עריכת הדף "שרשי הים/נערה בתולה/א" (פסקה)

== ב ==

{{מרכז|{{גופן|4||'''שורש דין חזקת אנוסה או מפותה'''}}}}

'''כל הנבעלת בשדה הרי זו בחזקת אנוסה כו' וכל הנבעלת בעיר הר"ז בחזקת מפותה.''' כלומר ונ"מ לדמי הצער דאיכא בין אונס למפתה דכשהאיש והאשה מחולקים בטענותיהן והיא אומרת אנסת אותי וחייב אתה לאבי אף בדמי הצער והוא אומר לא כי אלא פיתיתי אותך ופטור אני מדמי הצער חזינן אי שניהם מודים שהמעשה היה בשדה חזקת השדה הוא שהייתה אנוסה ומשלם לאביה אף דמי הצער ואם שניהם מודים שהיה בעיר חזקת עיר הוא שהיתה מפותה ומשלם לאביה שאר הדברים חוץ מהצער ובשאין לה אב דאז קנס וב"ופ לעצמה וכשהיא מפותה אין לה לא קנס ולא ב"ופ דאחוליה אחילתיה כדמוכח בריש אלו נערות דל"ב ובריש פ' נערה ד"מ וכמ"ש מרן כ"מ לקמן בפ"ב הל' י' נ"מ לכל הדברים דאם היה המעשה בעיר דעומדת בחזקת מפותה פטור המפתה בכל ואם היה המעשה בשדה והיא בחזקת אנוסה חייב בכל.<br>''' וכתוב '''  בהשג' הראב"ד וז"ל חיי ראשי חזקה זו איני יודע מה תועלת יש בה אם יש שם עדים יבואו ויעידו ואם אין שם עדים קנס אין שם ואם לענין ג' דברים אם יש טענה ביניהם זה כלל גדול בדין המע"ה והעיר והשדה שוות הם עכ"ל הנה זה שכתב הרב דכשאין עדים בדבר קנס אין שם אלא ג' דברים הוא דאיכא בינייהו לפי מ"ש אף ג' דברים ליכא בינייהו אלא כשאין לה אב דלפי טענתה שהיתה אנוסה חייב בבושת ופגם וצער לעצמה ולפי טענתו שפיתה אותה פטור מכולם אבל כשיש לה אב שאפילו היתה מפותה כדבריו חייב בבושת ופגם וכמ"ש רבינו לקמן בפ"ב הל' י"ב ליכא בינייהו אלא צער בלבד וחדא מינייהו נקט הראב"ד ז"ל ומ"ש דכל שאין עדים בדבר זה כלל גדול בדין המע"ה והעיר והשד' שוות הן כוונתו ז"ל דאע"ג דאיכא בשדה חזק' דאנוס' כל דליכא עדים בדבר אלא שהוא הודה שהיה המעש' בשדה מהמנינן ליה במ"ש שהיתה מפותה במיגו דאי בעי אמר בעיר היה או להד"מ דאע"ג דעכשיו שהוא אומר שהיה בשדה איכא חזקה דאנוסה והו"ל כמיגו במקום חזקה אפ"ה מהימן ולא מפקי' מיניה ממונא דמיגו במקום חזקה אי אמרינן או לא בעיא דלא איפשיטא היא בפ"ק דב"ב ד"ה ע"ב ופסקו הפוסקים ז"ל דמספקא לא מפקינן ממונא מיד המוחזק וכמו שבא הדבר מבואר בדברי מרן ב"י ח"מ סי' ע"ח ולהרב ש"ך שם ס"ק י"ט ובכללי המיגו שלו שם סי' פ"ב סק"י וע"ש.<br>'''  ומרן '''  כ"מ ז"ל ישב דברי רבינו ז"ל דמיירי בדאיכא עדים על עיקר המעשה והמה ראו אם היה בעיר או בשדה אלא שלא ידעו אם היה באונס או ברצון אם היה בעיר חזקה שהיא מפותה אם לא צעקה ולא העידו העדים ששלף חרבו עליה ואם היה בשדה חזקה שהיא אנוסה עכ"ל ומבוארים דבריו דאי ליכא עדים בדבר על עיקר המעשה אף רבינו אזיל ומודה לדברי הראב"ד ז"ל שאפילו הודה האיש שהיה המעשה בשדה מהימן במ"ש שהיתה מפותה ולא מהני חזקת השדה כלל והיינו מהטעם שכתבנו דאז מהימן האיש במיגו ועיין למהר"ם אלשקר בסימן צ"ד שדבריו תמוהים בזה יע"ש ולפי האמור בטעמו של הראב"ד דלא השוה העיר והשדה אלא בדליכא עדים מטעם דאית ליה לאונס מיגו כדאמרן הנה לענין איסורא דאשת איש שזינתה אפשר דאזיל ומודה דחזקת עיר שהיתה מפותה ואסורה לבעלה וחזקת שדה שהיתה אנוסה וכ"כ מהר"ם אלשקר בסי' ע"ז וצ"ד, וראיתי למרן החבי"ב ז"ל בסי' קע"ז הגהת הטור אות ב' שתמה עליו דא"כ מאי מקשה הראב"ד לרבינו חזקה זו איני יודע מה תועלת יש בה כו' כיון דמהני חזקה זו לענין איסורא היכא דליכא עדים יע"ש וזו אינה קושיא לדעתי הקצרה דמדברי רבינו מבואר דחזק' זו אהני לענין ממונא דאונס ומפת' וע"ז השיגו דלענין ממונ' לא נ"מ מידי דזה כלל גדול בדין המע"ה אבל לענין איסורא ודאי אזיל ומודה והדבר ברור.<br>'''  והרב '''  מ"ל ז"ל כתב וז"ל נראה בעיני דלא אמר רבינו חזקה זו אלא לומר שאם ראוה עדים מרחוק ולא ידעו אם באונס אם ברצון דבעיר אינה נאמנת לומר אנוסה הייתי ליטול הצער ולהנשא לו בע"כ ובשדה נאמנת ודנין בה כדין אנוסה אבל לעולם אם טענה בין בעיר בין בשדה שהיתה אנוסה משביעין אותו על טענתה כדי לפטור עצמו מן הצער ולא אמרי' כיון שלפי דבריו נבעלת בעיר ע"כ מפותה היתה מהאי חזקה דכל הנבעלת בעיר דאטו לא סגי בלא"ה הרי אפשר דבעיר נמי נאנסה ולא תועיל חזקה זו אלא שלא להאמינה ליטול המינו ותדע שהרי כתב רבינו לקמן היא אומרת אנסת אותי והוא אומר פיתיתי אותך נשבע שבועת התורה על דמי הצער ומשלם בושת ופגם ואם איתא נשאל אותה אם טענתה היא שנבעלת שאמרה אנסת אותי טענה כו' אלא ודאי לענין שבועה בין בעיר בין בשדה משביעין אותו שבועת הסת וה"ה למ"מ ודלא כמהרח"ש בא"ה סי' ט"ז שכתב כיון דחזקה דעיר מפותה היא אינה יכולה להשביעו אם טענה אנוסה הייתי עכ"ל.<br>'''  ובדברי '''  הרב מ"ל הללו נדרשתי מאת מורינו הרב המופלא מקור מים חיים נר"ו לגלות דעתי בכוונת דבריו וכה הייתה תשובתי, אחרי נשיקת מדרך כפות רגלי אדוני בכריעה והשתחויה על אפים הנה באתי היום בהורמנותיה דמר להרצות לפניו קוצר דעתי החלושה בדברי הרב מ"ל ז"ל אשר מר ניהו רבא מבקש לו תבונות בכונת דבריו כי לכאורה באו משוללי הבנה דמאחר שהקדים הרב ז"ל וכתב דכל דאיכא עדים בדבר דוקא בעיר אינה נאמנת האש' לומר אנוסה הייתי ליטול הצער ולהנשא לו בע"כ אבל בשדה היא נאמנת לומר אנוסה הייתי ודנין בה כדין אנוסה משום דאית לה חזקה איך חזר תכ"ד וכתב אבל לעולם אם טענה בין בעיר בין בשדה אנוסה הייתי דמשביעין אותו על טענתה דלפ"ז העיר והשדה שוות הן דלעולם האיש נאמן בשבועה ומאי אהני לן חזקת העיר וחזקת שדה כיון דלא נ"מ מידי ועוד דלפי מה שסובר השתא דאפילו בשדה דאית לה לאשה חזקת אנוסה האיש מהימן בשבועה מה זה שכתב אחר כך ולא תועיל חזקת מפותה בעיר אלא לשלא נאמין אותה על טענתה ליטול ממנו דמבוארין דבריו דכל דלית ליה חזקה המסייעו מהמנינן לדידה שתטול ממנו וזה הפך מ"ש תחילה דאפי' בשדה משביעין אותו על טענתה ואף אם נאמר שזה שכ' דבין בעיר בין בשדה משביעין אותו באו הדברים שלא בדקדוק דודאי אזיל ומודה הרב ז"ל דבשדה היא נאמנת ותטול והוא ז"ל לא בא אלא לומר דבעיר אע"ג דמסייע ליה החזקה דמפותה לא מהימן בלי שבועה הפך מ"ש מהרח"ש ז"ל מלבד מה שיש בזה מהדוחק דמדאיכפל תנא ותני זה פעמים כלשון הזה דבין בעיר בין בשדה משביעין אותו ש"מ תנא דוקנא הוא עוד בה מה טעם יש לחלק בין החזקות ולמה בחזקה דעיר לא מהמנינן לאיש בלא שבועה משום דאמרינן אטו לא סגי בלא"ה דאפשר דבעיר נמי נאנסה ובשדה מהמנינן לדידה שתטול ולא אמרינן מהאי טעמא דאטו לא סגי בלא"ה דאפשר דבשדה נמי נתפתתה ועוד דמה זו ראיה מצא לדבריו מדברי רבינו לקמן בפ"ב גבי היא אומרת אנסת אותי כו' ואם איתא נשאל אותה על טענתה כו' דאטו לדידיה מי ניחא דלדידיה נמי תקשי אמאי סתם וכתב משביעין אותו נשאל אותו אם יאמר שהיו בשדה תהיה היא נאמנת ותיטול שהרי לדידיה חזקת שדה אלימא טובא דמהמנינן לדידה שתטול ממנו.<br>'''  כי '''  ע"כ נלע"ד בירורן של דברים דודאי מילתא דפשי' טובא היא דכל דאיכא עדים על עיקר המעשה שראו הדבר מרחוק והמה ראו אם היו בעיר או בשדה אלא שלא ידעו אם היה תחילתו באונס או ברצון דאהני חזקת השדה להאמינה לדידה ולדון אותה בחזקת אנוסה וכמו שהקדים הרב וכתב בפתח דבריו אבל כשאין עדים על עיקר המעשה ועל פיהם וטענתם של האיש והאשה אנו עתידין ליתן את הדין אז ודאי אם טענה האשה בין בעיר בין בשדה שהיתה אנוסה והוא אומר דמפותה היתה אז מהמנינן ליה אפי' בשדה דאית לה חזקה דאנוסה במ"ש שהיתה מפותה ובשבועה והטעם דכל דליכא עדים אית ליה מיגו ומיגו במקום חזקה בעיא דלא אפשיטא היא בפ' קמא דב"ב ומספיקא לא מפקינן ממונא יע"ש, ובדליכא עדים על עיקר המעשה הוא שכתב הרב מ"ל דבין בעיר בין בשדה משביעין אותו על טענתה ושיעור דבריו כך הוא דמתחילה הקדים וכתב דנראה בעיניו דלא אמר רבינו חזקה דמהמנינן לאשה בחזקה דשדה אלא בדאיכא עדים על עיקר המעשה אבל כל דליכא עדים לא מהמנא ואח"כ כתב דלעולם כלומר אפי' יהיה האופן דליכא עדים בדבר דמהמנינן לאיש בין בעיר בין בשדה לא מהמנינן ליה בלי שבועה אפילו בעיר דאית ליה מיגו דלהד"מ וחזקה דמפות' מטעמא דאטו לא סגי בלא"ה וע"ז כתב ולא תועיל חזקה דעיר אלא שלא להאמינה ליטול ממנו כלומר דממ"ש רבי' דחזקה דעיר שהיא מפותה משמע לכאורה דבא לומר דכיון דאיכא חזקה דמפותה מפטר בלא שבועה דאי לא למנ"מ כתב כן כיון דבין בדאית ליה חזקה דמפותה ובין היכא דלית ליה חייב שבועה לזה כתב דאה"נ דלא היה צריך לומר אלא דחזקת שדה שהיא אנוסה דבחזקת עיר שהיא מפותה לא נ"מ מידי אלא שכתב כן לומר שאינה בחזקת אנוסה כחזקה דשדה שאלו היה כן היתה נאמנת ותטול ודוקא בדאיכא עדים על עיקר המעשה דבהכי מיירי רבינו ז"ל כמו שהקדים הרב בתחילת דבריו.<br>'''  ומ"מ '''  נלע"ד שאף בשדה דמהימנינן לאשה שהיא בחזקת אנוסה ותטול לא מהימנינן לה בלי שבועה מהטעם הזה שכתב הרב דאטו לא סגי בלא"ה, ואפשר דבשדה נתפתתה ובריש כל הנשבעין שנינו שהנחבל הוא מהנשבעין ונוטלין וזו ג"כ מכללן היא אלא שהרב ז"ל עדיפא מינה אצטריך לאשמועינן דאפי' לגבי דידיה דאיכא תרתי לטיבותא חזקת עיר מפותה ומיגו וחזקה דממונא אפ"ה משביעין אותו כ"ש לגבי דידה דלא מהימנא אלא בשבועה דלית לה אלא חזקה דשדה לחודה וע"ז הביא ראיה לדבריו דאפי' בעיר ואפי' היכא דליכא עדים משבי' אותו על טענתה ממ"ש רבינו לקמן בפ"ב גבי היא אומרת אנסת אותי והוא אומר כו' דמשביעין אותו שבועת התורה כמודה מקצת וע"כ דמיירי בדליכא עדים על עיקר המעשה מדחייבו שבועת התורה משום מודה מקצת שהודה על הבושת והפגם וכפר בצער ואי איכא עדים בעיקר המעשה לא הוי מודה מקצת וכמ"ש רבינו בפ"ב מה' טוען דכל שלא היה יכול לכפור בדבר לא מקרי מ"מ ואי איכא עדים בדבר הרי אינו יכול לכפור מעתה כיון דרבינו מיירי בדליכא עדים על עיקר המעשה אין מקום למה שהקשינו לדברי הרב דלדידיה תקשי אמאי סתם וכתב דמשביעין אותו דנשאל אותה ואם תאמר שהיו בשדה תהיה האשה נאמנת דכל דליכא עדים אפי' שיאמר שהיו בשדה האיש נאמן משום דאית ליה מיגו דלהד"מ או היה בעיר, באופן עלו ובאו דברי המ"ל דבר דבור על אופניו אין בהם נפתל ועקש לקוצר דעתי החלושה ואם בעיני דמר דשפיר חזו יכשר הדבר מה טוב ואם אין יהיו דברי כקש ומלאך ה' דוחה והיה שכרי על הדרישה ועל הפרישה ויחי אדוני המלך חיים עד העולם אכי"ר.