עריכת הדף "רלב"ג/בראשית/לב" (פסקה)

== ד ==

<big><strong>פרשת וישלח יעקב</strong></big>

'''וישלח יעקב מלאכים וגומר עד ויבא יעקב שלם''' 

'''ביאור דברי הספור''' 

'''זכר''' שכבר שלח יעקב שלוחים ילכו לפניו אל עשו אחיו להשתדל להשלים עמו כפי מה שאפשר ולזה אמר להם כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה והצליחני הש' ית' בביתו ונתן לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ותכף שהגיעוני אלו הקניינים נפרדתי מלבן ושלחתי להגיד לאדוני למצא חן בעיניך וכל זה היה לפרסם לעשו כי הוא לא היה שונא לו ולא ירצה להתרחק ממנו ולהעלים ממנו ענייניו אך רצונו להתנהג עמו כאח עם שכבר פרסם לו בזה המאמר שיעקב אינו עמו במדרגת אדון כמו שברכהו יצחק אכן הוא לו במדרגת עבד וזה ממה שיש בו רושם נפלא להסיר ממנו שנאת עשו ואולם אמר יעקב לשלוחיו כה תאמרון לאדוני לעשו כדי שתתישב בלבם שעשו הוא אדון ליעקב וידברו עמו בדרך מוסר העבד כמו שכת' החכם אבן עזרא והנה באו השלוחים והודיעו ליעקב שכבר עשו שליחותם ושעשו הוא הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו ויירא יעקב לו מאד שיגיע לו נזק מעשו וייצר לו מאד אע"פ שכבר הש' הבטיחו שישמרהו בכל אשר ילך הנה ירא יעקב שמא איננו ראוי לכמו זאת ההשגחה הנפלאה ויעדר ממנו מפני זה הייעוד הטוב וזה כי הייעוד הטוב אינו חוזר כשאין בו תנאי בעצמות. ואולם כשיהיה בו תנאי בעצמות יסור היעוד בסור התנאי בעניין הברכות הכתובות בתורה כשיתנהג במצות התורה למקיימי' מצותה וכבר תמצא שאמ' ירמיהו רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ושב הגוי ההוא מדעתו אשר דברתי אליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרעה בעיני לבלתי שמוע קולי ונחמתי על הטוב אשר אמרתי להטיב לו הנה ביאר לך שהייעוד הטוב והייעוד הרע חוזרים בשנוי המקבלים מטוב לרע או מרע לטוב. ולפעמים יהיה היעוד הטוב באופן שיחוייב שיהיה עמו תנאי ואם לא נזכר והוא כשיעד ה' בטוב מתמיד בכל מקום ובכל זמן כי זה יחוייב ממנו שיהיה שם נאי והוא שיהיה המקבל באופן שתדבק בו ההשגחה האלהית כי אי אפשר שיגיע כמו זה הטוב התמידיי בזולת זה האופן כמו שקדם וכבר ביארנו זה כלו בששי מספר מלחמו' יי' ושם ביארנו שהייעוד הרע יש בו תנאי. ואם לא נזכר והתרנו שם הספקות הנופלות בזה וכאשר שער יעקב זה ירא שמא יגרום החטא וימנע ממנו זה הטוב מצד היותו בלתי ראוי שתדבק בו ההשגחה האלהית בכמו זה האופן הנפלא והיה לו עוד לירא שישחת זרעו לסב' שני' וזה כי זה היה אפשר בזולת בטול היעוד כי כבר אפשר שיקיים לו הש' זרע אחר ולזה השתדל יעקב להציל מה שיוכל וחלק העם אשר עמו וקנייניו לשני מחנות שאם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו אולי תתקרר דעתו וינצל השני והתפלל יעקב לשם יתעל' ואמר אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק השם האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך וטיבה עמך הנני בלתי ראוי לכל החסדים והאמת אשר עשית את עבדך. כי במקלי עברתי את הירדן הזה בבאי לבית לבן ועתה בשובי הייתי לשני מחנות ייטב נא בעיניך שתצילני מיד אחי עשו פן יבא וישחיתני מבלי השאיר לי שריד ואתה הבטחתני שתטיב עמי ותשי' זרעי כחול הים אשר לא יספר מרוב. ועם כל זה הנני מפחד מעשו להיותי בלתי ראוי לכמו זאת ההשגחה הנפלאה. וילן שם יעקב בלילה ההוא ולקח מהבא בידו מהקנינים מנחה לעשו אחיו לפייס דעתו ולהשלי' עמו ושם בכל עדר מהזכרים מה שיספיק לעדר הוא בטבע וזה שהוא שלחו לו עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואיליםעשרים גמלים מניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתונות עשרים ועירי' עשרה ושם כל עדר לבדו וצוה לשים ריוח בין עדר ובין עדר כדי להשביע עינו של עשו כדי שתראה המנחה יותר גדולה וצוה לכל אחד מההולכים אחרי העדרים שיאמר לעשו כשישאלהו למי הוא ולמי מה שלפניו יענו לו לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו גם הנה עבדך יעקב אחרינו. ואולם עשה זה יעקב לשכך חמתו במה שיראה מהפלגת המנחה ומהפלגת הכנע יעקב לו. ותעבור המחנה אצל פני יעקב ר"ל שהוא היה רואה אותה בעברה והיה רואה שעשו כמו שצוה אותם לתת ריוח בין עדר ובין עדר ויעקב לן בלילה ההוא במחנה וקם יעקב בלילה ההוא ויעבר נשיו וביו ושפחותיו וכל קנייניו את מעבר יבוק אחר שעבר הוא בראשונה לנסות עומק המים ומאי זה מקום יכשר יותר שיעבור ונשאר יעקב לבדו להעביר לו קצת קניניו שנשארו שם ויישן שם ונראה לו בנבואה מלאך יי' כאלו הוא איש ולעוצם דבקתו בו וקורבת מדרגת ממנו נדמה לו שהוא נאבק עמו עם שיעקב כבר ראה עניין זה ההתאבקות מפני טרדת דמיונו בעניין עשו וחשב להמציא תחבולות להפילו אם יקום עליו להכותו כי אין מראין לאדם אלא מהרהורי לבו והנה ארך זמן התאבקות עד עלות השחק כי אז הגיע העת שהיה מקיץ יעקב לפי מנהגו והנה נדמה לו שנגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו ואמר ליעקב שישלחהו כי עלה השחר והגיע העת הראוי ליעקב שיפנה לעסקיו ולא רצה יעקב להתיר הקשר אשר ביניהם אם לא יברכהו תחלה ואמ' אליו המלאך שלא יקרא שמו עוד יעקב כי אם ישראל כי הוא שרר עם מלאכי הש' עד שמדרגתו קרוב' למדרגתם ולא נלאה כחו בזה ויהיה שר ג"כ עם אנשים ולא ינוצח ובזה היה ליעקב יעוד מה שלא ינצחהו עשו וישאל יעקב את המלא' מה שמו המורה על מהותו כדי שיושג לו מהותו בשלמותו והודיע אותו המלאך כי מהותו נעלם מאד אי אפשר שישיגהו האדם. וכבר ביארנו זה בראשון ממלחמו' הש' ויברך אותו זה המלאך שם וכאשר הקיץ קרא יעקב שם המקום ההוא פנואל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי והנה זרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו מפני מה שקרהו על כן צוו בני ישראל בהר סיני שלא יאכלו החלק מגיד הנשה שהוא על כף הירך אבל מה שהיה ממנו בזולת המקום הזה לא נאסר להם לאכלו וזה הצווי היה לפרסם ענין זאת הנבואה הנפלאה שהגיעה ליעקב אשר מרוב הדבקות שהיה לו במלאך קרה לו זה המקרה וזה כי התאמנה בנבואה היא מפנו' התורה ואולם אמרנו שנצטוו בה ישראל על הר סיני כי רתוה לא נתנה פעמים כמו שאמרו ז"ל בפרק גיד הנשה וכבר ביארנו סבת זה אל ביאור פריה ורביה בפרשת בראשית ולזה יהיה:

'''השרש''' האחד מזאת המצוה שאינה נוהגת אלא במה שמינו מותר באכילה ממה שיש לו כף כגון בהמה טהורה וחיה טהורה ואולם העוף אין לו כף. ר"ל שיהיה עוגל את העצם ומחזיק בו ולזה איננו נוהג בו וזה כי ענין זה המאמר הוא שמן הבעל חי הנאכלים צריך שנזהר שלא נאכל גיד הנשה וזה מבואר בנפשו וזה כי מניעת החלק מה מהדבר לא תהיה בעצמות אם לא היה הדבר ההוא מותר וזה שאם היה הדבר ההוא אסור לא תהיה המניעה לחלק בעצמות אבל תחיה לכל ולזה יתבאר שהוא נוהג בשליל ובכל אחד מהירכות כי בכל אחת כף ונוהג בנבלות וטרפות שלהם ובבהמת קדשים לפי שמינם מותר באכילה. והנה נסתפק לחכמי התלמוד אם מה שאמר הכתוב אשר על כף הירך ירצה בו שיהיה לו כף לפי המנהג הטבעי או לפי המציאות וה שאם רצה בה מי שיש לו כף על המנהג הטבעי יהיה נוהג בבהמה וחיה אע"פ שלא ימצא להם כף בזה התאר כי הם בטבע שימצא להם כף ולא יהיה נוהג בעוף אף על פי שימצא לו כף בזה התואר כי הוא בטבע שלא ימצא לו כף עוגל העצם ומחזיק בו ואם רצה בזה במי שיש לו כף. לפי המציאות הנה יהיה העניין בזה בהפך ולזה יהיה העניין באלו ספק וספקא דאורייתא לחומרא:

'''והשרש''' השני הוא שלא מנעה תורה מגיד הנשה אלא מה שהיה ממנו על כף הירך לא מה שהיה ממנו בזולת המקום ההוא וזה מבואר ממה שאמר הכתוב אשר על כף הירך ואולם חכמינו ז"ל לעשות משמרת למשמרת התורה אסרו הגיד הנשה כלו והצריכו לחטט אחריו הנה נתבארו אלו השרשים בשלמות בפרק גיד הנשה. וכבר התבאר במה שזכרנו בשרשים הכוללים שגיד הנשה הוא מותר בהנאה וראוי שתדע שאעפ"י שלשון אכילה בא בתורה בגיד הנשה לא יהיה מתנו שיהיה בו כזית כי כבר מנעתהו התורה כביאור היה גדול או קטן ויראה לי שאם רסק וכתש מהחלק האסור מגיד הנשה לא יהיה מחוייב באכלו מהמרוסק אם לא יהיה בו כזית שהרי לא נקרא אז גיד הנשה וזה יתבאר ממה שאמרו בפרק אלו הלוקין במי שרסק תשע נמלות. והנה הסכמנו שיהיה זה ההתאבקות בעת השינה לפי שהוא בלתי אפשר שיראה לאד' מלאך השם בזה האופן בהשתמש בכחותיו הגופיות וכבר הודיענו הרב המורה שכבר נשמט במקומות רבים זכר היות הנבוא' בחלום או במראה להשענו שכל הנבואה היא בזה התואר. ולזה לא זכר בזה המקום שתהיה זאת הנבואה בחלום או במראה ואם יספק אדם עליהו ויאמר איך יתכן שישאר לו מזה זה הרושם בזה שהיה צולע על ירכו כאשר הקיץ נאמר לו שזה אפשר אצלנו לאחת משתי סבות. אמנם האחת היא שכבר נראה התפעל כלי הנפש מהדמיונים שיהיו לאדם בעת השינה לפי שהדמיונים ההם יניעו כלי הנפש הנעה מה וזה שכבר תראה שיחלום האדם והוא שוכב עם אשה ויראה קרי כאלו היה זה פועל שלם בהקיץ וכן תמצא שיחלום האדם שהוא נופל ממקום גבוה ויתנועעו מפני זה איבריו בעת השינה תנועה נפלאה עד שיקיץ בסבת זאת התנועה וימצא עצמו שכבר התנועע תנועה נפלאה וזה מבואר מאד מהחוש. ולזאת הסבה אפשר יקרה לו כשראה כשנקעה כף ירכו בחלום שישאר לו מזה רושם במקום ההוא מצד התנועה תקרא לו אז ולזה אפשר שקרה שמצא עצמו צולע על ירכו כאשר הקיץ. והסבה השנית הוא שכבר יתעורר לפעמים הדמיון מהדברים אשר יתפעל בהם האדם בעת השינה ולזה יקחו הרופאים ראיה חזקה על החולי מחלומו' החולה והמשל שאם יגע הישן בדבר קר יחלום שהוא במים קרים או שכבר ירדה עליו השלג והכפור וממה שידמה לזה. ואם יגע הישן בדבר חם יחלום שהוא באש או שהשמש מכה עליו ומה שדימה לזה וזה דבר אין ספק בו כי החוש יעיד על זה ולזאת הסב' תמצא שכאשר יגבר המותר הזרעי באדם ויתעורר לצאת יחלום שהוא שוכב עם אשה ולזאת הסבה בעינה הנה כשיתחדש לאדם כאב מה בעת השינה יחלום שכבר הוכה במקום ההוא בסבת ריב היה לו עם אדם אחר מה בחלומו וזה ממה שיקראה ג"כ הרב' לפי מה שהושג לנו בחוש. ובהיות העניין כן הנה היה אפשר שקרה ליעקב בסבת העמל שעמל בהעברת כל אשר לו בנחל שנתחדש לו כאב בכף הירך בעת השינה ונדמה לו מפני זה בחלומו של נבואה שיתאבק עם זה האיש ושתקע כף ירכו בהאבקו עמו לפי התאבקו' הנרא' לו והנ' היה זה לפי מה שזכרנו להתאבקו' הנראה לו בעת השינה ג' סבות האחת מהם היא חוזק הדבקו' אשר היה לו עם זה המלאך. והשני' מה ששוטטה מחשבתו בהקיץ להמציא תחבולות להפיל עשו אם יבא עליו להכותו. והשלישית הכאב שנתחדש לו בעת שינה בכף הירך. עוד ספר שכבר נשא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות ועברו השפחות וילדיהן ראשונה ואחריהן לאה וילדיה ואחריהן יוסף ורחל ושם אחרון החביב לו יותר כדי שאם ינצל דבר שינצל היותר חביב לו. והוא עבר לפניהם ונכנע בכל עוז אל עשו עד שכבר השתחוה ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו וכראו' עשו זה ההכנע הנפלא עם מה שראה מהפלגת המנח' רץ לקראתו וחבקהו ונפל על צואריו ונשק אותו ויבכו כמשפט האחים שעמדו זמן רב שלא ראה איש את אחיו. וישא עיניו עשו וירא הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה שהם לך והשיב יעקב שהם הילדים אשר חנן יי' את עבדך ותגשן לעשו השפחות הנה וילדיהן ותשתחון וכן עשו לאה ויליד' ורחל ויוסף כי כן צוה להם יעקב או עשו זה מפני ראותם שהשתחוה יעקב לעשו. ויאמר עשו ליעקב מי הוא שתשוה לך אהבתו ותקות גמולו כל המחנה הזה אשר פגתי כי באמת להפלגת המנחה לא יוכל איש לשלם לך גמול הראוי עליה כראוי לך והשיב יעקב שלא שלח זאת המנחה לתקו' גמול כ"א למצא חן בעיני עשו ודי לו בזה הגמול והשיב עשו שיש לו רב ושלא יקח דבר ויפצר בו ויקח ויאמר עשו אל יעקב נסע ונלך יחד ואלך לרגליך ויאמר אליו אדני יודע כי הילדים רכים כי כבר היה בהם מי שאין לו זולת שש שנים והיו בהם רבים פחותים משתים עשרה שנה וג"כ הצאן והבקר המניקות עולליהם הם אצלי ועלי הנהגתם ואם לסבת המהירות ידפקום ברצותי למהר רגלי מפני המוסר כשתלך עמי ומתו כל הצאן והנה תלה הקללה בצאן לפי שהוא הפחות מכל המינים שזכר שהיו בסכנה אם ימהר תנועתו. ובהיות הענין כן חליתי פני אדני שיעבור לפני עבדו וישוב למקומו ואני אלך בנחת לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה. ויאמר עשו אחר שלא תתרצה שאלך עמך הנה אניח עמך מן העם אשר אתי לשמרך בדרך ולא רצה יעקב בזה כי בטח בשם יתע' ולא שם בשר זרועו עם שכבר היה לו לירא מהנשארים מהעם אשר אתו שלא יזיקוהו. ויעקב נסע סכותה והלך למקום שקראו שמו סכות ויבן לו שם בית ולמקנהו עשה סכו' על כן קרא שם המקום ההו' סכות וכן היה נקרא בעת מתן תורה ואחרי כן כמו שהוא בספר שפטים ויודע בהם אנשי סכות ואמנם נזכר להוסיף האמנה בזה הספור. זה ביאור דברי הפרשה. והנה התועלות המגיעות מזה הספור הם רבים:

'''התועלת''' הראשון הוא במדות. והוא שראוי למי שיש לו שונא וירצה שתסור שנאתו ממנו שתקרב אליו בכל עוז ויגיד לו ענייניו כי בזה מהתקרבות הלבבות מה שלא יעלם וזה כי האדם לא יודיע פרטי ענייניו כי אם לאוהבו ויעלימ' מהשונא וזה אם כן ממה שייסד בלבו שהוא אוהבו וישבר לבבו ותסור שנאתו ממנו ולזה תמצא ששלח יעקב מלאכים לעשו להודיע לו ענייניו כדי שיתיישב בלבו שהוא אוהבו:

'''התועלת''' השני הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיהיה מפחד תמיד וישפוט הדברים ביותר רע שאפשר כדי שיתבונן לקחת עצה להמלט מהם. הלא תראה כי יעקב כששמע שעשו אחיו הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו ירא שיהיה בואו להזיק לו ואע"פ שכבר קדמהו היעוד מהשם יתעלה שישמרהו ויהיה עמו והיה אפשר גם כן שישפוט שהוא בא לכבדו ולשמרו ולזה התחכם לקחת עצה על זה כפי מה שאפשר:

'''התועלת''' הג' הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם כשיראה שהוא מחוייב שיגיע לו רע מה שיתרשל מלקיחת העצה אי זה רע ישתדל להרחיקו יותר ויבחר ברע היותר מעוט כי אולי יתרשל בזה האדם לחשבו שאין ראוי שיבחר ברע ואין העניין כן כי הוא ראוי שיבחר האדם ברע המועט כדי שינצל מרע שהוא יותר חזק ממנו כי הוא מזה הצד טוב. הלא תראה כי יעקב כאשר פחד שישחית עשו כל מחנהו חלקו לשנים לחקותו כי אולי ישאר האחד. ולזאת הסבה גם כן חצה הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות ושם היותר חביב אחרון כדי שאם ישאר מהם דבר ישאר היותר חביב לו:

'''התועלת''' הד' הוא במדות. והוא שאין ראוי שימנע האדם מהתפלל לש' יתע' ואפילו בעת הסכנה העצומה כאמרם רז"ל חרב חדה מונח על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. הלא תראה כי יעקב אבינו עם היותו בתכלית הסכנה לפי מחשבתו שעשו אחיו היה שונא אותו שנאת מות היה בא כנגדו בדרך עם ארבע מאות איש התפלל לשם שיצילהו:

'''התועלת''' הה' הוא בדעות. והוא שאפשר שיעד השם יתע' אדם ביעוד טוב ולא יתקיים כאשר היה היעוד גוזר בעצמות שיהיה בו תנאי כמו העניין בזה הייעוד שייעד השם ליעקב שישמרהו בכל אשר ילך שכמו זה היעוד לא יתכן שיתקיים כי אם במי שהוא באופן מהדבקות בשם יתע' שתדבק בו כמו זאת ההשגחה הנפלאה. ולזה ירא יעקב כי שער בעצמו שאין מעלתו באופן שתדבק בו כמו זאת ההשגחה הנפלא' אבל הוא קטן ושפל בערך אל הטובות אשר השפיע לו השם יתע' מצד דבקות ההשגחה בו:

'''התועלת''' הו' הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיותר משלו לתת לשונאו ויכנע לו בתכלית מה שאפשר עד שישלים עמו אע"פ שהיה שונאו פח' המעלה והוא גדול המעלה כי הוא עושה זה ההכנע בעבור עצמו שימלט משונאו לא בעבור שונאו וראוי לו גם כן שיהיה מה שיתן לו באופן שיהיה שלם ויסדרהו בסדור אשר יראה בו המתן יותר גדול. הלא תראה שיעקב נכנע לעשו בכל זה האופן הנפלא ונתן לו זה המתן הנפלא ורצה עם זה השלמות יעקב בו ר"ל שיהיו הזכרים בכל עדר מה שיספיק לנקבות בשלמות וצוה לתת ריוח בין העדרים כדי שיראה המתן יותר גדול:

'''התועלת''' הז' הוא במדות. והוא שראוי לאדם שישמור מעבור במקום שיהיה בו סכנה אם לא אחר הנסיון שיתברר לו בו שאין סכנה בעברו במקום ההו' ולזה תמצא כי יעקב להיותו משער בעצמו שאם יראה שיהיו בנחל ההוא מים רבים לא יתכן לעבור בהם יוכל לשוב לאחור מבלי שישיגהו בהם נזק רצה לעבור תחלה זה הנחל קודם שהעביר כל אשר לו כי אם העמיס על עצמו להעבירם קודם שנסה עומק המים ומצא המים באופן לא יוכל לעבור הנה לא יוכל לשוב לאחור עם מה שהיה מעביר מנשיו ובניו:

'''התועלת''' הח' הוא בדעות. והוא להודיע חוזק השגחת השם יתע' בדברים בו עד שכבר הראה ליעקב בנבואה לישב נפשו ממה שהיה מפחד ממנו שהוא ישדר עם אלהים וישור גם כן עם אנשים ויוכל. ולזאת הסבה בעינה צוה לשנות שמו כמו ששנה שם אברהם ושרה כאשר הבטיחו שיהיה לו בן ממנה כאלו אמר שאם היה ראוי שינוצח יעקב הנה ישראל לא ינוצח כאמרם ז"ל אברם אינו מוליד אבל אברהם מוליד. ולזאת הסבה נכפל זה השנוי ליעקב כשיעד לו השם שיהיה לו ממנו גוי וקהל גוים כאלו אמר שאם אין יעקב מוליד עוד הנה ישראל יוליד ולזאת הסבה אמרו ז"ל ששנוי השם הוא אחד מהדברים שמקרעין גזר דינו של אדם:

'''התועלת''' הט' הוא בדעות. והוא שאי אפשר לאדם שישג מהות השכל הפועל כמו שחשבו זה קצת הקודמים וזהו מה שאמר לו המלאך למה זה תשאל לשמי כמו שבארנו וכבר ביארנו אמתת זה בראשון ממלחמות יי':

'''התועלת''' הי' הוא להודיע מעלת יעקב וזה שכבר נתקרבה מדרגתו למדרגת המלאך עד שנדמה לו שיאבק עמו עם שיש במה שנשאר לו מהרושם מזאת הנבואה פרסום לאמתת זאת הנבואה והוא שכבר נמצא שהיה צולע על ירכו כשהקיץ. ולזאת הסבה נצטוינו שלא לאכול גיד הנשה אשר על כף הירך כדי שיתפרסם לנו עניין זאת הנבואה הנפלא' עם שבזה רושם גם כן לאמת' עניין זאת הנבוא' אשר היא פנה מפנות התור' וזה שאם לא יאמין בנבואה תפול התור' בכללה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}