עריכת הדף "רש"ש על המשנה/זבחים/א" (פסקה)

== א ==
'''ברע"ב ד"ה אלא כו' אלא ה"ק אם כו' שנשחט לשם נדר [עי' פירש"י ובפי' הרמב"ם].''' משמע דאם שחטו לשם עולת נדבה או חובה אינו עולה ג"כ לשם נדרו. ואולי מדמה לה לחטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם דמסקינן לקמן (ט' ב') דפסולה. אבל יותר נראה לדמותו לתודה ששחטה לשם תודה אחרת דכשרה לקמן (ז) ע"ש בפרש"י ד"ה לא דידיה. וכ"מ לקמן בספ"ד במשנה דתנן והחטאת והאשם לשם חטא. דמשמע דשאר קרבנות לא בעינן לשם אותו דבר דוקא. וכ"מ במנחות (ב' ב') רש"א כו' שהקומץ מחבת לשם מרחשת מעשיה מוכיחין כו'. ואם איתא משכחת לה בכה"ג וע"ש בכל הסוגיא. ואגב עיוני תמהתי על מה שהשמיט הרמב"ם דין השוחט תודה לשם תודת חבירו דפליגי בה רבה ור"ח לקמן (ז):
'''שם בא"ד אבל קרבנות צבור שנשחטו שלא לשמן עלו לצבור לשם חובה שהשחיטה מושכתן כו' '''והוא מפי' הרמב"ם ותמה אני דבגמ' (ד' ע"א) מה לשינוי קדש כו' וישנו בצבור כביחיד וכן איתא בפסחים (ר"ד ס"א, ס"ב, ב'). אח"ז מצאתי לקצת מפרשים אחרונים שהרגישו בזה. וצ"ל שהם מפרשים דהא דאמר וישנו בצבור כביחיד היינו בשאר עבודות חוץ משחיטה. והם לא אמרו אלא בשחיטה דוקא. או דמפרשי כוונת הגמ' דש"ב לא שייך בק"צ אפי' לכתחלה כיון דאין בעליו מיוחדים. ובש"ק שייך עכ"פ לכתחילה. או דמפרשי דהא דסכין מושכתן למה שהן. היינו משום דלב ב"ד מתנה עליהם עי' לקמן (ו' ב') ובפרש"י וכ"כ התוי"ט אבל מדין תורה פסיל להו שלא לשמן אף בשחיטה ועמש"כ בביצה (כ' ב'). אמנם הרמב"ם בחבורו פט"ו מהל' פסהמ"ק תבריה לגזיזיה ומשוה לגמרי ק"צ לקרבן יחיד אף בשחיטה שלא לשמו:

'''שם ד"ה וחטאת כו' מחטאתו אשר חטא שתהא לשם אותו החטא.''' ועי' תוס' (ט' ב') ד"ה ושחט כו'. ותימה על התוי"ט שלא העיר עליו בזה:

'''שם [בתורע"ק אות ה' ותמוה לי על הרע"ב והרמב"ם כו'.''' נ"ב על פי' הרמב"ם כבר קדמו בזה הפנים מאירות (ועי' בח"נ) והשעה"מ בפט"ו מהל' פה"מ ה"א, ע"ש שהעיר ג"כ על המהרש"א בביצה ע"ש. וכן המ"ח העיר ג"כ על פי' הרמב"ם והרע"ב. מהגרמ"ש ז"ל]: