עריכת הדף "רע"ב/מעשר שני/ב" (פסקה)

==א==
'''מעשר שני נתן לאכילה ולשתיה.''' דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יד#כו|דברים יד כו]]}} בבקר ובצאן וביין ובשכר ואכלת שם, ושתיה בכלל אכילה. וסיכה כשתיה דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קט#יח|תהילים קט יח]]}} ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:

'''לאכול דבר שדרכו לאכול.''' שאם קנה בכסף מעשר פת ונתעפשה, יין והקרים, תבשיל ונבאש, אין מחייבין אותו לאכול דבר שאין דרכו לאכול כדי שלא יפסדו מעות של מעשר שני. אי נמי בקש לאכול תרדין לחין חיין או לכוס חטין חיות, אין שומעין לו, כיון שאין דרכן לאכלן כך:

'''אין מפטמין את השמן.''' לשים בתוכו עקרין וראשי בשמים, משום דבלעי השמן ואזיל לאבוד, שהשרשים אינן נאכלין:

'''ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם.''' משום דבעינן דבר השוה לכל אדם, וזה אינו אלא למפונקים ולמעונגים:

'''אבל מפטם הוא את היין.''' לעשותו ינומולין וכיוצא בהן:

'''נפל.''' לתוך יין של מע"ש כשהוא חוץ לירושלים דבש ותבלין והשביח, חולקין את השבח לפי חשבון, כגון אם היין שוה ב' סלעים ודבש ותבלין שוין סלע והשביחו ועמדו על ד' סלעים, פודה את היין בב' סלעים ושני שליש. סלע:

'''קפלוטות.''' כרתי פורו"ש בלע"ז:

'''השבח לשני.''' ופודה את הפת בשויו, ואין חולקין השבח לעצים של חולין, אלא כל השבח למעשר שני, לפי שאין שבח עצים ניכר בפת:

'''כל ששבחו ניכר.''' ששבח החולין ניכר במעשר שני, שהוסיפו החולין על המעשר במדה ובמשקל, אבל אם לא הוסיפו אלא בטעם אע"פ שנתעלה בדמים מחמת הטעם, אין זה שבחו ניכר: