עריכת הדף "שפת אמת/פרשת צו/תרנט" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרנ"ט'''}}}}===

ב"ה מפ' צו וע"פ

במד' צו את אהרן הה"ד על כל פשעים תכסה אהבה כו'. זה אהבת התורה כדכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות כו'. ולכן אין עבירה מכבה תורה. וזהו בחי' אהבה רבה. ואהבת עולם הוא בחי' המצות. וצריכין בכל יום לעורר את האהבה וזה הי' כוונת הקרבנות כמ"ש זאת התורה לעולה כו' ולחטאת כו' הכל לעורר בחי' האהבה שהיא התורה ולכן לא לן אדם בירושלים ובידו עון שהתמידין מכפרין. אבל לעורר את האהבה הוא ע"י המצות כמ"ש צו את אהרן והמצות בעשי' דעבירה מכבה מצוה ולכן צריך שמירה ביותר כמ"ש חז"ל ושמרתם את המצות כשם שאין מחמיצין המצה כך המצוה אם בא לידך עשה מיד. ושמירה להמצות הוא בכח הזריזות. וזריזות מצפרא כמ"ש וישכם כו' בבוקר. פי' להיות הראשית בכל יום עבודת הבורא. זה מיד ולדורות שע"י שעושין המצוה בזריזות נשאר מזה דבר של קיימא. ואיתא אור לי"ד בודקין החמץ לאור הנר. כי מצוה ראשונה שקיימו ישראל בי"ד בזריזות כמ"ש וילכו ויעשו כו'. נשאר אור הנר בזה היום לדורות. ובזה הכח יכולין לבדוק ולבער את החמץ:

במד' וזאת תורת זבח השלמים. כי השלמים מיוחדים רק לבנ"י. והוא בחי' השבת פורס סוכת שלום כמ"ש מי שהוא שלם מביא שלמים ולא אונן ע"ש. והרמז שאחר החטא נאמר בעצבון תאכלנה. אבל בנ"י שתקנו החטא נאמר עליהם אכול בשמחה לחמך. וזה החלק שאוכלין הבעלים משולחן גבוה. וכן המשל במדרש בא בנו ונתן לו פרוסה מחוך פיו. וכן היא בסעודת שבת כמ"ש במ"א מזה. ולכן נקראים בני ישראל השולמית:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>