עריכת הדף "שיחה:ירושלמי/תרומות/ג/א" (פסקה)

== בהא דל"א בקישות המרה ס"ט ברה"י ==

אית בנדה ג. השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע כו'. ועי' ברש"י שם נו. דכל הטהרות שנמצאו במבוי מיום כיבודו טמאין. ובפשוטו משמע אף באופן דאין וודאות שנגעו בשרץ גם אם היה שם. וכן מבו' במשנה אחרונה פ"ז מ"ב בד"ה השרץ דמלבד הספק על השרץ איכא ספק מגע ע"ש. והא דלא מוקמי' לטהרות אחזקתייהו צ"ל דמיירי ברה"י דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא וכמ"ש הרמב"ם בפיה"מ שם.   ואף דכ' התוס' ב. ד"ה מעל"ע, דלא אמרי' ס"ט ברה"י לטמא למפרע, וכן צ"ל כאן גופא למש"כ הראשונים שם דגם למסקנא דטעמא משום תרתי לריעותא לא הוי ודאי טומאה רק ספק לתלות, ואמאי לא מטמאינן ודאי משום רה"י, ועכצ"ל משום דלא ילפי' מסוטה לטמא למפרע, צ"ל דכ"ז בנוגע לספק אם השרץ שמצאנו היום היה כבר אתמול לגבי זה אמרי' דלא נתחדשה הלכה לטמא ברה"י מכח ריעותא שמצאנו היום לספק על אתמול, אבל בנוגע לספק אם הטהרות נעשו באותו מקום במבוי שנמצא בו השרץ הך ספיקא אינו ספק דלמפרע, דגם בלא הריעותא שנמצא השרץ הספק היה קיים באיזה מקום נעשו הטהרות [אלא שלא היה בו נפק"מ], והלכך לגבי זה שפיר דיינינן דין רה"י לנקוט שהטהרות היו באותו מקום שיתכן שהיה בו שרץ באותו הזמן.

[והא דלא מהני חזקת הטהרות לטהר משום הספק שלא היה השרץ כאן אתמול, י"ל דזה כמו ודאי נגע, דאחר שלגבי המבוי אנו דנים אותו כספק שיש בו שרץ על אותה שעה, לא מהני חזקת הטהרות לומר שלא היה בו שרץ, עכ"פ לגבי תרומה וקדשים, כמ"ש הראשונים של"מ חזקת הטהרות בנדה משום ודאי נגע. א"נ י"ל דתרתי לריעותא כשם שמהני לספק כנגד חזקת המבוי כן מהני לספק כנגד חזקת הטהרות.]

אכן צ"ע דבמשנה הכא איתא גבי קישות המרה דהוי ספק אוכל, שאם נטמא הקישות ואח"כ ספק נגעו בו טהרות ברה"י, טהור, משום דהוי שני ספיקות, וביארו המפרשים דאיכא ס"ס ספק דלמא הקישות אינו אוכל ולא קיבל טומאה כלל ואת"ל אוכל הוי ספק אם נגעו בו הטהרות, ואע"ג דקיי"ל דגם ס"ס טמא ברה"י, ה"מ היכא דחייל דינא דרה"י על ב' הספיקות, אבל הכא דלגבי הספק של הקישות לא שייכא דינא דרה"י דהא הוי ספיקא דדינא, בכה"ג מטהרינן משום ס"ס. [עי' בגליוני הש"ס מה שביאר בזה.] ומעתה קשה דה"נ איכא שני ספיקות, ספק על השרץ אם היה במבוי אתמול וספק על הטהרות אם היו באותו מקום, ולגבי הספק של השרץ ליכא דינא דרה"י דהוי ספק דלמפרע, וא"כ הו"ל לטהר משום ס"ס כמו התם בספק נגע בספק אוכל.

י"ל דהתם הרי אין הכרעה על הקישות אם היא מרה, כיון דהוי ספיקא דדינא ואדרבא הדין מוכרע דהאוכל נשאר בחזקת טהרתו, אבל הכא אמנם דמצד ס"ט ברה"י ל"ש על הספק של השרץ כיון דהוי למפרע, אך מ"מ ספק זה מוכרע מצד התרת"ל למסקנא, או מצד חזקה דהשתא, והדין נשאר דהוי ספק. [[משתמש:בן עזאי|בן עזאי]] ([[שיחת משתמש:בן עזאי|שיחה]]) 22:58, 8 ביוני 2020 (UTC)