עריכת הדף "פורטל:תרי"ג מצוות/שישמח חתן עם אשתו שנה ראשונה" (פסקה)

==נקי לביתו שנה אחת==
===בה"ג וסיעתו===

ולשמוח בכלת חידושים. (רבינו בנימין ב"ר שמואל פייטן)

וחתן כל שנתו יהיה נקי לביתו, ויאחר מצאתו ולא יעבור דברים. (רשב"ג)

נקי יהיה לביתו שנה אחת, לא יעבור ולא יצא בצבא. (ר"י אלברגלוני).

תקח אשה חדשה מצאת לצבא כבר, שלום לך ואין דבר. (רבינו אליהו הזקן) 

שמח כלה בהטיית חינה. (רבינו אליהו הזקן)

שמח כלה. את ה' אלהיך תירא לעשות את כל אשר ציוה, שנושא אשה חדשה לו אפילו אלמנה בעולה אינו רשאי לצאת בצבא, דכתיב בפ' כי תצא כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר וגו'. ותנן בסוטה פ' משוח מלחמה (מג.) ואלו שאינם זזים ממקומם, נטע כרם ולא חלל, בנה בית ולא חנכו, והנושא את ארוסתו, והכונס את יבמתו, שנאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח, כרמו ביתו כמשמעו, אשתו זו אשתו, אשר לקח להביא יבמתו, ואין מספקין מים ומזון, ואין מתקנין את הדרכים. ותניא בספרי כי יקח איש אשה חדשה אין לי אלא בתולה, מנין לרבות אלמנה ארוסה ושומרת יבם, ת"ל ושמח את אשתו אשר לקח מכל מקום, אם כן למה נאמר חדשה שהיא חדשה לו פרט למחזיר גרושתו. לקח פרט לאלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר. לא יצא בצבא אבל יספיק כלי זין ומים ומזון, ת"ל לכל דבר. למדנו שבשנה ראשונה שנושא אדם את אשתו חייב לשמחה, דכתיב נקי יהיה לביתו ושמח את אשתו בכל דברים שהוא יודע שיש לה שמחה. וראה כמה הקפידה תורה על מצות שמחה שנפטר מלצאת בצבא, ק"ו שערי' במקום מתבטל בדברים ששאר חייבים ללכת. ומצוה זאת נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ. הלכך צריך אדם שיזהר בזמן הזה. (יראים סי' רכח)

===רמב"ם וסיעתו===

והמצוה הרי"ד היא שציונו להתיחד חתן עם אשתו שנה תמימה, שלא יצא חוץ לעיר ולא יצא לצבא ולא יעבור עליו דבר מהדברים הדומים לאלו, אבל ישמח עמה עד מלאת לו שנה תמימה. והוא אמרו יתעלה נקי יהיה לביתו שנה אחת. (רמב"ם מצות עשה)

להיות מארס ובונה בנין ונוטע כרם שמחים בקנינן שנה תמימה, ומחזירין אותן מן המלחמה. (מנין המצות בריש הלכות מלכים, מצוה יח)

שנצטוינו שישמח החתן עם אשתו שנה אחת, כלומר שלא יסע חוץ לעיר לצאת למלחמה ולא לענינים אחרים, לשבת זולתה ימים רבים, אלא ישב עמה שנה שלמה מיום הנישואין, ועל זה נאמר (דברים כד ה) "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח". משרשי המצוה: כי האל ברוך הוא עלה במחשבה לפניו לבראות העולם וחפצו שיתישב כבריות טובות הנולדות מזכר ונקבה שיזדווגו בהכשר כי הזנות תועבה הוא לפניו על כן גזר עלינו העם אשר בחר להיות נקרא על שמו שנשב עם האשה המיוחדת לנו להקים זרע שנה שלמה מעת שנשא אותה כדי להרגיל הטבע עמה ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב עד שיבא אצל הטבע כל מעשה אשה אחרת וכל עניניה דרך זרות כי כל טבע ברוב יבקש ויאהב מה שרגיל בו ומתוך כך ירחיק האדם דרכו מאשה זרה ויפנה אל האשה הראויה לו מחשבתו ויוכשרו הוולדים שתלד לו ויהיה העולם מעלה חן לפני בוראו וזהו שאמרו זכרונם לברכה סוטה מ"ר ע"א שאחד הנושא את הבתולה או האלמנה או יבמה חייב כזה שכולן ראויין לכך לפי הטעם הנזכר אבל לא המחזיר גרושתו מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לכרכהב שכל השנה כולה אינו יוצא למלחמה ואף לא מספק מים ומזון לאחיו שהם במלחמה ולא נותן לפסי העיר ולא יעבור עליו שום דבר שנאמר לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר כלומר לא לצרכי המלחמה ולא לצרכי העיר ויתר פרטיה מבוארים בפרק שמיני מסוטה ונוהגת מצוה זו בזמן הבית לענין שאין בני העיר מכריחין אותו למלחמה בי אז היינו נלחמים לפעמים ולענין שראוי לכל אדם לשמחה ולישב עמה שנה אחת נוהגת בכל מקום ובכל זמן ועובר על זה ופרש ממנה תוך שנה לעמוד זולתה ימים רבים ואפילו במחילתה ביטל עשה זה ומכל מקום הרוצה לצאת לדבר מצוה או לשמוח עם רעיו על דעת שישוב לימים מועטים בשמחה מן הדומה שאין בזה ביטול המצוה ויש אומרים שבמחילתה מותר (חינוך תקפב)

המצוה רי"ו. לר"ם הוזהרנו בהתייחד החתן לאשתו שנה תמימה, לא יצא בה לדרך, ולא ילחם, ולא יטרח בדבר שדומה לזה, כי אם שישמח עמה עד תום השנה. אמרו ית' נקי יהיה לביתו שנה אחת ע"כ. כונת מצוה זו מבוארת לכונת המצוה הקודמת (מצות קידושין). ובאה המצוה עד תום השנה, כדי שיארך עמידתם יחד ויתקרבו דעותיהם, ואז תשלם הכונה בנשואין. ולכונה זו אמרו על חתן שנושא אשה בתולה, שבעה לחופה - שלא יצא מפתח ביתו. ומפני שעם השמחה והשעשוע תהיה האהבה באה מצות השמחה ג' ימים, ולכונה זו נחשב בכלל גמילות חסדים לשמח חתן וכלה כדי לעורר שמחתם ותרבה אהבתם. ואמרו כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, וזה כי אחר שהנביא יעד לישראל בחורבן הבית העדר אלו הקולות, יראה שהם דברים מחוייבים באומה, וזה א"כ עבר על כונה זו שנאמר בה חמשה קולות. ואפשר לומר גם כן, שמפני שהשמחה והשעשוע תהיה בהשתמש בחושים, ויתחזקו ג"כ עם השמחה והשעשוע, וזה יצטרך אחר הסעודה הגדולה לעורר החום הטבוע, א"כ הוא עובר באותן [הקולות] (ו)כשלא ישתמש בראוי להם לעת הצורך. וחסידים הראשונים היו עושים מעשים שיראה שיהו פעולות הבל וריק, ומאשר כל מעשיהם היו לכונה נחשב להם זה לשלמות גמור. (ספר הבתים, ספר מצוה)

===שאר מונים===

נקיות לבית לבא לשמוח בכלה. (אתה הנחלת ב נ)

קידושי חופה חקק בכסף ובשטר ובביאה לנגוד, ואספתה אלי בית הנקה לא בטורח ולא בגדוד תגוד . (רס"ג בעשרת הדברות דברה ז אות ק')

ונרמז בו [=בדבור אנכי] לשמח חתן את אשתו, כדכתיב "נקי יהיה לביתו ושמח את אשתו אשר לקח". (רבינו עזרא מגרוניא)

כי יקח איש אשה חדשה נקי יהיה לביתו ושמח את אשתו אשר לקח. (סמ"ג עשה קכא)

לשמח את אשתו, כדכתיב ושמח את אשתו אשר לקח. יש בעשה זה לאו שנאמר ועונתה לא תגרע. והנה כמה גדולה המצוה הזאת, שהרי פטרתו תורה מליצא בצבא. ואפילו אשתו מעוברת מצוה לשמחה אם סבור הוא שהיא מתאוה, ויש בו בריאות לעשות. (סמ"ק סימן רפה)

חייב החתן להתייחד עם אשתו שנה אחת - שלא יצא מחוץ לעיר, שנאמר "נקי יהיה לביתו שנה אחת". ולתשלום השיר אמר [=הרשב"ג] "ולא יעבור דברים" אבל הוא נמנה עם הלאוין (להלן). (זהר הרקיע לרשב"ץ אות פד)

להיות החתן נקי לביתו שנה אחת, שנאמר "ושמח את אשתו אשר לקח". טעם מצוה זו: לפי שהחתן צריך שימור לבל יקטרגו עליו המזיקים, אע"ג דג' מוחלין להם עונותיהם, ואמר "נקי יהי' לביתו" שיהי' נזהר בדינים דשייכי לחתן וכלה דהיינו טהרה וקדושה. ז"ש נקי יהי' לביתו - על עסקי ביתו דהיינו אשתו, כשירגיל עצמו י"ב חדש יהיה בטוח לעולם שבמהרה ישמח את אשתו אשר לקח. (טעמי מצוות לרבנו מנחם הבבלי, עשה רלו)

חייב החתן להתייחד עם אשתו שנה ראשונה - שלא יצא מחוץ לעיר, שנאמר "נקי יהיה לביתו שנה אחת". וכתב בספר החינוך, דמצוה זה נוהגת בכל מקום ובכל זמן, ולא תימא דכשהיו יוצאים למלחמה בלבד נאמרה. וכן משמע לשון רשב"ץ. וכולהו רבוותא מנו אותה ממנין תרי"ג. (חרדים מצוות עשה פרק ו אות א)

וחתן כל שנתו, נקי יהיה לביתו, מצאת לגדודיך. (סולת נקייה לבעל המטה משה)

חדשה כי יקח איש לא יצא בצבא, ולפקודתה/ חיבת חיתוניה שנה תמימה ישמחה חוק לנערותיה/ חבל נחלתו חלקו בחיים שמח ישמח מגרוע עונתה/ חופתו לא רעננה אלקי' מושיב יחידים ביתה. (מעין החכמה לרצ"ה ברלין)

עת שנה אחת נהיה נקי לשמח אשת נעורים לראות בטובה. (שירי מצוות לר"י אייבשיץ)