עריכת הדף "שער המלך/מלווה ולווה/ה" (פסקה)

== יד ==

'''שלא ''' 

''' אסרה תורה אלא רבית הבאה מיד לוה למלוה.'''  כתב מרן הב"י ז"ל בי"ד סי' ס' וז"ל כתב המרדכי דשרי לישראל למימר לישראל חבריה לך ולוה לי מעות מפ' ישראל וגם תביא לו הרבית דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מיד לוה למלוה כו' ואי משום שלוחו של אדם כמותו הא קי"ל אין שלד"ע להתחייב שלוחו כו' וכתב מרן ז"ל שאין דעת שום א' מהפוסקים כן כדמשמע מדין ישראל הלוה ברבית ע"י נכרי ונכרי הלוה ע"י ישראל המפורשים בסי' קס"ט יע"ש והרמ"ה ז"ל החזיק בסברא זו וכתב דמההיא דישראל הלוה ברבית ע"י גוי שכ' רש"י ז"ל דיש שליחות לחומרא לק"מ דהתם לא שייך לומר אין שלד"ע הואיל ואין הגוי עובר בשליחותו כי אין איסור לב"נ ברבית אבל אם ישראל שלח לישראל חבירו שרי הואיל ואין שליח לד"ע ע"כ וכן העלה הש"ך ז"ל ס"ק כ"ב כותיה ומטעמיה דמההיא דסי' קס"ט אין ראיה דהרי אמרינן פ"ק דמציעא דכל שאין השליח בר חיובא יש שליח לד"ע וכן פסק המרדכי שם עי"ש ויש לתמוה עליו שהרב ז"ל נסתר מחמתו דבח"מ סי' קפ"ב העלה הרב ז"ל דהלכה כרב סמא דאפילו היכא דהשליח לאו בר חיובא אין שלד"ע וכתב שכן דעת המרדכי והנ"י והר"ן ורוב הפוסקים ושכן נראה מדברי הרי"ף ז"ל פ' הא"מ ואילו הרי"ף ס"ל בההיא דגוי שלוה מישראל כדעת רש"י דיש שליחות לגוי לחומרא כמ"ש מרן ז"ל בסי' קס"ט וכן דעת הר"ן ז"ל ג"כ עי"ש וא"כ איך כתב הרב דהתם שאני משום דהשליח לאו בר חיובא גם בח"מ סי' שפ"ח ס"ק ס"ה דחה שם דברי הרשב"ץ ז"ל שכ' דאם הוחזק למסור המשלח חייב ולא אמרינן אין שליח לד"ע דלא מפטר משום האי טעמא אלא בישראל אבל אם הוחזק במסור לאו ישראל הוא ופסקו מור"ם שם מה"ט דקי"ל דהלכה כרב סמא דכל דאי בעי עביד אע"ג דלאו בר חיובא הוא אין שלד"ע ואפילו גבי גוי ואם כן כפי זה אין מקום למה שפסק כאן בתשובת רש"י ז"ל ודבריו צ"ע. האמנם ראיתי להרב מש"ל ז"ל שכתב דבגוי לא שייך לומר אין שלד"ע אליבא דכ"ע ואפילו לרב סמא דע"כ לא קאמר רב סמא אלא גבי כהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דאע"ג דשליח לאו בר חיובא הוא הרי הם יודעים שמשלחם הוזהר בזה וסובר המשלח שלא יעשה משום דדברי הרב שומעים אבל גבי גוי לא שייך האי טעמא עי"ש ומדברי מוהר"י אבוהב שהביא הרב בצלאל ז"ל בפ"ק דמציעא מבואר דס"ל דבשליח גוי נמי אמרינן אין שליח לד"ע כמו שיראה המעיין שם וכן מבואר ג"כ מדברי התוס' פ"ק דשבועות ד"ג ד"ה ועל הזקן וז"ל ועוד נראה דאפי' רב אדא מחייב היכא דניקף בר חיובא כו' מדלא קאמר איש דאמר לקטן או נכרי אקיף לי גדול דהוי נפקותא לרב אדא כו' הרי בהדי' דס"ל דגבי גוי נמי אמרינן אין שלד"ע ותמהני על הרב ז"ל איך אשתמיט מיניה ודרך אגב אומר נראה שדבריהם תמוהים דאיך אפשר לומר איכא בינייהו איש דאמר לקטן או לנכרי הא קי"ל אין שליחות לגוי וכמו כן אין שליחות לקטן ושמא דס"ל כדעת רש"י ז"ל דיש שליחות לגוי לחומר' וכמו כן ס"ל דיש שליחות לקטן לחומרא והא דתנן השולח את הבערה ביד חש"ו פטור מדיני אדם י"ל דלענין ממון פטור אמנם לענין איסורא החמירו חכמים כנ"ל:<br>'''  ואולם '''  מדברי הרשב"א ז"ל שכתב בפרק הפרה דנ"ב אהא דפריך התם בור של ב' שותפין היכי משכחת לה אי דשוו שליח אין שלד"ע וז"ל קשיא לי דילמא שוו שליח גוי וי"ל דאין שליחות לגוי כו' עי"ש נראה דס"ל כדעת הרב מש"ל דבגוי יש שליח לד"ע אפי' לרב סמא דאי לא כן מאי קשיא לי' דלוקמא בשליח גוי הא אכתי תקשי לרב סמא ומה גם לפמ"ש הש"ך ז"ל סימן קפ"ב שדעת הרשב"א ז"ל לפסוק כרב סמא ומן התימה על הרב ב"י ז"ל דבח"מ סימן שפ"ח הביא תשו' הרשב"ץ ז"ל דלא אמרינן אין שלד"ע אלא בישראל ולא בגוי בלי חולק וא"כ מאי ק"ל הכא לדעת רש"י ז"ל. האמנם אחר העיון נראה שדברי מרן ז"ל נכונים בטעמם דאין כונת קו' לומר דאמאי לא אמרינן התם אין שלד"ע כמו שהבינו ז"ל דהא ודאי פשיטא דבגוי יש שליח לדבר עבירה אלא כונתו להקשות ממאי דאמרי' התם דיש שליחות לגוי לחומרא ובודאי דהיינו טעמא דכיון דכ"ע ידעי דשלוחו של אדם כמותו ולאו כ"ע ידעי דרשת מה אתם בני ברית אמור רבנן דלחומרא יש שליחות משום דמאן דחזי סבר דישראל מישראל שקיל רבית כיון דגוי נעשה שליח לישראל כמ"ש הריב"ש ז"ל בתשו' סימן רע"ז ובשלמא אם נאמר דרבית ע"י שליח ישראל אסור ניחא שפיר דגזרו בשליח גוי גזירה דילמא אתי להלות ע"י שליח ישראל אמנם אם רבית ע"י שליח ישראל מותר מטעמ' דאין שלד"ע אמאי גזרו רבנן כיון דלא אתי לידי איסורא כלל ואם נאמר דהתם ה"ט דכיון דלאו כ"ע ידעי דרשת דמה אתם ב"ב מאן דחזי סבר דרבית מיד לוה למלוה נמי שרי כיון דהגוי נעשה שלוחו של ישראל ושלוחו כמותו א"כ מה"ט נמי נימא הכא דאסור דלאו כ"ע ידעי דינא דאין שלד"ע ואדרב' בהא איכא למיגזר טפי כיון דלחד תי' אמרינן בגמ' דאיכא מאן דסבר דיש שליח לדבר עבירה וגם במעילה וטביחה ומכירה יש שליח לדבר עבירה ודאי דאתו למטעי טפי מההיא דשליחות לגוי דהלכתא פסיקתא היא בכל התורה כולה כנ"ל נכון כונת דבריו:<br>'''  עוד '''  כתב הרב מש"ל ז"ל ודע דברבית דרבנן כגון שהוא דרך מקח וממכר אין ללמוד מתשו' רש"י הלזו דשרי לעשותו ע"י שליח דאפשר דע"כ לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה אלא באיסורא דאורייתא אבל באיסורא דרבנן יש שלד"ע ומוהרימ"ט ז"ל נסתפק בזה ולא הכריח א"ד יע"ש ולע"ד נראה דאפי' אם נאמר דבאיסורא דרבנן יש שליח לדבר עבירה נראה דלדעת רש"י ז"ל רבית דרבנן שרי לעשותו ע"י שליח דכיון דהאי דאסרו חכמים דרך מו"מ היינו משום גזירה שמא יבא לידי איסור דאורייתא כמ"ש רבינו פ"ו מה' אלו איכא למימר דדוקא ברבית הבאה מיד לוה למלוה גזרו דילמא אתי לידי איסור דאורייתא אבל ברבית ע"י שליח דלא אתי לידי איסורא דאורייתא לא גזרו כנ"ל פשוט: ודע שזה שכתבנו דבגוי יש שליח לדבר עבירה לכ"ע נראה דקשה לכאורה ממ"ש הרא"ש בתשו' כלל י"ז סי' ה' והביאו הטור ח"מ סימן שפ"ט וז"ל ילמדנו רבינו מה לעשות באיש שנתפרסם כו' עד וכ"ש אם צוו להורגו דיפה עשו ואע"פ שכתב רבינו חננאל דאין הורגין אותו בידים כו' זה שאומר לגוי להורגו היינו כמו הורדה לבור שאינו מעשה כו' וכן כתב בסי' ג' יע"ש והשתא קשה דכיון דקי"ל שלוחו של אדם כמותו הו"ל כאלו הוא עצמו הרגו בידים וגבי גוי אין שייך לומר אין שליח לדבר עבירה וכן ראיתי למוהרש"ל ז"ל בס' ים של שלמה פרק הגוזל בתרא סימן ן' שתמה עליו כן וכתב עוד שאף שאין שליחות לגוי היינו לקולא אבל לחומרא יש שליחות והוי כאלו הרגו ממש עי"ש האמנם הא ודאי ל"ק מידי דהרא"ש ז"ל לטעמיה אזיל דס"ל כדעת ר"ת דאין שליחות לגוי אפי' לחומרא וכמ"ש הטור ז"ל סימן קס"ט וכך היא מסקנת הרא"ש ז"ל ומהתימא על רש"ל ז"ל איך אשתמיט מניה דברי הטור אלו וע"פ האמור אפשר ליישב מה שתמה מרן הב"י ז"ל על הטור וז"ל ולא ידעתי מנ"ל לרבינו דסובר הרא"ש הכי שהרי בפסחים כתב ב' הסברות ולא הכריע ובתשו' כלל ק"ח סימן י"א כתב דמי יעלה להכריח לקולא כר"ת אף כי יש לומר דאין משם ראיה דס"ל כדעת רש"י ז"ל דהתם לגדור מלתא נתכוון מ"מ מנ"ל שהרא"ש הכריח כר"ת עי"ש אמנם כפי מ"ש נראה דמה שהכריחו להטור ז"ל לומר שדעת הרא"ש כדעת ר"ת הוא מכח תשו' הלזו שהביא הוא בעצמו בח"מ סי' שפ"ח שנראה בהדיא דס"ל דאמרינן אין שליחות אפי' לחומרא ומש"ה לא חשיב לי' כאלו הרגו בידים כדכתיבנ' וע"כ צ"ל דמ"ש בכלל ק"ח הוא לגדור מלתא בעלמא כמ"ש מר"ן ז"ל כנ"ל:<br>'''  ודרך '''  אגב אומר שהוקשה אצלי בדברי הטור ז"ל שכתב שדעת הרא"ש כדעת ר"ת דמותר להלות ברבית ע"י גוי ממ"ש הרא"ש ז"ל בפ' השוכר את הפועלים גבי ההוא דאבעי' לן התם אי שרי ליש' לומר חסום פרתי ודוש בה מי אמרינן כי אמרי' אמירה לגוי שבות ה"מ שבת דאיסור סקילה אבל חסימה דאיסור לאו לא או דלמא ל"ש כתב שם בפשיטות דאיפשיטא בעיין וקי"ל דאמירה לנכרי שבות אפי' באיסור לאו עי"ש והשתא קשה דאיך כתב הכא דשרי להלות ברבית ע"י גוי מטעמא דאין שליחות לגוי הא ת"ל דאסור משום אמירה לגוי שבות ויש ליישב ודו"ק:<br>'''  ולדעת '''  רש"י ז"ל דס"ל דרבית ע"י שליח ישראל מותר מטעמא דאין שליח לדבר עבירה ק"ל מההיא דגרסינן בערכין פ' שום היתומים דפריך לרב אשי דאמר אין נזקקין לנכסי יתומים אלא א"כ רבית אוכלת בהן ממתני' דקתני שום היתומים ל' יום ומכריזין בבקר ובערב במאי עסקינן אילימא בבע"ח גוי מי ציית דינא אלא פשיטא בבע"ח ישראל ואי דקא אכיל ריביתא מי שבקינן ומשני לעולם בבע"ח גוי שקבל עליו לדון בדיני ישראל א"ה רבית נמי לא לשקול בקבל עליו לזו ולא קבל עליו לזו ע"כ והשתא לפי שיטת רש"י ז"ל אמאי נחית לאוקמיה בבע"ח גוי ובקבל עליו לדון בדיני ישראל לוקמא בבע"ח ישראל ובמלוה ע"י שליח וכן ק"ל לשיטת ר"ת ז"ל דס"ל דמותר להלות ע"י גוי אמאי לא מוקי לה בהכי ובשלוה ע"י שליח גוי דאפי' באומר תנם לו ותפטר ס"ל לר"ת דשרי כמ"ש הב"ח שם ושוב מצאתי בהגהות מימוני בתשו' דשייכי לה' אלו סי' י"ד שהוקשה לו מסוגי' זו לדעת הסוברים דמעות של עניים מותרין להלותם בריבית קצוצה דאמאי לא מוקי לה בשלוו עצמן והמעות של צדקה ותי' דלרווחא דמילתא נקט יע"ש:<br>'''  ומעתה '''  תמה אני על מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' קמ"ד שהוקשה לו מסוגיא הלזו למה שרצה לומר דרבית של דבריהם מפקינן מיתמי ליתמי משום דכיון דמכח אביהם חל שעבודם וזקפן עליו במלוה בתר זקיפה אזלינן דאמאי לא מוקי לה למתני' בכה"ג בראובן שלוה מן היתומים ברבית של דבריהם ומת לוה והוא נפרע מנכסי יתומים ותי' עי"ש ושוב הוקשה לו על סברת הרשב"א ז"ל דס"ל דמעות של עניים מותרים להלוותם בריבית קצוצה ותירץ יע"ש ולא ידעתי איך לא שת לבו להקשות לס' רש"י ור"ת שכתבנו דלא שייך שום א' מן התי' שתי' הוא ז"ל וא"כ ע"כ צ"ל דתלמוד' חדא מינייהו נקט וכמ"ש בהג"מ ולפי הנר' אישתמט' מיניה גם מה שרצה לת' דכיון דקיימ"ל כר"ע דאמר אין משתכרין בשל הקדש ואף לא בשל עניים דחיישינן לפסידא ואפי' עלו הקרקע דלמא משתתף הלכך לא שרי להלות מעות עניים אלא שיהיו בטוחים במשכון וכגון דהבא פריכא בהא לא שייך שום היתומים למכור קרקע ולפדות המשכונות הוא דבר תמוה דבפ' ב' דייני גזרות דף ק"ו אמרינן דטעמא דאין משתכרין בשל עניים היינו משום דילמא מתרמי להו עניא וליכא למיתבא ליה ולפי זה אפי' על משכון על דהבא פריכא אין משתכרין בשל עניים ותו דלפי טעם זה דדילמא מתרמי להו ענייא משמע ודאי דהיינו דוקא בצדקה העומד לחלק לעניים דסמכי נפשייהו עילוה אבל צדקה שנותנין שיהיה הקרן קיים והפירות להאכיל לעניים ודאי דשרי וכמ"ש בהג"מי וא"כ אכתי תיקשי דלוקמא בכה"ג וכן ראיתי להרב מש"ל ז"ל שתמה עליו כן בפ"ד מה' אלו הלכה י"ד יע"ש ואפשר ליישב דבריו דס"ל ז"ל דכיון דבירושלמי אמרינן דטעמא דאין משתכרין בשל הקדש ועני' דחיישינן לפסידא איכא למימר דתלמודא דידן לא פליג אטעמא דירושלמי דתלמודא דידן הא קמ"ל דאפי' ע"י דהבא פריכא דליכא למיחש לפסידא אפ"ה אם הם מעות העומדות לחלק לעניים אין משתכרין בהם משום דחיישינן דילמא מתרמי ליה ענייא ומיהו תלמודא דידן אזיל ומודה דכשלוה ע"י משכון אפ"ה בצדקה שנותנין שיהא הקרן קיים אפ"ה אין משתכרין מטעמא דחיישינן לפסידא וכן נראה מדברי הרע"ב ז"ל פ"ד דשקלים מ"ג כתב שם כטעמא דתלמודא דידן ואלו בפ"ו דערכין כתב כטעמא דירושלמי דה"ט דחיישינן לפסידא וכ"כ רבינו ז"ל שם משמע דס"ל דתרווייהו איתנייהו ולא פליגי ומ"ש מוהרימ"ט דשרי להלות מעות עניים ע"י משכון היינו בצדקה שנותנין שיהא הקרן קיים דאז לכולהו טעמי שרי כנ"ל נכון ליישב דבריו ודו"ק ואין להקשות לדעת רש"י ז"ל דרבית ע"י שליח מותר מטעמא דאין שלד"ע דהא מד"ש מיהא חייב כדאמרינן בשמעתין וכן ראיתי להרב פרח מטה אהרן ח"א סי' נ"א שכתב שטעם החולקים על סברת רש"י וס"ל דרבית ע"י שליח אסור אע"ג דבכוליה תלמודא קי"ל דאין שלד"ע משום דמדי"ש מיהא חייב ויש שלד"ע כדאמרינן בשמעתין יע"ש דהא ודאי בורכא היא דע"כ ל"ק בשמעתין דמדי"ש חייב אלא דוקא באומר לחבירו צא והרוג את הנפש משום דגרם שיהרג ע"י כמ"ש רש"י ז"ל כיון דע"י נעשית העבירה מחייב מיהא מדי"ש אמנם הכא בריבית ע"י שליח כיון דאין כאן עבירה כלל שהרי השליח לא עשה שום איסור מהיכא תיתי שיהיה אסור מדי"ש וזה פשוט. כתב מהר"ם די בוטון ז"ל דקפ"ח ע"ב והביאו הרב כנה"ג ז"ל סי' קפ"ב בהגהת הטור אות כ"ב דאם המשלח אנס את השליח והפחידו בדברים מחייב משלחו יע"ש ומההיא דפ' הפרה דכתיבנא לעיל נראה דאפי' בשאנס את השליח אשלד"ע דאל"כ אמאי לא מוקי לה בשאנסוהו ושוינהו שליח כנ"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}