עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/צד" (פסקה)

== א ==

'''בכלי ראשון.''' עט"ז ולשונו צריך קצת תיקון וכוונתו דשם באות י"ב פסק כיש"ש דלא כהר"ב וא"כ כ"ש כשעירה מים שאין של בשר וחלב על כלי מלוכלך בשר דבלע הכלי ע"י עירוי (ואפשר הר"ב לקמן יודה בזה וכ"נ) וכן נמי עירה בשר ממש על כף וכ"ש הוא ומיהו אף בעירה מים של בשר או של חלב על הכף נמי הוה כשימש בו באין ה"מ עיין סימן צ"ה ס"ג בהג"ה וט"ז אות י"ג ובש"ך אות ה' ו' יע"ש. אמנם צ"ע דע"י עירוי לא בלע רק כ"ק וכן מבואר באו"ה כלל ל"ז ד"א וא"כ וודאי יש ס' בקדירה נגד קליפת הכף השתא נגד קליפת כל הקדירה יש בתבשיל ס' לבד קערה רחבה עס"י ס"ט בש"ך אות ס"ד וקל"ד וקל"ז וכ"ת דבאין ה"מ מיירי א"כ מה איריא עירוי כ"ש נמי עיין ק"ה בט"ז אות ד' וש"ך אות ה' גם אין ברור אף ליש"ש אי כ"ש אוסר כולו עס"י ס"ח הארכנו בדיני עירוי וכ"ש ולקמן ק"ה אבאר עוד. ועש"ך אות ב' וסיים הט"ז דאף אצל האש כל שאין יס"ב שרי. ובאות ד' בסימן ק"ה כתב דמ"ש רמ"א כאן כ"ר לדינא אף כ"ש כן אם לא בה"מ יע"ש דבאין ה"מ אוסר כולו. ושם אבאר:

'''כתב''' או"ה שם ד"א בשם סמ"ק אפילו מספק רתיחה ואפילו ספק אם נתחב כולו או מקצתו צריך נגד הכל דטעם כעיקר ד"ת עכ"ל הנה בספק רתיחה ר"ל שא"י אם היה חם יס"ב בשעת תחיבה ל"מ אם עתה חם דאוקי אחזקה דהשתא ואף מעיקרא היה צונן מ"מ חזקה דהשתא אלימא כה"ג דחזקה א' עשויה להשתנות בכל רגע שעומד אצל האש עיין פ"י בקו"א לקדושין בהא דקידשה אביה בבוקר (והדברים ארוכים ואי"ה בס' שושנת העמקים כלל י"ב אבאר באורך. משא"כ בעלמא חזקה דמעיקרא עדיפא מהשתא) ואיפשר אף באיסור דרבנן אסור כה"ג אלא אפילו עכשיו צונן הוא אפ"ה בא"מ דהוה ד"ת ספיקו לחומרא ולא במינו דרבנן. ודע עוד דבכל הקדירה משערין אף באיסור דרבנן ואין לומר ספק דרבנן להקל ולשער באומד הדעת כמו בכחל דכל א' יבוא לשער כפי דעתו עס"י צ"א ואין לעשות ממנו כלל ספק אפילו אלף ספיקות כיוצא בו לא מהני. עיין כה"ג בהגהות ב"י אות ו' בשם הרדב"ז הא דמשערין בכל הקדירה בוודאי איסור לא בספק איסור ומינה בכף שמשערין בכל הכף בוודאי איסור ובספק איסור רק נגד הפליטה יע"ש והוא חידוש גדול בעיני ולא מצאתי שיאמר א' מהאחרונים זה וס"ס לא הוה דחסרון חכמה כזה שכ"א יבוא לשער כפי אומד דעתו וודאי אין בגדר ספק כלל ע"כ כף שבלע ספק איסור משערין בכולו {{אצבע מורה}} :

'''ודע''' שמ"ש המחבר שמשערין בכל מה שנתחב בקדירה ולא כתב מה שנתחב במאכל יורה כמו שאגיד. והוא דהפר"ח קכ"א אות ט"ו ובל"י אות י"א דאם תחב כף לקדירה במקצת צריך להכשיר כולה מפני הזיעה ומודינא דאם היה ההכשר מעין הבליעה ככ"פ עכ"ל ואם כן הוא הדין כאן כל מה שנתחב בקדירה אף שלא נתחב במאכל מ"מ הזיעה מפליט מהכף וכ"ת דזיעה נבלע בכף ולא מפליט הא בורכא דהפר"ח כתב דככ"פ אלמא זיעה מפליט גם כן ועיין סימן צ"ב ס"ח בהג"ה ומ"ש שם ובצ"ג ס"א בהג"ה דבשניהם רותחים צריך להזיע גם כן אלא דא"צ שיהא יס"ב בזיעה ובכיסוי צונן בעינן יס"ב בזיעה עיין שם בש"ך אות ה' ובמ"ב שאלה י"ט ועיין מ"ש שם. וה"נ כן הוא. ומיהו למעלה מקדירה אין לאסור דהזיעה אין יס"ב שם. ועיין כר"ו אות א' כתב בפשיטות כל מה שבקדירה אף שלא במאכל צריך ס' כר"י בעל התוס' דחתיכה חציה חוץ לרוטב מוליך הטעם בכולה עם ההבל שיש בקדירה משא"כ חוץ לקדירה שאין הבל עכ"ל. הנה מ"ש ראיה מחתיכה אין ראיה שכולה חם שיס"ב מוליך הרוטב בכולה אף שמקצתה חוץ לרוטב משא"כ כף קר שמקצתו תוך הרוטב וכדבעינן למימר קמן. גם מ"ש דלר"י דווקא הכל הקדירה עם הרוטב כו' לא ידענא מנא ליה הא ובחולין ק"ח א' תוס' ד"ה טפת בשכולה חוץ לרוטב ולא כתבו תוך הרוטב מקצתה אלא שבולטת חוץ לקדירה וצ"ע לדינא אם בולטת חוץ לקדירה לענין פלוגתא דר"י ורש"י גם אי נפל איסור לרוטב ואין ס' בלא מה שבולט לחוץ. ומפני שיש כאן קצת עיון אמרתי לבאר בקיצור כמו שאגיד:

'''הנה''' בסימן צ"ב ס"ה פסקינן דנגד הריקן וודאי נאסר מדינא ס"א פעמים ס"א והא דהתיר המחבר היינו שלא לערות מצד זה ואנן ממנהגא אוסרין שמא עלה הרוטב פ"א עיין ש"ך אות כ"ה יע"ש ובאות ח"י בשם סמ"ק אי בישל מפעפע בכל הכלי או לאו מספקא לן בפ' דם חטאת והיינו וודאי אף בעץ וחרס יע"ש. ובסימן צ"ב מבואר מחלוקת רש"י ור"י בעל התוס' במקצת חתיכה תוך הרוטב ועיין ש"ך אות ד' וי"ג שם דכולן (לבד רשב"א ורי"ו) פסקו כר"י ואו"ה נמי כר"י סובר וכלפי שאמרו רבותינו בכ"מ יש דיעות אי חם מקצתו חם כולו או לאו והמחבר כפי הנראה כאן ובצ"ח ס"ד סותם כדיעה א' דאין חם כולו והר"ב בפי' אומר כן ובקכ"א ס"ו פסק רמ"א כ"מ אי לא שימש אלא במקצת די בהכשר מקצת יע"ש ובש"ך אות י"ז. והנה לכאורה יש סתירה בדינים אלו וכמו שאבאר. חדא כיון דקי"ל לכאורה כר"י בעל התוס' ובין לקולא ולחומרא באם שהחתיכה מקצתה ברוטב מוליך ומביא הטעם בכולה כמ"ש הש"ך שם אם כן אמאי בתוחב כף א"צ כ"א נגד מה שנתחב לא יותר וכ"ת לחלק בין חתיכה חמה כולה לכף שאין חם או לחלק בין אוכל הרך שהרוטב מולך ומביא בכולו מה שא"כ בכלי הקשה ומש"ה לא בעינן כ"א נגד מה שנתחב אכתי קשה הא בכלי גופא אנן מסופקין אי בישול מפעפע בכל הכלי או לאו כמ"ש הש"ך בשם סמ"ק בצ"ב אות ח"י ואם כן אמאי א"צ כ"א נגד התחיבה וכ"ת שיש חילוק בין להבליע אמרינן דמתפשט בכל הכלי אף בעץ וחרס ולא להפליט אם כן קשה על הש"ך בצ"ב אות כ"ג בקדירה חדשה ממ"נ והא ליכא ממ"נ להפליט לא אמרינן דמתבטל יע"ש. ולזה יש לומר דיש חילוק בין הכף צונן ותוחב לקדירה רותחת דאין כח לרוטב להפליט מלמעלה לתבשיל כיון דצונן הוה אבל אם הכף כולו רותח שהסירו מכ"ר ויס"ב אה"נ אם תחבו לקדירה חולבת צריך ס' נגד כל הכף דפולט כולו ומש"ה א"ש ההיא דצ"ב בש"ך כ"ג ממ"נ וכאמור אלא שלא מצאתיו מבואר דבר זה. שוב ראיתי שדין ערוך הוא בש"ך סימן ס"ט אות ס"ד דאם נתן רוטב חם בקערה חמה צריך ס' נגד כל קליפת הקערה אף במקום שלא נגע הרוטב יע"ש ועדיין לא נחה דעתי בזה כיון דקי"ל דאף בכלי אמרינן תתאה גבר כמבואר סי' ק"י א"כ אם נפל כלי איסור צונן על חתיכה חמה היתר תתאה גבר והוה כלי נמי כמו כולו חם ובעינן לשעורי נגד כל הכלי כ"ש מקצתו נתחב בתבשיל ורוטב וכ"ת דבר הבלוע דיוצא מכלי בלא רוטב אין בו כח להתפשט יותר מכ"ק עש"ך כאן אות ל"ב וק"ה אות כ"ג מ"מ ברוטב קצת אוסר כ"ש כאן. ומ"מ צריך לחלק בין מאכל לכלי דאין מפליט מכולו כשהכלי צונן אף דהתחתון חם ול"ד לחתיכה צוננת וצ"ע קצת. ובדין כלי מתכות שיש דיעות אי חם מקצתו חם כולו או לאו היינו במקצתו קר שאין יס"ב אפ"ה פליגי אי מפליט ומבליע בכולו או לאו:

'''וראיתי''' להמ"א א"ח ה"פ תנ"א אות כ"ד והעולה מדבריו דכלי הנתחב במקצת איפשר שמבליע בכולו אבל לפלוט אין בו כח יע"ש. ועיין פנים מאירות סימן פ"ג בח"א וכר"ו כאן שהאריכו ג"כ בזה יע"ש. ועיין ריש כיצד צולין ע"ד א' וניתי של מתכות חם מקצתו חם כולו עיין ר"ן פ' כ"ש גבי סכינא דפסחא ובמ"ה קכ"ח יע"ש ובש"ך קכ"א אות י"ז בשם מהר"מ מ"ץ דכ"מ חם כולו אם נפל איסור בראש הב' נבלע אבל לא שאם נפל בצ"א שיהא מתפשט בצד השני והש"ך הסכים עמו להלכה יע"ש:

'''העולה''' מזה דכלי שהוא חם שיס"ב אם נגע ברוטב צריך לשער נגד כל הכלי כמו בסימן ס"ט והתם נגד כל קליפת הקערה דלא נאסר מתחלה כ"א כ"ק ע"י מליחה יע"ש משא"כ בכף בלוע ע"י בישול בכ"ר. וכל שכן שהכף נאסר כולו שמוליך בליעתו בכולו כמו בט"ח כו' ואין חילוק בין כלי מתכות ועץ וחרס. ואם הכף צונן בהא איכא לעיונא טובא כפי מה דקי"ל חם לתוך חם תתאה גבר ולהמחבר בק"ה אם נפלה חתיכה קרה על חתיכה חמה אם הוא שומן בין היתר או איסור המשל בזה חתיכה בשר שחיטה קרה על בשר נבילה חמה או להיפך חתיכת נבילה קרה על בשר שחוטה חמה ונוגעת זו בזו אף בלא רוטב אוסרת הכל ולדידן דא"א בקיאין בין כחוש לשמן בכ"ע אוסר בכולו אף בלא רוטב מ"מ ע"כ צריך עתה לחלק בין מאכל לכלי דאם כלי צונן על דבר חם לא אמרינן תתאה גבר ולהצריך ס' נגד כל הכלי ברטיבות קצת עש"ך ק"ה אות כ"ג יע"ש וכן לאסור כל הכלי ולומר אם נחתב מקצת האחר בהיתר דאין לאסור והא דאמרינן בכלי שייך תתאה גבר היינו להקל אם הכלי תחתון קר משא"כ אם המאכל חם וכלי קר נפל עליה אין אומרים שמרתיח הכלי ומפליט מכל הכלי וגם תאסור כל הכלי זה לא אמרינן ומ"מ דוחק גדול לומר כן ואם נאמר כמ"א א"ח תנ"א אות כ"ד לפליט אין כח אבל להבליע יש הוה א"ש אלא דקשיא מ"ש הש"ך בצ"ב אות כ"ג. וכדכתיבנא לעיל ובכ"מ נמי קיי"ל דחם מקצתו אין חם כולו להפליט ולהבליע כמו שיתבאר בש"ך אות ג' מ"מ חמור הוא מכ"ח ועץ וכדומה אם חם מקצתו ונגע איסור במקום הקר אין אוסר הכלי ובמתכות י"ל כ"ע מודים דאם חם מקצתו ונגע איסור במקום הקר שמבליע בכולו כמ"ש הש"ך קכ"א אות י"ז בשם מהר"מ מ"ץ. והכין וודאי מסתבר וראיה מכיצד צולין כ"מ חם מקצתו חם כולו ואף למ"ש הרשב"א במ"ה קכ"ח יש לדחות זה מ"מ הכי יש לפסוק:

'''וראוי''' שתדע עוד דהא דמסיק כאן דגם במתכת לא אמרינן חם מקצתו חם כולו להפליט ולהבליע כיון ששאר הכלי קר וכמשמעות הפוסקים דאע"ג דחם מקצתו חם כולו מ"מ אין מוליך בליעתו בכולו היינו שאין מבליע ג"כ בכולו וכ"ש שאין מפליט מכולו וכ"כ הלבוש כאן ס"א בהדיא שאין מוליך בליעה ופליטה בכולו ואמנם בקכ"א ס"ו כתב שאין מוליך פליטה בכולו הא מוליך בליעה בכולו וזה כמ"א בא"ח ויש לכאורה סתירה בדבריו מכאן לשם מ"מ דווקא שנתחמם המתכות ע"י בישול הא ע"י אור ממש מוליך ומפליט בליעתו בכולו כ"כ או"ה כלל ל"ז ד"ב הביאו הש"ך בקכ"א אות י"ז ע"ש ולפ"ז היכא שנתחמם המתכות ע"י אש ממש במקצת ונתחב מקצתו לקדירה צריך לשער נגד כל הכף דכולו חם ממש ומפליט מן הכל ובהיות שהדברים ארוכים ובעו"ה דרכי חכמה נעלמו ממני הוכרחתי להאריך עד כה ובש"ך אות ג' אבאר עוד ואי"ה בסי' קכ"א בש"ך אות י"ז אבאר עוד בזה וכאן אין להאריך: