עריכת הדף "רד"ק/תהילים/א" (פסקה)

== א ==

'''אשרי האיש.''' מלת אשרי היא לעולם בלשון רבים, והטעם כי לא יאשרו האדם בטובה אחת שתמלא בו או בהצלחה אחת שתזדמן לו, אלא בטובות רבות שימצאו בו יאמרו עליו: אשריו! וכלל דוד בזה המזמור תורת האדם ומה שראוי לו לעשות בזה העולם, והגמול הטוב לצדיקים והעונש לרשעים; והוא מזמור נכבד מאוד, לפיכך החל ספרו בו ואמר:

'''אשר לא הלך בעצת רשעים.''' ספר תחלה הדרך הרע, כמו שאמר גם כן {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/לד#טו|תהלים לד טו]]}}: סור מרע ועשה טוב; כי מתחלה ילמד האדם מנעוריו דרך תאות העולם הזה לאכול ולשתות ולשמוח ובהם הוא גדל, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ח#כא|בראשית ח כא]]}}: כי יצר לב האדם רע מנעריו. וכשיעמוד האדם על דעתו ויתחיל להכיר הטוב והרע הזהירו שיסור מדרך הרשעים ולא ילך בעצתם. והרשעים הם החרדים לקנות ממון ותאות לבם בעולם הזה ולא יבחנו בין הטוב והרע ויגנבו ויגזלו ויהרגו בעבור הממון מרוב חרדת לבם. כי ענין הרשע הוא החרדה, כמו והוא ישקט ומי ירשע {{ממ|[[תנ"ך/איוב/לד#כט|איוב לד כט]]}}; ובכל אשר יפנה ירשיע {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/יד#מז|שמואל א יד מז]]}}; ולא ימלט רשע את בעליו {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/ח#ח|קהלת ח ח]]}}; אל תרשע הרבה {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/ז#יז|שם ז יז]]}}. ומפני זה סמך ''' הלך''' עם '''רשעים'''; וסמך עמהם '''העצה''', כי הם יועצים בני אדם לשמוע להם ומראים להם פנים דרך עצה, כי הוא טוב לאסוף ממון ולשמוח. וברוב ישגה האדם בזה, כי תישר בעיניו הטובה הנראית לו לעיניו ולא יביט לאחריתה. ואמר:

'''ובדרך חטאים לא עמד.''' כי החטא יעשה אותו האדם, בהיותו במקומו שוקט, במעשה בדבור ובלב. ופרוש '''ובדרך''' אינו דרך ההליכה, אלא המנהג ועסק האדם ומעשהו, כמו והודעת להם את הדרך ילכו בה {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יח#כ|שמות יח כ]]}}; ויאחז צדיק דרכו {{ממ|[[תנ"ך/איוב/יז#ט|איוב יז ט]]}}; מעשות דרכיך {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נח#יג|ישעיה נח יג]]}}; דרכי ספרתי {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קיט#כו|תהלים קיט כו]]}}; והדומים להם. ופירוש '''לא עמד''': לא נתעכב ולא השתדל עמהם ולא עמד בחבורתם, כדי שלא ילמד ממעשיהם.

'''ובמושב לצים לא ישב.''' ה'''לצים''' הם הערומים בדעת לרעה ומתגאים ומדברים רעות על בני אדם ונותנים דופי ומום בהם ומגלים סוד זה לזה. והענין הזה לאנשים בטלים יושבי קרנות; ומפני זה אמר: '''ובמושב לצים לא ישב.''' והנה בשלשה אלה כל תכונות האדם, או הולך או עומד או יושב. והשכיבה בכלל ישיבה היא. ועוד כי השכיבה לישן ברוב, ובעוד שהאדם ישן לא יעשה לא טוב ולא רע. ובאמרו '''אשרי האיש''' וגומר הרי הוא כאלו הזהירו שלא יעשה כמעשיהם, כי הוא מאשר האדם שנסע מדרכם ונפרש ממעשיהם. ומה שפרשו בו רבותינו זכרם לברכה הוא מה שאמרו {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/יח/ב|עבודה זרה יח:]]}}, וכי מאחר שלא הלך היאך עמד? ומאחר שלא עמד היאך ישב? ומאחר שלא ישב היאך לץ? אלא לומר לך: שאם הלך סופו לעמוד, ואם עמד סופו לישב, ואם ישב סופו ללוץ, ואם לץ עליו הכתוב אומר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ט#יב|משלי ט יב]]}}: ולצת לבדך תשא.