עריכת הדף "שרשי הים/שופר/ב" (פסקה)

== ו ==

{{מרכז|{{גופן|4||'''שורש איסור תקיעת שופר בי"ט שחל להיות בשבת'''}}}}

'''י"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת אין תוקעין כו' גזרה שמא יטלנו בידו ויוליכנו ד"א בר"ה למי שיתקע בו.''' וכתב ה"ה ז"ל כדרבה דאמר רבה הכל חייבים בתקיעת שופר ואין הכל בקיאים בתקיעת שופר שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד"א בר"ה.<br>''' והנה '''  בהא דאמר רבה שמא יעבירנו ד"א בר"ה כתב הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג וז"ל אך קשה דבלא גזירה דרבה נמי לא היה לנו לתקוע משום שבות דדבריהם שמא יתקן כלי שיר דיש להם כח לחכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה. וי"ל דלא אמרי' שב ואל תעשה שאני אלא היכא דאיכא הכשר מצוה כההיא דשופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל דבעידנא דקא מעקר שבות דדבריהם לא קא מקיים עשה דתקיעת שופר אבל באיסור תקיעת שופר מדרבנן דאיכא הכשר מצוה דבעידנא דקא מעקרא קמקיים עשה דשופר לית להו כח לחכמים להעמיד דבריהם במקום ביטול תורה תדע דהא בפרק קמא דיבמות תניא יכול יהיה כבוד או"א דוחה שבת ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואוקימנא כגון דא"ל בשל לי שחוט לי ופריך התם מה להנך שכן הכשר מצוה כלומר ודין הוא שידחה הלאו ההוא מפני עשה דכבוד אב ואם אע"פ שכבוד אב ואם עשה גרידא וחילול שבת עשה ולא תעשה שיש בו כרת וסקילה והיינו נמי דפריך רבא לר' לוי בריש פ"ב דביצה דכ"ה וכי מלאכה היא דאצטריך קרא למעוטי דמשמע דאלו הואי מלאכה הוה צריך קרא למעוטי אע"ג דשופר עשה וי"ט עשה ול"ת משום דבמקום הכשר מצוה הוא עכ"ל.<br>'''  הנה '''  הר"ב יבין שמועה בדף קכ"א כלל תנ"א הביא דברי הרא"ם ז"ל הללו וכלל ע"פ דבריו ב' כללים והאחד מהם דאף דקי"ל בעלמא אין עשה דוחה ל"ת ועשה מיהו כל דאיכא הכשר מצוה דבעידנא דמעקר ללא תעשה ועשה מקיים לעשה אז אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה והרבה להשיב על דברי הרא"ש ז"ל מכמה מקומות בתלמוד דמורי' דליתיה להאי כללא וע"ע בספ' שארית יעקב ד"ט ע"ג ובספר מרכבת המשנה ה' שופר ד"ק ע"א ובס' לשון למודים חא"ח ד"ו ע"ב ולדידי ק"ל תו מהא דרפ"ק דיבמו' ד"ה דהוה בעי למיפשט תלמודא דעשה דוחה לא תעשה מהא דתניא ראשו מה ת"ל לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו שומע אני אף מצורע ונזיר כן ת"ל ראשו ודחי איכא למפרך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה דאי לאת"ה הא דקי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ליגמר מנזיר דדחי וכתבו התוס' ד"ה לגמר מנזיר וז"ל וא"ת אדרבא נגמר מכבוד אב ואם דלא דחי לאו ועשה דהטמא ואל תחזיר אבידה וי"ל דמה לכבוד אב ואם שכן הכשר מצוה כדלקמן עכ"ל וכוונתם רצויה דאזלי לשיטתם דהכשר מצוה היינו דבעידנא דמקיים לעשה דכבוד אב ואם לא דחי ללאו דטומאה ועשה דאל תחזיר אבידה כמ"ש לקמן ד"ו ע"א ד"ה שכן הכשר מצוה יע"ש משא"כ גבי נזיר דבעידנא דמקיים לעשה דגילוח קא מעקר עשה ול"ת והשתא לדברי הרא"ם ז"ל דכל דבעידנא דמקיים עשה מעקר עשה ול"ת קושטא קאי דאמרינן אתי עשה ודחי לו מאי האי דקאמר לגמר מנזיר דדחי והא קושטא הכי הוא דכה"ג דחי ואפשר לומר דתלמודא אכתי לא אסיק אדעתיה הא דדחי בתר הכי לההיא ברייתא דכבוד אב ואם דשאני התם שכן הכשר מצוה דמינה יליף הרא"ם האי כללא ואה"נ דלמאי דדחי בתר הכי מצי למדחי היא גופא להך דנזיר שכן הכשר מצוה נמי.<br>'''  ואמנם '''  לדידי חזי לי דלא עלה על דעת הרא"ם ז"ל לומר דהאי כללא קאי לפום קושטא דמילתא דודאי בתר דחזינן בפרק אלו מציאות דדחי תלמודא לההיא דכבוד אב ואם דשאני התם דהוקש כבודם לכבוד המקום ומשום הכי אצטריך קרא לאפוקי דלא נימא דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה ודאי דשוב ליתא להאי כללא דכייל הרא"ם כיון דעיקר ראייתו אדחיה לה בהכי ואין לנו לחדש מסברתינו. ואולם ראיית הרא"ם ז"ל מההיא דיבמות היתה דכיון דההיא סוגייא לא אסיק אדעתיה אותה דחיה דדחי תלמודא בפרק אלו מציאות והוה בעי למפשט הא דעשה דוחה ל"ת מההיא דכבוד אב ואם ודחי לה שכן הכשר מצוה א"כ אלימא האי סברא לומר דאפי' עשה ול"ת נמי דחי וא"כ דון מינה לשבות דרבנן דאע"ג דאלים טובא עד שנדחית עשה מפניו מיהו כיון דחזינן לתלמודא דהוה בעי מימר גבי עשה ול"ת דכל דבעידנ' דמעקר לעשה ול"ת אתי עשה ודחי להו ה"נ גבי שבות דרבנן אף אם נחשוב אותו כלא תעשה ועשה כל דבעידנא דמקיים לעשה מעקר ליה שפיר דמי וראיית הרא"ם מההיא דיבמות אינו אלא כדמיון בעלמא לפום מאי דס"ד דתלמודא ומ"ש עוד והיינו דפריך רבא לר"ל כו' היינו למאי דאסיק רבא למימר דקרא דזכרון תרועה למעוטי שבת הוא דאתא להכי דחי לר"ל שפיר וכי מלאכה הוא דאצטריך קרא למעוטי כלומר דאלו הואי מלאכה הוה מצינן מימר דקרא דזכרון תרועה גלי לן דכל דבעידנא דמקיים לעשה קמעקר לעשה ול"ת דחי להו שפיר אבל בתר דדחינן דקרא דזכרון תרועה לאו להכי אתא הדרינן לכללין דאין עשה דוחה ל"ת ועשה בשום מקום ואפי' בעידנא כנלע"ד.<br>'''  עוד '''  כתב הרא"ם וז"ל אבל זהו דבר תימה מאי אולמיה דגזירה דרבה משבות דתקיעה התם נמי נימא יבא עשה של תורה וידחה גזירה דרבה דהתם נמי משום הכשר מצוה הוא עכ"ל ומהר"ב הלוי זלה"ה הובאו דבריו בספר מרכבת המשנה תמה על דבריו אלו דהיכי קרי ליה הכא הכשר מצוה דהיינו בעידנא כיון דאפשר לעשה זה שיתקיים מבלי שיעבירנו ד"א בר"ה שאם אינו בקי ילך אצל בקי ויוציאנו בשופר שביד הבקי או שיבא הבקי אצלו ויוציאנו י"ח בשופר של מי שאינו בקי באופן שיש צדדין שיוכל להתקיים העשה מבלי הכנה זו וכגון דא לא מיקרי בעידנא לכ"ע ועוד תמה עליו ממ"ש הרא"ם עצמו קודם לזה גבי ההיא דשופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל ואין מעבירין עליו את התחום דלא קרי להו הכשר מצוה הואיל ובאותה שעה שמפקח את הגל לא קמקיים עשה דתקיעה וא"כ היכי קרי להך דחיה דגזי' דרב' הכשר מצוה יע"ש.<br>'''  ואחר '''  המחילה מעוצם רבנותו לא עמד בכוונת הרא"ם שהמעיין בדבריו בשימת עין יפה יראה שלא עלה על דעת הרא"ם לומר דכל שאינו בקי בתקיעה יעביר השופר ד"א בר"ה דזה ודאי לא מיקרי הכשר מצוה וכמו שגילה דעתו בההיא דמפקחין עליו את הגל אמנם כוונתו לומר דאמאי גזרו חכמים שלא יתקע כל שאינו צריך לילך אצל בקי משום גזי' דשאינו בקי וילך ד"א בר"ה כיון דהשתא מיהא זה שהוא בקי כשהוא תוקע עביד מצוה בעידנא בשעה שהוא תוקע ואמאי לא ידחי גזירה זו דאותו שאינו בקי וילך ד"א בר"ה כנלע"ד ברור בכוונת הרא"ם ז"ל והוא ברור. ולעיקר קושיית הרא"ם עיין להרב מ"א בסי' ש"ה ס"ק י"א שכתב דאין לדמות גזירות חכמים אלו לאלו דמבטל כלי מהכנו משום צב"ח התירו וטלטול הבהמה אסרו אף דאיכא משום צב"ח ועיין במה שכתבתי עוד בזה על דברי הרב מ"א והרא"ם בהלכו' מילה פ"ב הלכה ט' יעש"ב.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}