עריכת הדף "רע"ב/שבת/א" (פסקה)

==א==
'''יציאות השבת.''' הוצאות שמרשות לרשות האמורות אצל שבת, והכנסות נמי קא קרי יציאות הואיל ומוציא מרשות לרשות. והאי דתני יציאות ולא תני הוצאות, לישנא דקרא נקט דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/טז#כט|שמות טז כט]]}} אל יצא איש ממקומו, ומיניה דרשינן הוצאה, אל יצא איש עם הכלי שבידו ללקוט המן:

'''שתים שהן ארבע.''' שתים מן התורה, הוצאה והכנסה לבעל הבית העומד בפנים ברשות היחיד, ועל שתים אלו חייב על שגגתו חטאת, ועל זדונו כרת, ועל התראתו סקילה, כמו בכל שאר מלאכות של שבת:

'''שהן ד'''' מדבריהם הוסיפו שתים, לאסור לכתחלה היכא שהמלאכה נעשית ע"י שנים זה עוקר וזה מניח, דשנים שעשאוה פטורים, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ד#יג|ויקרא ד יג]]}} בעשותה אחת מכל מצות ה', העושה את כולה ולא העושה מקצתה, וכן בכל מלאכות של שבת אמרינן יחיד שעשאה חייב, שנים שעשאוה פטורים:

'''ושתים שהן ארבע בחוץ.''' שתים מן התורה, הוצאה והכנסה לעני העומד בחוץ ברשות הרבים:

'''שהן ארבע.''' מדבריהם הוסיפו שתים לאסור לכתחלה, כשזה עוקר וזה מניח:

'''פשט העני את ידו.''' ובתוכה קופה או הסל שמקבל בו ככרות מבעל הבית. ולהכי נקט הוצאה בלשון עני ועשיר, דאגב אורחיה קמ"ל דמצוה הבאה בעבירה אסורה וחייבין עליה:

'''ונתן לתוך ידו של בעל הבית.''' דעביד ליה עקירה מרשות הרבים והנחה ברשות היחיד:

'''או שנטל מתוכה והוציא.''' החפץ, והניח ברשות הרבים, דעביד עקירה והנחה:

'''העני חייב.''' שעשה מלאכה שלימה. והרי שתים מן התורה לעומד בחוץ. ואע"ג דבעינן עקירה ממקום שיהיה בו ד' טפחים על ד"ט והנחה במקום שיהיה בו ד' על ד', וליכא, דיד העני ובעה"ב אין בה מקום שיהיה ד' על ד', אמרינן בגמ' דידו של אדם חשובה כד' על ד', כיון שהיא עשויה להניח בה וליטול ממנה חפצים ואפילו גדולים הרבה:

'''ובעה"ב פטור.''' פטור ומותר גמור, דהא לאו מידי עבד:

'''פשט בעל הבית כו' בעל הבית חייב.''' הרי שתים מן התורה לעומד בפנים:

'''פשט העני כו'''' דעביד העני עקירה מרשות הרבים:

'''ונטל בעל הבית מתוכה.''' והניח בפנים, ועביד ליה בעל הבית הנחה ברשות היחיד:

'''או שנתן לתוכה.''' דעביד ליה בעל הבית עקירה מרשות היחיד:

'''והוציא.''' העני והניח ברשות הרבים:

'''שניהם פטורים.''' שלא עשה שום אחד מהם מלאכה שלימה. אבל אסורים לעשות כן שמא יבואו כל אחד בפני עצמו לעשות מלאכה שלימה בשבת. הרי שתים מדבריהם, אחת לעני בחוץ ואחת לבעה"ב בפנים. והא דלא חשיב שנים לכל אחד, עקירה לעני ועקירה לבעל הבית, הנחה לעני והנחה לבעל הבית, משום דלא חשיב אלא עקירות שהן תחלת המלאכה ואיכא למיחש שמא יגמרנה, אבל הנחות שהן סוף המלאכה לא קחשיב: