עריכת הדף "רלב"ג/במדבר/יט" (פסקה)

== א ==

<big><strong>פרשת זאת חקת</strong></big>

'''זאת חקת התורה וגו' עד ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין''' 

'''זה ביאור דבר זאת הפרשה''' 

'''מצד''' עצם הדברים שזכרו בה ועוד יתבאר זה ביאור יותר שלם בזה המקום אם זכירתנו הסבות בכל מה שנכלל בזאת הפרש' והנה להעמיד על סבות כל אלו הדברים ר"ל למה היו מעשי הפרה ומי הנדה בזה האופן ולמה היתה טומאת מת בזה האון מהטומאה למעלה משאר הטומאו' אנחנו מקדימים תחלה מה שביארנו בפרשת ויהיה ביום השמיני שכל מה שהיה הב"ח יותר נכבד היתה טומאתו יותר חמורה להורות על מציאות הצורה ושהיא בו נכבדת כי מה שנפקד ממנו דבר יותר נכבד היה ראוי שנחשבהו ביותר חסר מצד ההשקפה אל מה שנעדר ממנו. ובהיות הענין כן והיה צורת האדם יותר נכבדת לאין שעור מצורת שאר הב"ח הנה מן הראוי היה שתהיה טמאת המת ממנו יותר חמורה כמו שביארנו בפרשת שמיני ולפי שבמות האדם נפקדה מחומר הצורה האנושית ונפקדה גם כן מהצורה האנושית מלאכתה המיוחדת בה מאשר היא כח בגוף והוא קנין השגת המושכלות חדשות אשר מדרכם שיושגו באמצעות החוש והדמיון והכח הזוכר כי אחר הפרדה מהחומ' אי אפשר שתשמש בזאת המלאכה כי אין לה כלים שיעמידוהו על זה אבל תשאר אז על מה שהשיגה מהמושכלות בעת דבקותה בחמר הנה להעיר על זה השרש הנפלא אשר הטעות בו מרחיק האדם מן השלמות האנושי התחכמה התורה להרחיק עניין המלאכה מהפרה כאלו העירה בזה שנפקד מזה הב"ח תכליתו מצד מה כי הבעלי חיים נבראו לעבודת האדם כמו שהתבאר במקומותיו וכמו זה העניין נכפל זה העניין בעגלה ערופה שהיתה באה גם כן על מיתת האד' וצוה שם גם כן לזאת הכונה שהמקום שתערף בו לא יעבד בו ולא יזרע ולא רצה שתשחט אבל שתערף כדי להרחיק שלא ישתמשו בה כלל לתועלת האדם אשר הוא בצד מה מהתכלית המכוון בזה ולזה נתבאר מזאת הכונה שהעגלה ערופה אסורה בהנאה ולזאת הכונה בעינה היתה המלאכה פוסלת בכל מעשי הפרה וגם במים שיושם בהם האפר דקדקה התורה בזה כדי להעמידנו על זאת כונ' הנפלאה מצד ראותינו ההכפל בהקפדת התורה בזה בכל מעשי הפרה כי זה מה שיפקח עינינו בזה בהכרח והנה היתה היא עגלה וזאת פרה להעיר על שאשר המיתו היתה סבה אל שמת בלא עתו ר"ל החלל שנמצא באדמה ולא נודע מי הכהו כי כבר יטעון בזה רבים שיחשבו שאי אפשר זה. וזה ממה שימשך ממנו הפסד גדול בדעות התוריות ובעיון ובעניינים המדיניים ויבטל טבע האפשר ואין זה מקום החקירה בזה והנה היתה נקבה זאת הבאה על טומאת מת כי היא חטאת כמו שזכר באמרו והיה לך למשמרת למי נדה חטאת היא ומשפט החטאת שהיתה נקבה ולזאת הסבה התנה שלא יהיה בה מום כמו העניין בשאר החטאו' ולזאת הכבה גם כן היתה באה נקבה בעניין החלל שנמצא באדמה כי הוא כמו חטאת ולי שסבת המות לא תהיה מצד הצורה כי אם מצד החמר והכחות המתפעלות שיתגברו על הפועלות היה הדם הוא הנושא הראשון לאלו ההפסדים שהם סבת המות אם בסבת היותו בלתי שלם ההויה אם מצד עפוש יתערב הו היתה כונת התורה שתהיה זאת הפרה שלמה באודם והיה זה גם כן צבע הצמר הבא מן הארז והאזוב אדום לזאת הסבה והנה היתה נעשית חוץ לשלשה המחנות להעיר על הטומאה החזקה שהיא מסירה מעל טמא מת וכאלו היא נושא הטומאה ההיא ולזה הושמה בתכלית מהטומאה עד שכל המתעסקין בה בתחלה ועד סוף הם טעונין כבוס בגדים ולזאת הסבה גם כן היו מי הנדה מטמאין הטהורים כשלא ישתמשו בהם לצורך הזאה כי אז אי אפשר וזה כי מן השקר שיהיה הדבר האחד בעצמו מטהר ומטמאו יחד בעת אחד וכבר יתבאר בגזרת הצור הסבה בזה באופן יותר שלם בנמשך לזה מדברינו והנה היתה שחיטתה וההזאה מדמה במקום שיהיה נכח פני אהל מועד להעיר שהצורות כלם הם שופעו' מה' יתע' ועולות אליו בהדרגה ולזה היו שם ז' הזאות על כל הזאה טבילה להורות על שסוגי הצורות הם ז' והם נבדלות מאד זו מזו עד שלא יפול יחס בין הגבוהה לשפלה ממנה והנה היותר שפלה והיא הצורה האחרונה היא צורת היסודות ואחריה תהיה השנית צורת המתדמי החלקים המורכב מהיסודות והם צורת הדומם ואחריה תהיה הג' צורת הצומח ואחריה תהיה הרביעית צורת המרגיש ואחריה תהיה החמישי' צורת האנושי' ר"ל המדברת ואחריה תהיה הו' צורת המלאכים שהיא שכל משכיל בפעל תמיד והיא העלולה מה' יתע' ואחריה תהיה השביעית ית' והיא הצורה הראשונה והוא מבוא' שאלו הצורות הה' הראשונות הם יחד באדם ומצורות האדם נעמוד על מציאות הצורות הנבדלות ומהם נעמוד על מציאות השם יתע' וזה מבואר למי שעיין בפילוסופיא ואין זה מקום זאת החקירה ולפי שענין הטמאה היה לתכלית שנעמוד על מציאות הצורה כמו שהרחבנו הביאור בזה בספר ויקרא הנה ראוי שתסור זאת הטומא' כשימצא לנו דבר אחר יעמידנו על מציאותה כמו שיעמידנו על זה ענין הטומאה ולזה הנה ענין מעשה הפרה מכון לזה התכלית ולזה תמצא שכיון שיעדרו מהפרה כל צורותיה כשתשחט תחלה ואחר היתה נשרפת ואחר הצית האש ברובה היה משליך בתוכה עץ ארז ואזוב ושני תולעת להורות שהמרגשת תעדר תחלה מהחי ואחר תפסד הצומחת וזה יורה על התחלפות מדרגות אלו הצורות זו מזו כי אשר היא במדרגת הצורה והשלמות לא תמצא נפרדת מאשר תהיה מנה במדרגת ההיולי ובזאת ההישרה נתישר אל שצורת האדם היא למעלה מאלו הצורות ושהיא תעדר תחלה בעת המות להעיר על זה רצה שיקפד מהפרח בחייה מה שהוא משל ודימון מה לשכל האנושי והיא המלאכה הלא תראה שקצת בעלי חיים יעשו מלאכות נפלאות כמו ששיות הדבורים ואריגת העכביש עד שידמו דמיון מה למה שיסודר מהשכל מהמלאכה ולהורות על מלאכת הפסד השכל בקניין מושכלות חדשות אחר המות רצתה התורה שבמעשה הפרה לא יהיה עמהם התעסקות במלאכה זה דבר יעמידנו על שתי פנות גדולות מהעיון האחד כי היא בזה נתיישר אל שהשכל האנושי אינו נפסד בהפרדו מהחמר אבל יפקד ממנו קנין המושכלות שלא השכיל אותם בחייו והנה זאת הפנה הגדולה טעו בה כל הפילוסופי' שהגיעו אלינו דבריהם. והשנית הוא שאח' המות לא יקנה השכל מושכל חדש לא השכילו בהיותו עם החמר וזו היא ג"כ פנה גדולה נבוכו בה רבים מהקודמים בהשארות וזה מבואר למי שעיין בדברנו בספר הנפש ובא' מספר מלחמות השם. וראוי שתדע שהצורות הנפשיות כלם סרו מהחי במותו ואף על פי שנשארו תמונת האברים בעצמם כי אין בהם כח לפעול פעולה מהפעולות אשר להם מאשר הם חלק מבעל נפש וזה דבר יעיד על מציאות הצורה כי לא תמצא במת שנפקד ממנו דבר זולת הצורה והנה להעיר על זה היתה הפרה נשרפת בכללותה על מערכתה ולהעיר על הבדל הנפש הצומחת מהמרגשת כי היא תמצא נבדלת בצמחים הושם בה עץ ארז ואזוב שהם הגדול והקטן מהצמחים להעיר שבכולן תמצא נפרדת וגם בחי תמצא נפרדת בצמר ובשער ולזה הושם שם שני התולעת שהוא צמר צבוע בתולעת שוא ג"כ מהצמחים והנה השתדלה התורה להעמידנו על מציאות הצורה לפי שהוא דבר נעלם מהקודמים לפי מה שנתבאר מדברי הפילוסוף מדעותיהם במה שאחר הטבע ומי שלא יודה במציאותה יסור ממנו כל שלמות אנושי ולא יודה במציאות ה' ית' ולהסירנו אנחנו הנמשכי' לתורתו מהכשל במומי הדעות הנפסדות ההם התחכמה בזה האופן להמציא לנו אלו התחבולות הנפלאות אשר יסירו בהכרח זה העורון ממנו תמיד וכדי שיתבוננו בנרצה בזאת המצוה צותה התורה שישתכלו בשחיטתה ובשריפתה וישימה עיניהם ולבם בה ישתבח יתעלה יוצר הכל שחנן אותנו זאת התורה השלמה אשר תחכימנו עכ"פ ותישירנו אל השלמות האנושי ותמשכנו אליהם בעבותות התחבולות הנפלאות תפקחנה בהם עיני עורי' כל שכן עם מה שהישירה אל קנין השלמת זאת המשפחה המתעסקת בעניינים אלו ר"ל העבודה בקרבנות והסיר הטומאות החמורות והוא משפחת הכהנים וכדי שלא יחשוב אדם כי טומאת המת הוא מפני העפוש שהוא מזיק לקרובים אליו ביארה התורה שאפילו עצם אדם הוא מטמא זאת הטומאה החמורה אף על פי שאין בו עפוש והנה היתה יותר חמורה טמאת המים שיש בהם כדי הזאה מטמאת המים שאין בהם כדי הזאה לפי שהמים שיש בהם כדי הזאה הנה בכחם להסיר טומאת מת וכדי שיתבאר זה מהם רצתה התורה שיטמאו אדם לטמא בגדים שעליו להעיר שהם נושאים הטומאה ומושכין אותה אליהם ואמנם המים שיאן בהם כדי הזאה איך זה בכחה אם לא יחובר להם עוד מהמים ולזה לא היתה עוד טומאתם חמורה כטמאת האחרים ובכאן נשלם מה שכוננו ביאורו בזה המקום מטעם אלו המצות יתברך היכול אשר חננו למצא האמת בזה ויתרומם על כל ברכה ותהלה:

'''התועלת''' הראשון הוא במצות והוא להודיע דין מצות פרה אדומה ואיך מעשיה ואולם התועלת המגיע ממנה היא הטהרה מטומאת מת החמור' לישב בלב הטמאים שזאת הטמאה הוסרה מהם כי לא ידמו שיסור זה הרושם ממנה בזולת מעשים נפלאים ועם זה כבר יגיעו ממנו תועלות נפלאות בעיון כמו שביארנו בטעמי זאת המצוה:

'''התועלת''' השני הוא בדעות והוא מה שסמכה התורה עניין פרה אדומה לעניין זכירת הקרבנות ומתנות כהונה כי זה ממה שהישירנו לעמוד על הכונה אשר בעבורה היתה זאת המצוה בזה התואר כי עניין הקרבנות והטומאות והטהרות הם לכונה אחת בעינה כמו שיתבאר מדברינו בביאור ספר ויקרא ולזה זכר שם עניין הטומאות והטהרות אחר זכירתו עניין הקרבנות כמו שביארנו שם:

'''התועלת ''' הג' הוא במצות והוא להודיע עניין טומאת מת ומשפטה והנה התועלת בזאת המצוה מבואר ממה שזכרנו בזה המקום ובפרשת ויהי ביום השמיני:

'''התועלת''' הד' הוא במצות והוא להודיע דין טומאת מי נדה וטהרתן והנה התועלת בזאת המצוה מבואר ממה שזכרנו והוא גם כן ממה שיפול מבוכה חזקה איך יהיה זה שהמטהר יטמא ויביא זה בהכרח להעמידנו על הכונה אשר בעבורה היא אלו המצות בזה התואר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}