכן שאתה נתת אותה עמדי לעזר וידוע שאינה נותנת לי דבר אסור ולזה אכלתי ממנו וגם זה נכון: