עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/סב" (פסקה)

== א ==

'''אבר''' . עט"ז הנה בפסוק כתיב לא תאכל הנפש עם הבשר (דברים יב) ומפרשינן לרבי יוחנן דהלכתא כוותיה חולין ק"ג ב' דה"ק קרא לא תאכל הנפש האבר שאין עושה חליפין כנפש עם הבשר בעוד שהנפש עם הבשר ויהיה מלת לנפש משרת לשתים עיין פרישה אות א' ולבוש ס"א ול' הטור ונוהג בבהמה חיה ועוף ואינו נוהג אלא בטהורים לפיכך בין שיש גידין ועצמות או טחול וכליות בין שיש כזית או אין כזית. ובשר מהחי נפקא מבשר בשדה טריפה יע"ש. והקשה הט"ז ד' קושיות ג' קדמו הב"י. א' מה נ"מ דאין נוהג בטמאים. ב' לאיזה צורך כתב אין בו כזית דח"ש בכל איסור הדין כן ובב"י הקשה יותר דבהל' יוה"כ ביאר זה. ועוד לשון לפיכך. וקושיא הד' הוא כיון דנוהג משום טריפה לאיזה צורך כתב להר"מ ז"ל דטחול ולשון יש בהם אמ"ה דאין נ"מ לדידן. וכתב הט"ז י"מ דנ"מ להושיט לב"נ וכ"כ הפרישה וב"ח וצריך לדחוק כמ"ש אמונת שמואל סימן י"ד כיון דאין הישראל מוזהר משום אמ"ה אינו עובר על ל"ע והפר"ח דחה זה באות ג' דמ"מ עובר על ל"ע יע"ש גם הט"ז לא הונח לו בזה כמו שאתה רואה שכתב ועוד קשה כו' ולתרץ כ"ז תי' הט"ז על כל הד' קושיות. וקושיא דמה"ת דח"ש יהיה כאן מותר תי' בפשיטות דרב דאמר אמ"ה צריך שיהא כזית ה"א לאיסורא קאמר דאי למלקות פשיטא אכתי לא ידעינן דאכילה בכזית הוה קמ"ל דרב בא לומר דל"ת לא תאכל הנפש בין קטן או גדול כמו בבריה ולא תאכל להיכא דאיכא ד' או ה' זיתים דמחייב בכזית וכדבעינן למימר קמן קמ"ל דלא. וג' קושיות מתורצים היטב וה"ק הטור נוהג בבהמה חיה ועוף וזה מנלן דא"ל כל שאתה מצווה על דמן הא לרבנן ליתא דאין נוהג בטמאים אף שמצווה על דמן וצ"ל כמ"ש הלבוש ס"א כיון דכתיב נפש ואלו כולן בעלי נפש הם יע"ש והא דאינו נוהג בטמאים דמיעט קרא כל שבשרו מותר (מש"ה הביא הטור דאין נוהג בטמאים לתרץ דלא תקשה אמאי אין נוהג בטמאים כיון דנפש כולל כולם. או יאמר דהביא אינו נוהג בטמאים להוכיח דנפש הכל במשמע דאל"כ חיה ועוף מנלן דא"ל דמו אסור טמאים יוכיחו וכאמור). וכיון שכן דנפש כולל א"כ אף טחול ולשון בכלל נפש הם וזה לפיכך נוהג בטחול וזה ממש לשון לבוש בס"א וכן הדרישה אות ב' תי' לפיכך כן יע"ש. וכיון שכן ע"כ אייתר ובשר בשדה לבשר מהחי ול"ת ובשר בשדה אטחול וכליות קאי הא בשר מותר קמ"ל ומתורץ הכל. ולתת תבלין לדבריו דה"א דבשדה קאי רק אטחול וכליות י"ל מחולין ק"ב ב' פליגי ר"י ור"ל לר"י בשר בשדה זה בשר מהחי ור"ל אמר לא תאכל הנפש זה אבר ובשר ולכאורה לר"ל הא נפש כתיב שאין עושה חליפין ובשר עושה חליפין וה"א דפליגי בטחול וכליות לר"י נפקא מבשר בשדה הא בשר לחודיה שרי ור"ל אמר זה מוכח מלא תאכל הנפש דטחול נמי נפש הוא לכן כתב הטור דאינו ולר"ל נרמז לא תאכל קאי נמי אבשר דסיפא דקרא זה נראה לי בביאור דבריו הקדושים:

'''נסתפקתי''' הא דאמר ר' נתן מניין שלא יושיט אמ"ה לב"נ והוא הלכה פסוקה ואף אמ"ה של עוף ואף דכתב הר"מ ז"ל בהל' מלכים פ"ט הי"א דאין ב"נ נהרג על עוף מ"מ איסורא איכא כמ"ש הכ"מ שם. ובשר מהחי אף לר"י דנפיק מטריפה מ"מ ב"נ מוזהר עליו כמ"ש הלח"מ שם מברייתא דר"א ומוכרח לחלק בין ישראל דאכילה אנפש קאי ובין ב"נ דקאי אבשר. וכ"ת מנלן הא וברייתא דר"א בהעור ורוטב נוקמיה כתנא דבי מנשה בסנהדרין מויצו אכל תאכל ולא אמ"ה ואדה"ר נצטווה על אמ"ה ולדידן דפסקינן כר"י שם מאך בשר תיקשי הא ליתא דלהר"מ שם בפ"א סובר דאסמכתא הוה כמ"ש הכ"מ שם. וא"כ בין עוף או בשר מהחי אסור להושיט לב"נ ומיבעיא לי אי מוזהר להושיט לו חצי שיעור. ומה שהביאני לזה הוא דכל אכילה בכזית ולישראל אתיא הלכתא לח"ש לאיסורא או מטעמא דחזי לאיצטרופי כזית בכא"פ כמו שאבאר ולפ"ז בב"נ דליתא להלכתא וכאמור. אלא שראיתי להר"מ שם בפ"ט ה"י שכתב וב"נ חייב בכ"ש שלא ניתן השיעורים אלא לישראל והכ"מ לא הביא מקורו איה וא"כ אסור להושיט לב"נ ח"ש אמנם בתוס' חולין ל"ג א' ד"ה אחד יראה דלב"נ בעינן כזית שכתבו דלב"נ אסור במשהו בשר גידים ועצמות וישראל בכזית בשר וכוונתם מבואר דלב"נ מצטרף משהו בשר עם גידים לכזית ולישראל משום טומאה בעינן כזית בשר ואלו היו סוברים כר"מ בפשיטות היה להם להקשות דב"נ אסור במשהו ולישראל כזית ועוד איך נתחדש להם קושיא זו עתה אלא כדכתיבנא א"כ מספקא לי כמאן פסקינן. ודע דטעם פלוגתן י"ל דתלוי במ"ש המ"ל בהל' חמץ ומצה פ"א ה"ז שהר"א מזרחי ז"ל בתוספותיו על הסמ"ג ובלאוין ס"ט כתב פי' מחודש דלא יאכל בכ"ש והלכתא אפקיה למלקות שיהא כזית ונתלבט המ"ל לפרש מ"ש ביומא כל לרבות ח"ש יע"ש א"כ ב"נ דלית ליה הלכתא אדרבה בכ"ש חייב ואלו כפי הנראה מסתמא דתלמודא בכ"מ דאכילה בכזית והלכתא רבה לח"ש לאיסורא א"צ ב"נ היתר גמור הוא בח"ש:

'''עוד''' נסתפקתי באמ"ה שנתבטל ברוב שחוטות לדידן מ"ה שריא ומדרבנן משום בריה אסור ואי נחתך האבר או בשר מהחי אף מדרבנן בטל הוא מהו ליתן לב"נ מי נימא ליכא מידי כו' או נימא לישראל נפיק ביטול האיסורין מאחרי רבים האמור בסנהדרין כמו שאבאר בשער התערובת אי"ה משא"כ לב"נ ולא שייך מי איכא מידי דגוף הדבר לתרווייהו נאסר ולכאורה מפסחים דפריך והרי אמ"ה כו' ומאי קושיא דלמא בח"ש או שנתבטל אלא דז"א דממ"נ אי קיי"ל סתם אכילה בכ"ש ונפשוט הספק הא' ז"א אי סתם אכילה בכ"ש א"כ ישראל גופא מיתסר בהנאה בכ"ש ואי אכילה בכזית והלכתא לח"ש דאסור באכילה ולא בהנאה ולעולם לא יאכל בכזית הנאה נמי א"כ פשיטא דאין ב"נ מוזהר כמ"ש. וספק הב' יש לפשוט אלא ממשא ומתן אין לפשוט כידוע. ועיין חולין הא דאמר חותך כזית ונותן לו דווקא כזית ג"כ יש לדחות ובס' ראש יוסף אבאר:

'''עיין''' מ"ש בסימן כ"ז בששה נבילות בעודן מפרכסין אין בהם איסור אמ"ה לב"נ ובפסול שחיטה בעודה מפרכסת יש איסור אמ"ה דליכא מידי לא שייך ומיהו בטריפה כיון דמהני לטהרה מידי נבילה לישראל מהני לב"נ יע"ש:

'''דע''' דהוה קשיא לי אהא דאמר רב אמ"ה צריך שיהא כזית מ"ט אכילה כתיב ביה ולא נימא דקרא אתא לכי אית ביה ד' וה' זיתים דמחייב בכזית ממנו כמו בג"ה חולין צ"ו וי"ל בדוחק דנפש משמע בין כולו או מקצת. ועכשיו ראיתי מי שרצה לתרץ דמבשר בשדה נפקא ולא ידענא דבשר בשדה בעינן כזית בשר ואמ"ה היכא דליכא בכל הד' זיתים כזית בשר אפ"ה חייב בכזית ממנו עיין תוס' ס"פ ג"ה ד"ה חלקו שכתבו חלקו מבחוץ אין חייב עד שיאכל כל האבר א"ש ולהר"מ דפסק בפ"ה ממ"א דחלקו ואכל כזית בב"א חייב ועפר"ח אות ג' קשיא וצ"ע בכ"ז {{אצבע מורה}} :