עריכת הדף "קצות החושן/חושן משפט/רס" (פסקה)

== א ==

'''דהוו כחצר של שניהם. ''' ז"ל הרא"ש בתשובה כלל י"א סי' ד' שאלת על שמעון הדר עם ראובן בביתו ומעלה לו שכר וקנה שמעון מציאה בתוך הבית אם הוא של שמעון או של ראובן משום שזכתה לו חצירו נראה לי דכיון דמעלה לו שכר שכירות ליומיה ממכר היא והוי כמו חצר השותפים וגרסינן בפרק המוכר הספינה (דף פ"א) אמר רב ינאי א"ר יוחנן חצר השותפין קונין זה מזה וכ"ש מאינש דעלמא אם היה צבי שבור נכנס לבית יהיו זוכים בהם שניהם כי חצירם זכתה להם והוי כשנים שהגביהו מציאה אבל הקונה מציאה מן הגנב אין זה דבר הפקר דשייך ביה למימר חצירם קנתה להם וכו' עכ"ל: 

{{עוגןד|ותמהני במ"ש מהא|'''ותמהני''' במ"ש מהא}} דפ' המוכר הספינה דחצר השותפין קונין זה מזה דשם מבואר להדי' דהא דאמר ר' ינאי חצר השותפין קונין זה מזה מוקי לה שם דהיינו דוק' במודד לתוך קופתו דקונה לו הקופה אבל ע"י חצר השותפין אין קונין זה מזה וכ"כ תוס' בקידושין פ"ק (דף ח) בהא דאמרו ואם היה סלע של שניהם דפרש"י מתורת חצר והקכו תוס' מהך דר' ינאי דחצר השותפין אין קונין זה מזה אלא במודד תוך קופתו וצ"ע. ולולי דברי הרא"ש נראה לענ"ד דאפי' מציאה דאתי מעלמ' נמי אין חצר השותפין קונה אלא דהמוצ' זכה מהא דאמרו בירושלמי ס"פ הבית והעלי' כותל שבין שתי מחיצות ונפל רב ושמואל חד אמר מחצה לזה ומחצה לזה וחד אמר כולו לזה וכולו לזה מה מפקה מביניהון מצלא מציאה מאן דאמר מחצה לזה ומחצה לזה מחציו והילך לזה ומחציו והילך לזה ומאן דאמר כולו לזה וכולו לזה המוצא זכה. וביאור הדברים נראה דמ"ד מחצה לזה ומחצה לזה א"כ לא הוי חצר השותפין כלל אלא כל א' מכיר מקומו ומחציו והילך לזה קונה המציאה ומחציו והילך לשני קונה המציא'. אבל למ"ד כולו לזה ה"ל חצר השותפין ולא קנו כלום דחצר אינו קונה אלא שיה' חצירו לבדו ומשום הכי זוכה המוצא ועמ"ש בסי' קצ"ז סק"ה וטעמ' דהך מלת' נראה כיון דאפי' בשנים שהגביהו מציא' אמרו בפ"ק דמציע' דף ח' דתיהוי כמאן דמנח בקרקע ולא ליקני לא זה ולא זה אלא משום דכל אחד ה"ל מגביה מציאה לחבירו ע"ש וא"כ דוק' התם דשתי ידים זוכות בו אמרינן דידו של זה זוכה לחבירו וכן ידו של זה זוכה לחבירו אבל בחצר השותפין דאינו אלא יד אחת ואותו היד משותפת לשניהם א"כ לא זכה לא זה ולא זה וה"ל כמאן דמנח בקרקע. וכן משמע בתשובת מוהר"ם בר"ב סי' שכ"ה ע"ש על אודות אשר היו בין ראובן ושמעון ולוי הדרים בבית אחת וקנו ראובן ושמעון מציאה מגוי שהרויחו בו זקוק ולוי תקפם לדין וטען שגם הוא זכה בחלק שלישי לפי שהוא דר בבית עמהם וזכתה לו מציאה ע"ש סוף דבריו ז"ל ומיהו אם לא התנו מתחלה לחלוק בכל מיני רווחים לא קנה לוי זה הכלל אם לא הי' מן הקונים וגם לא אמר להיות שותף אע"ג דקי"ל חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו בראה אותן רצין אחר מציאה שזכתה לו שדהו ומוקי לה והוא שעומד בצד שדהו בחצר שאינו משתמרת לדעתו ואחר שלא התנו מתחלה כשהשכירו הבית לחלוק בכל מיני רווחים לא קנה לוי דכל הקודם במציאה זכה ולא יתן לחבירו ועוד דפסק ר"ת כר' אליעזר בן יעקב דשותפין שנדרו הנאה זה מזה מותרין לכנס לחצר ופי' ר"י משום דיש ברידה דהכי קי"ל גם בנדון הזה כל אחד קונה בחצירו דיש ברירה כו' ושלום מאיר בר' ברוך. ומבואר דאפי' במציאה שהו' תוך חצר השותפין לא קנו השותפין אלא כל הקודם במציאה זכה דהא לדעת מוהר"ם שם קנו מציאה מן הגוי דין מציאה אית לה ואפ"ה כת' דלא קנה לוי ואלו לדעת הרא"ש במציאה זוכה לשותפין ובטעמ' שכ' מוהר"ם משום דקי"ל כר"א בן יעקב ומשום ברירה א"כ נראה דוקא אחד מן השותפין הוא דמצי זכה במציאה ומשום דאמרי' ברירה שהוא של זה אבל אינש דעלמ' לא מצי זכי ביה ואפשר לפרש נמי הירושלמי הנז' מ"ד כולו לזה וכולו לזה המוצא זכה היינו המוצא הוא אחד הוא מהשותפין ומשום ברירה ועל כל פנים נראה מוכח מדברי מוהר"ם בחצר השותפין שהי' בו מציאה וקדם וזכה א' מן השותפין דזוכה ומשום ברירה ודו"ק היטב:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:קצות החושן]]