עריכת הדף "שרשי הים/שאלה ופיקדון/ד" (פסקה)

== ט ==

{{מרכז|{{גופן|4||'''שורש כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד'''}}

'''מכאן אתה למד ששומר שמסר הפקדון לאשתו ובני ביתו והודיען שהוא פקדון ולא שמרו כדרך השומרים שהם חייבים לשלם לבעל הפקדון וב"הב פטור שכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד.''' וכתב ה"ה ועוד כתבו הרמב"ן והרשב"א שאפי' אין להם לשלם שהשומר פטור וכן עיקר וגם זה בכלל דברי רבינו עכ"ל. ור"ת והרא"ש פליגי עלייהו וס"ל דכי אין להם לשלם הבעל חייב לשלם:<br>''' ולכאורה '''  ק"ל על שיטת רבינו מאותה ששנינו בפ' השואל דצ"ח ע"ב השואל את הפר' ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו כו' וכן בחזרה ופי' רש"י וכן בשעה שמחזירה אם שלח השואל ביד בנו ועבדו או שלוחו או ביד עבדו ושלוחו של משאיל לא יצאה מרשותו של שואל עד שתבא ליד המשאיל ואם מתה בדרך חייב א"ל המשאיל שלחה או שא"ל השואל הריני משלחה כו' וא"ל המשאיל שלח ושלחה ומתה פטור יע"ש. והשתא לשיטת רבינו דס"ל דכי מסרה ביד אנשי ביתו או ביד שומר שיש בו דעת ורגיל המפקיד להפקיד אצלו אפילו פשעו פטור השומר הא' א"כ כי מסרה השואל ביד בנו או ביד עבדו שלו או של משאיל אפילו בלי רשות המשאיל אמאי חייב השואל לימא ליה אנא ביד מי שרגיל אתה להפקיד אצלם מסרתיה לשמור ואם פשעו או נתחייבו זיל אשתעי דינא בהדייהו. והנה מחלוקת דעבדו לא קשיא שהרי כתב רבינו בפ"ד מה' שאלה ופקדון ה"ח דאע"פ דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד אם מסרם ביד עבדיו בין גדולים בין קטנים חייב וכתב ה"ה ז"ל דטעמו שאין אדם מוסר את שלו לעבדו יע"ש ואע"פ שהסמ"ע בסימן רצ"א סקל"ג כתב דדוקא בעבדים כנעניים הוא דמיחייב רבינו אבל לא בעבד עברי וכ"כ מרן החבי"ב שם הג"הט אות מ"ז ואלו בגמ' התם קאמר שמואל דשלחה ביד עבדו של משאיל דקתני מתני' דחייב היינו בע"ע אכתי אפשר לידחק דהאי עבדו דוקא הוא דקאמר שמואל דמיירי בע"ע ומינה ליכא תברא כמובן אבל שאר עבדו דמתני' מיירי בעבדים כנענים ועיין ברפ"ג מה' אלו אמנם מחלוקת בנו דקתני מתני' קשיא דדוחק לומר דבנו דקתני מתני' מיירי בבנו קטן דוקא דמסתמיות דברי הפוסקים לא משמע הכי יע"ש עיין בסימן ש"מ ס"ט יע"ש אלא דמעיקרא לק"מ ע"ד רבינו ממתני' דהשואל שהרי כתב הוא ז"ל בהדיא בפ"א מהל' שכירות ה"ד דאם מיעט השומר הב' בשמירתו שמסרה לשומר הב' חייב השומר הראשון אפילו היה רגיל בע"הב להפקיד אצלו כיצד כגון שהיה מופקד אצלו בשכר והפקידו אצל השני בחינם או שהיה שאול אצלו והפקידו אצל הב' בשכר הואיל ומיעט בשמירתו פושע הוא ומשלם עכ"ל: והשתא מש"ה מיחייב השואל כששלחה ביד בנו בלי רשות המשאיל משו' דבני ביתו של אדם דין ש"ח יש להם כמו שנראה מדברי מוהרש"ך ח"ב סימן פ"א הביא דבריו הרב מח"א בה' שומרים סי' ל' יע"ש. ומה שיש לעמוד עוד בתשו' הש"ך עיין להרב בני אהרן דקמ"ח ע"ב הילכך אפילו נאנסה מידם מיחייב השואל שהרי מיעט בשמירתו כשמסרה ביד בנו ולפ"ז עכ"ל דההיא דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד דכתב רבינו כאן ליתיה אלא בש"ח דוקא ולא בש"ש ושואל וכמ"ש מוהרש"ך בתשו' הנז' ועיין במ"ש על דבריו הרב מח"א שם בסי' הנז' ועיין במה שאכתוב לקמן בס"ד:

<span class="H">שורש כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד מכאן </span>

''' אתה למד ששומר שמסר הפקדון לאשתו ובני ביתו והודיען שהוא פקדון ולא שמרו כדרך השומרים שהם חייבים לשלם לבעל הפקדון וב"הב פטור שכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד.'''  וכתב ה"ה ועוד כתבו הרמב"ן והרשב"א שאפי' אין להם לשלם שהשומר פטור וכן עיקר וגם זה בכלל דברי רבינו עכ"ל. ור"ת והרא"ש פליגי עלייהו וס"ל דכי אין להם לשלם הבעל חייב לשלם:<br>'''  ולכאורה '''  ק"ל על שיטת רבינו מאותה ששנינו בפ' השואל דצ"ח ע"ב השואל את הפר' ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו כו' וכן בחזרה ופי' רש"י וכן בשעה שמחזירה אם שלח השואל ביד בנו ועבדו או שלוחו או ביד עבדו ושלוחו של משאיל לא יצאה מרשותו של שואל עד שתבא ליד המשאיל ואם מתה בדרך חייב א"ל המשאיל שלחה או שא"ל השואל הריני משלחה כו' וא"ל המשאיל שלח ושלחה ומתה פטור יע"ש. והשתא לשיטת רבינו דס"ל דכי מסרה ביד אנשי ביתו או ביד שומר שיש בו דעת ורגיל המפקיד להפקיד אצלו אפילו פשעו פטור השומר הא' א"כ כי מסרה השואל ביד בנו או ביד עבדו שלו או של משאיל אפילו בלי רשות המשאיל אמאי חייב השואל לימא ליה אנא ביד מי שרגיל אתה להפקיד אצלם מסרתיה לשמור ואם פשעו או נתחייבו זיל אשתעי דינא בהדייהו. והנה מחלוקת דעבדו לא קשיא שהרי כתב רבינו בפ"ד מה' שאלה ופקדון ה"ח דאע"פ דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד אם מסרם ביד עבדיו בין גדולים בין קטנים חייב וכתב ה"ה ז"ל דטעמו שאין אדם מוסר את שלו לעבדו יע"ש ואע"פ שהסמ"ע בסימן רצ"א סקל"ג כתב דדוקא בעבדים כנעניים הוא דמיחייב רבינו אבל לא בעבד עברי וכ"כ מרן החבי"ב שם הג"הט אות מ"ז ואלו בגמ' התם קאמר שמואל דשלחה ביד עבדו של משאיל דקתני מתני' דחייב היינו בע"ע אכתי אפשר לידחק דהאי עבדו דוקא הוא דקאמר שמואל דמיירי בע"ע ומינה ליכא תברא כמובן אבל שאר עבדו דמתני' מיירי בעבדים כנענים ועיין ברפ"ג מה' אלו אמנם מחלוקת בנו דקתני מתני' קשיא דדוחק לומר דבנו דקתני מתני' מיירי בבנו קטן דוקא דמסתמיות דברי הפוסקים לא משמע הכי יע"ש עיין בסימן ש"מ ס"ט יע"ש אלא דמעיקרא לק"מ ע"ד רבינו ממתני' דהשואל שהרי כתב הוא ז"ל בהדיא בפ"א מהל' שכירות ה"ד דאם מיעט השומר הב' בשמירתו שמסרה לשומר הב' חייב השומר הראשון אפילו היה רגיל בע"הב להפקיד אצלו כיצד כגון שהיה מופקד אצלו בשכר והפקידו אצל השני בחינם או שהיה שאול אצלו והפקידו אצל הב' בשכר הואיל ומיעט בשמירתו פושע הוא ומשלם עכ"ל: והשתא מש"ה מיחייב השואל כששלחה ביד בנו בלי רשות המשאיל משו' דבני ביתו של אדם דין ש"ח יש להם כמו שנראה מדברי מוהרש"ך ח"ב סימן פ"א הביא דבריו הרב מח"א בה' שומרים סי' ל' יע"ש. ומה שיש לעמוד עוד בתשו' הש"ך עיין להרב בני אהרן דקמ"ח ע"ב הילכך אפילו נאנסה מידם מיחייב השואל שהרי מיעט בשמירתו כשמסרה ביד בנו ולפ"ז עכ"ל דההיא דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד דכתב רבינו כאן ליתיה אלא בש"ח דוקא ולא בש"ש ושואל וכמ"ש מוהרש"ך בתשו' הנז' ועיין במ"ש על דבריו הרב מח"א שם בסי' הנז' ועיין במה שאכתוב לקמן בס"ד:<br>'''  ולענין '''  הלכה מאחר דאיכא פלוגתא דרבוותא יכול המוחזק לומר קי"ל לבד משואל שמסר הדבר מושאל לשומר בין לש"ש בין לש"ח דאפילו היה רגיל לשמור ב"הב ביד השומר הב' דחייב השואל מטעם דמיעט בשמירתו ומחייב השואל לכ"ע ועיין בתשו' מהרשד"ם בח"מ סי' ק"מ יע"ש:<br>'''  ודע '''  דבהך מילתא דכתבנו לעיל דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד. ראיתי להסמ"ע בח"מ סימן ע"ב סקצ"ח והש"ך שם ס"ק קל"ו העלו לענין דינא דאין חילוק בין נפקד לשואל דכי היכי דלענין נפקד אמרינן כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד ה"נ בשאלה כל זמן שהדבר מושאל ביד השואל ע"ד אשתו ובניו של שואל הוא משאילו אמנם בחזרה אם החזירו ביד אשתו ובני ביתו של בע"ה לא מפטר הנפקד או השואל עד שיחזירנו בידו של בע"ה ובכי הא לא אמרינן ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד או משאיל ולא מפטר אא"כ אשתו נושאת ונותנת בתוך הבית או אחד מבני ביתו ושכ"כ מרן בבדק הבית ורש"ל יע"ש ועיין למרן החבי"ב שם הג"הט אות מ"ט ובתשו' מהרשד"ם סי' קל"ג ובדברי הרב ראש יוסף אות פ"ז דקפ"א ע"א שהעלה לענין הדין וז"ל ונראה לי לענין הדין של נדון זה שאם ראובן מודה ששלח לבנו הקטן והאמין שמעון ונתן לו ונאבד פטור שמעון כיון שברשות ראובן שלח לו ואם ראובן כפר ואומ' שהוא לא שלח בעבור המשכון ושמעון שנתנו ביד בנו בין קטן בין גדול הוא חייב באחריותו בין שיהיה משכון בין שיהיה פקדון חייב שמעון באחריותו עד שיגיע ליד המפקיד ואפילו שיאמר זה שהוליכו שזה שלחו מ"מ אינו נאמן להפסיד לראובן כל זמן שלא יאמר ראובן שהוא שלחו ואפילו שבועה אין עליו דאין שמעון טוען עליו בריא אלא שאם שליח זה שנאבד מידו הוא פטור על מה שנאבד מידו ואמר שראובן שלחו צריך לישבע להכחיש כנ"ל ואם שמעון יאמר לראובן אתה אמרת לי שאשלחהו ע"י בנך הקטן ועשיתי על פיך וראובן מכחישו ישבע שמעון שהוא כדבריו ופטור הרי שהסכים לענין דינא כמ"ש הש"ך ז"ל:<br>'''  ומשמע '''  מדבריהם שאם בתוך ימי השאלה לקחו בני ביתו של שואל דבר המושאל ונאנס מידם או אבדוהו בפשיעה באנו למחלוקת רבינו ודעימיה עם ר"ת ודעימיה אי מיחייב השואל או לא וכמ"ש לעיל מזה כיון שלפי דבריהם אין חילוק בין נפקד לשואל דכי היכי דבנפקד אמרינן כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד ה"נ בשואל אמרינן הכי דע"ד אשתו ובניו הוא משאיל ולדעת רבינו אם אשתו ובניו של שואל אבדו או נאנס מידם דבר הנשאל דינו של משאיל עמהם ולא עם השואל ולדעת ר"ת כל שאין להם לשלם מיחייב השואל לשלם מיהו לפי מ"ש לעיל מזה בשם מהרש"ך בתשו' אפילו לדעת רבינו לא מפטר שואל דהו"ל כש"ש שמסר לש"ח דחייב הנפקד הראשון אפילו רגיל בע"ה להפקיד ביד השומר הב' ואפשר דאף הש"ך לא נחלק עם הסמ"ע אלא דוקא לענין נפקד דהחזיר ליד אשתו וב"ב של משאיל דלדעת הסמ"ע הויא חזרה ופטור הנפקד משא"כ בשואל דאם החזיר ביד אשתו וב"ב של משאיל חייב ולא הויא חזרה וע"ז נחלק הש"ך דאין חילוק ביניהם לענין זה ובין בנפקד ובין בשואל לא הויא חזרה עד שיחזיר ביד הנפקד או ביד המשאיל עצמו אמנם לענין תוך ימי השאלה ודאי דיש חילוק בין שואל לנפקד דאע"פ דבנפקד אמרינן כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד ולדעת רבינו אין למפקיד על הנפקד כלום אלא דינו של מפקיד אינו אלא עם אשתו וב"ב לגבי שואל ודאי דינו עם השואל עצמו כמ"ש בתשו' מהרש"ך כמדובר כנלע"ד ועיין להרב בני אהרן בביאורו לה' פקדון דקמ"ה ע"ב וג' שהעלה דבר זה במחלוקת דלדעת מהר"ם ז"ל בתשו' בין בנפקד ובין בשואל ולוה כל שהחזיר ליד אשתו וב"ב של מפקיד ומשאיל ומלוה פטור ולדעת הרא"ש ורבינו והרשב"א בכל גוונא חייב עד שיחזיר ליד המפקיד או המשאיל או המלוה בעצמו ועיין במה שהקשה ע"ד מוהר"ם ממתני' דפרק השואל יע"ש ועיין להרב מח"א בה' שומרים סימן ל"ד ויש לעמוד קצת בדבריו וכעת אין הפנאי מסכים:<br>'''  ולענין '''  הלכה אפילו למ"ש הרב בני אהרן ז"ל הנה מוהר"ם ז"ל יחיד הוא בדבר ואין המוחזק יכול לומר קי"ל ובין נפקד ושואל ולוה שהחזירו ליד אשתו וב"ב של בע"ה כל שאינן נושאים ונותנים בבית בע"ה לא מפטרי עד שיחזירו לידו של בע"ה עצמו כמ"ש הש"ך ומרן בבד"ה והרשד"ם כנלע"ד ועיין בהסמ"ע סימן קכ"א סקח"י מ"ש בשם מוהרי"ל ז"ל שנראה מדבריו דאף לוה שהחזיר לב"ב של מלוה נפטר מחיובו יע"ש :


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}